3 התנאים המצטברים למתן צו מניעה זמני שגובשו בפסיקה השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (י' זוסמן; סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) סעיפים 462 ו - 494), כאשר בשלב מקדמי זה של הדיון יינתן משקל כבד לבחינת מאזן הנוחות, מבחן אשר כפי שהוא מיושם בבתי הדין לעבודה אינו בא לבחון את השאלה "למי ייגרם נזק גדול יותר" אלא להבטיח שלא יווצר מצב שבו ירוקן ההליך העקרי מתוכנו, כך שאם יזכה התובע, הוא לא יוכל לקצור את פרי זכייתו ומאידך, לאפשר למעביד להמשיך את פעולתו באופן סביר (דב"ע מז/ 149-3 שקם בע"מ נ. גילה רוזין, פד"ע יט, 141). בבית הדין הארצי לעבודה ובבתי משפט הכלליים, נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני וזאת כמפורט להלן: שלושה הם התנאים העקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני: א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה. (דב"ע 98/ 77-3 ג'אסר אבו עראר נ. המועצה המקומית ערערה, עבודה ארצי לא(2), 149). אין חולק שהענקת צו מניעה או סרוב לתיתו הם תולדה של הפעלת שיקול דעת, באשר צו מניעה זמני יינתן בדרך כלל כדי לשמר מצב קיים, אם לתביעה העיקרית סיכויים לכאורה להצלחה (לובוצקי; סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 265 וההפניות שם).צו מניעה זמניצוויםצו מניעהבית הדין לעבודה