1. פיצוי בגין נזק שנגרם בתאונה לרכב. 2. בפני בית משפט קמא נדונה תביעה שהגישה המשיבה בסדר דין מהיר ע"ס 2,090 ₪, בגין נזק שנגרם לרכב שבבעלותה, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 7.6.12 (להלן:"התאונה"), בה היו מעורבים שני רכבים: רכבה של המשיבה - רכב פרטי מסוג טויוטה (להלן: "המכונית הפרטית"), ורכבו של המערער - רכב מסחרי מתוצרת פורד טרנזיט (להלן: "המכונית המסחרית"). יצוין כי בבית משפט קמא נתבעו הן המערער, והן מגדל חברה לביטוח בע"מ, שביטחה את רכבו במועד התאונה (להלן: "חברת הביטוח"), כאשר שניהם יוצגו ע"י ב"כ חברת הביטוח. הערעור שבפניי הוגש על ידי המערער בלבד. 3. בית משפט קמא דן בשאלה, האם כפי שטענה המשיבה בתביעתה, התאונה התרחשה בנתיב נסיעתה של המכונית הפרטית שבבעלותה, כאשר המערער שנהג במכונית המסחרית פגע בה מאחור, או שמא, כפי שטוען המערער, התאונה התרחשה כשהמכונית הפרטית סטתה מן הנתיב הימני אל הנתיב השמאלי בו נסעה המכונית המסחרית, כל זאת כדי להימנע מפגיעה ברכב אחר שנסע לפניה בנתיב הימני ועצר בפתאומיות, ובכך גרמה היא לתאונה. 4. בית משפט קמא ששמע את עדויות הצדדים, קיבל את תביעת המשיבה במלואה, לאחר שקיבל את גירסתה, וחייב את המערער לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה בסך 2,090 ₪, אגרת בית משפט בסך 365 ₪, שכר העדה מטעם המשיבה בסך 450 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪, הכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כמפורט בפסק הדין. טענות הצדדים בערעור 5. המערער שלא היה מיוצג בערעור, טוען בערעור כי בית משפט קמא שגה כשקיבל את התביעה, תוך שהתעלם מהראיות ומהנסיבות העובדתיות לקרות התאונה, כשלטענתו מבחינה עובדתית בהתאם למצב במקום התאונה לא תיתכן כנכונה גרסת המשיבה. לטענתו, שגה בית המשפט בעיקר כשקבע כי אינו מקבל את גרסתו, כאשר לדבריו מדובר בערעור עקרוני. מוסיף המערער וטוען כי שגה בית המשפט כשהעדיף את עדות המשיבה, מהנימוק שלנהגת שהעידה אין לכאורה עניין אישי בתוצאות ההליך כשמדובר בסכום כה פעוט, בעוד שלמערער - כך על פי בית משפט קמא, עניין אישי לאור חיובו בהשתתפות עצמית ככל שהתביעה תתקבל. לטענת המערער, גם עבורו אין משמעות לסכום התביעה, אלא מדובר, כאמור, בערעור עקרוני, ובית המשפט לא יכול היה להעדיף גרסה אחת על פני השנייה רק מטעם זה, בשל קיומו או העדרו של עניין אישי. לטענתו, הראיות, לרבות תמונות הפגיעות ברכב המשיבה, מוכיחות כי הוא פגע רק בחלק השמאלי של פגוש המשיבה, ותמונות אלה תומכות דווקא בגרסתו, לפיה רכב המשיבה הוא זה שסטה מנתיב נסיעתו לעבר נתיב הנסיעה שלו, ופגע ברכבו. עוד טען המערער כי במקרה זה, כשהנזק כה נמוך, היה מקום שהמשיבה תפנה אליו ישירות להסדרת העניין, ולא תנקוט מיד בדרך של הגשת תביעה, דבר שחייב אותו בהוצאות מיותרות. 6. מנגד, טוענת המשיבה, כי מדובר בפסק דין עובדתי, המנומק כנדרש, וכי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים כגון אלה, אלא בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות במקרה זה. ד י ו ן 7. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהוגשו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי אין מנוס מדחיית הערעור. אקדים ואציין שמדובר אומנם בסכום פעוט, אך אין זה אמור לשנות את תוצאות הערעור. כפי שציינתי, המערער לא היה מיוצג והסברתי לו שמדובר בערעור על פסק דין עובדתי שלא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור, אולם המערער עמד על דעתו כי הוא צודק וביקש לקבל פסק דין, וזו זכותו. 8. עיון בפסק הדין מלמד שמדובר בפסק דין עובדתי לחלוטין, שמבוסס על התרשמותו של בית משפט קמא, ששמע את העדים והתרשם מהם, ובהתאם נתן את החלטתו המנומקת. בית משפט קמא קיבל את התביעה במלואה, תוך שקבע, לאחר שעיין במסמכים ושמע את העדים, כי הוא מעדיף את גרסת המשיבה על פני גרסת המערער וחברת הביטוח, וכי עדות העדה מטעם המשיבה נמצאה מהימנה ומשכנעת יותר מעדות המערער. וכך קבע בית המשפט: "מצאתי להעדיף את גרסת התובעת [המשיבה - ר.ל.ש] על פני גרסת הנתבעים [המערער וחברת הביטוח - ר.ל.ש], וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים... מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. ... מצאתי את עדות נהגת הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מזו של הנהג המסחרית, ולכן מצאתי להעדיף את הראשונה על פני האחרונה. נהגת הפרטית עוררה את אמוני וניכר מדבירה כי אינה זוכרת כל סטייה וכל מעבר נטען (ע"י נהג המסחרית) שלה מנתיב לנתיב. איני מעלה על דעתי שנהגת זו, שהתרשמתי כאמור מעדותה, תמסור עדות שאינה אמת, ועוד בתביעה על סכום כה פעוט, כאשר לא נטען ולא הוכח שיש לנהגת זו עניין כלשהו בתוצאה (להבדיל מנהג המסחרית, שצפוי להיות מחויב בתשלום דמי השתתפות עצמית במקרה של קבלת התביעה, ומכאן ענייני האישי בתוצאת התביעה). העובדה שהפגוש האחורי של הפרטית נפגע בתאונה תומכת בעדות נהגת הפרטית....". אדגיש כי העדפת עדות אחת על פני רעותה אינה מדע מדוייק והיא מבוססת על התרשמותה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדים והתרשמה מעדותם ומאמינותם. זוהי, כפי שנאמר לא אחת, הפריבילגיה של הערכאה הדיונית שמתפקידה לברר את העובדות. בעניין זה יתכן ולו ישבתי אני בדין בתפקיד הערכאה המבררת, הייתי מתרשמת באופן מעט שונה, אבל כפי שנקבע לא אחת, ערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעתה והתרשמותה של הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים ביותר שנמצאה טעות בולטת על פני הפסק. תפקידה של ערכאת הערעור לבחון האם מסקנותיו המשפטיות של בית משפט קמא ראויות, או שמא נפלה בהם טעות מהותית, שאז מחובתו להתערב. במקרה שבפנינו מדובר בממצאים עובדתיים מנומקים, גם אם בתמצות, כפי שראוי לכתוב בתביעות בסדר דין מהיר, ממצאים המסתמכים על התרשמותו של בית המשפט מהעדים והראיות שהובאו בפניו, כאשר ברור כי בית המשפט העדיף את גרסת נהגת המשיבה על פני גרסת המערער, תוך שנימק ופירט כי גרסתה שאף נתמכת בראיות חיצוניות. 9. הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות והתרשמה באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, וכן כי התעמקה בחומר הראיות. התערבות מסוג זה תיעשה רק במקרים חריגים, בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)]. 10. בענייננו, כשמדובר למעשה בהעדפה של גרסה אחת על פני השנייה באשר לאופן קרות התאונה, כשבית משפט קמא הוא ששמע את העדים והתרשם מהם, והוא שבחן את הראיות, וקבע קביעות מנומקות, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות המנומקות של בית משפט קמא, כאשר בית המשפט התייחס גם לטענות המערער בעניין הצילומים שלטענתו תומכים בגרסתו, וציין כי מדובר בצילומים סלקטיביים שלא ניתן ללמוד מהם על כל הנסיבות. למעלה מהדרוש אציין, כי מעיון בצילומים שהוגשו לי בתיק המוצגים קשה מאד להתרשם ללא שמיעת העדים, ובדיוק מסיבה זו נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון שזה בדיוק תפקידה של הערכאה המבררת, ושבית המשפט ימעט על כן להתערב בקביעותיה של הערכאה המבררת. 11. לפני סיום אני מוצאת לנכון להתייחס לטענתו של המערער שבנזק כה פעוט ראוי היה לנסות ולהידבר עמו בטרם פניה לערכאות. בעניין זה יודגש כי המשיבה הסבירה שכל פניותיה בכתב למערער לא נענעו ולכן נדרשה לפנות לערכאות, וגם בבית משפט קמא כשהייתה למערער אפשרות לחסוך בהוצאות ולהסדיר העניין לא טרח לעשות כן, וחבל. סוף דבר 12. לאור כל האמור, הערעור נדחה. בנסיבות אלו, ולפנים משורת הדין, בהתחשב בסכום הנזק, ובהוצאות בהן חויב המערער בבית משפט קמא, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו. הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו במישרין הואיל ואינו מיוצג. רכבפיצויים