בקשה לחידוש היתר לשימוש חורג בדירה כמשרד לעורכי דין העוררת הינה הבעלים של דירה המצויה בקומת הקרקע של בניין המצוי ברחוב אבן גבירול ת"א. בדירה האמורה נעשה שימוש מזה שנים רבות כמשרד לעורכי דין, שימוש שמותר על פי התכניות החלות במקום. עם זאת המקום נבנה כדירת מגורים ולפיכך נזקקת העוררת לקבל פעם אחר פעם היתר לשימוש חורג מהיתר. העוררת הגישה בקשה לחידוש היתר לשימוש חורג, והועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב החליטה לאשר את הבקשה בתנאים כדלקמן: " א. לאשר השתתפות בקרן חניה עבור מקום חניה אחד הנדרש. לאשר שימוש חורג מגורים למשרד לבעל מקצוע חופשי בדירה הדרומית בקומת הקרקע, לתקופה של 5 שנים מיום החלטת הועדה, בתנאי התאמה לקובץ הנחיות מילוי דרישות מהנדס העיר." על החלטה זו הגישה העוררת את הערר שלפנינו כאשר היא טוענת כי היה על הועדה המקומית לאשר לה היתר לשימוש חורג מהיתר לצמיתות, כפי שהיא ביקשה, ולא ל- 5 שנים כפי שהחליטה הועדה המקומית, כי לא היה מקום לחייב אותה בהיטל השבחה בגין ההיתר לשימוש חורג שאושר על ידי הועדה המקומית, כי החלטת הועדה המקומית כי ההיתר יאושר "בתנאי התאמה לקובץ הנחיות מילוי דרישות מהנדס העיר" שגויה, שכן ההחלטה אינה מפרטת את התנאים הנדרשים ולכן לא ניתן להתייחס אליהם ו/או לערער עליהם, וכן טוענת העוררת נגד התניית מתן היתר לשימוש חורג בתשלום לקרן חניה. אנו נדון להלן בטענות אחת לאחת. הדרישה לתשלום לקרן חנייה, והסדרת מקום חנייה מחוץ לנכס הועדה המקומית דרשה במקרה הנדון תשלום לקרן החנייה כתנאי לאישור השימוש החורג, שאושר על ידה לתקופה של חמש שנים, באופן יחסי לאורך התקופה. נושא החניות מוסדר במקרה הנדון לפי תכנית ח', אשר קובעת כי תקן החניה בעיר תל אביב שלא למגורים יהיה בהתאם לתקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), תשמ"ג 1983. לפי תקנות אלה, תקן החניה למשרדים הוא מקום חניה אחד לרכב פרטי לכל 40 מ"ר. במקרה הנדון שטח הנכס המבוקש כמשרד הוא 77.85 מ"ר ולפיכך נדרשים בו 1.94 מקומות חניה. סעיף 6 לתקנות קובע כי בעת חישוב מספר מקומות חניה הנדרשים על פי התוספת, יעוגל כל חלק של מקום חניה כלפי מעלה ליחידה השלמה הקרובה של מקומות חניה וכן סעיף 13 לתכנית ח' קובעת כי "בעת חישוב מספר מקומות חניה הנדרשים לפי התקן, יעוגל כל חלק של מקום חניה מ-0.5-0.99 החניה כלפי מעלה ליחידה השלמה הקרובה של מקומות חניה". לנוכח האמור, במקרה הנדון נדרשים שני מקומות חניה. לנכס הנדון קיים מקום חניה אחד ולפיכך חסר מקום חניה נוסף. הועדה המקומית קבעה כאמור כי ניתן להמיר מקום חניה זה בתשלום לקרן חניה, כאשר לעניין זה חל סעיף 10 לתכנית ח' המסדיר את נושא התשלום לקרן חניה. הועדה המקומית הודיעה לנו כי במקרה הנדון תשלום קרן החניה ייוחס לחניון הבימה, העונה על הגדרת "חניון ציבורי", והמצוי במרחק של 280 מ"ר מהנכס הנדון. אנו קובעים כי חניון זה מתאים לתנאי סעיף 10 לתכנית ח', ולפיכך מוסמכת הועדה המקומית לגבות במקרה הנדון תשלום לקרן החנייה. הועדה המקומית כתבה בהודעתה אלינו מיום 28.4.10 כי "העוררת הציעה פתרון מקום חניה חלופי בחניון היכל התרבות, המשיבה ציינה בתשובתה כי היא מוכנה לשקול חלופה כאמור וזאת בכפוף להצגת הסכם קונקרטי אשר יבחן על ידה ואשר יהיה בו כדי לעמוד בדרישות אגף התנועה". בעקבות הודעה זו הודיעה לנו העוררת ביום 31.8.10 כי היא התקשרה עם חברת "אחוזת החוף" לשכירת מקום חניה בחניון היכל התרבות. על הודעה זו הגיבה הועדה המקומית כי הסכם זה אינו מספק אותה שכן מדובר בחוזה התקשרות למנוי חודשי כאשר יש לעוררת אפשרות להודיע על ביטול המנוי בכל עת שתחפוץ ולכן מנוי זה אינו מספק אותה כתחליף לתשלום לקרן חניה. ברירת המחדל להתקנת מקומות חניה, על פי תקן החניה המחויב הוא, כי מקומות החניה יותקנו בנכס נשוא הבקשה להיתר. עם זאת, קובע סעיף 10א לתכנית ח' כי: "בבוא הועדה המקומית להתיר בנייה או שימוש למגרש שלגביו קיימת חובת התקנת מקומות חניה - תהיה הועדה רשאית על פי המלצת מהנדס העיר, לקבוע כי מקומות החניה האלה יותקנו, כולם או מקצתם ע"י מבקשי ההיתר מחוץ לנכס ו/או כי מבקש ההיתר ישתתף בתשלום לקרן חניה, בהתקנתם בחניון ציבורי שיוקם לשם כך" (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). עינינו הרואות, כי הועדה המקומית יכולה גם לאפשר הסדרת מקומות חניה מחוץ לנכס. קביעה זו תואמת את הקבוע בסעיף 2 לתקנות התכנון והבנייה (הסדרת מקומות חנייה) תשמ"ג 1983 כי : " היתר בניה יחייב להתקין באתר הבניה, או בסמוך לו, מספר מקומות חניה כמפורט בתוספת זו." (ההדגשה שלנו ו.ע.ת.א). ככל שמדובר בהסדרת מקומות חניה מחוץ לנכס, אלה צריכים להיות מצויים בקרבת מקום ממשית לנכס, ובלשון התקנות "בסמוך לו", כאשר מידת ה"סמיכות" תלויה בנסיבות העניין. כאשר מדובר בהסדרת מקומות חניה במסגרת היתר בנייה, צריך שיהיה מדובר במקומות חניה קבועים. עם זאת, כאשר מדובר בהסדרת מקומות חניה הנדרשים לצורך שימוש חורג לתקופה מוגבלת (להבדיל משימוש חורג לצמיתות), יכולה הועדה המקומית לאשר שימוש במקומות חניה אשר אינם שייכים למבקש ההיתר, ובלבד ששימוש זה יהיה מעוגן בהסכם שתוקפו לכל אורך תקופת השימוש, וכאשר פקיעתו של הסכם זה מסיבה כלשהי יביא גם לפקיעת ההיתר משימוש חורג. במקרה הנדון אישרנו כאמור שימוש חורג לצמיתות, ובמקרה כזה יש לדעתנו להתייחס לבקשה כאל הסדרת מקום חניה במסגרת היתר בנייה, דהיינו, יש צורך בהסדרת מקום חניה קבוע שאינו תלוי בחוזה זמני או מתחדש. לפיכך במקרה הנדון לא קיימת לדעתנו החלופה של התקשרות חוזית להסדרת מקומות חניה. לא זו אף זו, גם לו היינו מאשרים את ההיתר לשימוש חורג לתקופה של חמש שנים בלבד, לא היינו מאפשרים את הסדרת מקום חניה החסר על בסיס התקשרות חוזית בחניון המצוי במרחק של 280 מ' מהנכס נשוא השימוש החורג, שכן כאמור, לדעתנו מקומות החניה צריכים להיות בקרבת מקום ממשית לנכס נשוא הבקשה להיתר לשימוש חורג. לנוכח האמור אנו דוחים את הערר בנושא קרן החניה. החישובים שהועברו לנו על ידי הועדה המקומית לקביעת החלק היחסי של התשלום הנדרש לקרן חניה אינו רלוונטי עוד, שכן כאמור, משאישרנו היתר לשימוש חורג לצמיתות יהיה על מבקשי ההיתר לשמש תשלום חד פעמי עבור מקום חניה אחד לקרן החניה. בעניין הדרישה להתאמה לקובץ הנחיות, המדובר בדרישה מקובלת. אם העוררים יחלקו על אחת מהדרישות הקונקרטיות שתידרשנה מהם, יוכלו להגיש לנו ערר על דרישה זו. לעניין היטל ההשבחה, אין לועדה זו סמכות לדון בעניין זה. לנוכח האמור, אנו מקבלים את הערר באופן חלקי כמפורט לעיל.שימוש חורגעורך דין