בהעדר ממצאי בדיקת EMG לא היתה יכולה הוועדה להגיע לכלל מסקנה כי לא נותרה כל נכות בתחום הנוירולוגי. ד. הרכב הוועדה לוקה בחסר שכן לא נכלל בוועדה מומחה בתחום הנוירולוגי. ה. הרישום בפרוטוקול הוועדה לפיו אין תלונות בדבר הפרעות תחושה אינו משקף את תלונות המערער שהועלו כבר בפני הוועדה מדרג ראשון. 5. מנגד, טוען המשיב כי לא נפל פגם בהתנהלות הוועדה, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין במלואן וערכה בדיקה מקיפה, וכי הוועדה בחנה את שאלת הפרעות התחושה ביד וקבעה כי התלונות אינן מתאימות לפיזור האנטומי של העצבים התחושתיים. 6. כאמור, הועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, שתבחן את התלונות בדבר הגבלה בתנועות, תחושת נימול וזרם חשמלי ביד ימין. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 8. אין ממש בטענה כי נפל פגם בבדיקה שנערכה על-ידי הוועדה, או כי אין בבדיקה שנערכה כדי לבסס את מסקנת הוועדה בדבר היעדר נכות. הלכה היא כי צורת הבדיקה של המבוטח הינה בגדר "שאלה רפואית" הנתונה לשיקול דעתה של הועדה. במקרה זה עולה מפרוטוקול הוועדה כי נערכה בדיקה שממצאיה פורטו בפרוטוקול. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי המערער אכן זומן להופיע בפני הוועדה והוועדה רשמה מפיו את תלונותיו בדבר חולשה ביד ימין וצלקת. מסעיף 21 לפרוטוקול עולה כי למערער נערכה בדיקה שהעלתה, בין השאר, את הממצאים הבאים: היקף אמה ימנית זהה לזאת השמאלית, אין דלדול שרירים בכף יד ימין, כוח השרירים שמור לפי 3 השרירים העיקריים בכף יד ימין, תנועות מרפק ושורש כף יד ימין וכן תנועות האצבעות מלאות חופשיות וזהות ליד שמאל. עוד ציינה הוועדה בין ממצאיה כי אין רגישות באמה ובכף יד ימין, וכי יכולת האיגרוף שמורה ותקינה. 9. הטענה כי הרישום בפרוטוקול לפיה המערער אינו מדווח על הפרעות תחושה מהווה טעות משפטית - דינה דחיה. באשר להפרעות התחושה בכף יד ימין ציינה הוועדה (סעיף 21) כי "לא היו תלונות כלשהן", ובהמשך ציינה כי המערער נשאל באשר לתחום זה דיווח על "תחושה כמעט מלאה מאמצע האמה ומטה בצורת כפפה אחורה, ללא כל קשר לפיזור אנטומי של עצבים תחושתיים". בהתאם לכלל הממצאים שלפניה סיכמה הוועדה (סעיף 23 לפרוטוקול) כי אין הפרעת תנועה ביד ימין, כוח השרירים שמור, התלונות בדבר הפרעות בתחושה לא תואמות פיזור העצבים התחושתיים ביד, ולכן אינן אמינות ואינן תואמות היעדר פגיעה עצבית אחרת, קיום כח שרירים והיעדר דלדול שרירים. עוד ציינה הוועדה כי דלדול שרירים הינו סמן רגיש להפרעה עצבית. מהאמור לעיל עולה כי הוועדה בחנה את שאלת הפרעות התחושה, והרישום בדבר היעדר דיווח על הפרעות תחושה מתאים לציון תלונות המערער בפרוטוקול (סעיף 20). 10. אין גם לקבל את הטענה כי בהיעדר ממצאי בדיקת EMG לא יכולה היתה הוועדה להגיע לכלל מסקנות רפואיות. השאלה לאיזה בדיקות להיזקק הינה בגדר שאלה שברפואה ואינה נושא לערעור, המוגבל לדיון בשאלות משפטיות בלבד. עוד יצוין כי הוועדה מנמקת כי ניתן ללמוד מתיאור התלונות כמו גם מתוך הממצאים בדבר דלדול שרירים אודות קיומה של הפרעה עצבית. מדובר בקביעה רפואית שהיא בתחום מומחיותה של הוועדה ובית הדין לא יתערב בה. 11. אין מקום לקבל את הטענה בדבר פגם בהרכב הועדה, בהיעדר בדיקה על-ידי מומחה בתחום הנוירולוגיה. הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין, בו נקבע במפורש ובהסכמת הצדדים כי הדיון בוועדה יתקיים "באותו הרכב", אשר כלל מומחים בתחום האורטופדיה, הכירורגיה הפלסטית ורפואה פנימית. משהתכנסה הוועדה בהרכב שנקבע בפסק-הדין, שבו כבר הועלתה הטענה בדבר תחושת נימול ביד, אין לומר כי נפל פגם בהרכב הוועדה. 12. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהנכותאחוזי נכותבדיקת אי.אם.ג'י (EMG)נוירולוגיה