הארכת המועד להגשת תביעה לוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות

הארכת המועד להגשת תביעה לוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 ההליכים 2. המשיבים, מפוני הישוב גדיד בגוש קטיף, הגישו תביעה לועדת הזכאות הפועלת לפי החוק, לפיצוי בגין עסק לגידולים חקלאיים בחממות שנוהל על ידם. ביום 7.1.09 ניתנה החלטת ועדת הזכאות בתביעתם, בה נקבעה זכותם של המשיבים לפיצוי בסך כ-3.2 מיליון ₪ בגין שורה של רכיבים. בקשתם לפיצוי בגין שתי חממות נוספות (חממות שבבעלות מר ניר פלג) נדחתה. כן נדחתה בקשתם לפיצוי בגין מנהרות לגידול ירק שהוקמו לאחר המועד הקובע. 3. ביום 21.7.12 הגיש המשיב 1 תביעה לוועדה המיוחדת לתשלום פיצוי בגין החממות והמנהרות שהתביעה בגינן נדחתה ע"י ועדת הזכאות (התביעה מתייחסת גם לפיצוי בגין קרקע - ענין דקל ים - אולם לגבי רכיב זה הוגשה בקשה נפרדת להארכת מועד יחד עם תובעים נוספים) (להלן - התביעה). 4. עם הגשת התביעה, הודיעה עו"ד ש' פונקלשטיין מן המחלקה המשפטית של מנהלת תנופה, למשיב, במכתבה מיום 19.9.12, כי איחר את המועד להגשת התביעה ולפיכך אין באפשרות הוועדה המיוחדת לדון בה. הוסבר באותו מכתב כי על פי ס' 13(א) לחוק, המועד האחרון להגשת תביעה לפיצויים לפי החוק הוא שלוש שנים מיום הפינוי, היינו עד ליום 17.8.08. יחד עם זאת, "לפנים משורת הדין ובהתייעצות עם משרד המשפטים" נקבע, כי בעת הגשת תביעה לוועדה המיוחדת יימנה מנין הימים שבין מועד הגשת התביעה לועדת הזכאות ועד ליום בו קיבלה ועדת הזכאות החלטה בנושא הבקשה, ומספר ימים זה יתווסף ליום 17.8.08. לחלופין, יש למנות שנה מהיום בו קיבלה ועדת הזכאות את החלטתה בנושא הבקשה, לפי המאוחר מבין השניים. צוין כי הואיל והתביעה לועדת הזכאות הוגשה ביום 21.8.07 וניתנה בה החלטה ביום 7.1.09, המועד האחרון להגשת הבקשה לוועדה המיוחדת חל ביום 7.1.10, כשנתיים וחצי לפני הגשת התביעה ולפיכך חלף המועד להגשתה. בסיפא למכתב הועמדו המשיבים על אפשרותם להגיש בקשה להארכת מועד לבית משפט השלום בירושלים. 5. ביום 28.1.13 הגישו המשיבים לבית משפט השלום בירושלים בקשה להארכת מועד להגשת תביעתם. המבקשים נימקו בקשתם בכך שתביעותיהם לוועדות היו מורכבות, ההליכים היו ארוכים ואף חייבו פניה לבית המשפט. לפיכך סברו המשיבים, כך לפי הנטען, כי כל עוד מתקיימים דיונים בעניינם, מרוץ הזמן להגשת התביעה אינו מתחיל. המשיבים הוסיפו וטענו כי המתינו שפלג יגיש תביעה בגין החממות, על מנת לחלוק עמו בפיצוי, אולם לאחר שלא עלה בידם "לקבל מענה מפלג" החליטו להגיש התביעה. המשיבים טענו עוד, כי במהלך השנים חלו התפתחויות שונות בסוגיית הזכאות, זאת בעקבות מסקנות ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף, שהמלצותיה אומצו ע"י הממשלה ואף עוגנו בתיקון 4 לחוק. גם בעקבות התפתחויות אלה הוגשה התביעה. ולבסוף נטען, כי תפקידה של הועדה המיוחדת הוא ליתן פיצוי מקום בו ועדת הזכאות אינה רשאית לתתו, ולפיכך אין לעמוד על לשון החוק ולפגוע בזכותם של המשיבים ליומם בפני הועדה. המשיבים לא תמכו בקשתם בתצהיר. 6. המערערת התנגדה לבקשה. המערערת טענה כי הבקשה להארכת המועד הוגשה ללא תצהיר ואין בה כדי להעלות כל טעם המהווה "טעם מיוחד" המצדיק את השיהוי העצום בהגשת התביעה. המערערת פירטה בתגובתה את התביעות הרבות שהוגשו ע"י המשיבים במהלך השנים שחלפו, הן לועדת הזכאות והן לוועדה המיוחדת, וציינה כי המשיבים השתהו בהגשת בקשתם שנים רבות, אף שהחלטת ועדת הזכאות הדוחה את טענותיהם ניתנה כבר ביום 7.1.09 וחרף "נוכחותם החוזרת ונשנית בדיוני הוועדה המיוחדת" בשנים אלה. 7. ביום 2.5.13 קיבל בית משפט קמא את הבקשה והורה על הארכת המועד, זאת מבלי לנמק החלטתו. המערערת הגישה ערעור על החלטה זו, וביום 27.6.13, נתקבל ערעורה בהסכמת הצדדים. בית משפט של ערעור (כב' השופט א' דראל) קבע כי בית משפט קמא ישוב ויבחן את הבקשה וייתן החלטה מנומקת במסגרתה יפורטו הטעמים המיוחדים להפעלת סמכותו להארכת המועד. החלטת בית משפט קמא 8. בהתאם להחלטת בית משפט של ערעור, בית משפט קמא שב ובחן את הבקשה ומצא, בהחלטתו מושא הערעור, כי אין לשנות ממסקנתו. בית המשפט ציין כי עמדת המשיבים "לפיה המתינו לסיום ההליכים השונים ולא ראו לנכון להגיש כל נושא בנפרד לפני הגשת הבקשה - הינה עמדה סבירה בנסיבות הענין". בית המשפט הוסיף וציין כי מדובר בבקשה להתיר פנייה לוועדה המיוחדת אשר מעצם טבעה דנה במקרים מיוחדים אשר לא נמצא להם פתרון הולם בחוק עצמו. בית המשפט הוסיף כי אמנם קיים אינטרס ציבורי לסיים את הטיפול בפיצויים למפונים במסגרת יישום תכנית ההתנתקות, אולם אין הדבר צריך לבוא על חשבון מקרה פרטני, אשר לגביו קיימים טעמים מיוחדים. לפיכך הורה על הארכת המועד להגשת התביעה. דיון והכרעה 9. בערעור שלפניי חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שהועלו לפני הערכאה קמא. לאחר ששקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, וכי המשיבים לא הראו טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. 10. המועד להגשת תביעות לפי החוק קבוע בס' 13(א) לחוק. זה קובע כי "המועד האחרון להגשת תביעה לפי חוק זה הוא שלוש שנים מיום הפינוי הנוגע לתביעה". החוק אינו מבחין בין תביעה לוועדת הזכאות לבין תביעה לוועדה המיוחדת, ולכאורה, לפי לשון החוק, יש להגיש גם תביעה לוועדה המיוחדת תוך שלוש שנים מיום הפינוי. הוראה זו מעלה קושי בהתייחס לתביעות שהוגשו לוועדת הזכאות ונדחו לאחר שתם המועד להגשת תביעות על פי החוק, באופן שלא ניתן לפנות עוד בעניינן לוועדה המיוחדת. ככל הנראה בשל קושי זה, וכפי שעולה ממכתבה של עו"ד פונקלשטיין, ראתה מנהלת תנופה להאריך את המועד לקבלת תביעה המוגשת לוועדה המיוחדת ע"י הוספת התקופה בה נדונה התביעה בוועדת הזכאות למנין הימים לפי החוק, ולחלופין, ע"י הוספת שנה נוספת מן היום בו קיבלה וועדת הזכאות את החלטתה בנושא הבקשה, לפי המאוחר. 11. ס' 13(ב) לחוק מסמיך את בית משפט השלום בירושלים להתיר לתובע להגיש את תביעתו, אף אם חלף המועד להגשתה, זאת "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לענין טיבם של אותם "טעמים מיוחדים" נפסק ע"י כב' השופט י' עדיאל בענין חרזי כי יש לפרש ביטוי זה בהתאם לפרשנות שניתנה לו בפסיקה המתייחסת לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ע"א (י-ם) 11079/07 חרזי נ' ועדת זכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, 22.5.08, ור גם רע"א (י-ם) בקינגהם פאלאס תעשיות טקסטיל בע"מ נ' וועדת הזכאות, 10.7.12). השקפה זו מקובלת אף עלי. בתי המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של בעל הדין. כך נקבע, בין היתר, כי "הטעמים המיוחדים" נועדו לסלול את דרכו של בעל דין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו להגיש הליך, בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)). לצד שיקול זה, כך נפסק, יש לשקול שיקולים נוספים, בהם שיקולים הנוגעים לסיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי, הסיבות לאיחור בהגשת ההליך, מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההחלטה, אינטרס הציבור או צדדים שלישיים בהכרעה בהליך ועוד (בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה, 10.12.13). 12. הדרישה ל"טעם מיוחד" רוככה לאחרונה בכל המתייחס להליך ערעורי שנוקט הפרט כלפי רשות המפעילה סמכותה לפי חוק סוציאלי. בענין מדהנה, דן בית המשפט העליון במשמעות המונח "טעם מיוחד" בכל המתייחס להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בהליך ערעורי שנוקט פרט כלפי הרשות המפעילה סמכות לפי חוק סוציאלי, משקלו היחסי של אינטרס סופיות הדיון פוחת. מטעם זה, כך נקבע, יש להקל במידת מה בדרישה ל"טעם מיוחד" בקטגוריה זו. יחד עם זאת צוין, כי "אין להבין מן האמור כי יש להיעתר כעניין שבשגרה לבקשות של פרט להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על הפעלת סמכות הרשות לפי חוק סוציאלי. הכוונה היא שלמהות ההליך יוקנה משקל ראוי בגדר מכלול השיקולים הרלוונטיים שיש לאזן ביניהם ולהכריע בשאלה אם הוצג "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד" (שם). 13. בענייננו, הגישו המשיבים את תביעתם ביום 21.7.12, ארבע שנים לאחר המועד הקבוע בחוק, שלוש וחצי שנים לאחר שניתנה החלטת וועדת הזכאות, ושנתיים וחצי לאחר חלוף המועד להגשת תביעה לוועדה המיוחדת לפי פרשנותה המרחיבה של מנהלת תנופה. חרף השיהוי הרב, לא הצביעו המשיבים על כל טעם, לא כל שכן טעם מיוחד, להארכת המועד, כפי שיפורט להלן: 14. ראשית, המשיבים לא תמכו בקשתם בתצהיר. אף שהמשיבים עיגנו בקשתם בעובדות שונות, ובין היתר טענותיהם להסכמות כאלה או אחרות עם מר פלג, ניסיונותיהם העקרים לאתרו, וסברתם, כך לפי הנטען, כי המרוץ להגשת תביעתם מתחיל עם תום הדיון בכלל בקשותיהם, לא תמכו המשיבים עובדות אלה בתצהיר. באשר לחשיבות תמיכתה של בקשה להארכת מועד בתצהיר נקבע, כי "הצורך במתן עדות בתצהיר להוכחת טענותיה של המערערת בבקשה להארכת מועד הינו צורך מהותי..." וכי מדובר ב"אחד הכללים הבסיסיים ביותר בפרוצדורה האזרחית" (רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, 19.12.07). לפיכך, ובאין תצהיר, אין להידרש לטענותיהם העובדתיות של המשיבים. 15. המשיבים טענו כי בטרם הגישו את תביעתם, המתינו לסיום כלל ההליכים שניהלו מול הוועדות. לפי טענתם, המתינו עם תביעתם מאחר שלא ראו "הגיון" בהגשת בקשה נפרדת לוועדה המיוחדת בכל אחד מן הנושאים שנדחו ע"י ועדת הזכאות, וכי התכוונו להגיש בקשה אחת כוללת בכל הנושאים בגינם לא נפסק להם פיצוי (ס' 23 לבקשה להארכת מועד). יש לדחות טענה זו. ראשית, טענת המשיבים אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותם בפועל. עיון בכרוניקה של תביעות המשיבים שהוגשו על פי החוק מעלה, כי בניגוד לטענתם, ומאז שניתנה החלטת ועדת הזכאות הרלוונטית, פעלו המשיבים והגישו תביעות רבות הן לועדת הזכאות, הן לוועדה המיוחדת, ואף הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. כך פעלו, למשל, בענין עסק נוסף שהיה בבעלותם (עסק לשיווק תשומות חקלאיות) בגינו פנו בתביעות הן לועדת הזכאות (החלטה מיום 27.1.10), הן לוועדה המיוחדת (מספר פעמים - החלטה מיום 24.3.10, החלטה מיום 19.12.10, החלטה מיום 15.8.11 והחלטה מיום 11.6.12) והן לבית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 21087-09-12) (ר' ההחלטות הרבות שניתנו ע"י הוועדות בעניינם של המשיבים, בתיק המוצגים של המערערת). שנית, לא קיימת כל זיקה בין אותם ההליכים לבין התביעה הנוכחית, ואף לא נטען לזיקה כזו. אין חולק בין הצדדים, כי החלטת ועדת הזכאות שניתנה ביום 7.1.09 היא ההחלטה האחרונה שניתנה בעניינן של החממות, וכי ההליכים האחרים שננקטו ע"י המשיבים התייחסו לנושאים אחרים, ולתוצאותיהם לא היתה כל נפקות לגבי התביעה הנוכחית (ור' דברי ב"כ המשיבים בע' 3 ש' 7 לפרוטוקול). 16. המשיבים הוסיפו וטענו להתפתחויות שחלו בסוגיית הזכאות בעקבות הקמת ועדת החקירה הממלכתית בנושא טיפולן של הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף, שהמלצותיה אומצו ע"י הממשלה ואף עוגנו בתיקון 4 לחוק. גם בטענתם זו אין משום "טעם מיוחד" להארכת המועד. המשיבים לא הצביעו, ואף לא טענו, לכל שינוי חקיקתי או פסיקתי אשר יש לו השלכה על תביעתם הנוכחית לפיצוי בגין החממות והמנהרות. גם בענין סמכותה של הועדה המיוחדת לסטות מתנאי הזכאות הקבועים בחוק, הפנו המבקשים עצמם לפסיקה שניתנה בענין זה כבר בשנים 2010-2011. יתר על כן, מסקנות ועדת החקירה ניתנו ב-2010, ועוגנו בחקיקה כבר באוגוסט 2011. חרף זאת הוגשה התביעה רק כשנה לאחר המועד המאוחר שבהם - ביום 21.7.12. 17. המשיבים טענו עוד כי מאחר שתפקידה של הועדה המיוחדת הוא ליתן פיצוי מקום בו ועדת הזכאות אינה רשאית לתתו, אין לעמוד על לשון החוק ולפגוע בזכותם של המשיבים ליומם בפני הועדה. גם טענה זו דינה להידחות. יש להבחין בין סמכויותיה ושיקול דעתה של הועדה לפסוק פיצוי מיוחד בתביעות שהונחו לפניה כדין, לבין סדרי הדיון החלים על הגשת תביעות אלה, לרבות המועד להגשתן כקבוע בדין. אין בהיקף סמכויותיה של הועדה המיוחדת כדי לאיין את הדרישה לטעם מיוחד לשם הארכת המועד הנדרש על פי הדין, זאת אף אם נניח שמדובר ב"טעם מיוחד" מרוכך יותר בהתאם להלכת מדהנה. 18. יוסף לאמור כי אף שמכתבה של מנהלת תנופה, המעמידה את המשיבים על האיחור בהגשת תביעתם ועל זכותם להגיש בקשה להארכת המועד, נשלח ביום 19.9.12, לא אצה למשיבים הדרך והם הגישו את הבקשה להארכת מועד רק ביום 28.1.13, כארבעה חודשים מאוחר יותר. 19. באשר לסיכויי ההליך, המשיבים לא הניחו לפני בית המשפט כל מצע עובדתי או משפטי שיש בו כדי להצביע כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך הם גבוהים. 20. סיכומו של דבר, גם אם נניח כי על הארכת מועד להגשת תביעה על פי החוק חלים המבחנים המקלים שהוחלו בענין מדהנה, יש לקבוע כי המשיבים לא הצביעו על כל טעם, לא כל שכן "טעם מיוחד", להארכת המועד. 21. הערעור מתקבל, אפוא. החלטת בית משפט קמא מבוטלת, והבקשה להארכת מועד שהוגשה ע"י המשיבים - נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. הארכת מועדתוכנית ההתנתקות / מפונים