נקבע כי במקום צווי העיקול שבוטלו, ניתן צו עיקול ברישום על זכויות ו/או כספים מכל סוג שהוא של המערערת אצל המחזיקים שצוינו בבקשה המקורית שהגישה המשיבה להטלת עיקולים זמניים כנגד המבקשת, כאשר סכום העיקול הזמני מוגבל עד לסך של 650,000 ₪. 2. ההליכים שהתנהלו עד למתן פסק דינו של בית משפט השלום האמור, החלו בבקשה לביצוע שטר שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע השטר והדיון התקיים בפני כב' הרשם א' פוני. במסגרת זו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים ולאחר מכן ניתנה החלטתו של כב' הרשם א' פוני בתיק ת"ט 12299-03-13 מיום 23.4.13. במסגרת זו קבע כי ההתנגדות לביצוע השטר מתקבלת, הבקשה שהגישה המבקשת לביטול העיקולים מתקבלת ועל כן הורה כב' הרשם על ביטול כל ההליכים שננקטו כנגד המבקשת במסגרת תיק ההוצאה לפועל. 3. כעולה מהמסמכים שהוגשו לפניי, ההליכים החלו בכך שהמשיבה הגישה לביצוע שיק שנמשך על ידי המבקשת לכאורה. השיק היה לפקודת אדם בשם אדיב פדילה (להלן - הנפרע). סכום השיק היה על סך 1,632,000 ₪ (להלן - השטר). השטר הוסב למשיבה והופקד בחשבונה. לאחר שהשטר חולל, הוגש על ידי המשיבה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וביחד עם זאת התבקשו הטלת עיקולים זמניים אצל צדדים שלישיים. עיקולים אלה ניתנו על ידי כב' ראש ההוצאה לפועל. בעקבות כך הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השטר וכן בקשה לביטול העיקולים הזמניים. הבקשות נתמכו בתצהירה של הגב' איריס סמארה, שהיא לטענתה הבעלים של המבקשת. המבקשת טענה כי מדובר בשיק גנוב שמעולם לא נערך על ידה ומעולם לא נמסר על ידה למשיבה. הגב' סמארה טענה כי הנפרע הוא אחיה אשר שימש כרוקח אחראי בעסק של בית המרקחת שהמבקשת היא הבעלים של בית המרקחת. עוד נטען כי הנפרע ביצע גניבות ומעילות בבית המרקחת וכן גנב את כל השיקים ממשרדי המבקשת. על כך הגישה המבקשת תלונה במשטרה. נטען כי הנפרע פיזר את השיקים הגנובים ועשה בהם שימוש למטרות שונות, כל זאת במטרה להביא לקריסת המבקשת. לפיכך נטען כי זכות הקניין של המשיבה בשטר הוא פגום, שכן מדובר בשטר גנוב ועל כן המשיבה אינה אוחזת כשורה בשטר. עוד הוסיפה וטענה המבקשת, כי מעולם לא חתמה על השטר. לאחר שהגב' סמארה נחקרה על תצהירה, הסתבר כי הודתה במהלך חקירתה כי היא חתמה על השטר והטביעה עליו את חותמת החברה, השטר נחתם במשרדי המבקשת וזאת כדי להעבירו יחד עם שיקים אחרים לרואה החשבון של המבקשת לצורך תשלומי מסים. לאחר מכן תויק השטר בקלסר שהיה ברכב השייך לגב' סמארה. לאחר שעזבה את הרכב וחזרה אליו, ראתה שהשיקים נגנבו מתוך הקלסר ועל כך הגישה תלונה במשטרה. עקב האמור, נתנה הוראת ביטול לבנק בגין השיקים שנגנבו. במהלך החקירה הסבירה הגב' סמארה כי היא רכשה מהנפרע, שהוא אחיה, את בית המרקחת אותו היא מפעילה היום. התמורה לרכישה היא 1,200,000 ₪. בגין הרכישה נחתם הסכם ביום 28.5.11. עוד הסבירה בחקירה כי נטלה הלוואות מבנקים ומחברים עבור הנפרע שהיה במצוקה כספית באותה עת. 4. המצהיר מטעם המשיבה נחקר ומחקירתו עלה כי הוא מנהל עסק של חלפנות כספים. הוא קיבל מאת הנפרע את השטר וכשבוע ימים לאחר מכן, השטר הופקד בבנק לצורך פרעונו. כתשלום ביניים ועד לסיום בדיקת המסמכים הנוגעים לשטר, הוא מסר לידי הנפרע סכום של 650,000 ₪ במזומן והתחייב להשלים את היתרה לאחר פרעון השטר אולם, כאמור, השטר חולל. עוד הסביר המצהיר כי לא פנה אל הבנק הנמשך כדי לוודא אם יש כיסוי לשטר, וזאת לאור העובדה כי הוא מכיר כשנתיים את הנפרע וידע כי לנפרע בית מרקחת ועסקים שונים. כמו כן, העיד כי אינו מכיר את המבקשת וכי אינו יודע מהו מצבה הכלכלי. עוד הצהיר, כי עבור פרעון השטר הוא אמור לקבל עמלה בסך 32,000 ₪ ובינתיים גבה עמלה של 6,500 ₪. באשר לתשלום הנטען של 650,000 ₪, העיד המצהיר כי לא החתים את הנפרע על כך שקיבל סכום זה. באשר לאחיזת המשיבה בשטר, העיד המצהיר כי על השטר לא מופיעה חתימת המשיבה אלא חתימת פקיד מטעמה העוסק בהפקדת שיקים שמקבלת המשיבה. כב' הרשם קבע בהחלטתו כי קיים ספק לגבי הראיות שהציגה המשיבה. במיוחד התייחס הרשם לעובדה כי המשיבה הגישה לביצוע את מלוא הסכום הנקוב בשטר שעה שהיא מודה כי לכל היותר שילמה לנפרע סך של 650,000 ₪. לאור גרסת המצהיר מטעם המשיבה, היינו כי לא החתים את הנפרע על קבלת הסכום במזומן, קבע הרשם כי מתעורר ספק רב אם גרסה זו נכונה. עוד התייחס הרשם לעובדה שהמשיבה הוציאה חשבונית על מלוא סכום השטר כאילו הוא שולם במזומן, דבר שהתברר כבלתי נכון. לפיכך קבע הרשם שהמשיבה לא עמדה בחובתה לגלות את כל העובדות בנוגע לחוב שעה שביקשה לקבל סעד זמני מבית המשפט ומכאן קבע כי לא שוכנע כי המשיבה השתיתה את הבקשה לעיקול זמני על ראיות מהימנות לכאורה וכן לא עמדה בנטל לשכנע את בית המשפט כי אי מתן הסעד הזמני יגרום להכבדה על ביצוע פסק הדין במידה ותזכה בתביעתה. 5. באשר לטענת המשיבה כי ידוע לה שהמבקשת מבריחה נכסים, קבע כי מדובר בשמועות בלתי מבוססות. זאת ועוד, המצהיר מטעם המשיבה העיד כי אינו מכיר כלל את המבקשת, את עסקיה ואת מצבה הכלכלי. כמו כן עלה שהמשיבה לא עשתה כל מאמץ לברר את מצבה הכלכלי של המבקשת. 6. עוד קבע הרשם כי נחה דעתו כי המבקשת הניחה גרסה סבירה באשר לנסיבות הגעתו של השטר לידי המשיבה, כי מדובר בגרסת הגנה ראויה שיש לבררה במסגרת ההליך הרגיל. לדעת הרשם הנכבד, אין כל ספק שהמשיבה הינה צד ג' בשטר ועל כן כל טענות ההגנה שהועלו על ידי המבקשת כנגד הנפרע, דהיינו כי המדובר בשטר גנוב, טובות בשלב זה גם כלפי המשיבה. לפיכך קבע כי בנסיבות שהובאו לפניו, יהיה על המשיבה להרים את הנטל כי קיבלה לידיה את השטר בתמורה ובתום לב. הרמת נטל זה יכולה להיעשות במסגרת ההליך העיקרי ולא במסגרת ההליך הנוכחי, שהינו הליך ביניים. 7. לאור כל זאת, החליט כב' הרשם לקבל את ההתנגדות וכן להורות על ביטול העיקולים הזמניים. 8. המשיבה הגישה ערעור לבית משפט השלום על החלטה זו של כב' הרשם. בפסק דינו של בית משפט השלום, נשוא הבקשה שבפניי, פירט בית משפט השלום הנכבד את כל העובדות הנוגעות לעניין, כפי שהובאו לעיל. במסגרת פסק הדין, קבע כאמור בית משפט השלום כי יש להטיל עיקול זמני עד לסכום של 650,000 ₪. מפסק הדין עלה כי בית המשפט הנכבד ניסה להביא את הצדדים לידי פשרה בדבר סעד זמני כלשהו שיהיה בו כדי לרצות את שני הצדדים ומבלי שתהיה הכבדה בלתי סבירה על המבקשת שלפניי במסגרת ניהול עסקיה. עוד עולה כי הצדדים לא השכילו להגיע לידי הסכמה, ועל כן ניתן פסק דינו של בית משפט השלום. 9. הנמקתו של בית המשפט הייתה כדלקמן: "לאחר עיון בכל טענות הצדדים, כפי שפורטו לעיל, ולאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים - הגעתי למסקנה כי יהיה זה ראוי וצודק בנסיבות העניין ובשלב מוקדם זה של ההליך העיקרי, לא לבטל כליל את צווי העיקול, אלא להשאיר את סכום העיקול ולהעמידו על סך של 650,000 ₪ בלבד". מעבר לכך, לא מצאתי הנמקה בפסק הדין לשינוי החלטתו של כב' הרשם א' פוני. 10. המבקשת שלפניי טוענת כי יש לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום ולהותיר על כנה את החלטתו של כב' הרשם א' פוני, בהיותה מבוססת הן מהפן הראייתי והן מהפן המשפטי, לאור העובדות שהתבררו לפניו, כפי שפירט בהחלטתו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הותרת העיקול על כנו, למעשה תביא לחיסול עסקיה, שכן העיקול הוטל אצל צדדים שלישיים שהמהווים את מקורות הכנסתה של החברה. מדובר בקופות החולים שמשלמות לבית המרקחת בעבור התרופות הנרכשות שם. שעה שהעיקולים תקפים, קופות החולים מפסיקות להעביר כספים לחברה והדבר יביא לקריסתה. במהלך הדיון שלפניי הציג ב"כ המשיבה מכתב מאת עורך-הדין של קופת חולים כללית ממנו עולה כי קופת החולים אינה מעבירה כלל כספים למבקשת, אלא המבקשת היא זו שמעבירה כספים לקופת החולים לאחר שמתבצעת מכירת תרופות ללקוחות שונים. בתשובה לכך, הגיש ב"כ המבקשת מכתב מאת הסתדרות הרוקחים, ממנו עולה כי הכספים בגין התרופות מועברים מהסתדרות הרוקחים למבקשת. לאור הטלת העיקול הזמני, הופסקה העברת כספים למבקשת. לטענת המבקשת, עד היום, עקב הטלת העיקול הזמני, עוקל בהסתדרות הרוקחים סך של 100,000 ₪. במאמר מוסגר יוער כי המבקשת לא נתנה הסבר מניח את הדעת באשר לכספים שמתקבלים מלקוחות פרטיים. כמו כן, לא נתנה תשובה לטענת המשיבה, כי מאז הטלת העיקולים הזמניים היא הפסיקה להזרים את התקבולים בגין מכירת תרופות לחשבון הבנק של המבקשת. 11. עוד נטען על ידי המשיבה, כי מדובר בערעור בגלגול שלישי , וכי הטענות שמעלה המבקשת אינן מצדיקות התערבותו של בית המשפט נוכח ההלכות שנקבעו לעניין ערעור בגלגול שלישי. באשר לטענה זו, סבורני כי מאחר ובפסק דינו של בית משפט השלום לא קיימת הנמקה מספקת לביטול החלטתו של כב' הרשם, יש מקום בהחלט לבחון את מסקנתו של בית משפט השלום. 12. לאחר שבחנתי את הדברים, סבורני כי לא היה מקום להגיש את השטר לביצוע על הסכום המלא הנקוב בו, כאשר גם לטענת המשיבה לכל היותר תביעתה יכולה לעמוד על סך של 650,000 ₪. יתר על כן, היה על המשיבה לפרט עובדות אלה שעה שביקשה את הסעדים הזמניים, היינו הטלת עיקולים על כספים המגיעים למבקשת אצל צדדים שלישיים. העלמת עובדות אלה, די בכך להביא למסקנה כי לא היה מקום להעניק למשיבה את הסעד הזמני. 13. כמו כן, מקובלת עליי טענת המבקשת כי ספק אם הסכום של 650,000 ₪ שולם לנפרע על ידי המשיבה, בפרט כאשר המשיבה לא הציגה מסמך המלמד על תשלום סכום זה, ובפרט כאשר המשיבה הוציאה חשבונית על מלוא סכום השטר. 14. לכל זאת מצטרפות הטענות שמעלה המבקשת כנגד השטר עצמו. אני ער לכך כי המצהירה מטעם המבקשת שינתה את גרסתה באשר לכשרותו של השטר. יחד עם זאת, יש לבחון עניין זה במסגרת ההליך העיקרי ואינני מוצא לנכון לדחות בשלב זה גרסתה, כי מדובר בשטר שנגנב או זויף. בעניין זה, יש להעיר כי התנהגות המשיבה, כפי שהיא טוענת בעצמה, מעלה תמיהות, היינו תשלום במזומן של 650,000 ₪ כנגד שטר שנמשך על ידי חברה אותה איננה מכירה, איננה מכירה את עסקיה, לא טרחה לברר כלל את תוקפו של השטר והאם יש לו כיסוי. 15. לאור כל זאת, סבורני כי המשיבה לא הניחה את התשתית הראויה למתן סעד זמני, סעד שהוא מכביד ביותר על ניהול עסקיה של המבקשת. 16. לאור כל האמור, אני מקבל את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת. בנסיבות העניין, ולאור דחיפות הנושא שעלול כאמור לגרום לקריסת המבקשת, החלטתי לדון בבקשה כבערעור עצמו. לפיכך אני מורה על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום וקובע כי דין העיקולים הזמניים שהוטלו להתבטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.צוויםעיקול