התנגדות לבניית מתקן הנדסי הכולל תורן לאנטנות סלולריות ערר על החלטת המשיבה מס' 1 מיום 6.7.06, לפיה החליטה המשיבה מס' 1 לאשר הקמת מתקן הנדסי הכולל תורן לאנטנות, בגובה 42 מ', לשלוש חברות סלולאריות- סלקום, פלאפון ופרטנר, וכן מבנים בשטח של כ- 50 מ"ר, במקרקעין הידועים כגוש 5144 חלקה 12 והמצויים בתחום המושב טל שחר. בנושא תורן זה קיימה ועדת הערר מספר דיונים, כמופיע בכתבי הטענות ובפרוטוקול ועדת הערר, ולפיכך לא נחזור על כל ההליך העובדתי. לאחר ששמענו את הצדדים ולאחר שעיינו בכתבי הטענות ובמסמכים אשר צורפו לכתב הערר, הגענו לכלל מסקנה כי אין אנו יכולים להשאיר את החלטת המשיבה מס' 1 על כנה, ולפיכך החלטנו לקבל את הערר. להלן ננמק החלטתנו תוך התייחסות לטענות הצדדים בקצרה. פגם בפרסום אנו סבורים כי צודקים העוררים באשר לטענתם בדבר הפרסום הלקוי. חובה על מגישי בקשה להגיש בקשה ראויה וחובה על המשיבה מס' 1 לקיים דיון בה רק לאחר שהתקיים פרסום המביא לידי ביטוי את מהות הבקשה על פרטיה. בענייננו מדובר בתורן בגובה של כ- 42 מ', תוך הכללת מבנים נוספים אשר מבוקשים להיבנות בצמוד לתורן זה. המבנים הנוספים, כאמור, הינם בשטח סדר גודל של כ- 50 מ"ר, ואינם מופיעים בהודעת הפרסום. אין בכך עניין טכני פעוט, שניתן ללמוד מתוך הפרסום, אלא אי דיוק משמעותי ופגיעה בהליך ההקלה. אמנם חשיבות הפרסום מתייחסת לאלו אשר אמורים להיפגע מאותו פרסום, ובמידה מסוימת נרפא הליקוי בפרסום בכך שהנוגעים בדבר ידעו בדיוק במה מדובר, שכן הם היו מיוצגים בכל ההליך ע"י עורכי דין אשר בדקו את הבקשה להיתר במשרדי המשיבה מס' 1. יחד עם זאת, אנו סבורים כי פרסום ההקלה צריך להיות מפורט ומדויק, וככזו הינה פסיקת ביהמ"ש העליון. ערים אנו לפסק הדין של כב' השופט מודריק, אשר מקל מעט בדרישות שהיו קיימות עד היום בהסתמך על החלטות ביהמ"ש העליון, אך במקרה דנן אנו סבורים כי היה מקום להקפיד בפרסום, לא רק לעניין המבנים, אלא אף לעניין נקודות הציון המדויקות לבקשה להקמת התורן, ולא להתייחס לחלקת קרקע אשר כוללת דונמים רבים. לעניין זה אנו מפנים להחלטות ביהמ"ש העליון בד"נ 12/81 וכן לבג"צ 374/81, כאמור בדברי כב' הנשיא לשעבר ברק וכן כב' הנשיא לשעבר לנדוי. פגם בהליך אנו סבורים כי צודקים העוררים בטענתם כי הפרוטוקולים של המשיבה מס' 1 לא היו שלמים ולא שיקפו את ההליך כולו. כך לדוגמא, לא ראינו כל פרוטוקול מפורט לעניין הדיון שהתקיים ביום 6.7.06, דיון אשר בסופו של יום- הוחלט לאשר את הבקשה להיתר. דווקא בדיון זה נדון, כנראה, עניין ההמלצה השלילית של הולקחש"פ, ומאוד חשוב לדעת כיצד התייחסו חברי המשיבה מס' 1 להמלצה השלילית של הולקחש"פ, המנוגדת להחלטתם הסופית של חברי המשיבה מס' 1. לא ברור לנו מי מחברי הועדה השתתפו בדיון, ואלו טענות נשקלו באותה ישיבה. סיור בבקשה להיתר זו נערך סיור אליו הוזמנו היזמים לפני הגשת הבקשה להיתר. מן הראוי היה כי יקיימו הצדדים סיור משותף ולא יישאר העניין של הסיור בהשפעה של צד אחד מן הצדדים. בנוסף, הסיור נערך לטעמנו ולהבנתנו רק במסגרת השטחים של מושב טל שחר, בניגוד להחלטתנו הקודמת בה הורינו למשיבה מס' 1 לבדוק חלופות גם מעבר לנחל וגם במשבצות שטחים שאינן קשורות למושב טל שחר. מתוך פרוטוקול המשיבה מס' 1 עולה כי החברות הסלולאריות דחקו בתושבי טל שחר בעניין מיקום התורן, שכן סברו הן כי הלחץ יעזור כאשר אומרות הן שיחפשו מקום אחר, ובעקבות כך, יפסידו תושבי טל שחר הכנסה כלכלית. אמירות אלו ודוגמותיהן מלמדות אותנו כי השיקול לא היה שיקול תכנוני טהור וכי לא התחשבו בחוות הדעת המקצועיות השליליות אשר היו מונחות בפני המשיבה מס' 1, ואף לא נשקלו בלב פתוח ובנפש חפצה חלופות למיקום התורן מעבר למשבצת טל שחר. נציין עוד כי בסופו של יום העוררים או בא כוחם מעולם לא הוזמנו לסיור אשר הכריע את גורל הבקשה להיתר. חוות דעת מקצועיות הגוף המקצועי של המשיבה מס' 1, מהנדס המועצה, סבר כי המיקום של התורן איננו מתאים והוא פוגע בנוף הסביבתי. לא הבנו מהמשיבה מס' 1 מדוע לא קיבלה את דעתו זו של הגוף המקצועי בעניין. כמו כן, בפני המשיבה מס' 1 עמדה ההמלצה השלילית של הועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים. אמנם נכון כי אין חובה לקבל את חוות הדעת של הולקחש"פ, אך מן הראוי כי תהיה התייחסות ראויה להמלצה שלילית של אותו גוף מקצועי אשר אמור לשמור על הקרקעות החקלאיות והשטחים הפתוחים- הן מבחינת הפגיעה הנופית והן מבחינת החלופות האחרות. ונציין, כי נציגי הולקחש"פ היו בסיור בו בדקו חלופות אחרות, ולמרות זאת הביעו את עמדתן השלילית למיקום התורן נשוא ערר זה. כאשר גוף מעין שיפוטי מחליט כנגד חוות דעת מקצועיות, עליו לעשות זאת בזהירות ותוך נימוקים כבדי משקל, ובענייננו, לא נעשה כן. נימוקי ההחלטה לטעמנו בהחלטה, אף כי יש בה ניסיון של נימוק, לא הייתה הנמקה סבירה ומלאה. ועדת הערר סבורה כי משהתקיים דיון כה ממצה, וחילוקי הדעות בתוך המשיבה מס' 1 היו קוטביים, הרי שיש לנמק את ההחלטה באופן ברור ומלא ובהתייחס לכל טענות הצדדים, ולא מצאנו בנימוקי המשיבה מס' 1 התייחסות ראויה לרוב טענות הצדדים. הרכב המשיבה מס' 1 לועדת הערר לא הומצא פרוטוקול מלא של החלטת המשיבה מס' 1 מיום 6.7.06. לא ברור לנו אם הרכב המשיבה מס' 1 בדיון מיום 6.7.06 היה זהה להרכב המשיבה מס' 1 מיום 8.6.06, וכל ההליך לעניין הרכבי המשיבה מס' 1 וניהול הפרוטוקולים שלה, לא ברור לנו. הפרוטוקול צריך לשקף את טענות הצדדים, את הרכב הועדה וגם את ההכרעה הסופית- מי בעד ומי נגד. פרוטוקול זה נשאר חסוי בעינינו, ואיננו יכולים לאשר בקשה להיתר בנייה כאשר פרוטוקול זה לא חשוף לעיני הצדדים ולעיני ועדת הערר. החלטת הולקחש"פ החלטה זו הומצאה למשיבה מס' 1 ביום 4.7.06. מכאן עולה כי אך יומיים לפני ההחלטה הקובעת נתקבל המכתב בו ניתנה חוות הדעת של הולקחש"פ. כאמור, לא קיבלנו כל פרוטוקול של דיון בעניין זה אצל המשיבה מס' 1, ואף העוררים לא יכלו לבדוק המלצה זו, גם אם ההמלצה מצדדת בעמדתם. כאשר אנו קוראים את חוות דעתה של הולקחש"פ, הרי שאנו מבינים כי הנימוק לחוות הדעת השלילית הוא כי: "האנטנה (צ.ל: התורן) קרובה לנחל שורק". לועדת הערר, אשר צריכה לפקח על החלטת המשיבה מס' 1, לא ברור עד לרגע זה מה הבעייתיות בקרבה לנחל שורק. האם הבעייתיות נובעת מכך שיש פגיעה בערכי טבע, או האם התורן מסכן מטיילים וכיו"ב. על המשיבה מס' 1 היה לטעמנו לבדוק נושאים אלו, תוך מתן אפשרות לצדדים להפנות את תשומת לב חברי הועדה לכך. משלא ברור לועדת הערר, וככל הנראה אף למשיבה מס' 1, לא ניתן לשלול חוות דעת זו של הולקחש"פ, שמא יש טעם בחוות דעת זו. וזאת יש לזכור, כי מי שאמונה על שמירה על קרקע חקלאית היא הולקחש"פ, וכל עוד אין חוות דעת סותרת, לא ניתן שלא להתייחס אליה במלוא כובד הראש, ובוודאי אין לפסול אותה ללא נימוק. אי בדיקת חלופות כפי שכבר ציינו, המשיבה מס' 1 לא פעלה בהתאם להחלטתנו הקודמת, ואף לא בהתאם לחובה המוטלת עליה, דהיינו- בדיקת חלופות אחרות. אמנם נבדקו כשלוש חלופות נוספות, אך כאמור- חלופות אלו נמצאות במשבצת מושב טל שחר. לא נבדקו חלופות מעבר לנחל שורק, ואף בשטחים אשר אינם "שייכים" למושב טל שחר. בדיקת החלופות אינה צריכה להיות בדיקה ע"פ זכויות המקרקעין, אלא בדיקה תכנונית למזעור הפגיעה בערכי טבע ונוף. לטעמנו בדיקה זו לא נעשתה כראוי. וזאת יש לזכור, כי אין מדובר בתורן נמוך אלא מדובר בתורן גבוה מאוד, כ- 42 מ', אשר בקודקודו נושא שלל אנטנות של שלוש חברות סלולאריות, מסה שבהחלט עלולה לפגוע בערכי טבע ונוף. שיקולים נוספים בהחלטה לטעמנו הנמקת המשיבה מס' 1 הייתה צריכה אף להתייחס לעבירת הבנייה של שימוש באנטנה הקיימת. ע"פ הפסיקה ההתייחסות לבקשה להקמת תורן צריכה להיעשות כהליך של הקלה, ובהליך של הקלה יש חובה לקחת בחשבון גם את התנהלות מבקשי הבקשה. בענייננו, המבקשת דנן הקימה תורן ללא היתר, והשתמשה בו תקופה ארוכה, וככל הנראה השימוש שלא כדין נעשה עד היום. לעניין בקשתו של ב"כ המשיבה מס' 1 לביטול החלטתנו בדבר ההוצאות שהשתנו על המשיבה מס' 1, אנו סבורים כי משלא התנגדו לכך הצדדים ולאור כך כי נדמה לנו שהמשיבה מס' 1 הפנימה את החלטתנו, אנו מחליטים, לפנים משורת הדין, לבטל את חיוב המשיבה מס' 1 בהוצאות. מכל האמור לעיל אנו סבורים כי לא ניתן לאשר את החלטת המשיבה מס' 1 מיום 6.7.06, ולפיכך החלטנו לקבל את הערר. אנטנות סלולריותבניהאנטנותהנדסה / מהנדסהתנגדות לבניה