תמ"א 18 - הקמת תחנת תדלוק זעירה

הקמת תחנת תדלוק זעירה על פי תמ"א 18 תיקון 4, בתנאי שיתוקנו הוראותיה כך שלא ינתן היתר לפני רישום המגרש בלשכת רישום המקרקעין. העוררים הינם יזמי התכנית והערר מופנה כלפי התנאי האמור. בבסיסו של התנאי עומדות לטענת הועדה המקומית תקנות התכנון והבניה תכנית איחוד וחלוקה התשס"ט - 2009 (להלן: "התקנות"). תקנה 11 קובעת כדלקמן: "איסור מתן היתר בטרם אישורה של תכנית לצורכי רישום" וזו לשונה: "לאחר תחילתה של תכנית הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה, לא יינתן היתר בנייה במתחם האיחוד והחלוקה, אלא לאחר שאושרה על ידי הוועדה המקומית תכנית לצורכי רישום לכל מתחם האיחוד והחלוקה; אין בהוראות אלה כדי לגרוע מסמכות מוסד תכנון להתנות בתכנית מתן היתר בנייה, בקיום תנאים נוספים." ספק אם תקנה זו חלה מקום בו מחייבת תכנית הגשת תשריטי חלוקה, שכן על פי נוסחה היא חלה מקום בו היא מייעדת שטח לאיחוד וחלוקה. נוכח האמור החליטה ועדת הערר בהחלטת ביניים בתום הדיון לבחון אם קיימת חלוקה מאושרת בתשריט, כפי שטענו העוררים בשעת הדיון. ביום 15/7/10, המציאו העוררים תשריט חלוקת קרקע מס' חט / 3 / 44 הנושא חותמת אישור של הועדה המקומית מיום 16.1.92. על פי תשריט זה חולקה חלקה 20 ל - 12 חלקים, כאשר ענייננו בחלק המכונה 20 / ד' / 7, המצוי במרכזה. במועד מאוחר יותר הומצא עותק זה גם לועדה המקומית אשר השיבה בסופו של דבר כי לא הומצא לה עותק מלא עד עצם היום זה, מדובר בתשריט מס' 1344 אשר לא נרשם ובנסיבות אלה לא ניתן להסתמך עליו, שכן על פי תקנות המודדים התשריט התיישן. אף אנו לא הצלחנו למצוא קשר ברור (למעט דמיון גיאומטרי בלבד), בין המגרש המדובר לפי התשריט לבין המגרש המסומן בבסיס הבקשה נשוא ערר זה. יחד אם זאת איננו מקבלים את טענות המשיבה בנוגע לקבוע בתקנות המודדים. סוגיית הרישום בתחום התכנון של הועדה המקומית הינה סוגיה סבוכה ומורכבת ולטעמנו, מקום בו טרחו הצדדים החולקים ביניהם זכויות ביחידת רישום קניינית והגיעו לכלל הסכמה אשר באה לידי ביטוי גם באישור גופי התכנון הרלבנטיים (הועדה המקומית), הרי שחזקה על אותם בעלים שעומדים מאחורי אותה חלוקה, ולראיה במקרה דנן התכנית לא כל שכן הבקשה, לא עוררה כל התנגדויות בקרב בעלים אחרים. לפיכך על מנת לקדם את נשוא הבקשה, יש לפעול בשני מהלכים בהיבט זה: יתבקש חידושו של התשריט אשר אושר בשנת 1992 כאמור על ידי כל בעלי הזכויות בחלקה, ולחלופין הבקשה (המתוקנת כמפורט להלן) תומצא לכל בעלי הזכויות, אשר יוכלו להגיש התנגדותם אליה בתוך 30 יום מיום שיומצא להם העתק הבקשה. הבקשה תתוקן כך שתוצג גם על רקע תשריט החלוקה. נוכח העובדה כי השטיח יועד במקורו לתעשיה וקבע זכויות בניה לצורך זה אנו סבורים כי הבקשה עולה בקנה אחד אף עם ההלכה שנפסקה לא מכבר על ידי ביהמ"ש העליון בעע"מ 1446/06 הוועדה המחוזית מרכז נ' השתתפויות בנכסים ואח', בנוגע לסמכות הוועדה המקומית באישור תחנות תדלוק. יוצא איפה כי הערר מתקבל בחלקו והדיון מושב לוועדה המקומית לאחר מילוי התנאים הקבועים לעיל. בניהתחנת דלקתמ"א