הועמד לדין בבימ"ש קמא בעבירה של תקיפה סתם השתלשלות הדברים שהביאה להמרת סעיף החיקוק לעבירה הנ"ל, היא חלק מהדיון בפנינו ועל כך בהמשך. בית-משפט קמא קיבל באשר למערער, בהסכמת הצדדים, תסקיר של שירות המבחן ובסופו של יום מצא לנכון שלא להרשיע את המערער וההליך הסתיים באי-הרשעה. סיום ההליך באי-הרשעה היה על דעת התביעה ובהסכמתה, ועל-כך להלן. 2. זו השתלשלות הדברים הרלבנטית: מלכתחילה הוגש כתב אישום נגד המערער בגין עבירת תקיפה בן זוג, עבירה לפי סעיף 379 + סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין וכן בעבירת איומים. בישיבת יום 15.11.12 הודיעו הצדדים לבית-משפט קמא (כב' השופט צ' עוזיאל) כי : "הגענו להסכמה לפיה הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן שאני מגישה כעת ובטרם הרשעה יופנה לשירות המבחן. לאחר קבלת התסקיר נשוב ונשוחח בינינו". הסניגור אישר את דברי התובעת והודיע לבית המשפט כי הקריא לנאשם את כתב האישום המתוקן והנאשם מודה במיוחס לו. הנאשם גם הבהיר כי הוא מודע לכך שבית המשפט אינו כבול להסדרי טיעון. בית-משפט נעתר לבקשת הצדדים, קיבל את כתב האישום המתוקן, קבע כי המערער ביצע את האמור בכתב האישום המתוקן ולאחר-מכן הופנה המערער, כמוסכם, לקבלת תסקיר של שירות המבחן. התסקיר התקבל לקראת ישיבת יום 14.7.13. לא היתה מחלוקת על-כך שהתסקיר הוא חיובי והתביעה הסכימה להמלצת שירות המבחן שמצידו המליץ על סיום ההליך ללא הרשעה. 3. בשלב זה ובפתח הדיון העלה הסניגור טענה, שעד לאותו רגע לא בא זיכרה, והיא טענה של זוטי-דברים. הסניגור ביקש לבטל את כתב האישום בטענה של זוטי דברים. לכך התנגדה התביעה. התביעה טענה, כי העלאת הטענה כמוה כחזרה מההסדר. עוד ביקשה התביעה, כי אם אכן יעתר בית-משפט קמא לדון בטענה זו, ינתן לתביעה לחזור לכתב האישום המקורי ולא לכתב האישום המתוקן. בית המשפט לא נעתר לבקשה לביטול כתב האישום מן הטעם של זוטי-דברים. בית המשפט התייחס לטענה בשני היבטים: ההיבט הראשון - חזרה מהסדר; ההיבט השני - לגופו של ענין . משני הטעמים גם יחד העתירה נדחתה. בסופו של דבר ניתן, כאמור, פסק-דין ללא הרשעה. על המערער הוטל צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות, בהתאם לתכנית שגובשה על-ידי שירות המבחן. 4. על החלטתו של בית המשפט קמא שלא להיעתר לבקשה לביטול כתב האישום מטעם של זוטי-דברים, הערעור בפנינו. לטענת הסניגור, לא היה הסדר טיעון בינו לבין התביעה. לא סוכם על עונש. אין רבותא בכך שהתביעה שבה ושקלה את עמדתה בעקבות קבלת תסקיר שירות המבחן ואין בכך כדי לומר כי הסכמתה של התביעה לבחון את עמדתה כחלק מההסדר. טענה של זוטי-דברים ניתן להעלות בכל שלב במשפט, לכן לא נפל פגם במועד העלאת הטענה. לגופו של ענין, טוען הסניגור, כי מדובר אכן בזוטי-דברים. הסניגור מפנה לעובדות כתב האישום שמצביעות על פגיעה מינימלית במתלוננת. לתמיכה בטענתו מפנה הסניגור לע"פ 2125/94 של בימ"ש זה וכן לפסק הדין בע"פ 4874/95, המאוזכר באותו פסק-דין. בשני המקרים היה מדובר בתקיפה ובית המשפט נעתר לסיום ההליך, תוך קבלת הטענה של הסייג של זוטי-דברים. בהינתן שני השיקולים המרכזיים דלעיל, דהיינו - כי לא מדובר בחזרה מהסדר וכי לגופו של ענין אכן מדובר במעשה קל ערך, סבור הסניגור כי יש מקום להתערב במסקנתו של בית-משפט קמא. 5. התביעה טוענת, כי לא נפלה כל שגגה מעם בית-משפט קמא וכי לא ניתן היה להגיע לכל החלטה אחרת. בניגוד לטענת הסניגור טוענת התביעה, כי היה גם היה הסדר טיעון. מכוח הסדר הטיעון הזה, תוקן כתב האישום והועמד על מתכונתו הנוכחית. גירסתה של המתלוננת במשטרה ביססה את האמור בכתב האישום המקורי, ורק בשל ההסכמה שהגיעו אליה הצדדים תוקן כתב האישום. לפיכך, צדק בית-משפט קמא כאשר סבר כי מדובר בחזרה מהסדר טיעון. עוד טוענת התביעה, כי גם לגופו של ענין אין מקום לראות בכך זוטי-דברים, כאשר היא מפנה לאמור בהחלטת בית המשפט. 6. דעתנו היא, כי אין בערעור זה ממש, וזאת בלשון המעטה. נלך אף אנו לפי אותם ראשי פרקים להם טענו הצדדים. באשר לקיומו או אי-קיומו של הסדר טיעון: עיון בפרוטוקול לא מותיר כל בדל ספק בנושא זה. לא בכדי ציטטנו את הדברים אותם אמרה באת-כוח התביעה, כאשר היה לכך אישור מלא וכתוב, שחור על גבי לבן, מפי הסניגור. אם לא די באישור, הנה נרשם מפי המערער: "ידוע לי כי בית המשפט אינו כפוף להסדרי טיעון". וכי למה יתייחס המערער להסדר טיעון, אם כזה לא היה מעולם? הסדר טיעון איננו חייב להיות לענין הענישה. אדרבא, מרבית הסדרי טיעון עניינם תיקון כתב האישום, כמו במקרה הנוכחי. מכוח הסדר הטיעון זכה המערער לאותו תיקון בכתב האישום. אין בכך כל אמירה, ולפיה התביעה החליטה על-פי שיקול נוסף שעניינו עיון בדברי המתלוננת ומאומה לא מעבר לכך, כי יש מקום לתקן את כתב האישום. אנו אומרים זאת, משום שכך טען הסניגור. אין לכך ביסוס בדברים שנאמרו בפרוטוקול. לפיכך, כבר בהיבט זה צדק בית-משפט קמא. אם אכן היה מקום לביטול הסדר הטיעון, הדעת נותנת כי היה מקום להיעתר לבקשת התביעה לחזור מכתב האישום המקורי ולא המתוקן. 7. באשר לעובדות לגופו של ענין: מקובלת עלינו הטענה, כי בסופו של יום הנזק שנגרם למתלוננת איננו נזק מאסיבי. אולם, עדיין מדובר בכך שהמערער הגיע לדירתה בעודו שיכור לאחר חצות הלילה ותקף את המתלוננת. הדעת נותנת כי הטראומה שנגרמה למתלוננת איננה מתבטאת רק בהיקף הפגיעה הפיזית שנגרמה או לא נגרמה לה, הנסיבות הנלוות יש להן משמעות לענין קבלת הטענה של זוטי-דברים. לא בכדי נאמר בסעיף 34(יז) "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה אם לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי המעשה הוא קל ערך". גם המחוקק התייחס לנסיבות, שעל-כן מדובר בשיקול רלבנטי וענייני. 8. באשר לפסיקה אליה היפנה אותנו הסניגור: עיינתי בפסק הדין בע"פ 2125/94. בית-משפט שם התרשם כי המתלוננת "לא היתה נקייה מדופי". האלימות שהופעלה שם נועדה להרחיקה מהארון (הרחקה מהארון היתה רלבנטית בנסיבות אותו תיק, שכן המערער דשם בא לבצע עבודה באותו ארון). הנזק נגרם, כפי שציין בית המשפט העליון, "שמא כתוצאה מנפנוף ידיה והשתוללותה היא". למותר לציין, כי מאומה מכל האמור לעיל לא התקיים בענייננו. בתיק הנוסף, המאוזכר באותו פסק-דין, מדובר היה בכך שהמערער הואשם מלכתחילה בעבירת אינוס והאישום הנוסף בתקיפה נלווה לכך. העובדה שנגד המערער היה תלוי ועומד אישום של אינוס, שממנו זוכה, בוודאי מהווה חלק נכבד בשיקולי בית המשפט, כפי שעולה גם ממה שמצוטט באותו פסק-דין. ושוב למותר לציין, כי גם נושא זה אינו רלבנטי לענייננו. 9. התוצאה היא, שלא מצאנו כל שגגה בשיקוליו של בית-משפט קמא ואנו דוחים את הערעור. משפט פליליאלימותתקיפה