עבירת נהיגה בשכרות בחניון

עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, (להלן: "הפקודה"), סעיף 64ב' (א) לפקודה, 64ד' (א) וסעיף 39א' לפקודה.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 26/10/12, בשעה 03:04, בחניון אולטרסאונד ביגור, נהג המערער ברכב, בהיותו שיכור, משום שסירב לבקשת שוטר לתת דגימת אויר נשוף לשם בדיקת ריכוז רמת אלכוהול בגופו.

המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית משפט לתעבורה שמע את ראיות הצדדים והרשיע את המערער בדין.

בית משפט לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעניין העונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:
קנס בסך 2,000 ₪ שישולם בחמישה תשלומים, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים כמפורט בגזר הדין ו- 2 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כאמור בגזר הדין.

הערעור, כאמור, מופנה כנגד הכרעת הדין.

בית משפט לתעבורה בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע בהכרעת דינו כי אין מחלוקת שהמערער נהג ברכב כפי שנטען בכתב האישום (ראו עמוד 16 להכרעת הדין ולדברי הסנגור בעמוד 11 שורה 29 לפרוטוקול).

בית משפט לתעבורה ציין כי המחלוקת בעניינו של המערער נוגעת למהות ולאופן בו ניתן ההסבר לסירוב לתת דגימת אויר נשוף ומשמעותו. נקודה נוספת התייחסה לטענות המערער ביחס לאלימות השוטרים כלפיו.

בית משפט לתעבורה סקר בהכרעת דינו את הראיות שהונחו בפניו ובין היתר, דוח הפעולה – ת/1 - שנערך על ידי השוטר ג'בור טארק, שבו נכתב כי לאחר שהרכב והמערער עוכבו, בדיקת הנשיפון נכשלה ואז הוא טען בפני השוטרים כי הוא "לא נהג ברכב ואינו רוצה לבצע את בדיקת הנשיפה".

בית משפט לתעבורה התייחס בהכרעת דינו גם לדוחות הפעולה ת/2 (הזמנה לדין), ת/3 (דוח פעולה), ת/4 (דוח פעולה לאכיפת איסור נהיגה בשכרות) ו- ת/5 (דוח מעצר), אשר נערכו על ידי השוטר רוג'ה מוראני.

בית משפט לתעבורה ציין כי מדוחות אלה עולה כי המערער לא שיתף פעולה ולא הסכים להיבדק במכשיר הנשיפה גם לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב, תוך שהוא מפנה לחלקים מעדותו של העד מוראני.

בהמשך להכרעת דינו, הביא בצורה מפורטת בית משפט לתעבורה את גרסת המערער.

בפרק הדיון וההכרעה, קבע בית משפט לתעבורה כי לדעתו המשיבה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את העובדות הנטענות בכתב האישום ובפרט את העובדה שהמערער סירב לבצע את בדיקת הנשיפה לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב.

בית משפט לתעבורה ציין בהכרעת דינו כי גרסת עדי התביעה לא נסתרה וכי הוא "נותן בעדותם אמון מלא". בית משפט הפנה לעדותו של השוטר מוראני – ת/4, סעיף 8, שם נאמר: "נהג רכב... המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה, רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, שעונשה פסילה בפועל שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק..."

בית משפט לתעבורה מצא חיזוק משמעותי לעדות השוטר מוראני בעדות המערער שאישר "בחקירתו הנגדית כי סירב לבדיקה למרות שהוסבר לו כי ייחשב כשיכור ויוטלו עליו העונשים הקבועים בחוק" - (עמוד 12 שורה 27-31 לפרוטוקול- ראו עמוד 20 להכרעת הדין).

בית משפט לתעבורה התייחס לטענת המערער שקיימת סתירה בין עדותו של השוטר ג'בור שהעיד כי הוא שמע את ההסבר שנמסר למערער ולמשמעות הסירוב להיבדק במילים:

"אם הוא מסרב אז הוא נחשב למסרב וכי לא טוב לסרב",

לבין עדותו של השוטר מוראני אשר ציין כי ההסבר שנמסר הוא הובא ופורט בת/4, סעיף 8.

בעניין זה, בית משפט לתעבורה כתב כי:

"אין באמור לעיל כדי לסתור את עדותו של השוטר רוג'ה מוראני אשר הסביר לו את משמעות הסירוב כמפורט בת/4, סעיף 8 ובנוסף אמר לו את הדברים עליהם העיד השוטר טארק".

בית משפט לתעבורה ציין כי השוטר מוראני לא נחקר על הדברים בחקירה נגדית ולא הוצג בפניו מצב שלפיו ההסבר היחיד שנמסר למערער הינו ההסבר שמתבטא בדברי השוטר ג'בור. בית משפט לתעבורה סבר כי הימנעות מחקירת העד בעניין מהותי יש בו כדי לחזק את גרסת המשיבה.

בית משפט לתעבורה המשיך וקבע כי השוטרים הסבירו למערער את משמעות הסירוב לביצוע בדיקת הינשוף ומשמעותה, לרבות תוצאותיה העונשיות הקבועות בחוק.

בית משפט לתעבורה התייחס לטענות המערער ביחס לאלימות שהופעלה נגדו וקבע כי מעבר לתפיסתו בכוח סביר ואיזוקו לאחר שהתנגד לעיכובו, לא היה דבר.

משבית משפט לתעבורה קבע כי המשיבה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את הנטען בכתב האישום, הרשיע את המערער בדין ומכאן, הערעור שבפניי.

המערער חזר על טענותיו שהעלה בבית משפט לתעבורה. לטעמו, האחרון טעה משהתעלם מהסתירה שקיימת בין עדות השוטר מוראני לבין עדות השוטר ג'בור, אשר היה נוכח לאורך כל האירוע בקרבתו של השוטר מוראני.

המערער מבקש מבית המשפט זה להתערב בקביעות העובדתיות ולקבוע כי ההסבר היחיד שניתן למערער ביחס למשמעות הסירוב לבקשת שוטר לתת דגימת אויר נשוף, היה ההסבר העולה מעדותו של השוטר ג'בור ולא כפי שהעיד על כך השוטר מוראני, למרות שהדברים כתובים בת/4.

בא כוח המערער טען בהודעת הערעור כי רק המערער העיד בבית משפט לתעבורה משום שעד נוסף (חייל במילואים כמו המערער) לא התייצב לעדות משום שבאותו יום הוא שירת במילואים.

המערער טען כי אין בנימוקי בית משפט לתעבורה כדי לבסס את הכרעת דינו ולכן מתבקשת ערכאת הערעור לקבל את הערעור ולהתערב בקביעותיו.

לדעת בא כוח המערער, העובדה ששוטר זכר את ההסבר לסירוב שנמסר למערער בצורה שונה מההסבר שניתן על ידי שוטר אחר, יש בה כדי להביא לדחיית גרסת עדי המשיבה כי הרי מדור בעדים שנכחו באותו מקום והשתתפו בביצוע אותן הפעולות, אך זוכרים דברים שונים.

לדעת המערער, בית משפט לתעבורה התעלם כליל מעדותו של השוטר ג'בור כפי שנמסרה בחקירה נגדית וממנה עולה, לטעמו, כי השוטר מוראני לא הסביר למערער את משמעות הסירוב.

בסעיף 14 להודעת הערעור, טען המערער כי:

"יחס השוטרים כלפיו וכמו כן, האלימות שהופגנה כנגדו, הם אלה שהניעו אותו לסרב לבקשת השוטר לבצע בדיקת ינשוף וכל זאת, מבלי שהוסברה לו משמעות הסירוב...".

חיזוק נוסף מוצא המערער בטענה כי השוטרים לא ביקשו ממנו לבצע בדיקת מאפיינים, דבר שלא קיבל כל ביטוי בדוחות הפעולה ובכך גם הגנת המערער נפגעה.

בא כוח המערער טען כי שמו של הקצין מיקי הוזכר על ידי עדי התביעה כמי שנכח בעת שהמערער התבקש לתת דגימת אויר נשוף וסירב וכי היה על המשיבה לצרפו כעד תביעה ומשלא עשתה כן, נפגעה הגנתו של המערער.

בסופו של יום, לדעת בא כוח המערער, הבקשה למתן דגימת אוויר נשוף הינה בקשה מהותית ויש לתת להתנהלות הנהג משמעות של סירוב רק לאחר שהבקשה הוסברה לו ותוצאות הסירוב הובהרו בצורה חד משמעית, דבר שלא נעשה בעניינו של המערער.

על כן, ביקש בא כוח המערער לקבל את הערעור ולזכות את המערער בדין.
בא כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

לדעת המשיבה, הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה מבוססת על ממצאי מהימנות. הוא נתן אמון בגרסת שני השוטרים שמסרו כי ניתן הסבר למערער לעניין הסירוב לתת דגימת אויר נשוף.

עוד הפנה בא כוח המשיבה לכך שהמערער השיב בשלילה לשאלה אם הוא זוכר את האירוע שבו נתבקש לתת דגימת אויר נשוף ולכן כל טענה שהוא מעלה היא בגדר השערה בלבד.

בא כוח המשיבה טען כי שמו של הקצין מיקי הוסף לרשימת עדי התביעה הגם שלא הוזמן על ידה, אין בכך כדי לפגוע בהגנת המערער, כי הרי הוא היה יכול לזמנו מטעמו ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

בא כוח המשיבה ציין כי המערער לא טרח להטיח בפני עדי המשיבה (השוטרים) את גרסתו ואת טענותיו ביחס לאלימות שהופעלה נגדו ולכן, תגובתם לא הונחה בפני בית משפט לתעבורה, חרף העובדה כי הם אלו שטיפלו בעניינו של המערער ושהפעילו אלימות נגדו, על פי גרסת המערער.

בית משפט לתעבורה קבע ממצאים שבעובדה, קביעות שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בהן. המדובר בקביעות המבוססות על פי ההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים, יתרון שאינו קיים בערכאת הערעור.

לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בראיות שהוגשו לבית משפט לתעבורה, בפרוטוקול הדיון, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

אכן, צודק בא כוח המשיבה כי בית משפט לתעבורה הכריע במחלוקת העובדתית וקבע באופן מפורש כי השוטרים ג'בור ומוראני הסבירו למערער את משמעות הסירוב לבקשה לתת דגימת אויר נשוף, כל אחד בדרכו הוא, כאשר ההסבר של השוטר מוראני מפורט בכתב כעולה מת/4.

זאת ועוד, לא נראה לי כי קיימת סתירה מהותית בהסברים שנתנו השוטרים, הגם שקיים שוני מסוים בניסוח הדברים, אך אין ספק שהוסבר למערער שסירוב לתת דגימת אויר נשוף תהווה בסיס להרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה שבצידה קבוע עונש פסילה מינימאלי של שנתיים.

קביעות בית משפט לתעבורה הינן קביעות עובדתיות המבוססות על התרשמות השופט מהעדים וכדרכה של ערכאת הערעור, אינה נוהגת להתערב בקביעות מעין אלו, למעט מקרים יוצאי דופן – ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09), רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11).

עניינו של המערער לא נמנה, לטעמי, עם המקרים יוצאי הדופן.

מה גם, שהמערער בעצמו מודה כי הוא סירב לתת דגימה אוויר נשוף, כשהסברו לכך ההתנהגות האלימה של השוטרים כלפיו ועל כך חזר בא כוחו כאמור בסעיף 14 להודעת הערעור.

די בדברים אלה כדי להביא למסקנה כי הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה מבוססת על קביעות שבעובדה והתשובה לשאלה האם היה הצדק סביר לסירובו של המערער עקב ההתנהלות אלימה של השוטרים כלפיו? היא שלילית.

בית משפט לתעבורה קבע כי השוטרים לא הפעילו אלימות כלפי המערער, למעט השימוש בכוח סביר לשם ביצוע המעצר.

בחנתי את הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה ולא שוכנעתי כי נפלה בה שגגה שמחייבת התערבות ערכאת הערעור.

הכרעת הדין מנומקת ומפורטת ומבוססת על עובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. לא מצאתי מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות דנן.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נהיגה מסוכנת בשכרות

  2. הרשעה בנהיגה בשכרות

  3. סירוב נהג לבדיקת שתן

  4. עורך דין נהיגה בשכרות

  5. עבירת נהיגה בשכרות בחניון

  6. החלפת בלון למכשיר הינשוף

  7. זכות העיון במכשיר הינשוף

  8. זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות

  9. כיסוי ביטוחי תאונה בשכרות

  10. בדיקת מאפיינים נהיגה בשכרות

  11. בדיקת מכשיר הינשוף ע''י הנאשם

  12. סירוב לבדיקת ינשוף בגלל אסטמה

  13. מה העונש על נהיגה בשכרות ובשלילה ?

  14. מה העונש על נהיגה בשכרות וללא ביטוח ?

  15. נהיגה בשכרות ונהיגה ברישיון לא בתוקף

  16. חזרה מהודאה באשמה בעבירת נהיגה בשכרות

  17. פסיקה בנושא עונש המינימום על נהיגה בשכרות

  18. נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה

  19. מה העונש על התנגשות במעקה בטיחות בשכרות ?

  20. האם אפשר לטעון כי מכשיר הינשוף "לא תקין" ?

  21. נהיגה בשכרות - 325 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון