תשריט חלוקה המשנה חלוקה מאושרת

תשריט חלוקה המשנה חלוקה מאושרת משנת 1999
כאשר המחלוקת נסובה סביב הפיכתו של חלק ממגרש 51/1/10 בחלוקה המאושרת, אשר היה מגרש המשמש כמעבר בלבד (על אף שזה מהווה חלק מייעוד המגורים על פי התכניות החלות על הקרקע), לחלק ממגרש המגורים הנמצא ממזרח לו. כך נראה התשריט בחלקו הרלוונטי לערר:


2. העורר, אשר הינו אחד מהבעלים בחלקה 51, מתנגד למה שהוא מגדיר כ"ביטול הדרך" (על אף שהגדרה זו שגויה לחלוטין מאחר והמדובר בשטח אשר אין שום תכנית אשר הגדירה אותו כ"דרך"). הוא טוען כי ה"דרך" הנ"ל משרתת אותו לשם גישה לביתו, אשר נבנה בהיתר, ועל כן אין לבטל את דרך הגישה אליו. הוועדה המקומית קיבלה באופן חלקי את התנגדותו של העורר, וקבעה כי על אף שחלק זה של המגרש יבוטל, הוא יהפוך להיות זכות מעבר, אשר בה יוכל העורר להמשיך ולהשתמש כדרך גישה לביתו.

3. מכאן הערר שבפנינו. העורר טוען כי אין מקום לביטול ה"דרך", באופן שבו יידרש המשיב גם לשמור על מרווח של שלושה מטר מאותה חלקה (או "זכות מעבר"). הוא טוען כי הוועדה המקומית לא הייתה זכאית לבטל את החלוקה המאושרת, עליה חתמו כל הבעלים, ומבלי לקבל את עמדתם של אלו, בטרם ההחלטה לבטל את חלק המגרש המאושר.

4. המשיבים טוענים כי הגישה לבית העורר אינה נעשית מהמגרש המבוטל, אלא מהצד השני (צד מערב), וכי היסטורית, החלוקה היא למתחמים, והמגרש המשמש כיום כדרך גישה, נועד למעשה לשרת את הצד של המשיב בלבד, ולא של העורר. העורר טוען כי אין זה המצב, וכי אותו מגרש נוצר כתוצאה מויתור שלו על חלק מהמגרש שלו, לטובת יצירת אותה דרך גישה.

5. לא מצאנו טעם כלשהו בטענותיו הפרוצדוראליות של העורר. המדובר בתשריט חלוקה, אשר משנה תשריט חלוקה קיים, דבר המותר על פי סעיף 142 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). מאחר והעורר לא הסכים לכך, ניתנה לו זכות להשמיע את עמדתו בפני הוועדה המקומית, ועמדתו נשמעה, ואף התקבלה באופן חלקי. על ההחלטה הנ"ל עמדה לעורר זכות ערר, אשר נוצלה במסגרת הליכים אלו. לפיכך, אין כל פגם בדרך בה נקטה הוועדה המקומית.

6. ביקשנו לראות את היתר הבנייה שהוצא לעורר, על מנת שנוכל לדעת האם אכן זכאי הוא להתבסס על דרך גישה זו, לטובת דירתו. עיון בהיתר שהוצא מגלה כי הגישה למגרש כלל אינה מיועדת להתבצע באמצעות דרך גישה זו, ומקומות החניה נמצאים בכלל מדרום לבית, כך שהגישה אליהם אינה נפגעת כלל בשל ביטול דרך הגישה.

7. לאחר שעיינו בהיתר הבנייה, ובחנו את טענות העורר, אנו סבורים כי יש לדחות את הערר. המגרש אשר בוטל, אינו משרת שום ייעוד, מלבד יצירת דרך גישה לבניין מצפון (אשר נרשם בחלוקה המאושרת כמגרש 51/1/7, ואוחד במסגרת התשריט הנ"ל יחד עם המגרש הדרומי, שהופרד ממגרש 51/1/6 בחלוקה המאושרת). ניתן לראות מהיתר הבנייה שהוצא לעורר, כי דרך גישה זו אינה אמורה לשרת אותו. הקביעה כי במקום אותו חלק מגרש תותר זכות מעבר, מאפשרת את המשך הגישה לבניין הצפוני (מה עוד שככל הנראה הגישה אליו בפועל נעשית ממזרח, ולא מדרום), ועל כן החלטתה של הוועדה המקומית אינה משנה במאומה את פתרונות הגישה, אשר לשמה נוצרה דרך הגישה המקורית.

8. לעורר קיימת גישה חלופית, הן מצד מערב, והן מדרום (באמצעות אותו חלק ממגרש ה"דרך", אשר לא בוטל). הוא יכול להיכנס למגרשו משם. אין צורך במתן אפשרות גישה נוספת, לחלק הצפוני של מגרשו, מה עוד שניתן לראות מהתשריט כי בחלק זה של המגרש בוצעה בנייה של קירות, החוסמת למעשה את האפשרות להיכנס עם כלי רכב למגרש (ואשר גם במקור אינם אמורים להגיע לשם).

9. לפיכך, הערר נדחה. כמו כן, יש להבהיר כי זכות המעבר אשר תירשם, הינה זכות מעבר לבניין הצפוני במגרש החדש (מגרש 51/50/1) ולא למגרשים האחרים, שכן אין שום סיבה לאפשר לעורר או לכלל הציבור, לעשות שימוש בדרך גישה אשר אינה מיועדת להם.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון