ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה לחזור להחלטה קודמת מיום 4/5/10, זאת בנוגע לבקשה "לבית מגורים, 4 יחידות דיור בשתי קומות, קיים מוצע + גדר" במקרקעין הידועים כחלקה 46 מגרש 1 בגוש 7773 (להלן: "המקרקעין"). ביום 4/5/10 החליטה לשוב ולדון באותה בקשה לאחר הגשת תשריט חלוקה שיותאם בהתאם לטר / 3003 ו - טר / 3006 היות וקיימת סטייה בין שתי התכניות ו: 1. לחבר בין שתי התכניות. 2. לסמן את השביל לפי טר / 3006 ולהתאים את טר / 3006 ל - טר / 3003. עניינה של המחלוקת בין הצדדים בשתי נורמות לכאורה הסותרות בנוגע למקרקעין. האחת טר / 3003, אשר מייעדת המקרקעין למגורים ולא קובעת בהם כל מגבלה לצד מערב, ואילו האחרת טר / 3006 אשר מסמנת בחלקם המערבי של המקרקעין שביל ברוחב של 4 מ'. אותו שביל על פי טר / 3006 אמור לספק גישה גם לחלקות סמוכות מהכביש המתוכנן הוא כביש מס' 601. דא עקא, שהשביל המסומן בתכנית טר / 3006 אינו מופיע בתכנית טר / 3003 ומעבר לכך חורג לעניין המקרקעין מגבול התכנית (הקו הכחול). תכנית אינה יכולה לשנות נורמות תכנוניות מחוץ לגבולותיה ועל כן על פניו קיימת לאקונה היום בנוגע לתחולתו של השביל בקצהו הדרומי (הקצה המערבי של המקרקעין נשוא הערר). מאידך גיסא ברי כי יש לאפשר ולקיים פוטנציאל לשביל כזה או אחר. אף אנו סבורים כי יש לאפשר לחלקות הסמוכות, גישה מכביש 601 ואולם זו אינה מחויבת דווקא בשטח המקרקעין נשוא הערר, ותיתכן למשל במקביל לגבול חלקה 21/8. מכל מקום על רשויות התכנון המוסמכות לפתור נושא זה של נגישות בין אם בתכנית כחוק שתקודם בשטח המקרקעין, ובין אם בהקצאת שביל כאמור, במסגרת מגרש 21/8 כאמור לעיל או כל פתרון אחר. כך או אחרת, יש להשאיר את מצאי הפתרונות התכנוניים בידי הרשויות התכנוניות הרלוונטיות (הועדה המקומית לתכנון ובניה טירה), אך זאת מבלי לפגוע בזכויותיו המוקנות של העורר לבנייה במקרקעיו. מסקנה זו נגזרת גם מהקבוע בתקנה 16 לתקנות התכנון והבניה, בקשה להיתר תנאיו ואגרות, התש"ל - 1970 המאפשרת לועדה המקומית סמכות ליתן היתר, לסרב לתיתו, לשנותו, להתלותו, לתקנו וכד' בין היתר בעבודות פיתוח מסביב לבניין המוצע, בהסדרת מקומות חניה והגישה אליהם ועוד. עוד נציין בשולי הדברים כי נטענה על ידי המשיבים טענה בדבר דחייה על הסף נוכח מועד הגשת הערר. המשיבים טענו כי ההחלטה לגופה התקבלה עוד בחודש 5/2010 ואילו העורר הגיש את עררו רק בחודש 8/2010. על כך השיב העורר כי הגיש הערר תוך ימים מספר מיום שהומצאה לו החלטתה השניה של הועדה המקומית. אנו סבורים כי מקום בו רואה הועדה המקומית לנכון לדון פעם נוספת בבקשה וטעמיה ונימוקיה עימה, אין לחסום עורר נוכח העובדה כי הועדה המקומית בחרה לחזור על החלטה קודמת שלה. לפיכך טענה זו נדחית. אשר על כן ולאור כל האמור אנו קובעים כדלקמן: הבניה המבוקשת לפי ההיתר תאושר, למעט הגדר המבוקשת בחלקם הדרום מערבי של המקרקעין, גדר כזו יכול שתאושר רק לאחר אישור פתרון חלופי לדרך הגישה למגרשים הסמוכים. לפיכך הערר מתקבל בחלקו. בניהתכנון ובניהעררועדה מקומית לתכנון ובניה