קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

רקע בקצרה

1. הצדדים נישאו זו לזה בשנת 2000, ומנישואיהם נולדו להם ארבעה קטינים. בשנת 2007 לקתה המערערת באירוע מוחי חריף אשר הותיר בה נכות חלקית. בשנת 2009 עזב המשיב את בית המגורים של בני הזוג והמערערת הגישה תביעותיה לבית משפט קמא למשמורת ולמזונות קטינים. זמן מה לאחר מכן, בחודש דצמבר 2009 אושפזה המערערת בשל בצקת שנתגלתה במוחה. בתום האשפוז עברה המערערת הליך שיקום ארוך של מספר חודשים. המוסד לביטוח לאומי קבע כי למערערת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 75%, ולצורך קבלת קצבאות המל"ל, מוכרת המערערת כנכה בשיעור של 100%.

בעקבות מצבה הרפואי של המערערת, נמסרה משמורת הקטינים באופן זמני לידי המשיב.

פסק הדין הראשון

2. בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 18.9.11 נקבע כי משמורת הקטינים תהיה אצל המשיב (תמ"ש 13627-09-12 כב' השופט נ. סילמן (להלן - "פסק הדין הראשון")). כן נקבעו הסדרי ראיה של הקטינים אצל המערערת, בהתאם להמלצות פקידת הסעד - פעמיים בשבוע משעת סיום המסגרות החינוכיות ועד למחרת היום וכן בכל סוף שבוע שני, החל מיום שישי ועד ליום ראשון.

3. לאחר קביעת המשמורת, פנה המשיב למוסד לביטוח לאומי ועתר להעברת גמלת התלויים המשתלמת למערערת, לידיו, בשל היותו משמורן על הקטינים ונוכח הוראות סעיף 404 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). המוסד לביטוח לאומי דחה את הבקשה ובגין סירוב זה עתר המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 11168-09-11). בסופו של דבר נמחק ההליך בהסכמה, אגב הפניית הצדדים לבית משפט קמא. בהתאם לכך, הגיש המשיב את תביעתו לבית משפט קמא לחיוב המערערת במזונות הקטינים.

פסק הדין השני - נשוא הערעור

4. בפסק דינו סקר בית משפט קמא בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית לחיוב האם במזונות הילדים וקבע כי כאשר הקטינים מצויים במסגרת האב, רשאי האב לכל היותר לעתור לחיוב האם במזונות הקטינים מדין הצדקה, ואף זאת רק במקרה בו הקטינים אינם יכולים לקבל את מלוא מזונותיהם מאביהם המשמורן. עוד ציין בית משפט קמא כי תנאי לחיוב הורה במזונות מדין צדקה, הוא הוכחת אמידות.

בית משפט קמא ציין כי:

"דין הצדקה, כשמו כן הוא. משמעו כי חובת סיפוק המזונות לקטינים קמה רק לאחר סיפוק הצרכים העצמי. חובתה של האישה להשתתף בסיפוק צרכי קטינים הינה רק לאחר שקיימת לה היכולת לספק צרכיה עצמה. מקום בו הצרכים להם נזקקת האישה גבוהים במיוחד, בין היתר עקב ליקוי רפואי, אין מנוס אלא להכיר בכך, גם לעניין דיני הצדקה.
20. עולה, כי על אף הכנסתה של האישה, לא ניתן לקבוע כי יכולת השתתפותה הינה כשל "השתתפות אישה רגילה", שכן אין מנוס אלא להביא בחשבון שחלק מהצרכים מוצאים עבור ההשגחה והטיפול התרופתי כאחד, להם נזקקת הנתבעת".
(הדגשה שלי י.ו)

בהמשך לדברים אלה, הטעים בית משפט קמא כי המקרה שלפנינו הינו מקרה מיוחד שכן יש ליתן את הדעת לצרכים המיוחדים של המערערת.

5. בית משפט קמא קבע כי הכנסת המערערת מקצבאות המל"ל עומדת על סך של 7,207 ₪. עוד נקבע כי צרכי המערערת, לרבות הצרכים המיוחדים, עולים כדי סכום של 5,400 ₪. היתרה, המהווה את גמלת התלויים שמקבלת המערערת מאת המוסד לביטוח לאומי עבור שני קטינים, בסך 1,814 ₪, יכולה לשמש, לדעת בית משפט קמא, לצורך תשלום מזונות מדין צדקה (סעיף 22 לפסק הדין). עוד ציין בית המשפט כי ביכולתה של המערערת לשלם מזונות מדין צדקה גם מתוך התמורה שקיבלה ממכירת הדירה המשותפת של הצדדים.

6. לאור כל האמור, קבע בית משפט קמא כי נראה לו ראוי לחלק את גמלת התלויים שמקבלת המערערת מהמוסד לביטוח לאומי, בין המערערת והמשיב. על כן, המערערת חויבה לשלם למשיב עבור מזונות הקטינים, כגובה מחצית גמלת התלויים, היינו סכום של 907 ₪ לחודש. עוד קבע בית משפט קמא, כי הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות עבור הקטינים, שאינן מכוסות במסגרת הביטוח הרפואי בקופת חולים וכן בהוצאות חינוך ובתי ספר.

על פסק דין זה מונח הערעור שבפנינו.

טענות המערערת

7. המערערת טוענת כי היה על בית משפט קמא לדחות את תביעת המשיב על הסף מחמת מעשה בית דין, נוכח קיומו של פסק הדין הראשון אשר פטר אותה ממזונות הקטינים.

8. עוד טוענת המערערת כי ראוי היה לראות בתביעתו של המשיב תביעה להפחתת מזונות וממילא דינה להידחות על הסף בשל העדר שינוי נסיבות מהותי. לטענת המערערת, הכנסתו של המשיב גדלה באופן ניכר מאז מתן פסק הדין הראשון.

9. לגוף העניין טוענת המערערת כי לא היה מקום לחייב אותה במזונות הקטינים, שכן חיובה מדין צדקה הינו רק במקרה בו ידה משגת לכלכל את ילדיה מעבר לסיפוק צרכיה, ולא זהו המקרה שבפנינו. לטענתה, הקטינים מקבלים מזונותיהם מהמשיב והם אינם קטינים "נצרכים". עוד נטען כי מלוא הכנסתה מגמלת הנכות וקצבת התלויים משמשת לצרכיה המיוחדים עקב מצבה הרפואי ולצרכי הקטינים בעת שהותם במשמורתה. לעניין זה מדגישה המערערת כי הקטינים נמצאים במשמורתה 42% מזמנם.

10. המערערת מוסיפה וטוענת כי קצבת התלויים המשולמת לה מכוח סעיף 304(א) לחוק הביטוח לאומי נועדה לאפשר לה לספק את צרכי הקטינים בעת ביקוריהם הקבועים אצלה.

11. לבסוף טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי קבלת התמורה מדירת הצדדים יכולה לשמש אותה לתשלום מזונות הקטינים. בעניין זה טוענת המערערת כי היא קיבלה לידיה סכום של 197,745 ₪ בלבד בעוד שהמשיב קיבל סכום של 810,000 ₪.

טענות המשיב

12. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וטוען כי דין הערעור להידחות. לטענתו, תביעתו למזונות עבור הקטינים היא תובענה עצמאית ולפיכך לא היה צורך בהוכחת שינוי נסיבות, ומכל מקום, בית משפט קמא עצמו, במסגרת פסק הדין הראשון, הניח כי המשיב יגיש תביעה למזונות. לחילופין טוען המשיב, כי חל שינוי נסיבות אשר הצדיק הגשת תביעה למזונות, שכן התברר כי הכנסת המערערת גבוהה מהסכום שהוצהר על ידה בהליך הקודם. כמו כן, הקטינים גדלו, הם זקוקים לטיפולים רגשיים ולהוצאות חינוך שלא נדונו בהליך הקודם.

13. לגוף העניין טוען המשיב כי בית משפט קמא התחשב באופן מיוחד בצרכיה המיוחדים של המערערת והביאם בחשבון, ובסופו של דבר איזן בית המשפט באופן ראוי בין צרכיה המיוחדים של המערערת לבין חובתה לשלם מזונות מדין צדקה. בהקשר זה מציין המשיב כי בית משפט קמא קבע שהקטינים נצרכים לאור היותם תלמידים בבית ספר, הכנסתו משמשת במלואה להחזקת הבית והקטינים ואין בה כדי לכסות את מלוא צרכי הקטינים. לפיכך, בצדק קבע בית משפט קמא כי הקטינים נזקקים.

דיון והכרעה

14. אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי בהתאם לדין החל על הצדדים, חובתו המוחלטת של המשיב לשאת בצרכים ההכרחיים של ילדיו הקטינים חלה, בין אם המשמורת על הילדים נמסרת לאם, בין אם היא נמסרת לאב, ובין אם היא ניתנת במשותף לשני ההורים (ראו בע"מ 2561/08פלוני נ' פלונית (20/7/08)). חיוב המערערת במזונות הקטינים הוא אך מדין צדקה ובהתייחס לצרכים נוספים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים של הקטינים. חיוב זה מותנה ביכולתה הכלכלית של המערערת לשאת במזונות אלה, בהשוואה ליכולתו של המערער.

יישום הדברים על ענייננו, מוליך לדעתי למסקנה כי נוכח מצבה הבריאותי והכלכלי של המערערת, לא היה מקום לחייב אותה לשאת במזונות הקטינים על ידי העברת מחצית מקצבת התלויים למשיב. אני סבורה כי במקרה זה הוכח שקצבת התלויים במלואה, נועדה לאפשר למערערת למלא אחר צרכיהם של הקטינים בעת שהותם תחת משמורתה, היינו מחצית מזמנם בקירוב (פעמיים בשבוע כולל לינה ובכל סוף שבוע שני).

על מהותה של גמלת התלויים

המסגרת הנורמטיבית

15. סעיף 200 לחוק קובע את שיעורה של קצבה מלאה לנכה, סעיף 200(ג) קובע כדלקמן:

"(ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן:
(1) בעד בן זוג......
(2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים – 10% מהסכום הבסיסי; לעניין זה, "ילד" – כהגדרתו בסעיף 238."
(הדגשה שלי י.ו)

סעיף 304 לחוק קובע :

"(א) נוכח המוסד כי הזכאי לגמלה או האדם שלידיו צריכה הגמלה להינתן אינו יכול לגבותה, או כי מתן הגמלה לידי כל אחד מאלה אינו לטובת הזכאי או לטובת האדם שבשבילו היא ניתנת, רשאי המוסד למנות את מי שבהחזקתו או שבהשגחתו נמצא הזכאי או אדם אחר, בתנאים שקבע המוסד, כמקבל הגמלה, ולשלם לו את הגמלה, כולה או חלקה, והכל בתנאים שייראו למוסד; החלטה לגבי מינוי מקבל גמלה שאינו הורה או ילד של הזכאי טעונה התייעצות עם פקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך."

כזכור, במקרה שלפנינו, החליט המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לשיקול הדעת הנתון לו ומכוח הוראת סעיף 304 לעיל, לשלם את גמלת התלויים למערערת.

16. על מהותה של קצבה התלויים עמדתי בהרחבה בעמ"ש (מחוזי חיפה) 51826-11-12 א.ג. נ' מ.ג. (9.10.13), שם ציינתי בין היתר כדלקמן:

"9. ככלל, אני סבורה כי במקרים בהם קצבת התלויים משולמת על ידי המל"ל לידי האם בגין נכותו של האב - החייב במזונות, יש לנכות קצבה זו משיעור מזונות הילדים בו חוייב האב.

למעשה יש לראות בתשלום קצבת התלויים במקרה כזה כסיוע לאב הנכה, המוגבל בפרנסתו עקב נכותו, לזון את ילדיו ולמלא את צרכיהם ההכרחיים. לפיכך, ראוי לנכות קצבה זו מסכום המזונות בו מחוייב האב...

10. לעומת זאת, לדעתי, במקרים בהם קצבת התלויים המשולמת עבור הילדים מוענקת לאם עקב נכותה היא, אין מקום לזקוף קצבה זו על חשבון דמי המזונות בו מחויב האב (שאינו זכאי לקצבת נכות). שכן, הקצבה ניתנת לאם הנכה חלף משכרות (צ"ל: משכורת - י.ו) כאשר אין ביכולתה להשתכר. קצבת התלויים במקרה כזה נועדה אפוא להקל על האם הנכה לפרנס את ילדיה ולדאוג לכל צרכיהם (מעבר לצרכים ההכרחיים)".

כלומר, קצבת התלויים משולמת להורה הנכה, על מנת שיהיה סיפק בידו לדאוג לצרכי הקטינים הסמוכים על שולחנו, שכן הוא אינו מסוגל עקב נכותו לזון את ילדיו בכוחות עצמו.

17. נקודת המוצא היא אפוא זו - גמלת הנכות הכללית המשולמת להורה הנכה נועדה לשמש לכיסוי צרכיו הוא, לעומת זאת, גמלת התלויים המשולמת אף היא להורה הנכה, נועדה למלא אחר צרכיהם של ילדיו.

בית הדין הארצי לעבודה עמד על התכלית העומדת בבסיסה של גמלת התלויים המוענקת מכוח סעיף 200(ג)(2) לחוק, כדלקמן:

"נכה כללי מוגדר כמבוטח, שאינו מסוגל לעבוד ולפרנס עצמו ואת משפחתו, בהתאם למבחנים שנקבעו בחוק. קצבת נכות כללית חודשית מקנה לנכה תחליף של פרנסה מינימלית, שהנכה היה משתכר, לו יכול היה לעבוד. תוספת תלויים לקצבת נכות כללית בגין בן זוג (סעיף 200(ג)(1) לחוק) ותוספת תלויים לקצבת נכות כללית בגין ילד (סעיף 200(ג)(2) לחוק) מיועדות כתחליף לפרנסה שהנכה היה מביא להם, אילולא נכותו.
תשלום תוספת התלויים נחשב 'לטובתו' של הנכה במובן, שטובת הנכה כוללת את פרנסת בני משפחתו..." (דב"ע נה/196-0 המוסד לביטוח לאומי אשואל, פד"ע כט 466 (1996); הדגשה שלי - י.ו).
לעניין פירושו של סעיף 304(א) לחוק, פסק בית הדין הארצי כי:
"...כשם שקצבת הנכות המשולמת למקבל גמלה תשמש רק לטובת הנכה, כך תוספת תלויים לילדים לקצבת נכות תשמש רק לטובת הילדים. מטרת החוק ברורה: לאור נכותו של הנכה אין הוא מסוגל לפרנס את עצמו או את משפחתו. קצבת הנכות מחליפה את פרנסתו של הנכה ותוספת התלויים בגין ילדי הנכה מחליפה את הפרנסה שהנכה חייב לתת לילדיו...
סעיף 304 לחוק מיועד להבטיח, כי קצבה תגיע לאדם הנכון ותנוצל למטרה הנכונה. הכלל הוא, כי הזכאי לגמלה ישתמש בה לטובתו. אולם סעיף 304 לחוק מעניק למוסד את הסמכות לשלם גמלה לאדם אחר, 'מקבל הגמלה', אם יש חשש מבוסס שהזכאי לא ישתמש בגמלה לטובתו הוא או לטובתו של האדם עבורו משתלמת הגמלה... מכאן כי תוספת תלויים מיועדת לפרנס את התלוי בזכאי לגמלה." (שם, הדגשה שלי י.ו).

18. כשתכלית זו של תשלום גמלת התלויים המשתלמת להורה הנכה עומדת לנגד עינינו, נבחן את המקרה שלפנינו;
בית משפט קמא קבע כי הכנסתה של המערערת מסך הקצבאות שהיא מקבלת על ידי המוסד לביטוח לאומי הינה בסך של 7,207 ₪, כשמתוך הסכום הנ"ל, סך של 1,814 ₪ משולם לה בגין גמלת התלויים. עוד נקבע, כממצא עובדתי, כי צרכי המערערת, לרבות צרכיה המיוחדים הנובעים מנכותה, עולים כדי 5,400 ₪. מכאן מתבקשת המסקנה כי יתרת הסכום - המהווה את קצבת התלויים בסך 1,814 ₪ - נועדה למעשה לשמש את המערערת למלא אחר צרכי הקטינים בעת שאלה שוהים תחת משמורתה, היינו פעמיים בשבוע לרבות לינה, ובכל סוף שבוע שני. כפי שראינו לעיל, תכלית תשלום גמלת התלויים להורה הנכה נועדה בדיוק לשם כך - מתן אפשרות להורה שאינו מסוגל לעבוד ולזון את ילדיו בעת שהותם ברשותו, למלא אחר כל צרכיהם.

19. החלטת בית משפט קמא לפיה מחצית מגמלת התלויים, היינו סכום של 907 ₪, תועבר על ידי המערערת למשיב לתשלום מזונות הקטינים, מאיינת את מטרת גמלת התלויים ומותירה את המערערת במצב בלתי אפשרי בו עליה למלא אחר צרכי ארבעת ילדיה בעת שהותם אצלה בסכום חודשי של כ- 900 ₪. נזכיר כי המערערת היא נכה בשיעור של 100%, ונעדרת כושר השתכרות.

20. לאור האמור לעיל, ומאחר וחיוב המערערת במזונות הקטינים הוא מדין צדקה, המחייב הוכחת יכולת כלכלית, גם בשים לב ובהשוואה ליכולתו הכלכלית של ההורה השני, שוכנעתי כי לא הוכח במקרה זה כי למערערת יכולת לשאת במזונות ילדיה. קצבת הנכות כולה משמשת את המערערת לכיסוי הוצאותיה היא, וגמלת התלויים במלואה משמשת את המערערת לכיסוי הוצאות הילדים בעת שהייתם במשמורתה. אציין כי המשיב משתכר, על פי קביעת בית משפט קמא, בסכום של 11,500 ₪ בממוצע לחודש ולפי קביעת בית משפט קמא מהכנסה זו מסופקים מרבית צרכי הקטינים.

21. לבסוף, איני שותפה לעמדת בית משפט קמא כי המערערת אמורה לעשות שימוש בכספי התמורה שהיא קיבלה ממכירת הדירה המשותפת (כ- 200,000 ₪) לתשלום מזונות הקטינים. סכום זה אמור לשמש למערעת למדור או לרכישת נכס חלופי במקום הדירה שנמכרה,ומכל מקום, משתמורה זו לא נלקחה בחשבון בהכנסות המשיב, לא היה מקום להביאה בחשבון בהכנסות המערערת.

22. אשר על כן, דעתי היא כי יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול חיוב המערערת במזונות הקטינים.

23. לא מצאתי כי שגה בית משפט קמא בחיוב המערערת לשאת בהוצאות חריגות, ובעניין זה דעתי היא כי יש לדחות את טענות המערערת.

בנסיבות אלה, לא הייתי עושה צו להוצאות.


           
     י. וילנר, שופטת      


כב' השופטת ש. שטמר (אב"ד):
אני מסכימה.


     
[אב"ד]      




כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר:
אני מסכימה.

     
ר. למלשטריך-לטר, שופטת      



הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת יעל וילנר, לקבל באופן חלקי את הערעור, ולבטל את החיוב במזונות הקטינים שהושת על המערערת.

אין צו להוצאות.

ככל שהופקד פיקדון, יש להחזירו למערערת באמצעות בא-כוחה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוספות לתלויים בנכה

  2. נכות כללית 40%

  3. נכות כללית הכנסות

  4. היוון קצבת נכות כללית

  5. נכות כללית 39 אחוז נכות

  6. ערעור לבית הדין לארצי לעבודה

  7. ערעור על 74% נכות כללית

  8. צמצום השתכרות אצל שכירים ועצמאיים

  9. נכות כללית - ערעור על ועדה רפואית

  10. צמצום השתכרות ב 50% נכות כללית

  11. הגשת תביעה לנכות כללית באיחור

  12. ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית

  13. תשלום קצבת נכות כללית שנה אחורה

  14. קצבת נכות כללית עקב הפסקת עבודה

  15. קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

  16. שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית

  17. נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט

  18. נכות 49%: ערעור על החלטת הוועדה לעררים

  19. קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר

  20. ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים

  21. הצעת עבודה לנכה (נכות כללית ביטוח לאומי)

  22. שיפוי המוסד ביטוח לאומי בגין נכות כללית

  23. זכאות ל 25% כאשר התביעה לנכות כללית נבלעת

  24. ערעור מטעם ביטוח לאומי על קצבת נכות כללית

  25. שלילת קצבת נכות כללית בגלל חוב לביטוח לאומי

  26. 54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים

  27. האם נכות כללית ''נכות על פי דין'' לפי סעיף 6ב

  28. מה ההבדל בין ועדה רפואית בנכות כללית לנכות מעבודה ?

  29. ועדה לעררים בענף נכות כללית - איבוד 60% מהכושר להשתכר

  30. שאלת ביצוע חישוב הגמלאותעל פי קביעות של וועדות נכות כללית

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון