ביקשו לבנות גדר בגבול שטחם הכלול בבית משותף המורכב מצמודי קרקע, כאשר דירת העוררים הינה הדירה העורפית ודירת המשיבים הינה הדירה החזיתית, ולכל דירה צמוד 1/4 מהרכוש המשותף. בשעתו קבענו כדלקמן: "ככלל, ועדת הערר מתנגדת לחזרתן של סוגיות שנדונו על ידה בהעדר שינוי במצב התכנוני, שכן כפי שהבהירה הועדה המקומית בתשובתה ההיגיון התכנוני אשר עמד בבסיס החלטת ועדת הערר בשנת 2006 עומד גם היום ולא נשתנה. אלא שבמקרה דנן הבהירו העוררים כי שינוי הנסיבות נוגע דווקא למצב הקנייני וליתר דיוק לרישום צו הבית המשותף בדצמבר 2008, לאחר ההחלטות הנ"ל ובמסגרתו ייחוס 1/4 מהרכוש המשותף ובכלל זה השטח בו בנויה הגדר על גבול זיקת ההנאה, לדירת העוררים. יש להבהיר כי מאחר ותכנונית מדובר במגרש אחד אזי החלוקה הפנימית בתוך המגרש אינה מוסדרת מבחינה תבעי"ת כפי שקבעה ועדת הערר בשעתו בשיקול דעת הועדה המקומית על פי תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. עוד יש לציין מהבחינה התכנונית כי ועדת הערר קבעה בשעתו, הגדר שהתבקשה בשעתו פוגעת בחזות הבתים, וכי ההחלטה נשענה על העובדה כי בשעתו, טרם רישום הבית המשותף, פסקה המפקחת על רישום המקרקעין כי מדובר בשטח שמשמש למעבר מכוניות. לאחר שביקרנו בשטח ונוכח העובדה כי הגדר המבוקשת כיום שונה, נמוכה וקצרה, כמו גם העובדה כי התרשמנו במו עינינו בכך כי הועדה המקומית התירה במקרים דומים גדרות בעלות נוכחות משמעותית הרבה יותר, לאור השינוי במצב הקנייני והעובדה כי הגדר המבוקשת תואמת את התחום בין זיקת ההנאה לבין ההצמדה לעוררים, אנו סבורים כי מן ההיבטים האלה ניתן לאשר גדר כזו. אשר לפן התנועתי - חוות הדעת התנועתית מטעם העוררים נסמכת על רוחב מעבר של 4.45 מ' בין קצה הגדר לבין קיר הגדר של השכנים. דא עקא שאותם שכנים זכאים אף עם על פי צו הבית המשותף לגדר דומה כך שרוחב המעבר התואם את צו הבית המשותף עומד על 3 מ' ולא על 4.45 מ'. בדיון שלפנינו הבהיר המומחה מטעם העוררים כי המידה של 3 מ' למעבר הינה מידה מקובלת בהנחיות משרד התחבורה לתכנון חניה. מידה זו מוכרת לועדת הערר גם כקבועה בתכניות בניין עיר כמינימום למעבר משותף לחניות. עוד הבהיר המומחה כי 4.45 מ' היא גם המידה בין השער של המשיב 2 לבין הגדר אשר נקטמת בקצה הקרוב לכניסה לחלקת המשיב 2. גם מהתרשמותנו בשטח לא ראינו מניעה תנועתית למבוקש ובסביר להניח כי במידה ויסולקו העציצים המצויים בגבול בין שני המגרשים החזיתיים תהיה אפשרות כניסה ברכב לחניה של המשיב 2 אשר אינה משמשת כיום כחניה וניצב בה סל. יחד עם זאת ונוכח חילוקי הדעות התחבורתיים אנו משיבים את קביעת מידת הקטימה של הגדר לגורמיה המוסמכים של הועדה המקומית. לפיכך הערר התקבל ברובו." לאחר קבלת החלטת ועדת הערר הסתבר כי הוגשה בקשה אחרת לועדה המקומית אשר כוללת בניית גדר באותו מיקום, ואולם מדובר בגדר העשויה בלוקים וטיח וגובהה מגיע כדי 1.45 מ' וזאת בשונה מגדר העץ הנמוכה אליה התייחסה ועדת הערר במסגרת החלטתה דנן. הועדה המקומית הודתה כי הבקשה הנ"ל לא טופלה כדין ולא הועברה ליתר בעלי הזכויות בחלקה בניגוד למצוות תקנה 2 ב' לתקנות התו"ב (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) התש"ל - 1970. ככלל, מקום בו לא מדובר בסטייה מהוראות תכנית בנין עיר ו/או המשטר התכנוני התקף בחלקה נתונה איננו רואים אפשרות לזכות ערר על החלטה המאשרת אלמנט מסוים. יחד עם זאת, במקרה דנן נוכח העובדה כי העניין נדון בפני ועדת הערר בעבר, היא נתנה את החלטתה והחלטה זו לא קוימה כלשונה אלא תחת לקיימה בחרו המבקשים לשנות מהבקשה שעמדה בפני ועדת הערר, אנו סבורים כי יש מקום להתערבותנו. לפיכך אנו ממנים את אינג' אילן מרקוס מומחה מטעם ועדת הערר על מנת להבהיר את מידת הקטימה הנדרשת בהתאם להחלטת ועדת הערר בפעם הקודמת. המומחה ייתן חוות דעתו בנושא והוראות לתיקון הבקשה להיתר בהתאם. בעלות שכרו של המומחה יישאו המבקשים. לפיכך הערר מתקבל מקצתו. בתים משותפיםגדר