עילות ביטול לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות

מבקשי הביטול, טוענים לשלוש עילות ביטול: לפי סעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ["לא היה הסכם בוררות תקף"]; לפי סעיף 24(5) לחוק ["הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו"]; ולפי סעיף 24(10) לחוק ["קיימת עילה שעל פיה היה בית-משפט מבטל פסק-דין סופי שאין עליו ערעור עוד"]. לטענתם, האגודה לתרבות הדיור הייתה זו שהמליצה להם על יולזרי, ושמו נמצא ברשימת הקבלנים המומלצים על-ידה. במועד החתימה על ההסכם, התחזה יולזרי לבעלים של חברה וזייף את חתימתו של מחאמיד. חברי הנציגות הוטעו באשר לזהות הגורם המתקשר עמם ואף הגישו על כך תלונה במשטרה. פסק הבוררות בטל מחמת חוסר סמכות, הבורר אף לוקה בניגוד אינטרסים, משמונה על ידי האגודה לתרבות הדיור, שהיא זו שהפנתה את הנציגות לקבלן מתחזה. זאת ועוד, הבורר לא התייחס כלל לטענות בדבר ההטעיה בזהות המתקשר, אף לא לשתי חוות הדעת שהוגשו לו ע"י חברי הנציגות בכל הנוגע לנזקים שנגרמו לבניין. בקשת הביטול נתמכה גם בתצהיר חבר הנציגות וגם בתצהירו של מחאמיד אשר הוסיף והגיש לביהמ"ש תגובה לבקשת הביטול בה טען, בין היתר, כי יולזרי מתייצג במספר הקבלן הרשום שלו ללא רשותו ושלא על דעתו. תגובת יולזרי בתגובה שהוגשה מטעמו ואשר לא נתמכה בתצהיר נטען, כי חברי הנציגות פעלו בחוסר תום לב - ביקשו להחליף את מבצעי העבודות שלושה חודשים בלבד לאחר החתימה על ההסכם ולהתקשר עם קבלן אחר (יהודה אלירז). עוד נטען כי מאחמיד הוזמן למשרדי האגודה לתרבות הדיור ושם נבדק על-ידי דורון ישראלי, כעולה מאישור המוזכר בפסק הבורר. בשל הפחדה ואיומים נמנע מאחמיד להגיע להליך הבוררות. הבורר הכריע בכל הטענות והחליט לקבל את חוות דעתו של המהנדס שמינה, ועל כן אין כל פסול בפסק הבורר ויש לאשרו. דיון והכרעה למעט הצורך לחזק את מוסד הבוררות, לא מצאתי כל נימוק אחר אשר יכול לתמוך בהשארת פסק הבורר על כנו, ודינו של זה להתבטל. 1. צודקים חברי הנציגות בטענה כי פסק הבורר לוקה בפגם הקשור לסמכות, בהעדר חפיפה או זהות בין בעלי הדין שהתקשרו בהסכם המכיל את תניית הבוררות, לבין בעלי הדין שניהלו בפועל את הליך הבוררות ולגביהם ניתן פסק הבורר. חברי הנציגות כפרו בסמכות הבורר, ככל שהיא מתייחסת לזהות הצד המתדיין עמם, אלא שהבורר לא שעה לטענתם. עיון בהסכם מיום 24.7.12 מעלה כי הצדדים לו הינם: מצד אחד - חברי הנציגות, ומצד שני הקבלן אשר שמו מוגדר בהסכם כ"מ.ע. הנדסה - מאיר בראל". אין חולק כי מי שחתם על ההסכם הינו מר מאיר יולזרי, כי לא קיים אדם בשם מאיר בראל, אף לא קיימת אישיות משפטית ששמה מ.ע. הנדסה, אף לא מ.ע. הנדסה - מאיר בראל. גם אם נניח כי מ.ע. הנדסה - מאיר בראל, הינו שמו המסחרי של יולזרי, אזי יש להסיק כי לכל היותר, התקשרו חברי הנציגות עם יולזרי באופן אישי, וכי תניית הבוררות חלה על חברי הנציגות ועל יולזרי. אולם, כפי שהוברר, מי שהגיש את התביעה לבורר הינם: "מאיר בראל (מאיר יולזרי)", אליו התווסף משום מה התובע מס' 2 - אלי דיין צדק, ששמו מופיע לראשונה בהליך הבוררות, ואין לו כל קשר להסכם שנחתם עם חברי הנציגות ועם ביצוע העבודות. לא זו אף זו, עיון בפסק הבורר מעלה כי לפנינו סדרת בעלי דין שלישית במספר, שונה מזו המופיעה בהסכם, אף שונה משמות התובעים שהגישו את התביעה לבורר, שכן בכותרת פסק הבורר מצינו כי הפסק ניתן בין דיירי הבית המשותף - מצד אחד לבין: "1. מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ. 2. מאיר יולזרי (בראל)". שמה של חברת מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ נפקד מההסכם, שם כזכור, מופיע השם המסחרי "מ.ע. הנדסה - מאיר בראל", אשר עו"ד דן אישר כי איננו אישיות משפטית כלל וכלל. הבורר ציין באשר החברה מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ, הינה חברה הנמצאת בשליטתו של מחאמיד שהוזכר לעיל, אולם בתצהיר שהוגש לבורר, כמו גם בתגובה שהוגשה מטעמו לביהמ"ש, נטען כי השימוש בשמו על ידי יולזרי נעשה שלא על דעתו ושלא ברשותו. מחאמיד התייצב לדיון בפני, אולם עו"ד דן לא ביקש לחקור אותו על תצהירו ומשכך אין סיבה להרהר על דבריו אלו. הבירור הראייתי של טענת יולזרי, לפיה שיתף עמו מחאמיד פעולה ועתה הוא מתכחש לכך - צריך היה להתבצע במסגרת הבוררות. הנה כי כן בעוד שתניית הבוררות קושרת, לכל היותר, בין חברי הנציגות לבין מר מאיר יולזרי באופן אישי, התנהלה הבוררות בפועל בין חברי הנציגות לבין מר יולזרי ומר דיין צדק, ואם לא די בכך, פסק הבורר ניתן בין חברי הנציגות לבין חברה ששמה מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ, ואשר שמה נפקד מההסכם, אף לא הופיעה לבוררות. יצויין כי לא הועלתה טענה כי יולזרי הינו חליף של החברה, או כי הוא קשור אליה באחד מ"המעגלים" המוכרים בפסיקה, המאפשרים צירוף צד לבוררות אף שאינו חתום על תנית הבוררות. 2. דינו של פסק הבוררות אף להתבטל מחמת עילת הביטול שבסעיף 24(5) לחוק, לפיה "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו". הבורר התעלם כליל מטענת חברי הנציגות לפיה הוטעו לחשוב, כתוצאה מהמלצת האגודה לתרבות הדיור, וכתוצאה ממצגים שהציג בפניהם יולזרי, כי הם מתקשרים עם קבלן רשום שומר חוק המנהל ספרים כדין, ושהינו בעל השליטה בחברה מסודרת ששמה מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה, כפי החותמת שהטביע יולזרי על ההסכם שחתם עמם. מקובל עלי כי בורר איננו חייב להכריע בכל טענה וטענה שמעלים בעלי הדין בפניו, וכי עליו להתמקד בסכסוך העיקרי ולהכריע בו בצורה מהירה ויעילה, אלא שהטענות לעיל שהועלו על ידי חברי הנציגות, ואשר הבורר לא הכריע בהן, הינן טענות כבדות משקל הראויות לליבון והכרעה. עתה אין חולק כי לא זו בלבד שיולזרי אינו בעל השליטה, אף איננו קשור לחברה ששמה מ.ע. הנדסה תכנון ובנייה בע"מ, שמחאמיד הינו בעליה, אלא שהוא אינו קבלן רשום כלל וכלל. אף לא ניהל בעת הרלוונטית תיק עוסק מורשה. משעו"ד דן אישר בפני כי יולזרי לא היה בתקופה הרלוונטית עוסק מורשה (אף לא הצהיר כי המחדל בא על תיקונו וכי כיום הוא מנהל ספרים כחוק) אף לא קבלן רשום, אך תמוה הדבר כי הבורר לא מצא לנכון להתייחס לטענות בדבר חשבונית המס המזוייפת שהוגשה על ידי יולזרי (נספח 6 לבקשת הביטול) אשר מתנוססים עליה גם מספר עוסק מורשה וגם מספר קבלן רשום, שככל הנראה "הושאלו" מקבלן אחר. הטענה לפיה לא היו מתקשרים חברי הנציגות עם יולזרי לו ידעו את האמת אודותיו, ולולא הומלץ ע"י האגודה לתרבות הדיור, הינה טענה רצינית שאמורה הייתה להיות מבוררת ומוכרעת על ידי הבורר. 3. הבורר אף לא הכריע בתביעה הנגדית שהוגשה ע"י חברי הנציגות, ולא נתן דעתו לשתי חוות הדעת שהוגשו על-ידם מטעם המהנדס יוסף קרני ומטעם המומחית לילך שלו, המפרטות את הליקויים והנזקים שגרם יולזרי לבניין. הבורר מצא לנכון להכריע את הסכסוך רק בהסתמך על חוות דעתו של מהנדס מחוז המרכז של האגודה לתרבות הדיור, שמונה על ידו, ואשר התייחס רק, בהתאם למנדט שקיבל, לאומדן שווי העבודות שבוצעו על ידי יולזרי, ללא התייחסות לנזקים הנטענים שגרם לבניין ואשר פורטו בשתי חוות הדעת כאמור. 4. ואם לא די בכך הרי ניתן לומר כי טענת חברי הנציגות בדבר חשש לניגוד אינטרסים - איננה קלוטה מן האוויר. מהחומר שהוגש עולה לכאורה כי יולזרי הומלץ לחברי הנציגות על ידי נציג האגודה לתרבות הדיור, וכי ההסכם נושא העניין אף נחתם במשרדיה. אין גם חולק כי האגודה לתרבות הדיור היא שמינתה את הבורר, וכי המומחה שמינה הבורר הינו מהנדס מחוז מרכז של האגודה לתרבות הדיור. משהוברר כי יולזרי, המתייצג גם בשם מאיר בראל, מופיע ברשימת הקבלנים של האגודה לתרבות הדיור בשם "בראל שיפוצי חוץ", הגם שאינו קבלן רשום, והגם שאינו מנהל תיק עוסק מורשה, ומשהוברר כי לחברי הנציגות טענות קשות נגד האגודה לתרבות הדיור בגין "השידוך" שעשתה בינם לבין יולזרי - מן הראוי היה שהאגודה לתרבות הדיור לא תגלה מעורבות בסכסוך לגופו - לא ע"י מינוי הבורר, ולא ע"י מתן חוות מטעם המהנדס המחוז שלה. התוצאה היא שפסק הבורר שניתן ע"י עו"ד אבי ענתבי, מיום 25.7.13, אינו יכול להיוותר על כנו ודינו להתבטל. אני מחייבת את מר מאיר יולזרי לשלם למבקשי הביטול את הוצאות ההליך בסך 20,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררות