השבחה "בדרך אחרת"

השבחה "בדרך אחרת" טענה נוספת של המשיבה הינה כי מכיר בהשבחה "בדרך אחרת" ודרך זו יכולה להיות גם אישור תשריט חלוקה. איננו מקבלים טענה זו. סעיף 2(א) לתוספת השלישית אכן קובע: "2 (א) חלה השבחה במקרקעין, בין מחמת הרחבתן של זכויות הניצול בהם ובין בדרך אחרת...". אולם עיון בסעיף זה מגלה כי תנאי לתחולתו של הסעיף הינה כי חלה "השבחה" וכאמור הגדרת "השבחה" הינה "עליית שווים של מקרקעין עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג". כלומר, על מנת לחייב את האזרח בהיטל השבחה יש להראות קודם כל כי עליית הערך הינה תוצאה של אישור תכנית, הקלה או שימוש חורג. לאחר שאושרו אקטים תכנוניים אלו מבהיר המחוקק כי השבחת המקרקעין יכולה להיות כתוצאה מהרחבת זכויות או "בדרך אחרת". בלשון פשוטה, "הדרך האחרת" מתייחסת לאופן בו משביח האקט התכנוני (תכנית, הקלה או שימוש חורג) את המקרקעין והיא אינה מתייחסת לשאלה איזה אקט תכנוני הינו אקט משביח. וכך קובע לעניין זה גם כב' בית המשפט השלום בעניין ברליצהיימר: "היוצא מכך - היטל השבחה יכול לחול בגין השבחה החלה בעקבות אישור תוכנית , שעשתה אחת מן השניים: הרחיבה זכויות ניצול או השבחה בדרך אחרת. בפסק הדין של בית המשפט העליון, שקבע את ההלכה בענייננו - -" 1341/93 ' " , (" " (5) 715) קבע כב' הנשיא ברק כי "דרך אחרת" : "משמעותה דרך שאינה הרחבה של זכויות הניצול ואשר הביאה, בעקבות אישור תוכנית , לעליית שווי המקרקעין" (ההדגשה שלי -ש.ק.ו) (סעיף 8 לפסק הדין, בעמוד 720 מול האות א'). בהתאם ללשונה המפורטת של התוספת השלישית ל , כפי שהדברים אף הובהרו בהלכת "סי אנד סאן" הנ"ל, על מנת שתהיה השבחה שבגינה תהא רשאית הועדה המקומית לתכנון ובנייה לגבות היטל השבחה חייבת להיות קודם כל תוכנית. במקרה הנדון, צודקים המשיבים, אין בנמצא תוכנית, שניתן על-פי התוספת השלישית לחוק לגבות בגינה היטל השבחה. כאמור לעיל, אישור תשריט החלוקה במקרה זה מהווה אך ורק יישום של הוראות התוכנית המקורית הר/10/290, שקיבלה תוקף עוד בשנת 1971, ואין חולק כי לא ניתן לגבות בגינה של אותה תוכנית היטל השבחה." (הדגשה שלי - ג.ה.). 8. והדברים ברורים. 9. הסוגיה האם ניתן להרחיב את האקטים התכנוניים בגינם ניתן לגבות היטל השבחה על סמך התיבה "בדרך אחרת" עלתה באופן מפורש בעניין " () 43989-03-11 קיבוץ עינת נ' הוועדה מקומית לתכנון ובניה דרום השרון () (להלן: "קיבוץ עינת"). 10. בענין קיבוץ עינת נדונה שאלת החיוב בהיטל השבחה מכוח תכנית בינוי, אשר אינה תכנית סטטוטורית. בנסיבות אלו קיים דמיון רב בין תכנית הבינוי המאושרת על ידי הוועדה המקומית אולם אינה מהווה תכנית כמובנה בפרק ג' ל לבין תשריט האיחוד והחלוקה הנדון בערר זה. 11. בענין קיבוץ עינת טענה הוועדה המקומית שם, כפי שנטען על ידי הוועדה המקומית בענייננו, כי ניתן לחייב בהיטל השבחה בגין תכנית בינוי היות ומדובר בהשבחה "בדרך אחרת". 12. כב' בית המשפט דוחה את הטענה וקובע: "בכל הכבוד, איני סבור כך. לשון החוק ברורה בעניין. התוספת השלישית כוללת הגדרה ברורה למונח "השבחה", ואותה יש להחיל על יתר סעיפי התוספת. כמו כן, סעיף 2(א) קובע מפורשות שבמצב שבו חלה "השבחה", בין אם מסיבה א' ("הרחבתן של זכויות הניצול") ובין אם מסיבה ב' ("בדרך אחרת"), יש לשלם היטל. סיבה ב' ("בדרך אחרת") אינה חלופה של "השבחה", אלא של סיבה א' ("הרחבתן של זכויות הניצול"). כך עולה גם מדברי הנשיא א' ברק בעניין סי אנד סאן (ע' 720-719):" 13. דברים אלו נכונים כמובן גם לענייננו. 14. נציין כי על פסק דין זה של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין קיבוץ עינת הוגשה בקשת רשות לערער במסגרת ברמ 1849/12 הוועדה המקומית דרום השרון נ' קיבוץ עינת (), כאשר בית המשפט העליון דחה את בקשה הרשות לערער.השבחה