בקשה להקמת מתקן טיהור שפכים בשטח מפעל

בקשה להקמת מתקן טיהור שפכים בשטח מפעל הבקשה הוגשה בתאריך 13.11.06 ועד היום לא נתנה המשיבה החלטה בבקשה. טוענת העוררת כי משעברו שלושה חודשים, וזאת בהתאם לסעיף 157 לחוק התכנון והבנייה, יש מקום כי ועדת הערר תדון ותחליט בבקשה. במחצית שנות ה- 80 החלה עיריית קריית גת בהכנות להקמת מתקן עירוני לטיפול בשפכי העיר קריית גת. הכנות אלו החלו עוד לפני שהעוררת חשבה לבנות במקום מתקן תעשייתי. בשנת 1995, לאחר שכבר הוכנה התכנית של מתקן הטיהור העירוני, נכנסה העוררת, "אינטל", לתמונה והחליט להקים באזור התעשייה של קריית גת מפעל לייצור שבבים אלקטרוניים (FAB-18). לצורך העניין נכנה מפעל זה "המפעל הישן". על בסיס הקמת המפעל הישן נאלצו המשיבה והעוררת לקיים הליכים בתכניות אשר שינו את תשתית הביוב העירונית, ובין השאר הניחו קו ביוב חדש באורך של 7.5 ק"מ וכן בנו מתקן למשאבות ומאגרים, אשר נועדו לשרת את המפעל הישן. עתה, מבקשת העוררת לבנות מפעל נוסף (FAB-28) אשר יעסיק כ- 4,000 איש, ובכך מרחיבה את השפכים בכל הקשור בביוב של המפעל בפרט וקריית גת בכלל. לצורך כך הגישה המבקשת בקשה להיתר בנייה נשוא ערר זה. על אזור התעשייה בקריית גת חלה תכנית 11/בת/9 הכוללת, בין היתר, הוראות בדבר מערכת השפכים של המפעל והתנאים להקמת מפעל זה. בין התנאים למתן היתר הבנייה, כוללים התנאים כי העוררת תכין תכניות מתקני קדם טיפול, אשר יהוו חלק מהיתר הבנייה, ואשר אושרו ע"י משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה ומהנדס הביוב העירוני (סעיף 9.3 לתקנון). כמו כן נדרש גם תסקיר בדבר השפעות סביבתיות. המחלוקת בענייננו הינה: האם ניתן לדון בבקשה להיתר ללא קיום תנאים אלו תחילה, או שיש אפשרות ליתן החלטה בבקשה להיתר, ולהתנות בתנאים את מתן ההיתר. במהלך הדיון שבפנינו וכן כעולה במסכת טענות הצדדים, נראה לכאורה כי למשיבה יש אינטרסים מעבר לנושאים של תכנון ובנייה, והיא מעכבת את מתן היתר הבנייה לא רק להשגת צרכים תכנוניים בלבד. איננו מבקשים להרבות מילים בעניין, אלא שיש להדגיש זאת כי על כף המאזניים עומדת מצד אחד הרחבת מפעל והעסקה של 4000 איש באופן ישיר, ואלפי עובדים מעבר לכך, ומצד שני הקמת המפעל תוך בקרה של בריאות ומתן פתרונות הולמים למערכות השפכים של המפעל, תוך מזעור הסיכונים ופתרון להם. ההלכה של בית המשפט העליון מתייחסת בחשדנות רבה לגופים אשר מוצאים טענות תכנוניות כאשר יש ביניהם תחרות עסקית. הלכה זו ישימה במידה מסוימת גם במקרה דנן. לפיכך, בהחלטתנו נתייחס רק לצד התכנוני של הבקשה שבפנינו, תוך כך שברקע קיימות בפנינו טענות הצדדים כטענות, ולא כדברים שהוכחו. על פי התכנית החלה במקום ניתן לדעתנו ליתן היתר לבקשה אשר בפנינו שכן ייעוד הקרקע ושאר הנתונים מתאימים לתכנית החלה במקום. אלא שלכך יש לצרף לדעתנו תנאים אשר יבטיחו כי הבניין שייבנה יופעל ויותאם לכל אותם גורמים אשר יש לידע המקצועי שלהם חשיבות ותרומה להקמת המבנה. אשר על כן אנו סבורים כי משהבקשה להיתר תואמת לתכנית החלה במקום, יש להתנות את התנאים הרגילים והסטנדרטיים אשר מושתים על כל גוף שמבקש היתר בנייה, כגון תשלום אגרות, היטלי השבחה וכיו"ב, וכן להתנות את מתן היתר הבנייה, בקיומם של תנאים נוספים, לרבות: אישור משרד הבריאות. אישור המשרד להגנת הסביבה. אישור מהנדס הביוב העירוני, ובמקרה דנן- מהנדס העיר. אישור מכבי- אש ועמידה בדרישותיהם. כמו כן, תנאי למתן היתר בנייה הינו אישור מנהל מקרקעי ישראל, וזאת לאור הטענה כי אישור זה טרם הוצג בפני המשיבה, אף כי הוצג בפנינו. נטען בפנינו כי לא קיים סקר סיכונים, ואנו סבורים כי סקר זה הינו חשוב. לפיכך, אנו סבורים כי יש להתנות את מתן ההיתר גם בהכנת סקר סיכונים ועמידה בו. כמו כן אנו מתנים את מתן ההיתר באישור "הפרשה הטכנית" ע"י המשרד לאיכות הסביבה, וכן בבדיקת המשיבה את הבקשה להיתר בהתאם לתקנות, וזאת עליה לעשות בתוך 21 יום מהיום. אנו סבורים כי למשיבה יש מספיק אמצעים לבדוק בטרם מתן ההיתר כי תנאים אלו ימולאו, מעבר למחלקות המקצועיות שנמצאות אצלה, יכולה היא להתנות אי מתן טופס 4, ניתוק חשמל וכו', וזאת נוכח הטענה כי הם למודי ניסיון לא כל כך טוב עם הבטחות העוררת, בכך שלא קיימה אותן ולא עמדה בחוזים בעבר. כמובן שאין בהחלטה זו משום עמדה והבעת דעה לגבי מי עמד בהסכמים ומי לא. לכל העניינים הכלכליים השנויים במחלוקת בין הצדדים- נשארה בפניהם פתוחה הדלת להמשיך בבירור העניין בפני בתי המשפט. הליכי התכנון הם הליכים מסורבלים ממילא, וקשיים רבים נערמים לפתחם של היזמים, ואין צורך וטעם להקשות על יזמים אלו שלא לצורך ואף לא בעת הנכונה. התוצאה היא כי אנו מקבלים את הערר. מפעל