הוועדה קבעה כי MRI של כתף ימין מצביע על קרע חלקי בגיד

הוועדה קבעה כי MRI של כתף ימין מצביע על קרע חלקי בגיד, כי בבדיקתה הקלינית של כתף ימין כי חום או אודם מקומי, אין נפיחות, היקפי הזרועות שווים, כי כח השרירים שמור, הכתף יציבה, כיפוף קידמי וצידי עד °170, סיבוב חיצוני עד °80, סיבוב פנימי עד ע"ש גבי.
באשר לצוואר קבעה הוועדה כי תנועותיו מוגבלות בעיקר ביישור בשיעור °10-°20, אך לא מפיקות כאב באיזור הכתף.
הוועדה סיכמה כי אין הגבלה בתנועות הכתף והיעדר דלדול השרירים מצביע על היעדר הפרעה בכתף, וזאת על אף הממצא שהתגלה ב- MRI.
באשר לצוואר - הוועדה ציינה כי אין עדות מיום התאונה באשר לתלונה על הצוואר או כל תלונות בנוגע לצוואר מסמוך לתאונה, וכי תלונות אלה הופיעו רק כשנתיים לאחר הפגיעה שהוכרה. לכן הסיקה הוועדה כי אין קשר בין התלונות לפגיעה שהוכרה, וזאת על אף האמור באישור ההכרה מחודש 6/12.
לאור האמור הוועדה סיכמה כי אין החמרה במצבו של המערער.

4. טענות המערער:
א. הוועדה חרגה מסמכותה כשקבעה שאין קשר סיבתי בין התלונות הנוגעות לצוואר לבין הפגיעה, שכן פקיד התביעות הכיר בקשר כאמור.
ב. הוועדה טעתה טעות עובדתית כשקבעה שהמערער לא העלה תלונות בנוגע לצוואר בסמוך לפגיעה – וזאת בניגוד לעולה מתעודת חדר המיון מיום הפגיעה.
ג. לפני הפגיעה שהוכרה לא היו תלונות על כאבי צוואר או תיעוד כלשהו על הגבלות בתנועת הצוואר, ואין כל אירוע לאחר הפגיעה לו ניתן לייחס את ההגבלה בתנועות הצוואר. לכן היה על הוועדה ליחס את ההחמרה במצב הצוואר לתוצאות הפגיעה שהוכרה.
ד. הוועדה ביקשה הבהרה מפקיד התביעות לעניין ההכרה בצוואר, וזה לא נמסר. בהיעדר המסמך המבוקש לא היתה הוועדה מוסכמת לסכם דיוניה, וזאת אף בניגוד לבקשתה שלה ובניגוד למסמך ההכרה.
ה. הוועדה לא התייחסה למכתביו של פרופ' סוירי ולמסמכים שצורפו לרבות ממצאי EMG המצביעים על פגיעה שורשית בצוואר.

5. טענות המשיב:
א. הוועדה רשאית ומוסמכת על-פי הוראות הדין לדון בשאלת הקשר הסיבתי אף אם זה נדון על-ידי פקיד התביעות.
ב. על-פי מסמכי חדר המיון מיום הפגיעה – לא הועלו כל תלונות באשר לצוואר.
ג. הוועדה אכן ביקשה הבהרה מפקיד התביעות, אך משזה לא סופק לה – הסבירה בהחלטתה המסכמת את עמדתה וכיצד היא מגיעה למסקנות אף מבלי לעיין בהבהרה.

6. אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

7. על-פי הוראות סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תש"ה – 1995, מוסמכת הוועדה הרפואית לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", כמו גם את דרגת הנכות. אף לאחר שניתנה הכרה של פקיד התביעות באירוע כב"תאונה בעבודה" לרבות ציון האיברים שנפגעו – עוברת הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת לוועדה הרפואית. הלכה היא כי לא כל פגיעה בעבודה גוררת בעקבותיה "נכות". לפיכך משמעותה של ההכרה כאמור אינה בהכרח גם הכרה ב"נכות", וכן בכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה. קביעה זו היא מתחום סמכותם של רופא או ועדה רפואית לפי סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי, כפי שנקבע עוד בדב"ע 2/98-01 גד באלי נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ל"ג 284 בעמ' 288.

במקרה הנדון הוועדה הסבירה כי עיון בתיק הרפואי מעלה כי התלונות באשר לצוואר הועלו רק כשנתיים לאחר הפגיעה. קביעה זו היא בתחום סמכותה של הוועדה בהתאם לאמור בסעיף 118 הנ"ל.

8. לא מצאתי סתירה בין קביעות הוועדה למסמכים שהוצגו בפניה באשר לתלונות אודות פגיעה בצוואר. עיון במסמכים מעלה כי בתעודת חדר המיון לא הועלתה תלונה באשר לצוואר. בניגוד לנטען הערעור, הרי שבתעודת חדר המיון (נספח א' לנימוקי הערעור) צוין בעמ' הראשון "היום היה מעורב בתאונת דרכים. מתלונן על כאבים בכתף. תנועות של צוואר גב וכל הגפיים שמורות", ואילו בעמ' השני צוין "מתלונן על כאבים בזרוע ימין".

9. הוועדה אכן ביקשה בישיבתה הראשונה הבהרה מפקיד התביעות באשר להכרה בפגיעה בצוואר. בישיבתה המסכמת לא קיבלה הוועדה כל הבהרה כאמור. באשר להבהרה זו ציינה הוועדה (ס' 23 לפרוטוקול מיום 3.4.13): "יש לציין כי למרות שהוועדה ביקשה הבהרה באשר לסתירה בין עמדת רופא המוסד לבין המסמך שניתן ב- 14.6.12 ע"י פקיד תביעות לא ניתנה הבהרה, אי לכך פעלה הועדה עפ"י סמכותה לקביעת קשר סיבתי ומוצאת מקום לציין כי תמוהה בעיניה העובדה כי אישור ההכרה שניתן ב- 14.6.12 כלל איברים שלא צויינו בשום מסמך רפואי – לא בדו"ח חדר מיון ולא בתעודות אי הכושר שניתנו ע"י ד"ר עוראבי מוחמד, כאמור בגין חבלה ביד ימין ומרפק ימין בלבד.
משנימקה הוועדה כיצד היא מגיעה למסקנות וזאת על אף שלא סופק לה מלוא החומר שביקשה – אין לומר כי נפל פגם משפטי בהחלטתה (וראה: דב"ע מד/01-1792 יצחק אידי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 357).

10. כן לא מצאתי, כי הוועדה התעלמה ממסמכים מהותיים כלשהם שהוצגו בפניה.

11. אשר על כן, הערעור נדחה הזאת.

12. אין צו להוצאות.

13. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון