הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר 2 גורמים: (1) על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; (2) סוג העבירה

הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר 2 גורמים: (1) על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; (2) סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. אשר לשיקולי השיקום הוספו ופורטו שיקוליו של שירות המבחן בהמליצו על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, ועיקרם הוא כדלקמן: א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?; ב) חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים; ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?; ז) יחסו של הנאשם לעבירה: האם הוא נוטל אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?; ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?; ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.
באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן יצדיקו סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין. זאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה (עניין פלוני הנ"ל).
דיון והכרעה


לאחר התלבטות, החלטתי לדחות את הערעור, בעיקר מהנימוקים שפורטו בפסק הדין של בית משפט קמא וכן מנימוקים נוספים, כפי שיובהר להלן.

אכן, ככלל, כפי שבצדק ציין בית משפט קמא, בית המשפט אשר קבע כי נאשם ביצע עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, ירשיעו בדין.
כמו כן, כפי שבצדק ציינו הן בית משפט קמא והן באי כוח המערערת, בתי המשפט מצווים להחמיר עם עבריינים בתחום הגנת הסביבה, ובמקרים הראויים – להשית עונשים ראויים.
עם זאת, כידוע, ניתן לחרוג מהכלל של אי הרשעה במקרים המתאימים, אם מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה, כמצוין לעיל בעניין כתב ובעניין פלוני.
כאמור, מן הצד האחד, במסגרת בחינת האינטרס הציבורי, על בית המשפט לשקול את חומרת העבירה, את נסיבותיה המיוחדות ואת צורכי ההרתעה וההגנה על הציבור.
מן הצד האחר, בית המשפט ישקול את הנזק הצפוי מן ההרשעה ואת היחס ביניהם.
נסיבות המשיב דנא הן גבוליות לעניין שאלת ההרשעה.
בענייננו, מחד גיסא, בצדק קבע בית משפט קמא כי מדובר "במקרה בעל פוטנציאל משמעותי לפגיעה באיכות הסביבה, במיוחד לאור העובדה שהמדובר הוא בתקופת הפעלה ארוכה של מקום, כתחנת מעבר, ללא תשתיות נדרשות עם סכנת חלחול ופגיעה בעוברים והשבים"; וכי "בתי המשפט מצווים להחמיר עם עבריינים בתחום הגנת הסביבה ובמקרים הראויים, להשית עונשים ראויים".
אולם, מאידך גיסא, בית משפט קמא סבר, בצדק, כי במקרה דנא קיימים מספר שיקולים אשר בסופו של יום מכריעים את הכף לצד אי הרשעת המשיב. ראשית, למשיב אין כל עבר פלילי; שנית, המשיב מתפרנס מזכייה במכרזים הקשורים להובלת פסולת, אשר לא אחת נדרש בגינם אישור בדבר העדר רישום פלילי; שלישית, יש להביא בחשבון כי המדובר הוא בהימנעות מהרשעתו של אחד מהנאשמים, דהיינו המשיב, בעוד הנאשם 2 הורשע. יש בכך אפוא משום איזון ומידתיות בין האינטרס הציבורי כי נאשמים שביצעו עבירות יורשעו לבין האינטרס של המשיב כי העסק שלו לא יתמוטט; רביעית, יש להתחשב בכך שהמשיב ונאשם 2 תיקנו בינתיים את המחדלים.
על כן, קבע בית משפט קמא כי לאור הסכנה של פגיעה משמעותית בעסקו של המשיב, התוצאה של הרשעתו תהיה בלתי פרופורציונלית ביחס לעבירה שביצע, מבלי לפגוע בחומרתה של העבירה.
לנימוקים אלו של בית משפט קמא ניתן להוסיף כי, כפי שנקבע ברע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל-פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל-המשרד להגנת הסביבה (23/10/12), בפסקה מא לחוות דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין:
בדיון בבית המשפט המחוזי לא דבקה המדינה בעמדה העקרונית, אלא שסברה כי בנסיבות המקרה אין מקום לאי הרשעה. אף בפנינו לא ראתה המדינה מניעה עקרונית לאי הרשעתו של תאגיד. עלינו להתמקד איפוא במקרה הספציפי, לעניין זה משקל להסכמתה של המדינה תחילה להסדר שבו תהא המבקשת רשאית לטעון לאי הרשעה, ואחר כך לקיומה העקרוני של האפשרות לאי הרשעה. בשאלה האם יש מקום לילך לקראת המבקשת, ובשאלת האפשרות לתסקיר ולשל"צ [ההדגשה הוספה].
יצוין עוד כי גם במקרה שנדון ברע"פ 8487/11 הנ"ל הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי יש מקום להימנע מהרשעה, בציינו, בין היתר, את הנימוקים שלהלן:
מכל מקום הנזק שנגרם מן העבירה תוקן, כפי שציין בית משפט השלום. בנסיבות נראה, לא בלי היסוס, כי היחס בין העבירה לבין הפגיעה שהרשעה בפלילים עלולה להסב למבקשת בהקשר המכרזי, ובהתחשב בעברה הנקי ובתיקון המעוות, מצדיק שלא להרשיעה בדין. איננו מתעלמים מן המדיניות, הראויה בעינינו מאוד, של אכיפה בנושאי איכות הסביבה; אך בשקלול הנסיבות כאמור, וכיון שהאינטרס ההרתעתי בכל הנוגע להגנה על איכות הסביבה יבוא על סיפוקו (כאמור להלן) בדרכים אחרות, ראינו לנכון לנקוט הפעם קו זה (שם).
לכך יש להוסיף כי העבירות בוצעו במשך שלושה חודשים בלבד, וכאמור לאחר מכן תיקנו המשיב ונאשם 2 את המחדלים.
כמו כן, יש לראות את עניינו של המשיב ואת עניינו של נאשם 2 כמכלול אחד, כפרשה אחת, באשר מדובר בעסק משפחתי של המשיב ושל נאשם 2 שכאמור הורשע בגין העבירות מושא הפרשה דנא.
כללו של דבר, אין לומר כי התוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא היא שגויה באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהכרעת הדין של הערכאה קמא.
סוף דבר, הערעור נדחה. פסק הדין של בית משפט קמא יעמוד אפוא בעינו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. אי הרשעת נאשם

  2. הימנעות מהרשעה

  3. פעולה ללא הרשעה

  4. אי הרשעה בפלילים

  5. הרשעה בזריקת רימון

  6. "סיכוי סביר" להרשעה

  7. הרשעה בהחזקת הרואין

  8. סבירות הסיכוי להרשעה

  9. סיכויי הרשעה - פסיקה

  10. שיקולים להימנעות מהרשעה

  11. תקופת שלילה בהרשעה שנייה

  12. הרשעה בעבירת פיטום אווזים

  13. אי הרשעה בהמלצת שירות המבחן

  14. שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה

  15. סיכוי סביר להרשעה: ראיות לכאורה

  16. העלבת עובד ציבור - הימנעות מהרשעה

  17. הרשעה על סמך עד מדינה שהיה שותף לעבירה

  18. האם משפט פלילי ללא מתורגמן מהווה עילה לביטול הרשעה ?

  19. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר 2 גורמים: (1) על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם (2) סוג העבירה

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון