אחריות מהנדס בניין לעבירות של בניה ללא היתר/בסטייה מהיתר

אחריות מהנדס בניין לעבירות של בניה ללא היתר/בסטייה מהיתר, לפי סעיפים 145(א)(1)(2)(3), 204(א)(ב) ו-208(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). 2. על פי כתב האישום, ביום 19.3.09 בביקורת שנערכה נמצא כי בוצעה עבודה של בניית יחידת דיור אחת בקומת עמודים, בשטח של כ- 21.34 מ"ר, במקום בנייה של שני מחסנים בשטח של כ-10.66 מ"ר, אשר לבנייתם ניתן היתר, וזאת בסטייה מהיתר בניה או ללא היתר בניה, וכי בתוספת הבנייה שבמקרקעין, מבוצע שימוש ללא היתר בניה. כתב האישום הוגש כנגד המערער, בהיותו האחראי לעבודה או לשימוש, במועד הרלבנטי, מתוקף היותו עורך הבקשה, מתכנן השלד ואחראי הביקורת לביצוע העבודות. כמו כן צוין כי המערער לא התייצב לחקירה אליה זומן. 3. מדובר בעבודות בניה שבוצעו על ידי שתי משפחות, אם ובתה, המתגוררות בבית משותף, על פי שתי בקשות למתן היתר בניה, לבניית שני מחסנים בקומת קרקע, כאשר בפועל נמצא כי נבנתה יחידה אחת והוכשרה לדיור. 4. המערער כפר בביצוע העבירה, וטען, בין היתר, כי יש להורות על ביטול כתב האישום, מחמת קיומה של הגנה מן הצדק. בית המשפט קמא דחה את טענתו של המערער להגנה מן הצדק והרשיעו בביצוע העבירה, לאחר ששוכנע כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה, להוכיח את אשמתו. על המערער נגזר תשלום קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו. 5. הערעור שבפני מכוון כנגד הכרעת הדין וכנגד חומרת גזר הדין. פסק הדין של בית משפט קמא: 6. בפני בית משפט קמא העידו ארבעה עדים מטעם המשיבה; העד דוידי צביאל רכז הועדה המקומית לתכנון ובניה (להן:"רכז הוועדה"), העד אבינועם פיקס, מפקח הבניה מטעם העירייה, אשר ערך את הביקורת במקרקעין (להלן:"המפקח פיקס"), ומבקשות היתרי הבניה לשני המחסנים שאוחדו ליחידה אחת הגב' פולנדר, ואימה הגב' שוורצמן. מטעם ההגנה העיד, פרט למערער, העד אבי קבילו, מפקח הבניה מטעם העירייה, אשר הופיע ברשימת עדי התביעה והמשיבה ויתרה על עדותו. 7. בהכרעת דינו דן בית המשפט קמא תחילה בטענת ההגנה מן הצדק, אשר העלה המערער, שעניינה אכיפה בררנית, על רקע סכסוך בינו ובין העירייה, וקבע כי דינה להדחות. ביחס לטענת המערער לגבי אכיפה בררנית, לפיה קבלן הבניין המבצע לא נחקר ולא הועמד לדין, קבע בית משפט קמא כי אין הדבר גורע מסמכותה הטבועה של המאשימה להגיש כתבי אישום נפרדים כנגד שורה ארוכה של גורמים המעורבים באישור המבנה בניגוד להיתר הקיים. בית המשפט קמא דחה את טענת המערער בדבר ה"מניע" להגשת כתב האישום נגדו. נקבע כי המערער לא הציג אסמכתאות לטענתו, לפיה חשף שחיתויות בעיריית קריית שמונה, ואף התובענה האזרחית שהוגשה על ידו, הוגשה כנגד החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי ולא כנגד עיריית קריית שמונה. 8. לגופו של עניין, קבע בית המשפט קמא כי אחריותו של המערער נובעת מהיותו המהנדס אשר חתם על הבקשות להיתר (ת/1) כמהנדס האחראי לביצוע השלד ותפקידיו כוללים גם פיקוח עליון. בית המשפט קמא בחן את אחריותו של המערער בהתאם לאמות המידה אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון בעניין עוקה, (רע"פ 6328/04 עוקה נ. מדינת ישראל) וקבע כי ההגנה הקבועה בסעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבנייה איננה מצריכה ידיעה אישית של המתכנן/מהנדס לפיה מבקשי ההיתר בנו במקרקעין נשואי ההיתר בסטייה מההיתר, אלא מצריכה את המתכנן/מהנדס לנקוט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות החוק כנדרש. בית המשפט קמא הוסיף, כי בעניין עוקה נפסק גם כי על המתכנן/מהנדס להתעניין במצב העבודות בשטח ובמידת הצורך אף להודיע על הפרת הוראות הדין לרשויות. 9. טענתו העובדתית של המערער, לפיה העבודות לצורך איחוד המבנה נעשו רק לאחר שהוא חתם על גבי אישור גמר הבניה, נדחתה על ידי בית המשפט קמא, אשר קבע בסעיף 25 להכרעת דינו כי המערער "כלל לא בחן את מהות העבודות אשר נעשו בתוך המבנה עובר למתן ההיתר הסופי (ת/8) ולכן אין לקבל את גרסתו לפיה עבודות הבניה בוצעו רק לאחר מתן ההיתר". 10. עוד נקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח על פי אמות המידה הנדרשות בפסיקת בית משפט העליון כי עומדת לזכותו ההגנה הקבועה בהוראת סעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבניה, לפיה נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים מבר סמכא בתפקידו כאחראי לביקורת בהתאם לסעיף 16.02 (ד) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאים ואגרות) ובפרט בחינה מדוקדקת של העבודות אשר נעשו בתוככי המבנה , בדיקה האם העבודות בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר והאם הקבלן המועסק הינו קבלן רשום , ובכלל זאת גם להתריע בפני לקוחותיו על הסנקציות הצפויות כתוצאה מהפרת תנאי ההיתרים אשר ניתנו על ידי המאשימה. 11. מטעמים אלו, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. טענות הצדדים בערעור: 12. הערעור בעיקרו מופנה כנגד הכרעת הדין. לטענת המערער, המשיבה לא הוכיחה כי הבניה ללא היתר או בסטייה מההיתר בוצעה במהלך התקופה בה היה המערער אחראי על העבודה, קרי במהלך עבודות הבניה ועד גמר הבניה. לטענתו, השינויים במקרקעין בוצעו לאחר הקמת המחסנים, וזאת לאחר שהמערער סיים את עבודתו במקום ובתקופה שמחוץ לתחום אחריותו. 13. המערער חוזר על טענתו לקיומה של הגנה מן הצדק, בשל אכיפה בררנית. לטענתו, החלטת המשיבה להגיש כתב אישום נגד מהנדס, הינה החלטה חריגה ונדירה הנובעת משיקולים זרים הקשורים לסכסוך כספי שנתגלע בינו ובין עיריית קריית שמונה. מדובר בסטייה מינורית וזניחה מהיתר על ידי הריסת קיר גבס פנימי שהפריד בין שתי יחידות המחסנים. במקרים דומים נמנעה המשיבה מלהגיש כתבי אישום נגד מהנדס הבנייה. 14. לעניין העונש טוען המערער כי לא ניתן משקל הולם לעובדה כי מדובר בכתב אישום חריג ונדיר, העוסק בסטייה מינורית מהיתר קיים. עוד נטען כי צו ההריסה שניתן כנגד עבודות הבניה במסגרת הרשעתן של מבקשות ההיתר, לא נאכף בידי המשיבה. 15. מנגד, טוען ב"כ המשיבה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא וכי הרשעת המערער בדין יסודה. לטענתו, יש לדחות את גרסת המערער, לפיה העבודות בוצעו לאחר גמר הבניה כפי שנקבע בהכרעת הדין, מאחר המערער לא בחן את העבודות שנעשו במבנה, ושעה שהמערער בעצמו מודה כי לא נכנס לתוך המחסנים. עוד נטען כי המערער לא הוכיח כי עומדת לו ההגנה מכח סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה. 16. באשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, הסכים ב"כ המשיבה כי הגשת כתב אישום כנגד מהנדס הינה צעד חריג. יחד עם זאת, לטענת ב"כ המשיבה, היה מקום להגיש את כתב האישום זאת לאור מכלול הראיות ונוכח טענת מבקשות ההיתר כי הן פעלו בהתאם להנחיות המערער. אף באי שיתוף הפעולה מצד המערער, בכך שלא התייצב לחקירה אליה זומן, ובהתחמקותו ממתן תשובות ענייניות, כמו זהותו של הקבלן האחראי על העבודות במקרקעין, יש כדי לחזק את המסקנה כי לא מדובר באכיפה בררנית וכי היה נכון להגיש נגדו כתב אישום נוסף על כתבי האישום שהוגשו כנגד מבקשות ההיתרים. 17. ב"כ המשיבה טען אין מקום להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא. העונש שהוטל על המערער עושה עימו חסד ואף בפסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון נפסקו קנסות דומים. ב"כ המשיבה הפנה לרע"פ 257/12 אינג' יוסף בלס נ'מדינת ישראל בו נגזר על אדריכל קנס בסך 3,000 ₪, ולרע"פ 859/12 שלום דוידוביץ נ' מדינת ישראל בו נגזר על אדריכל קנס בסך 5,000 ₪. דיון והכרעה 18. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שהוגשו לבית המשפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל. 19. אין חולק, כי המערער ערך את הבקשות להיתרי בניה (ת/1), עבור מבקשות ההיתרים, שהן בעלות הנכסים, כשמטרת ההיתרים הייתה בנייתם של שני מחסנים בקומת הקרקע של הבניין המשותף. המערער חתום על הבקשות, בין היתר, כעורך הביקורת הראשי, האחראי לכך שהביקורת תיערך על פי מיטב הידיעה המקצועית, והתחייב שכל הדיווחים לרשות הרישוי המקומית יערכו על פי כל דין. 20. המשיבה ייחסה למערער אחריות לבנייה בסטייה מן ההיתר ושלא כדין, מכוח הוראת סעיף 208(א)(8) לחוק התכנון והבנייה, המרחיבה את מעגל האחראים לבנייה הלא חוקית, מעבר למבצעיה בפועל ולמשתמשים גם אל בעלי מקצוע שאפשרו את הבניה, בזו הלשון: " 208 (א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה: .... האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם". 21. סעיף 208(ב) לחוק קובע, כי תהא זו הגנה טובה לנאשם מן המפורטים בסעיף 208(א), אם יוכיח כי נתמלאו שניים מאלה: "(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו; (2) הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראת חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה". 22. ברי, כי אחריותם של בעלי התפקידים המנויים בסעיף זה אינה יכולה להיות אחריות נצחית, אלא היא מוגבלת לתקופה בה העבודה או השימוש במקרקעין נמצא תחת אחריותם. כל עוד לא הוכח כי העבודות או השימוש שלא כדין בוצעו תחת אחריותו של המהנדס/אדריכל, אין הוא נדרש להוכיח כי קמה לו ההגנה הקבועה בסעיף 208ב). 23. בענייננו, כשלה המשיבה בנטל המוטל עליה, לשכנע כי העבודות בוצעו בעת שהיו באחריותו של המערער. בית המשפט קמא דחה את גרסת המערער כי העבודות בסטייה מן ההיתר בוצעו רק לאחר שערך את הביקורת האחרונה, בקובעו שהמערער לא בדק את פנים המחסנים, הסתפק בבדיקה חיצונית ובכך כשל בבדיקת התאמת הבנייה להיתר כדבעי. אלא שהנטל, מוטל, כאמור, על המשיבה/המאשימה, להוכיח שהעבודות או השימוש בוצעו בתוך התקופה שבה בוצעו עבודות תחת אחריותו של בעל המקצוע - המהנדס או האדריכל. מעבר לכך, היו בפני בית המשפט קמא, כפי שיפורט להן, עדויות מפי עדות, שנמצאו מהימנות עליו, מהן עלה כי נעשו שינויים במבנים, לאחר שנבנו. משמע, על סמך הראיות שהובאו בפני בית המשפט, לא ניתן היה לקבוע באיזה שלב של הבניה בוצעו עבודות בסטייה מן ההיתר. 24. היתרי הבנייה לבניית המחסנים ניתנו ביום 08/04/08. עבודות הבניה החלו בחודש 05/08, כפי שהעידה מבקשת ההיתר. בתאריך 20.5.08 כבר נסתיימה בניית השלד. המערער חתם על אישור עבור בנק מזרחי טפחות (נ/2), לפיו הבניה נעשתה על פי ההיתר והגיעה לשלב גמר שלד וגג. בעדותו תיאר את הבדיקה שערך: "הסתכלתי וראיתי שבונים לפי התוכנית, היו שני מחסנים, שתי (כך במקור - א.ה.) קירות, שתי דלתות, היו דברים מסודרים. נתתי אישור לגמר שלד" (ע 16 לפרוטוקול ש' 10-11)... "כשהסתיים השלד היה קיר באמצע, הקיר היה עשוי מגבס, עוביו היה כ- 7,8 ס"מ... לא תכננתי אינסטלציה פנימה או מים. לא ראיתי שעושים מים" (עמ' 17 ש' 15 - 16). 25. ביום 20/11/08 חתם המערער על טופס לתעודות הגמר למבנים (ת/8). לפי עדותו, בשלב זה, הסתכל המערער על המבנה, המבנה היה עם שתי דלתות, הוא לא נכנס פנימה לבדוק מה נעשה בתוך המבנה (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 18 - 20). 26. הביקורת מטעם הועדה נערכה ביום 19/03/09, כ-4 חודשים לאחר הביקורת האחרונה שערך המערער. עד התביעה, רכז הועדה מסר בעדותו בפני בית משפט קמא (עמוד 4 לפרוטוקול ש' 5) "מתי זה נבנה אני לא יודע". המשיבה לא ערכה ביקורת בסמוך לאחר תום הבנייה ולא בתכוף לאחר שהמערער חתם על טופס תעודת הגמר, (ת/8), בנובמבר 2008. חלפו, כאמור, כארבעה חודשים, במהלכם ניתן היה לערוך שינויים במבנים (הריסת מחיצה פנימית והתאמת המבנה לדיור), ואכן עדת התביעה, הגב' שוורצמן העידה "אחרי שהבניה נגמרה עשינו שם שירותים, טלוויזיה ומיטה" (עמ' 8 לפרוטוקול). בנ/1, הודעתה של הגב' שוורצמן בחקירה, היא ציינה "רצינו לעשות מחסן אבל בגלל המקרה של בעלי ז"ל הורדנו מחיצה והפכנו אותו לאחד ...". 27. על יסוד האמור לעיל, ובהעדר כל ראיה לכך שהעבודות בסטייה מן ההיתר והשימוש בניגוד לייעודם של המחסנים החלו לפני שהמערער ערך את הביקורת האחרונה, טרם חתימתו על ת/8, לא ניתן היה להרשיעו באחריות לבנייה הבלתי חוקית והשימוש שלא לפי היעוד המותר. 28. בית המשפט קמא זקף לחובת המערער את העובדה, כי הוא הסתפק בבדיקה חיצונית של המחסנים, ולא נכנס כדי לוודא שמא נעשה בהם שינוי פנימי. מחובתו של מהנדס לבדוק היטב, האם הבנייה נעשתה בהתאם להיתר שניתן, כפי שהוא מתחייב לעשות בבקשת ההיתר ובטופס ת/8. הדברים נכונים בפרט, כאשר לפי עדותן של מבקשות ההיתר, המערער היה מודע לכך שרצונן היה לבנות יחידה אחת גדולה. מבחינה זו, היה על המערער לבחון את הבנייה בכללותה, ולא להסתפק בבדיקה חיצונית, שלימדה כי נבנו שתי דלתות חיצוניות. למרות האמור, אין במחדל זה כדי להביא למסקנה שהמשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי לו בחן המערער כיאות את הבנייה, היה מוצא שאיננה תואמת להיתר, מאחר וכלל לא ברור האם באותו שלב כבר נעשתה הבניה שלא על פי ההיתר. 29. טענת המשיבה היא כי המערער לא חוסה תחת הגנת סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה מאחר אין הוא יכול לטעון כי "העבירה נעברה שלא בידיעתו" וכי "הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק זה". כאמור, בטרם קם הצורך לדון בהתקיימותו של סעיף 208(ב), על המאשימה להרים את נטל ההוכחה כי העבודה בוצעה תחת אחריותו של המערער, וזאת לא עלה בידה להוכיח. 30. לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור על הכרעת הדין ולקבוע כי אשמתו של המערער לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. 31. לכאורה, מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בטענת המערער לקיומה של הגנה מן הצדק. למרות האמור, אדון להלן בטענה זו שכן, דומה כי יש ממש בטרונייתו של המערער גם בהיבט זה. טענת ההגנה מן הצדק: 32. טענתו העיקרית של המערער בהיבט ההגנה מן הצדק, הינה שהמשיבה לא הגישה כתבי אישום כנגד מהנדסים, במקרים דומים, בהם נעשתה בנייה בסטייה מהיתר, והחלטתה להגיש כנגדו כתב אישום נגועה בשיקולים זרים, ומונעת מסכסוך כספי שהתגלה על רקע מעורבותו בפיקוח בפרויקט בנייתו של אצטדיון בקרית שמונה. 33. טענת הגנה מן הצדק עשויה לקום לנאשם מטעמים של אכיפת בררנית, במקרים בהם נמצא כי ההחלטה להעמידו לדין נגועה באפליה, בשיקולים זרים או בחוסר סבירות, בהתאם לפסיקה אשר הגדירה אכיפה בררנית כ"אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני-אדם דומים, או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה. היא הרסנית לשלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק; היא מסכנת את מערכת המשפט. הסמכות להגיש אישום פלילי היא סמכות חשובה וקשה." (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע). 34. שאלת קיומה של אכיפה בררנית נבחנה בפסיקה, בדרך כלל, בכל הנוגע לשיקולי התביעה בהגשת כתבי אישום או במדיניותה באשר לבקשות מעצר או הסגרה. בהקשר זה נקבע בע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל, כדלקמן: "בבחינת מושכלות יסוד היא שלא כל הבחנה בין העמדתם לדין של שני פרטים, יהא עניינם דומה ככל שיהיה, מהווה אכיפה בררנית. אמנם, החלטתה של הפרקליטות, כרשות מינהלית, להעמיד אדם לדין אינה יכולה להיעשות בשרירות הלב, ועליה לעמוד במבחנים המקובלים לגבי כל החלטה מינהלית, כגון מבחנים של מטרה כשרה, שיקולים ענייניים, סבירות ועוד" 35. ועוד נאמר בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל בפסקה 6 לחוות דעתה של השופטת א' חיות: "הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעיקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין". 36. הנטל מוטל על הטוען לקיומה של ההגנה להוכיח טענתו. יחד עם זאת, בעניינו, המשיבה מודה כי הגשת כתב האישום כנגד מהנדס הינה צעד חריג. עדי התביעה העידו בפני בית המשפט קמא כי לא זכור להם מקרה נוסף בו הוגש כתב אישום כנגד מהנדס, בגין עבודות בנייה שלא כדין שבוצעו בפיקוחו. כך למשל העיד רכז הועדה (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 4 ש' 1) כי "כשאנחנו מגלים סטייה מהיתר אנחנו תובעים את הבעלים או את הקבלן. נכון שלא מדובר בסטייה גדולה במקרה הזה. לא נתקלתי במקרה כזה שבו הגישו תביעה נגד עורך התוכנית". המפקח פיקס העיד (עמ/ 4 לפרוטוקול ש' 31- 32) "ביקשנו לקבל ממנו תגובה בכתב. בגלל שמדובר במהנדס וזו פעם ראשונה". בנסיבות אלה, על המשיבה להמציא טעם אשר יסביר מדוע חרגה הפעם ממנהגה, וזאת בפרט לאור הסכסוך הכספי הקיים בין המערער והרשות (ראה נ/4 ועדותו של מר דוידי בעמ' 4 לפרוטוקול). יובהר, כי לא מדובר בשינוי מדיניות, שכן המשיבה אישרה שגם לאחר הגשת כתב האישום כאן לא פעלה להאשמתם של מהנדסים במקרים דומים. 37. המשיבה הסבירה את החלטתה לחרוג ממנהגה ולפעול להגשת כתב אישום כנגד המערער, כמהנדס אחראי, בשני נימוקים: א. העובדה שמבקשות ההיתר פעלו על פי הנחיותיו במטרה להערים על הוועדה. ב. המערער לא התייצב לחקירה כשזומן. 38. לא מצאתי בחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא ביסוס לטענת המשיבה כי מבקשות ההיתר איחדו את המחסנים בהתאם להנחיות ועצות שקיבלו מהמערער. נהפוך הוא, מבקשות ההיתרים העידו כי הן פעלו לפי הבנתן את הנחיות שקיבלו מהעירייה, כאשר מי שהודיע להן כי אין לעירייה כל עניין במה שיעשה בתוך המבנים הוא דווקא עובד העירייה. הגב' שוורצמן העידה בחקירתה הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 15- 16, 23 -24): "נכון שאמרו לנו בעירייה לעשות שני מחסנים ובפנים זה לא מעניין אותם מה נעשה. אחרי שהבניה נגמרה עשינו שם שירותים, טלויזיה ומיטה.... בעירייה אמרו לנו שמגיע לנו 25 מטר, אם אנחנו משפחה אחת, אז בפנים אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים". באופן דומה העידה הגב' פולנדר "באנו לעירייה ושמעון אמיר אמר לנו שזה לא יעבור וצריך לשנות את התוכניות לשני מחסנים" ובהמשך בשורות 30-31: "שמעון אמר לי לבנות שניים לפי מה שכתוב, ובפנים זה לא מעניין אותם...". 39. מההודעה שמסרה הגב' שוורצמן בחקירה (נ/1), הכוללת את הגרסה שעמדה לנגד המשיבה כאשר שקלה האם לזמן את המערער לחקירה ולהעמידו לדין, ניתן ללמוד לכל היותר על כך שהמערער עודכן בכוונתן לערוך שינויים במבנה. אין כל טענה כי המערער הוא שיעץ למבקשות ההיתר להגיש בקשה לבניית מחסנים מתוך מטרה להערים על הועדה ולבצע בניה שונה, כפי שטוענת המשיבה. יש לציין כי על טענה זו האחרונה, עדכון המערער בכוונתן של בעלות המבנים לעשות בהם שינויים, לא חזרה הגב' שוורצמן בעדותה בבית המשפט. 40. העובדה שהמערער לא התייצב לחקירה איננה מספקת לשם הגשת כתב האישום כנגדו, מה גם שהמערער הסביר במכתבו אל הועדה ובעדותו מדוע לא התייצב במועד אליו זומן (תאריך הזימון חל ביום השואה והגבורה). המערער הגיב על הטענות שהועלו כלפיו בהערות בכתב ידו על הזימון (נ/3). המשיבה ויתרה על זימונו של המערער בשנית ובמקום זאת שלחה אליו ב - 22/04/09, מכתב נוסף, בו ביקשה את תגובתו לטענות ואת פרטי הקבלן המבצע. המערער הגיב על פניה זו במכתב תשובה (ת/7), כך שטענות המשיבה זכו להתייחסותו, גם אם תשובותיו לא הניחו את דעתה של המשיבה. ברי, כי אין די בנימוק שהמערער לא התייצב לחקירה בכדי להצדיק הגשת כתב האישום, מה גם שלא הובאה כל ראיה לכך שהמשיבה זימנה אי פעם מהנדסים אחרים לחקירה במקרים דומים. 41. נגד הקבלן המבצע לא הוגש כתב אישום, אף שלפי עדויות עדי התביעה נהוג להגיש כתבי אישום במקרים דומים נגד מבקשי ההיתר והקבלן המבצע. המשיבה טענה כי אין המדובר באכיפה בררנית גם בהיבט זה, שכן לטענתה, היא ביקשה מהמערער למסור לה את פרטי הקבלן במכתבה אליו (ת/5), אך המערער השיב כי איננו זוכר מי היה הקבלן. הסבר זה איננו מניח את הדעת, שכן לא ברור אילו מאמצים נעשו בכדי לברר את זהות הקבלן מפי מבקשות ההיתר שהזמינו את שירותיו ושילמו את שכרו. עדת התביעה, הגב' פולנדר, העידה כי בעלה הוא שהתקשר עם הקבלן המבצע. המזמין לא נחקר ככל הנראה ולא נעשה ניסיון רציני לברר זהותו של הקבלן ולהעמידו לדין. במאמר מוסגר יאמר, כי עדותו של הקבלן הייתה יכולה להיות בעלת משמעות קריטית להוכחת העיתוי בו בוצעו פעולות הבנייה בסטייה מן ההיתר, אך המשיבה בחרה שלא לעשות מאמץ לאיתורו. 42. הנימוק העיקרי להעמדתו לדין של המערער, לטענת המשיבה, הוא שזה היה מודע לכך שמבקשות ההיתר מעוניינות למעשה לבנות יחידת מגורים גדולה ולא שני מחסנים ובכך שנעתר לבקשתן והכין להן תוכנית לבניית שני מחסנים, נתן ידו למעשה שנועד למעשה, להערים על המשיבה. העמדתו של המערער לדין, מעוררת מידה לא מבוטלת של אי נוחות, מאחר ומבקשות ההיתר לא הסתירו את רצונן, לפי עדותן, הן אף שיתפו בכוונה זו את אנשי העירייה/ הועדה עוד לפני שפנו אל המערער. מעדות מבקשות ההיתר, עלה כי אנשי הועדה או העירייה הבהירו להן כי מבחינה תכנונית לא ניתן יהא לאשר בניית חדר אחד, כפי שרצו, ועליהן להכין תוכנית לשני מחסנים, כשהעירייה איננה מתעניינת במה שנעשה בתוך המבנה - "נכון שבאתי קודם לשמעון אמיר, נכון שגם אמרתי לשמעון אמיר שאני רוצה לבנות חדר אחד משותף, שמעון אמר לי ללכת למהנדס, לא נכון שהנאשם אמר לי שאני צריכה לעשות שני חדרים נפרדים, זה שמעון אמר לי, שמעון אמר לי לבנות שניים לפי מה שכתוב, ובפנים זה לא מעניין אותם..". (עדותה של הגב' פולנדר בעמ' 6). 43. התוצאה היא, כמפורט לעיל, שאני מקבלת את הערעור ומורה על זיכויו של המערער מן העבירה שיוחסה לו.בניהבניה ללא היתרסטיה מהיתר בניההנדסה / מהנדסבניין