זקוקים לעורך דין דיני עבודה בבית דגן ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בבית דגן להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בבית דגן מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בבית דגן, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה בית דגן ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בבית דגן, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) תביעה של עובד מדינה לקידום בגלל העברה לאזור בית דגן## בתביעה ההצהרתית התובע מבקש שייקבע כי הוא זכאי לקידום על ידי שינוי התקן ו / או הגדרת תפקידו מחדש ו / או ביצוע החלפה רגילה בינו לבין עובד הפורש. על פי כתב התביעה, שאר הכספים והחשבונות בנתבעת, שהועברו מקמפוס תל אביב לקמפוס החקלאי בית דגן, קודמו על ידי שינוי תקן או על ידי מתן דרגות אישיות, והתובע הוא ביחד לא לפני המעבר. לטענת התובע, הוא זכאי לקידום באמצעות שינוי תקן ו / או דירוג מחדש של תפקידו, משום שמלבד התובע, יתר הכספים והחשבונות ביחידת האמון האחרת בנתבעת קודמו על פי תקן או דרגה אישית ורק התובע לא התקדם למרות שקידומו האחרון היה 9 שנים קודם לכן. . בכתב ההגנה נמסר כי ביום 19 בדצמבר 1999 נחתם הסכם בין הנתבעת להסתדרות בעניין העברת חלק מעובדי הנתבעת מתל אביב לבית דגן וכי אי קידומו של התובע אינו מפלה, מכיוון שעובדים אחרים ב היחידה בה מועסק התובע לא קודמה. הכספים רלוונטיים להשוואה. עורך דין התובע מבסס את זכאותו של התובע לעליית דרגה על כך שלא חל שינוי בדרגתו מזה שנים, בכך שהסכם ההעברה מקמפוס תל אביב לבית דגן הוא הסכם קיבוצי ומאז שאר העובדים. מלבד התובע קודמו. על פי גרסת התובע, בעת המעבר הוטלה התחייבות ממשלתית לפיה העובדים שהועברו לבית דגן יקודמו לא יאוחר משנתיים לאחר המעבר. כבר צוין כי פרט לטענה בכתבי הטענות, אין בסיס לטענת התובע בדבר הבטחה לקידום בשל העברת יחידתו לבית דגן. כפי שעולה מהעדויות בבית הדין לעבודה, רבים מהעובדים התנגדו למעבר לבית דגן ולא הוטרדו וחלקם אף קודם לכן בשורות במסגרת הסכם המעבר והשינוי הארגוני. התובע לא היה מסוגל לציין מקור משפטי או זכות שמכוחם הוא זכאי לקידום בנסיבות העברת היחידה בה עבד מקמפוס תל אביב לבית דגן. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לפיכך נדחתה הטענה להכיר בזכותו של התובע לקידום עקב מעבר היחידה לבית דגן. ##(ב) ערעור על תנאי שכר בבית דגן## לפנינו ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה, במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער להשוואת שכרו עם הרופא הארצי למחלות צאן, אך נפסק לנו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪. בשנת 2000 הועבר העובד למטה שירותי הווטרינריה בבית דגן, ומונה על ידי מינוי "פנימי" להחליף את הווטרינר הלאומי למחלות צאן. לאחר מכן המשיך המערער לעבוד במטה השירותים הווטרינריים בבית דגן כרופא למחלות צאן, אך ללא תפקיד הרופא הלאומי למחלות צאן. לאור זאת, הוא הגיש את תביעתו לבית הדין האזורי באפריל 2016, בדרישה שהמדינה להסדיר את מעמדו כרופא לאומי למחלות כבשים ולשלם לו את הפרשי השכר בהתאם למעמד זה מינואר 2009 ואילך. השתלבותו החברתית במשרדים ברעננה וברחובות בהם הועסק בעבר ולכן לא נפל בכך פגם. בית הדין שוכנע כי הפיטורים לא נעשו מתוך הטרדה של המערער; לא הוכחה בפני המערער הוכחה למינויו לרופא לאומי; לא ממש נמצא בטענת המערער כי התקן בוטל בניגוד להוראות התקשיר; ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו בעל פה ובכתב ובדקנו את כל החומר בתיק, הגענו למסקנה הכללית כי אין להתערב בתוצאות פסק הדין של בית הדין האזורי, אלא ביחס ל סכום פיצוי בגין מצוקה נפשית. ##(ג) זכאות רב בבית דגן לקבל משכורת## התובע נבחר ומונה לרב המועצה המקומית בית דגן. המועצה הדתית בית דגן אחראית על מתן שירותי דת במועצה המקומית בית דגן (להלן תכונת המועצה הדתית בית דגן. על פי הנהלים, הרב אינו רשאי לקבל משכורת כרב בית דגן כל עוד הוא עובד במועצה דתית בירושלים. אף שהמועצה הדתית בית דגן החלה לשלם לרב גריידי משכורת לתקופה קצרה ומיד לאחר מכן, התשלום הופסק שוב בטענה שהרב לא גר שם. הנושא שנדון בדיון, כפי שהוא מופיע בפרוטוקול דיון הישיבה, הוא: עם זאת, התובע טען כי מאחר וב- 5/03 הנתבע הפסיק לשלם את משכורתו - הוא לא היה מסוגל להמשיך לעמוד בתשלומי דמי השכירות ולכן החל מיום 4/03 הוא כבר לא מתגורר בבית דגן. יתר על כן, הנתבע טען כי התובע לא סיפק את השירותים הנדרשים לתושבי בית דגן ולעיתים קרובות הם התלוננו כי לא ניתן להשיג זאת. על פי סעיף 4 (א) לחוק, היה על התובע לעבור להתגורר בבית דגן, לכל המאוחר, ביום 21.11.03. על פי חוק מגורי הרבנות במקום כהונתם, התשכ"ג -2002 ועל פי תקנות הבחירות לרבנות העיר, 1974, היה על התובע להתגורר בבית דגן במהלך עבודתו. כפי שעולה מהראיות שהובאו לעיל, התובע היה מודע לחובה זו ואף חתם על תצהירים בהם התחייב להתגורר בבית דגן. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## עם זאת, מהראיות עולה כי התובע מעולם לא התגורר בבית דגן ולכן הנתבעת הפסיקה לשלם את שכרו של התובע ב- 5/03. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בבית דגן חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בבית דגן ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בבית דגן נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בבית דגן בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בבית דגן, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות. תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בבית דגן חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בבית דגן. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בבית דגן מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים. (7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בבית דגן מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בבית דגן לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון (9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה. (10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הבית דגן מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור בית דגן יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בבית דגן. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בבית דגן - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בבית דגן - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

ערעור על החלטת שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב שלא לפסול עצמה

ערעור על החלטת שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב שלא לפסול עצמה מהמשך הדיון בהליכים המתקיימים בפניה בתיק הרקע כפי העולה מהחלטת בית הדין האזורי המערער (להלן: התובע) עובד משרד החוץ, כיהן בתפקיד נספח תרבות בברלין עד שנת 2009. טרם סיום שליחותו בברלין הגיש מועמדות לתפקידים שונים בחו"ל והמשיך לעשות כן לאחר שיבוצו לתפקיד בישראל. מועמדותו למשרות בהן התמודד נדחתה הן מן הטעם שזה לא מכבר שהה בחו"ל ועליו למלא תפקיד בארץ, הן מן הטעם שהועדפו אחרים על פניו, והן מן הטעם שלחובתו נזקף הליך משמעתי שהסתיים בנזיפה. כעבור כ - 3.5. שנים מאז סיום תפקידו בברלין מונה לתפקיד בוורשה. טרם מינויו לתפקיד בוורשה הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב במסגרתה טען, כי נגרם לו נזק כספי מכך שהנתבעת נמנעה מלמנות אותו לתפקיד בחו"ל כבר בשנת 2009. על כן תבע הפרש השכר שבין השכר ששולם לו בתקופת עבודתו בארץ לבין השכר שהיה משולם לו עד הגיעו לגיל פרישה, אילו היה בתפקיד בחו"ל. בעקבות מינויו לתפקיד בחו"ל, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרתה הבהיר התובע כי טענותיו נוגעות לתקופה בת 3.5 שנים בלבד, בהן נאלץ לשהות בישראל. המדינה טענה, כי ההחלטה שלא למנות את התובע לתפקידים שונים בחו"ל, עד למינויו בוורשה, היתה מטעמים עניינים, בין היתר על רקע הבירור המשמעתי שהתקיים בעניינו, וכי אין כל עילה להתערב בה. מהלך הדיון בישיבת בית הדין האזורי מיום 1.5.2013 ביום 1.5.13 נועד דיון בפני בית הדין האזורי (השופטת אופירה דגן טוכמכר; ונציגת ציבור גב' יוכבד הוכמן שוורץ). בפתח הדיון שיקף בית הדין בפני התובע אפשרות, כי בנסיבות העניין, גם אם התביעה תתקבל (כולה או חלקה), הרי שפסק דין שבמסגרתו יידרש בית הדין לדון באירועים שכבר נשתכחו, עלול להסב לתובע יותר נזק מתועלת. במיוחד כן, נוכח העובדה שמאז הגשת התביעה המקורית השתנו הנסיבות, וכיום התובע כבר מכהן בתפקיד באירופה. לאור הערת בית הדין, ביקש בא-כוח התובע כי ראש המותב תפסול עצמה מלישב בדין, וכך טען: " בית הדין נתפס לטעות בכך שבהצעה שהוא מציע לצדדים מעלה בית הדין את ענין התנהגותו של התובע, חקירה במשטרה, אנחנו לא מנהלים כאן את התיק שהמשטרה החליטה לסגור אותו בהעדר אשמה, וזאת הטעות החד משמעית גם של הפרקליטות וגם של בית הדין ולכן אני מבקש מכב' השופטת אופירה דגן לפסול את עצמה מכיוון שהבעת דעה כפי שהובעה בתחילת הדיון כאשר אני רואה בזה דעה חד צדדית שהתביעה שמונחת בפני בית הדין הנכבד איננה מובנת כלל וחוזרים להליכים שארעו בשנת 2007 כאשר המשטרה קבעה באופן קטגורי שהתובע והתיק שלו נסגר מחוסר אשמה, זאת הדרגה הגבוהה ביותר בסגירת תיק מול חשוד, ולכן התיק היום בא לדון בדברים אחרים והבאתי את דוח מבקר המדינה ואני אוכיח באשר לאופן המינויים ואופן פעולת ועדת המנויים במשרד החוץ, הדברים האלה מתנהלים במשך שנים באופן לא תקין. הדברים שהובעו ולא לפרוטוקול יש בהם משום קביעת דעה מוקדמת שאיננה עניינית לתיק הזה ולמעשה הסיכוי של התובע לאחר שהדברים האלה נאמרו הוא אפסי, ולכן אבקש מכבודה לפסול את עצמה." בא-כוח המדינה התנגד לבקשת הפסלות תוך שהוסיף וטען: " האירועים שהובילו להליך המשמעתי, והיה הליך משמעתי ולא רק חקירה פלילית, הם רלבנטים לתיק, הם מפורטים בכתב ההגנה ואפילו בתצהיר של התובע. מאחר שזה עניינים רלבנטיים, ודאי שבית הדין רשאי להתייחס אליהם ברמה הלכאורית בדיון שלא לפרוטוקול". בקשת בא-כוח התובע כי השופטת תפסול עצמה, נדחתה במהלך אותה ישיבה, בהחלטת השופטת אשר קבעה כך: " לטעמי הודעתו של התובע במשטרה היא ענין רלבנטי להליך דנן, באשר אף אם הוחלט בסופו של יום לנקוט נגד התובע בהליך משמעתי שהסתיים בנזיפה ולא בהעמדה לדין פלילי, הרי שעל פני הדברים בעת שנבדקה התאמתו לתפקיד בשירות החוץ, היה מקום לשקול את הדברים שהתבררו באותה חקירה. בית הדין הבהיר לצדדים כי על אף שניתן להשקיף על האופן בו התנהל התובע בעת ביקור להקת הנוער בברלין בדרכים שונות אפשר שהדבר לא יועיל לתובע באם יכתב בפסק דין. אין באמור כדי ללמד על כך שבית הדין גיבש החלטה ביחס לטענתו של התובע שלפיה היה מקום למנות אותו לתפקיד כזה או אחר, הדברים יתבררו בעת שבית הדין ישמע את העדויות שיובאו בפניו. לנוכח האמור לעיל, אינני רואה בנסיבות הענין כל עילה לפסילת המותב". נוכח הודעת בא-כח התובע על כוונתו להגיש ערעור על החלטה זו ניתנה החלטת בית הדין לפיה: " משנמסרה הודעה על כוונה לערער על החלטה בבקשת פסלות, ימשך הדיון זולת אם החליט השופט לפי הענין ומנימוקים שירשמו שיש להפסיקו. בנסיבות העניין, אנו מחליטות להמשיך את הדיון". בסוף אותו דיון טען בא-כוח המערער כי אינו מסכים לקיום דיון במותב שאינו מלא, קרי בהעדר שני נציגי ציבור. בנוסף טען, כי נציגת הציבור "הגב' דברה שורץ שמופיעה במותב מכירה מזה 20 שנה את אשתו של התובע, יש בכך היכרות קרוב [כך במקור - נ.א.] ויש בכך טעם לפגם לקיים את הדיון בפני המותב הזה, ואני חוזר על הבקשה לפסול את המותב". בית הדין (השופטת אופירה דגן טוכמכר ונציגת ציבור יוכבד הוכמן- שורץ) קיבל את הבקשה להפסקת הדיון תוך שקבע כי אין עילה לפסלות מותב וציין כך: " מבדיקה שבוצעה במזכירות בית הדין, עולה כי לא מצוי תיעוד ממוחשב של ההזמנה לדיון לנציג המעבידים, על אף נסיונות לאתר נציג מעבידים אחר, הדבר לא צלח; בנסיבות העניין, ועל אף שנציגת העובדים הודיעה כי היכרותה עם אשתו של התובע היא שטחית ביותר מלפני שנים, ואיננה מהווה עילת פסילה, נדמה כי לבית הדין אין מותב שיוכל לדון בתיק". אי לכך, הורה בית הדין על דחיית ישיבת ההוכחות ליום 26.12.2013. החלטתו המנומקת של בית הדין האזורי הדוחה בקשת הפסלות - מושא ההליך שלפניי בהחלטה מיום 2.5.2013 סקרה השופטת את השתלשלות עניינים בפרשה, והגיעה למסקנה כי "אין יסוד לבקשה לפסילת המותב. אני סבורה כי הבקשה איננה מבססת נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, כאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984, (החל בבתי הדין לעבודה לפי סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969)". מפאת חשיבותם לענייננו, להלן נימוקי השופטת בהחלטתה, כלשונם: " האירועים משנת 2007 מהותם, משקלם, והמשמעות שיש לייחס להם, מצויים בלב המחלוקת שבין הצדדים, באשר אין חולק כי נשקלו על ידי חלק מוועדות המינויים, והובילו להחלטה לעכב את מינויו של התובע לתפקיד בחו"ל (אציין כי קיומו של ההליך המשמעתי שהסתיים בנזיפה, נזכר בכתבי הטענות ובתצהירים של שני הצדדים). לדידי, גם אם נניח שיש ממש בטענות התובע ביחס לפגמים כאלה ואחרים שנפלו בהליכים שהתקיימו לצורך איוש משרות בשירות החוץ שעליהן התמודד, לא ניתן יהיה להמנע מדיון בשיקול הדעת לגופו של עניין, ובכלל זה במשמעות שניתנה לאירועים שביסוד ההליך המשמעתי, ובמשקל שראוי היה לייחס להם בנסיבות העניין. אבהיר כי בהקשר זה, העובדה שהוחלט לנקוט כנגד התובע בהליך משמעתי ולא בהליך פלילי, איננה מאיינת את המעשים בהם הודה התובע כשלעצמם. מדובר בהחלטה דיונית עניינית, ביחס לגדר המחלוקת שבין הצדדים, אשר נימוקיה פורטו לעיל, והיא איננה יכולה להוות עילה לפסלות. יובהר כי בית הדין נכון לבחון את כל טענותיו של התובע ביחס לתקינות הליכי ועדות המינויים השונות שדנו בעניינו, בלב פתוח ובנפש חפצה. בית הדין לא חיווה כל דעה ביחס לתקינות ההליכים שהתקיימו, ואף נמנע מלהביע דעתו ביחס לסבירות שיקול הדעת בהחלטות שלא למנות את התובע במשך כ-3.5 שנים. כל שהודיע בית הדין לצדדים הוא, כי לא יהיה מנוס מלדון באירועים שהתרחשו בשנת 2007, שהצדדים חלוקים בדעותיהם ביחס למשמעותם ולמשקל שיש ליתן להם בעת שנבחנת מועמדותו של התובע לתפקידים שונים בשירות החוץ של מדינת ישראל. בסופו של יום, בית הדין יכריע בתיק על יסוד הראיות שיובאו לפניו, כאשר אין עליו מורא זולת מורא הדין, והוא מחוייב שלא להטות משפט ולא להכיר פנים. בית הדין אינו רואה כל קושי בכך שימשיך לדון בתיק באופן אובייקטיבי וענייני. בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין, לא מצאתי להטיל על התובע הוצאות משפט." דחיית הבקשה לתיקון פרוטוקול ביום 8.5.2013 הגיש המערער בקשה לבית הדין האזורי לתיקון פרוטוקול והכללת אמירות נוספות של בית הדין. זאת, לטענתו, מחמת ש"נשמטו פרטים שנאמרו על ידי השופטת אך לא הועלו על הכתב"; ומן הטעם ש"הפרטים שנרשמו אינם נכונים, אינם מדויקים ואינם משקפים נכונה את שנאמר בדיון". המדינה התנגדה לבקשה לתיקון פרוטוקול תוך שציינה כי ככל הזכור לבא-כוחה "הדברים אשר התובע מייחס לבית הדין לא נאמרו באופן אשר נרשם בבקשתו לתיקון פרוטוקול"; וכי "אין לאפשר מצב דברים שבו הצדדים מסכימים לנהל דיון שלא לפרוטוקול ולאחר מכן, צד עותר לרישום באופן מגמתי של הדברים שנאמרו". בית הדין האזורי (השופטת אופירה דגן - טוכמכר), בהחלטתו מיום 26.5.2013 דחה את הבקשה לתיקון פרוטוקול מטעמים אלה: " הבקשה לתיקון פרוטוקול הוגשה בחלוף למעלה משבוע ממועד הדיון והיא כוללת אמירות שלמיטב זכרונו של בית הדין לא נאמרו באופן בו נכתבו בבקשה. המדובר בפרפרזות שעשה המבקש, המערבת בין הערות שהשמיע בית הדין לבין הרהורי ליבו של המבקש (מה גם שמלכתחילה הובהר כי מדובר בחילופי דברים שלא לפרוטוקול). מכל מקום, עיקרי הדברים שנאמרו נרשמו בפרוטוקול, ואף פורטו בהחלטת בית הדין בבקשה לפסילת המותב, אשר נכתבה למחרת הדיון, במסגרתה הבהיר בית הדין כי לא חיווה דעתו ביחס לסיכויי התביעה ולא הביע כל דעה ביחס לטענות בדבר פגמים שאפשר שנפלו בהליכי ועדות המינוי. לנוכח האמור, הבקשה לתיקון פרוטוקול נדחית". הערעור על החלטת הפסלות בערעורו חזר המערער על הנטען בבית הדין האזורי, לפיו דעתו של בית הדין האזורי "ננעלה באופן חד - משמעי, מגובש וסופי בשורה של שאלות משפטיות ועובדתיות, המצויות ועומדות במרכז ההתדיינות ובלב ליבה של התובענה". על האמור הוסיף וטען: אמירות בית הדין, אלה שמצאו ביטוין בפרוטוקול ואלה שאינן מופיעות בפרוטוקול "הינן בגדר הבעת דעה נחרצת וחד משמעית בעניין העומד ביסודו של התיק"; בית הדין האזורי "נמנע מרישום דברים רבים שאותם הוא עצמו אמר, וגם בכך חשש למשוא פנים ועילה לפסלותו של המותב"; החלטת בית הדין שלא לפסול המותב על יסוד היכרות אישית בין נציגת ציבור לאשת התובע מעלה חשש נוסף למשוא פנים. המדינה לא הגישה עמדה בערעור, כפי הרשות הנתונה לה, כמשיבה לערעור הפסלות, לפי הוראת תקנה 112ג(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. הכרעה לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טעמיי למסקנה זו אבאר להלן. חזקת המקצועיות והאובייקטיביות של השופט חזקה שבדין היא, כי השופט "היושב בדין, מקצועי ומיומן ובידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים" וכי השופט "נותר פתוח לשכנוע בכפוף לתשתית הראייתית ולטענות שיובאו לפניו בהליך העיקרי". בנוסף, כלל הוא, כי לעמדת השופט הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין, יינתן משקל רב וכי ערכאת הערעור לא תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, אלא במקרים קיצוניים בלבד. במקרה שלפניי לא הופרכה החזקה שבדין. דבר העולה מהחלטת השופטת במסגרתה ציינה, כי בית הדין נכון לבחון את כל טענותיו של התובע ביחס לתקינות הליכי ועדות המינויים השונות שדנו בעניינו, בלב פתוח ובנפש חפצה"; כי " בית הדין יכריע בתיק על יסוד הראיות שיובאו לפניו, כאשר אין עליו מורא זולת מורא הדין, והוא מחויב שלא להטות משפט ולא להכיר פנים"; וכי "בית הדין אינו רואה כל קושי בכך שימשיך לדון בתיק באופן אובייקטיבי וענייני". זאת ועוד. הלכה היא כי "מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות". עוד נפסק כי ככל שמדובר בתחושותיו ובהשקפותיו הסובייקטיביות של המערער, הרי אלה כשלעצמן אינן מקימות עילה לפסלות המותב ואב בית הדין . בענייננו, המערער לא הציג ראיה לנסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי למשוא פנים בהתנהלות השופטת בדיון או בהחלטתה. במהלך הדיון ביום 1.5.13 ציינה השופטת בהחלטתה: "אינני רואה בנסיבות הענין כל עילה לפסילת המותב". ובהחלטתה הדוחה את בקשת הפסלות הוסיפה והטעימה כי "הבקשה איננה מבססת נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לאור זאת, אין מתקיימות נסיבות אובייקטיביות המעלות חשש ממשי לקיומו של משוא פנים, ו"נסיבות המקרה אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות". אשר לטענות המערער בדבר התבטאות השופטת בפרוטוקול לפיה "בית הדין הציע לצדדים לשקול את האפשרות להימנע מניהול התיק לאחר שבחן את התצהירים ואת נספחיהם, והתרשם כי אפשר שניהול התיק יסב לתובע יותר נזק מתועלת". התבטאות זו של השופטת אינה מגבשת חשש למשוא פנים, ואין לראות בה "משום חריצת דעה ממשית שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע", אלא התבטאות שנועדה "לייעל את הדיון טרם שמיעת הטענות והבאת הראיות". הדברים עולים בבירור מהחלטות השופטת במועד הדיון, בהחלטה הדוחה את בקשת הפסלות, מושא הערעור, ובהחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון הפרוטוקול. חלק ניכר מטיעוניו מייחס המערער להתבטאויות, כביכול, של השופטת, אשר אינן מוצאות ביטוין בפרוטוקול. דינן של טענות אלה להידחות. ראשית לכל, הלכה היא כי "פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות, ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. הפרוטוקול מהווה יסוד לבחינת מהימנות הטענות נגד בית המשפט באשר לאופן התנהלות הדיון" ו"אין די בהעלאת טענה בעלמא, שאינה מוצאת ביטויה בהחלטת בית הדין, או אחרת" . בענייננו, הבקשה לתיקון הפרוטוקול נדחתה בהחלטתו המנומקת של בית הדין האזורי, והמערער לא הוכיח טענותיו בדרך אחרת. לפיכך "בהעדר עיגון בפרוטוקול אין לבסס טענת פסלות על ההתבטאויות וההתנהלות" שמייחס המערער לשופטת. נדחות טענות המערער בכל הנוגע להחלטה הדוחה עילת פסלות בשל היכרות שייחס לנציגת הציבור במותב, עם אשת המערער. ראשית דבר, החלטת בית הדין על הפסקת ההליך, אף ללא עילת פסלות הינה החלטה דיונית ו"הלכה היא כי בהחלטות דיוניות, כשלעצמן אין די כדי לבסס עילת פסלות". זאת ועוד. מכח הוראת סעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה "בית הדין רשאי להחליט על דיון בהרכב בחסר כל אימת שנציג ציבור הוזמן ולא הופיע" כדי "לאפשר דיון בתביעות, מבלי לדחותן, וזאת על מנת למנוע בזבוז זמנו של בית הדין של הצדדים ושל העדים". במקרה שלפניי בית הדין האזורי הבהיר בהחלטתו כי "נציגת העובדים הודיעה כי היכרותה עם אשתו של התובע היא שטחית ביותר מלפני שנים, ואיננה מהווה עילת פסילה". עם זאת, משהוברר "כי לא מצוי תיעוד ממוחשב של ההזמנה לדיון לנציג המעבידים" הורה בית הדין האזורי על הפסקת ההליך ודחיית ההוכחות למועד אחר. בנסיבות אלה, מתייתרות טענותיו של המערער. סוף דבר: לאור כלל האמור לעיל, הערעור נדחה. משלא הוגשה תגובה מטעם המשיבים, אין צו להוצאות בערעור.דיני עבודה