ערעור המדינה להחמיר בתקופת המאסר

ערעור המדינה להחמיר בתקופת המאסר שהוטלה על המשיב בבית המשפט קמא. להלן נימוקינו: המערער הורשע בבית משפט קמא, על פי הודאתו, בתשעה אישומים שעניינם קשירת קשר לביצוע פשע, השחתת מתקן חשמל וגניבת מתקן תשתית. באישום השישי הורשע בניסיון לגניבת המתקן, כעולה מגזר הדין. בית המשפט גזר על המשיב מאסר בפועל לתקופה של 32 חודשים, מיום מעצרו ; מאסר מותנה בן 6 חודשים לתקופה של 3 שנים; קנס בסך של 30,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו; חתימה על התחייבות בסך של 30,000 ₪. מדובר במעשי עבירה חמורים מאוד בנסיבותיהם. המשיב שחברו לו אחרים, עימם קשר קשר לביצוע המעשים, בתשעה מקרים שונים, בין החודשים אוגוסט - אוקטובר 2012, פירק וגנב שנאים שהיו מותקנים על עמודי מתח גבוה באיזור שבין צומת אהלים, שבטה וירוחם, ובכך נותקה רשת חשמל שהובילה חשמל למוסדות, מפעלים, רשתות תקשורת, חברות גז, משאבות מים. על פי עובדות כתב האישום, המשיב הגיע ברכבו עם אחרים, למקום הצבתם של עמודי המתח; לרכב חובר קצה כבל בעוד הקצה השני מחובר לשנאי, ולאחר מכן הוסע הרכב והשנאי נתלש ממקומו על עמוד החשמל. השנאי נגרר באמצעות הרכב עד פתיחתו באופן שאפשר למשיב וחבריו ליטול מתוכו את סלילי הנחושת. באחד האירועים, נשוא פרט האישום השישי, לא ניתן היה לגרור את השנאי בשל משקלו הרב, והוא הושאר במקומו על ידי המשיב וחבריו. שוויו של כל שנאי- 90,000 ש"ח ומשקלו של שנאי קטן- 730 ק"ג. בפני בית המשפט הובאה עדות, לפיה עלותה של עבודת צוות להתקנת שנאי חדש במקום זה שפורק, עמדה על סך של 50,000 ₪. בית המשפט קמא פסק כי "יש לקבוע...מתחם עונש הולם אחד לאור סמיכות ביצוע העבירות, זהות העבירות והאופן הדומה של ביצוען"; נקבע כי מתחם העונש הראוי הינו בין 12 חודשי מאסר ל - 48 חודשי מאסר. במסגרת מתחם זה קצב בית המשפט קמא את עונשו של המשיב, תוך התחשבות בהודאתו, בשיתוף הפעולה שלו בחקירה, העדר עבר פלילי והעובדה כי המשיב שירת בעבר שירות צבאי ואף נפצע ברגלו במסגרת השירות. ב"כ המשיב טען בפנינו, בנוסף, כי המשיב לא הבין את מלוא חומרת מעשיו, נוכח מיקומם של עמודי החשמל שלא היו סמוכים למקומות ישוב, והוא נגרר לביצוע המעשים אחרי שותפיו, שהיו בעלי הידע הטכני המתאים לפירוק השנאים. עוד צויין, כי המשיב שיתף פעולה בחקירה וכי על שותפיו למעשי העבירה הוטלו עונשים קלים יותר. ב"כ המערערת טענה כי לא היה מקום לקבוע מתחם ענישה אחד למכלול המעשים בהם הורשע המשיב, וכי העונש שהוטל נוטה לקולה נוכח היקף המעשים והפגיעה בתשתיות. יש ממש בטיעוני המערערת. על פי סעיף 40יג. לחוק העונשין - (א) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע. (ב) הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם. (ג) בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר - לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת. מעשי העבירה אותם ביצע המשיב אינם מהווים "אירוע" עברייני אחד, אלא מדובר בכמה עבירות המהוות מספר אירועים נבדלים. אין די בשיטת הביצוע הדומה וסמיכות הזמנים בין המעשים כדי לקבוע כי מדובר בתכנית עבריינית אחת. לבד מאופיין הדומה של העבירות יש לבחון מהו הערך המוגן שנפגע וכן את עוצמת הנזק שנגרם בכל אחד מהמעשים (השווה בעניין זה: ע"פ 816/10 ‏ ‏ עודד גולד נ' מדינת ישראל, פסקה 28). בענייננו, עלה כי, כל מעשה היה פרי קשר עברייני נפרד; לא התקיימה זהות בין מבצעי העבירה בחלק מהאישומים; כל מעשה גרם לפגיעה קשה בתשתית של עמוד מתח גבוה המספק חשמל לרשתות שונות ולצרכים שונים; היקף הפגיעה הנזקית הישירה והעקיפה הינו רב מאד. הערך המוגן שנפגע, היינו מניעת פגיעה כלכלית קשה בתשתיות לאומיות ואבטחת פעילות שוטפת של תעשיות חיוניות, מחייב התייחסות "אירועית" נפרדת לכל מתקן שנפגע עקב מעשיו של המשיב. נוכח האמור הרי שמתחם העונש הראוי בגין כל אחד ממקבץ העבירות הכלולות בכל אחד מתשעת האישומים בהם הורשע המשיב, נע בין שנתיים מאסר לארבע שנות מאסר. על פי הוראת סעיף 40 יג רשאי בית המשפט לגזור עונש כולל לכל האירועים, תוך התחשבות, בין היתר, במספר העבירות, תדירותן ובזיקה ביניהן. מעשיו של המשיב חמורים מאד, כאמור. הטענה כי לא עמד על חומרת מעשיו, הינה מיתממת ואינה ראויה להישמע. יש להניח כי המעשים בוצעו בשטחים פתוחים כדי להקשות על גילוי המבצעים ואין להתעלם גם מהתחכום במעשים, היקף התכנון העברייני, ההתעלמות מצרכי הציבור ושיעור הנזק שנגרם, לצורך הפקת רווח מיידי. עוד יש לציין, כי שותפיו של המשיב למעשי עבירה אלה או אחרים, נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר נוכח היקף מעורבותו של המשיב במעשים שהיה גדול מזה של שותפיו. נוכח חומרת המעשים והיקפם, היה ראוי להטיל על המשיב עונש מאסר העולה בחומרתו על זה שנפסק על ידינו, ואולם אין דרכה של ערכאת ערעור במיצוי חומרת הדין, וכפי שקבע בית המשפט קמא, יש להתחשב בעבר הנקי, ההודאה באשמה, שיתוף הפעולה בחקירה, ונסיבות משפחתיות ואישיות נוספות. כפי שנקבע, הערעור מתקבל ועונשו של המשיב יוחמר ויועמד על 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בנוסף לעונשים האחרים אותם קבע בית משפט קמא. מאסרערעור