מבוקש לבטל את הרכיב של צו ההריסה ולחלופין להורות כי ביצוע צו ההריסה יידחה עד להגיעם לאריכות ימים של הורי המערער 2. 2. בחודש ינואר 2012 הוגש כתב אישום נגד המערערים ולפיו, בין החודשים דצמבר 2008 - מאי 2010 הם ביצעו עבודות בנייה הטעונות היתר, ללא היתר: "יצקו משטח בטון המסומן בתרשים לפי א-ב-ג-ד בשטח של 2.1 מ"ר. מעל דלעיל בנו קירות בלוקים באורך של א-ב 1.0 מ', ב- 2.1 מ' בגובה של 2.3 מ' כ"א. מעל קורות דלעיל וצמוד למבנה קיים, בנו גג מחומר קל המסומן לפי א-ב-ג-ד בשטח של 2.1 מ"ר, הכל כמסומן בתרשים המצ"ב, המהווה חלק בלתי נפרד מכתב האישום". 3. המערערים אישרו, כי הם בנו שירותים בקומה ב' בביתם וזאת עבור הוריהם אשר חולים במחלת הסרטן וטענו, כי הם לא ידעו שהם צריכים להוציא היתר לצורך בניית שירותים. 4. במשך מספר דיונים לא התקיים דיון לגופו של עניין על מנת לאפשר למערערים לנסות ולהכשיר את הבנייה הטעונה היתר וכן בא כוחם הגיש בקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש. בקשה זו נדחתה ובסופו של דבר בחודש מרץ 2013 הורשעו המערערים במיוחס להם בהתאם להודאתם. בישיבה אשר התקיימה ביום 7/7/13 לצורך שמיעת הטיעונים לעונש, הוברר, כי ככל הנראה לא ניתן להכשיר את הבנייה אשר נבנתה ללא היתר, אלא בהליך רישוי מסובך במיוחד. מדברי ב"כ הנאשמים באותה ישיבה עולה, כי בכדי להכשיר את הבנייה יש צורך בהיתר הפקעה ולחזק את הבנייה על פי תמ"א 38. בית המשפט בגזר דינו השית קנס בסך 1,500 ₪ על כל אחד מהנאשמים - המערערים וציין, כי מדובר בקנס נמוך ובלתי שגרתי, אשר נקבע כך בין היתר, בשל כך, שהמאשימה עצמה הגבילה עצמה לסכום נמוך מלכתחילה. כמו כן קבע, כי על הנאשמים להרוס את הבנייה שנבנתה ללא היתר וזאת עד ליום 7/4/14 אלא אם כן יהיה בידיהם היתר בנייה כדין. 5. כב' השופטת תבור בחנה את טענות ב"כ הנאשמים ביחס לכך, שלטענתו, אין צורך במקרה דנן להורות על הריסת המבנה שנבנה ללא היתר. ב"כ הנאשמים הסתמך בין היתר על פסק דין שניתן ביום 14/4/09 בתיק עפ"א 08-0096-06 בביתה משפט המחוזי בתל אביב על ידי כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, גבאי גיל נ' עיריית תל אביב. באותו מקרה, המערער עבר לגור במבנה בשנת 1987. בשנת 1998 היתה שריפה במקום שגרמה להתמוטטות חלק מהמבנה. המערער שיקם את הבית ובית המשפט לעניינים מקומיים הורה להרוס את המבנה. בית המשפט המחוזי בחן את טענת ב"כ המערער (יצוין, כי ב"כ המערער שם הוא אף ממשרד ב"כ המערערים כאן) ולפיה יש לנהוג בענייננו על פי הסמכות שניתנת לבית המשפט בסעיף 206 לחוק התכנון והבנייה ולא להורות על הריסת המבנה. באותו מקרה, קיבלה כב' השופטת ד"ר אגמון גונן את טענת הסנגור ולפיה בנסיבות המיוחדות, אין להורות על הריסת המבנה, ואם העירייה סבורה שהמבנה מסוכן, אזי על פי חוק העזר של מבנים מסוכנים היא יכולה לבחון זאת ולנקוט בהליכים המתאימים למניעת הסכנה. אך אין בדברים אלו בכדי לחייב את הנאשם - המערער להרוס את המבנה. 6. כב' השופטת תבור הדגישה בגזר הדין, כי עסקינן בעבירה של בנייה לא חוקית אשר בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי יש להיאבק בעבירות אלו אשר פוגעות בהשלטת החוק וכי צו הריסה מהווה יסוד מיסודות הענישה בתיקים מסוג זה. יש לדאוג לכך, שלא תיוותר על מכונה בנייה בלתי חוקית וכך יצא חוטא נשכר. נקבע, כי אין להשלים עם מצב שבו אדם קובע עובדות בשטח, מטעמיו שלו, וימשיך ליהנות מפירות העבירה. עוד צוין בגזר הדין, כי אם בית משפט יתיר עשיית דין עצמי, באופן שבו יבנה נאשם בנייה ללא היתר ויציב עובדות בשטח, יהיה בכך מסר מעודד לביצוע העבירות תוך העדפת שיקולי נוחות ושיקולים אישיים של הנאשמים על חשבון האינטרס הציבורי. במקרה דנן, כפי שניתן לראות גם מהתמונה ת/1, הרי מדובר במבנה הבולט מחוץ לבניין. נקבע בגזר הדין, כי אין כל בטוחה שהמבנה נבנה באופן בטיחותי, מחומרים ראויים ותוך תשומת לב לשיקולים הנדסיים - פרמטרים אשר נבחנים כחלק מהליך של קבלת היתר בנייה כדין. בית משפט לא סבר, כי מדובר בפגיעה לא מידתית במערערים. במבנה שבו הם גרים קיימים שירותים נוספים בקומה מעל, ועל כך אין חולק. בית המשפט אפשר לנאשמים - המערערים לבצע את ההריסה תוך פרק זמן נדחה ארוך מהמקובל על מנת לאפשר להם להיערך למציאת תחליף למגורים עבור הוריהם כמו למשל, חלוקה מחדש של החדרים בבית או על ידי הקמת שירותים במקום אחר בניתן לבנות במסגרת היתר בנייה. 7. בהודעת הערעור חוזר ב"כ המערערים על הנטען בבימ"ש קמא. מדגיש, כי הוריו של המערער 2, המתגוררים בקומה הראשונה בבית המערערים, מתגוררים בקומה שבה אין חדר שירותים ומקלחת. (עד אשר נבנה חדר השירותים ללא היתר בניה) וכי לטעמו, הנסיבות הרפואיות של הורי המערער 2 מחייבות שלא להוציא צו הריסה. הוא מפנה לפסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי מרכז אשר ניתן בעפ"א 43268-03-12 עמר אברהם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29/10/12). שם אמנם קבעה כב' השופטת, כי "אי הטלת צו הריסה כמוה כגושפנקא חוקית לקיומו של מבנה שהוקם בלא היתר והשארתו כך לנצח. לכך בית המשפט לא יתן ידיו", אך בחנה את הנסיבות המיוחדות של אותו מקרה וקבעה, כי צו ההריסה יבוצע בחלוף 10 שנים ממתן גזר הדין בבימ"ש קמא. עוד היפנה למקרים שבהם בימ"ש אישר, כי צו הריסה יבוצע עד לחלוף 120 שנה של נאשם (לרוב בהסכמת המאשימה). 8. עיינתי היטב בהודעת הערעור על נספחיה השונים, ושמעתי בקשב רב את טיעוני הצדדים ולא מצאתי, כי יש מקום להתערב בגזר דינו של בימ"ש קמא. א) אין חולק על כך שלאור סעיפים 205 ו- 206 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965, רק במקרים חריגים, בימ"ש לא יורה להרוס את המבנה שנבנתה ללא היתר. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בבר"ע 279/84 "נטף" אגודה שיתופית נ' מדינת ישראל פ"ד לח (2) 557, 559- 560: "מן האמור לעיל עולה, כי הכלל אשר צריך להיות נקוט בידי בית המשפט, המרשיע בעבירה על סעיף 204בנסיבות בהן דן סעיף 206, הוא, צירופו של צו ההריסה, כדי למנוע הנצחתו של המעשה הבלתי חוקי. אולם, כפי שמציין סעיף 206, וכפי שגם כתבנו לעיל, המחוקק הותיר את האפשרות הפתוחה, שיובא לפני בית המשפט טעם משכנע בעטיו יימנע בית המשפט ממתן צו הריסה. טעם, כאמור, צריך להיות מפורט בפסק-דינו של בית המשפט שהרשיע בעבירה על סעיף 204 בנסיבות שתוארו בסעיף 206; היינו, בית המשפט צריך להבהיר מהו הטעם ששיכנע אותו לסטות מן הכלל הקבוע בסעיף 206 רישא... 512 כדי ליישם את האמור לעיל למקרה שלפנינו, ניתן רק להוסיף, כי בקביעת מועד הביצוע רשאי בית המשפט להביא בחשבון את ממשותם של הסיכויים להשגת היתר תוך זמן מתקבל על הדעת, מאידך גיסא, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, שאין זה סביר שמבנים בלתי חוקיים יעמדו על תילם עד התבלותם הטבעית אף-על-פי שלא הייתה מעיקרה כוונה להרשות הקמתם ועל-אף שאין סיכוי כי מאן דהוא ירשה זאת בעתיד. משמע, בית המשפט יבחן את הנתונים ואת הסיכויים וייתן טעמיו, כנדרש על-פי החוק". ב) במקרה דנן, אין מקום להפעיל את החריג. עסקינן בבניה ללא היתר אשר עומדת על מכונה מזה מספר שנים לא מבוטל. הרסת חדר השירותים, אין משמעה, השלכת הורי המערער 2 לרחוב, ללא קורת גג. אין מדובר בחדר שירותים אשר הוסף למבנה למשך שנה - שנתיים - שלוש בשל נסיבות רפואיות דחופות ובלתי צפויות, אשר חייבו מציאת פתרון מיידי - דחוף - זמני עד אשר יימצא פתרון קבוע. (ואינני קובעת כמובן כי ניתן היה לבנות את חדר השירותים כפתרון זמני ללא היתר!) אלא בבנייה אשר עומדת על תילה, כאמור שנים רבות וב"כ המערערים אף מבקש שהיא תמשיך לעמוד על תילה למשך שנים רבות נוספות. (ואני מאחלת כמובן אריכות ימים להורי המערער 2). ג) מטיעוני ב"כ המערערים ניתן להבין, כי הסיכויים להכשיר את הבנייה אשר נבנתה ללא היתר קלושים וזאת בלשון המעטה, כך שאין ענייננו במתן ארכה של מספר חודשים על מנת שהיתר יהיה כבר בהישג יד. יש לזכור, כפי שניתן לראות מהתמונה ת/1, כי הבנייה צמודה ביותר לבניין השכן באופן אשר על פני הדברים נראה כבלתי תקין ופוגע במי שמתגורר בשכנות. פרק זמן של מספר חודשים עד אשר יבוצע צו ההריסה, כפי שניתן על ידי בית משפט קמא, מאזן היטב בין האינטרסים השונים. מחד - הצורך לאפשר למערערים לארגן את מגורי הוריהם בצורה הולמת על פי מגבלות החוק ומאידך - שמירה על הסדר הציבורי ועל אינטרס שמירת החוק. ד) בנסיבות אלו, אין זה המקרה שבו יש להחיל את החריג ולפיו בית משפט לא יורה להרוס בנייה שנבנתה ללא היתר. 9. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.הריסת מבנהצו הריסהצווים