15% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72(1)(ד)(6) ו- 10% נכות בגין טנטון לפי סעיף ליקוי 72 (4)(ד)II ובסה"כ קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 24% החל מיום 20.12.11. עוד קבעה הוועדה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 (להלן: "הוועדה"). רקע עובדתי 1. המערער, יליד שנת 1947, מסגר במקצועו. ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל המערער, הוכרו ע"י המשיב כפגיעה בעבודה. 2. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער פעמיים (ביום 21.3.12 וביום 12.9.12) קבעה, כי למערער 24% נכות לפי סעיף ליקוי 72(1)(ד)(6) וסעיף ליקוי 72(4)(ד)II. לעניין תקנה 15, ביקשה הוועדה מדרג ראשון בישיבתה מיום 21.3.12, להתייעץ עם ועדת הרשות בקשר לירידה בהכנסות, שכן המערער טען לירידה בהכנסות. בישיבתה השנייה מיום 12.9.12 סיכמה הוועדה מסקנותיה בנוגע להפעלת תקנה 15 וציינה, כי היא מקבלת את המלצת ועדת הרשות שלא להפעיל את תקנה 15 מאחר ולדעת הוועדה נכותו של המערער אינה פוגעת בכושר השתכרותו ובעבודתו בתור מסגר. 3. המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 21.4.13, שמעה את טענות ב"כ המערער ועיינה בדו"ח ועדת הרשות מיום 31.7.12. הוועדה קבעה כי היא סבורה שהנכות אינה מונעת מהמערער להמשיך בעבודתו כמסגר ובאופן מלא וכי גילו של המערער אינו הסיבה לירידה בהכנסותיו, ולכן אין מקום ליישם בעניינו את תקנה 15. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. טענות הצדדים 4. לטענת המערער, החלטת הוועדה כי המערער יכול לחזור באופן מלא לעבודתו היא החלטה כללית ביותר, אשר אינה מתחשבת באופי עבודתו של המערער ובתלונותיו, וכי בנסיבות העניין, יש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר. לטענתו - א. בשל ליקוי השמיעה והטנטון מהם סובל המערער, הוא אינו יכול לעבוד בכל עבודה שהיא כפי שנהג עובר לפגיעה. המערער הפסיק לעבוד בעבודות ריתוך של צינורות דלק ובעבודות המפיקות רעש בעוצמות חזקות. הלכה למעשה, המערער אינו יכול להמשיך לעבוד במקצועו כבעבר, דבר שגרם לפגיעה בשכרו. ב. הוועדה לא בחנה את טענות המערער בדבר ירידה ניכרת בהכנסותיו (אשר נבעה, לטענתו, מחוסר יכולתו לעבוד בעבודות ריתוך המפיקות רעש בעוצמות חזקות ואשר מעניקות תגמול משמעותי בשכר). ג. הוועדה לא בחנה את גילו של המערער ביחס לנכויותיו, מצב שבו היתה חובה על הוועדה לעשות כן בנסיבות העניין, שכן "מבחן הגיל" הוא מבחן עצמאי, נפרד ומנותק מ"מבחן המקצוע". 5. לטענת המשיב - א. משקבעה הוועדה כי המערער מסוגל לשוב לעבודתו אין מקום להתערבות בית הדין (עב"ל 386/07 פיתוסי - המל"ל, ניתן ביום 5.7.07). ב. מעבר לנדרש, הוועדה התייחסה גם לגילו של המערער וקבעה כי "הוועדה סבורה כי גילו של התובע אינו הסיבה לירידה בהכנסותיו". ג. משלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. הכרעה 6. תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן - "תקנות הנכות") קובעת כי - "(א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". 7. בתקנה 15(א) לתקנות הנכות, הוסמכו הוועדות הרפואיות לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה במבחני הנכות, בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע. תקנה 15 לתקנות הותקנה כהשלמה לשיטת קביעת דרגת הנכות בענף ביטוח נפגעי עבודה, המושתת על הנכות הפיזיולוגית האובייקטיבית. תקנה 15 הנ"ל "נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר - מן האובייקטיבי לסובייקטיבי" (ראו: דב"ע נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי - עדה פנץ, פד"ע ל 321; דב"ע לא/25-0 המוסד לביטוח לאומי - אילנה לאור (לא פורסם)). הלכה למעשה, בבואה לשקול אם להפעיל את תקנה 15, על הוועדה להתייחס באופן ספציפי למקצוע שבו עסק הנפגע הספציפי ולשקול אם הוא מסוגל לעסוק באותו מקצוע, ובאיזו מידה משפיעה נכותו על כושרו להשתכר, בהתחשב במקצועו ובגילו. כן על הוועדה לשקול, האם הביאה הנכות לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע. 8. מכאן, שהשאלה שהיה על הוועדה לשאול את עצמה היתה, האם נסיבותיו האישיות של המערער מבחינת מקצוע וגם מבחינת הגיל - מצדיקה סטייה מדרגת הנכות שנקבעה לפי המבחנים. 9. בעב"ל 386/07 פיתוסי - המל"ל (ניתן ביום 5.7.07) התייחס בית הדין הארצי לשאלת בחינת חלופת המקצוע (להבדיל מבחינת עניין הגיל). בית הדין הארצי קבע, כי הבחינה נעשית בשני שלבים. האחד - מסוגלותו של הנפגע לחזור לעבודתו הקודמת במתכונת ובהיקף שבהם עבד קודם קרות התאונה, השני - צמצום במידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל. 10. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא דנה בשאלת כשירותו של המערער לבצע את עבודתו הקודמת במתכונת ובהיקף שבהם עבד עובר לפגיעה, אלא קבעה באופן כללי כי היא סבורה שנכותו אינה מונעת ממנו להמשיך בעבודתו כמסגר באופן מלא, וזאת חרף תלונות המערער בדבר שינוי אופי העבודה והירידה בהכנסות. לאור האמור, אין בידי לקבל את טענת המשיב שלפיה משקבעה הוועדה כי המערער מסוגל לשוב לעבודתו באופן מלא אין מקום להתערבות בית הדין. דומני שלא יכול להיות חולק כי חזרה לעבודה באופן מלא אין משמעה חזרה למשרה מלאה דווקא אלא גם חזרה לעבודה באותה המתכונת שבה עבד קודם לתאונה. כאמור לעיל, אין בקביעת הוועדה שלפיה המערער מסוגל לשוב לעבודתו באופן מלא, התייחסות כלשהי לתלונות המערער בדבר חוסר יכולת לעבוד בתנאי רעש חזקים נוכח מהות הפגיעה. הוועדה לא פירטה ולא הסבירה את קביעתה בעניין זה, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. היעדר הנמקה, כאמור לעיל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין. 11. זאת ועוד, אין ספק, כי במקרה דנן, היה על הוועדה לתת משקל גם לעניין גילו של המערער ולבחון עד כמה יש בעניין גילו, כדי להשפיע ולהצדיק את הפעלת התקנה בין באופן מלא ובין באופן חלקי. 12. בהתאם להלכה הפסוקה, דרך המלך של החזרת עניינו של מבוטח לוועדה רפואית היא החזרתה לוועדה שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, שבהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו: דב"ע לב/ 28-0 שלמה בוסקילה - המוסד לביטוח לאומי, פב"ל יב, 166). לא מצאתי כי בנסיבות המקרה הנדון עולה חשש של ממש שהוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת ועל כן, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. 13. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתדון מחדש בהפעלת תקנה 15, תוך שתתייחס לתלונות המערער בדבר שינוי במתכונת העבודה והשלכותיו, ולעניין גילו של המערער. המערער יוזמן לדיון בפני הוועדה ויוכל לטעון טענותיו בנוגע להפעלת תקנה 15. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 14. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. סעיפי ליקוינכותשמיעה