סעיף 40ו' לחוק העונשין - הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת

סעיף 40ו' לחוק העונשין שעניינו הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת וטענה כי בית משפט רשאי להתחשב בשיקול זה ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

עוד הפנתה להוראת סעיף 40ז' של חוק העונשין שעניינו הרתעת הרבים, תוך שהיא מפנה לפסיקת בתי המשפט. בנוסף, הפנתה לסעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, וטענה כי בית משפט השלום שגה משלא קבע כי עונש המאסר שריצה בעבודות שירות ואשר הושת עליו בגזר הדין הקודם יצטבר לעונש המאסר בפועל אשר הושת עליו בתיק זה.

20. בסופו של יום, ביקשה המערערת לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב, תוך הטלת עונש מאסר בפועל ארוך יותר מזה שהוטל עליו בבית משפט השלום.

21. בא כוח המשיב ביקש לדחות את הערעור ולא להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום. הוסיף וטען כי את העבירה הראשונה ביצע המשיב בהיותו נער. הפנה להמלצת שירות המבחן בתסקיר, קרי, להטיל על המשיב מאסר שירוצה בעבודות שירות וטען כי על אף זאת החמיר עימו בית משפט השלום כשהטיל עליו 7 חודשי מאסר בפועל.

22. המשיב הגיש את החלטת וועדת השחרורים וטען כי התביעה לא יכולה לבוא ולבקש להחזיר את המשיב למאסר וכי דבר זה נדיר יותר מכלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור.

23. בא כוח המשיב טען, כי העונש אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים וכי העונש מאוזן ומידתי ועל כן, אין מקום להתערב בו.

24. בא כוח המשיב טען, כי מדובר במשיב צעיר שריצה 6 חודשי מאסר והיה אסיר למופת. ציין כי כיום הוא פועל על פי תוכנית השקום, לכן ביקש לדחות את ערעור המדינה. בנוסף, הפנה בא כוח המשיב לפסיקת בתי המשפט.

25. לאחר שעיינו בגזר הדין, בכתבי האישום, בהודעת הערעור ושמענו את טענות הצדדים, אנו מחליטים לקבל את הערעור באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

26. מעשיו של המשיב, בהם הודה והורשע – חמורים הם ומחייבים תגובה עונשית הולמת על ידי בתי המשפט. בית המשפט העלין כבר ציין כי עבירות מסוג אלה שהורשע בהן המשיב

"אכן הפכו ל"מכת מדינה" ומן הראוי שהחברה והמדינה יילחמו בתופעות אלה ללא חת" – ראו רע"פ 9992/06 וקנין נגד מ"י (ניתן ביום 7.11.07).

עוד ראו ע"פ 3559/11 מ"י נגד הוואשלה (ניתן ביום 30.10.11), שם נקבע כי:

"עבירות של התפרצות וגניבה פוגעות בקניינם של בעלי הרכוש ובנוסף הן פוגעות בבטחונם ובבטחון הציבור (ראו והשוו ע"פ 7453/08 מדינת נ' אואזנה, פסקה 8 ( 31.12.2008))."

27. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות בגזר הדין או שהעונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים – ראו לעניין זה ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/1/09), ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10), ע"פ 8704/08 הייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.4.09), ע"פ 2772/11 מימון נחמני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 21.3.12) וע"פ 9437/08 אלגריס נגד מדינת ישראל (נתן ביום 12.5.09).

28. בענייננו, בימ"ש השלום הנכבד כתב בגזר דינו כי מתחם הענישה ההולם את מעשי המשיב מצוי בין 7 חודשים ל-24 חודשי מאסר בפועל, וציין כי המשיב הודה באופן מיידי בעבירות המיוחסות לו וכי עברו נקי, למעט הרשעה קודמת בעבירה דומה ובמסגרתה הוא נדון למאסר למשך 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, ולכן הטיל עליו בימ"ש השלום הנכבד 7 חודשי מאסר בפועל הנמצא ברף התחתון של מתחם הענישה שקבע.

29. אנו סבורים, כי הענישה שהוטלה על המשיב, בנסיבות העניין, מקלה במידה מסוימת עם המשיב ומצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

יודגש כי המשיב ביצע את העבירות נשוא תיק זה כעבור ארבעה וחצי חודשים בלבד מיום ביצוע העבירות בתיק הקודם. המדובר בעבירות דומות. מה גם, בעניינו של המשיב קבע שירות המבחן בהערכתו כי קיים סיכון ממשי להישנות המעשים.

30. כאמור, סעיף 40ז' לחוק העונשין שעניינו "הרתעת הרבים" קובע, שכאשר יש צורך להרתיע את הרבים מפני ביצוע עבירה מן הסוג שביצע הנאשם, וכשיש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים, רשאי בית המשפט להתחשב בשיקול זה בקביעת עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

31. האינטרס הציבורי מחייב איפוא, נוכח כל המפורט לעיל, ונוכח עבירות הפריצה לרכב שהמשיב חזר וביצע שוב, שעונש המאסר שהושת עליו, אמור היה לבטא את החומרה שבה יש להתייחס הן לעבירה שביצע, והן לעובדה שהמשיב חזר וביצע שוב את אותה עבירה כחלוף פרק זמן קצר.

32. יחד עם זאת, לנגד עינינו כמובן עמדה העובדה שהמשיב ריצה כבר את עונש המאסר שנגזר עליו ושוחרר כבר ביום 24.10.13 על תנאי, בהתאם להחלטת הוועדה לשחרור על תנאי, כך שככלל לא בנקל יורה בית משפט של ערעור על החזרתו לבית האסורים, שעה שהנאשם כבר ריצה את עונשו - ראו ע"פ 665/77 זיותי נגד מ"י, לב (2) 80, שם בעמ' 84, רע"פ 5588/04 צורי נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.6.04), רע"פ 5356/01 שוויץ נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.7.01) וע"פ 4077/01 מדינת ישראל נגד אסף, (ניתן ביום 18.6.01).

עניינו של המשיב אינו נימנה עם המקרים המצדיקים התערבות קיצונית והחזרת המשיב ששחורר כבר ממאסרו, לבית האסורים, יחד עם זאת, אנו סבורים שיש הצדקה להתערבות ברכיבי הענישה האחרים.

33. נבקש להעיר, כי מאחר שסבורים אנו, כי אין מקום להחזיר את המשיב למאסר, לאחר ששוחרר על תנאי מהמאסר שנגזר עליו בתיק בימ"ש קמא, ממילא מתייתר הצורך לדון בשאלה האם, בנסיבות הענין, רשאי היה בימ"ש קמא להורות, כי עונש המאסר שנגזר עליו בתיק זה יצטבר לעונש המאסר בעבודות שירות, אשר נגזר עליו בתיק הקודם ואשר המשיב לא ביצעו.

נעיר עוד, כי השאלה מהן תוצאות אי ביצוע עבודות השירות שנגזרו על המשיב בתיק הקודם, כאמור, צריך שתידון על ידי ביהמ"ש שהורה על ביצוע עבודות השירות.


34. אשר על כן ובהתחשב בעובדה כי המשיב כבר ריצה את עונש המאסר בפועל ובהביאנו בחשבון שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, אנו מחליטים לקבל את הערעור, במובן זה שעונש המאסר המותנה יעמוד על 12 חודשים למשך שלוש שנים. כמו כן אני מחליטים להתערב בקנס שהוטל על המשיב ולהעמידו על 2000 ₪.

יתר הוראות בימ"ש השלום יעמדו על כנם.

במידה והמשיב שילם את הקנס שהוטל עליו, יהיה עליו לשלם את יתרת הקנס כפי שנקבע בפסק דין זה, בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.2.14 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אמון בנאשם

  2. נאשם לא מיוצג

  3. שוויון בין נאשמים

  4. פיצוי לנאשם שזוכה

  5. אשפוז נאשם חולה נפש

  6. פיצויים לנאשם שזוכה

  7. איסור פרסום שם הנאשם

  8. פיצוי לנאשם שזוכה בדין

  9. בקשת נאשם לצאת לעבודה

  10. פיצויים מהמדינה לנאשם

  11. הודאת נאשם דבר מה נוסף

  12. בדיקת מסוכנות של הנאשם

  13. בקשת נאשמים להפרדת דיון

  14. אמצעים פסולים בחקירת הנאשם

  15. חוסר אמון של בית המשפט בנאשם

  16. בקשת הנאשם להתיר חזרה מהודיה

  17. הימנעות מחקירה נגדית של הנאשם

  18. מחדלים של המשטרה - זיכוי נאשם

  19. קבלת חומר חקירה של נאשמים אחרים

  20. מכתב יידוע בעברית לנאשם דובר ערבית

  21. הימנעות מהרשעת נאשם שאין לו הרשעות קודמות

  22. הימנעות להודיע לנאשם על זכותו להיוועץ עם עו''ד

  23. סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי – החובה לידע את הנאשם

  24. נטען כי מועד הדיון שנרשם על ידי השוטר לא היה ברור לנאשם

  25. פיצוי נאשמים בגין הוצאות הגנה בתוספת 50% בגין מאמץ מיוחד

  26. סעיף 40ו' לחוק העונשין - הרתעת הנאשם מפני ביצוע עבירה נוספת

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון