טען כי לאחר שהורכבו בפיו השיניים התותבות הוא החל לסבול מכאבים ופצעים בחלל הפה. המבקשת ניסתה לדבריו לתקנן, אך הבעיה לא נפתרה והוא המשיך לסבול מכאבים ופצעים ולא יכול היה לעשות שימוש בשיניים. לבסוף נאלץ לפנות לרופא אחר אשר לו שילם מחדש והוא הכין עבורו את השיניים שבפיו, כאשר שיניים אלו התאימו ולא גרמו לו כל בעיה. מכאן תבע החזר של הכספים ששילם למשיבה עבור השיניים (סך של 3,600 ₪) וכן פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.. מנגד טענה המבקשת, כי השיניים התותבות הוכנו כנדרש וכי בכל מקרה לוקח זמן להתרגל לשיניים תותבות. באשר לתחושת אי הנוחות כתוצאה מהרכבתן צוין, כי המדובר בתופעה שכיחה וכי נהוג שמטופל מגיע מספר פעמים למרפאה לתיקון של שן תותבת עד לקבלת ההתאמה המלאה. לטענתה, לבקשת המשיב אשר התלונן על חוסר נוחות, היא סדרה לו פעם אחת את השיניים התותבות והוא היה שבע רצון. לאחר מכן המשיב התייצב במרפאתה מספר פעמים בלא שקבע תור ולכן לא יכלה לקבלו והוא קבל על כך באופן מאיים. עוד ציינה, כי המשיב אינו יכול להצהיר על קביעות עובדתיות רפואיות אלא רק ועדה רפואית,וכי היא מוכנה להעמיד במבחן את העבודה שנעשתה על ידה. 2. בית המשפט קמא קבע, כי הוא מקבל את עדותו של המשיב שהשיניים שהורכבו בפיו גרמו לו לכאבים ופצעים ואף בזמן האכילה לא ביצעו השיניים את תפקידן, ולכן קבע כי לא תאמו את ציפיותיו של המשיב. בית המשפט ציין, כי מצא לקבל את התביעה באופן חלקי מבלי לקבוע כי המבקשת העניקה למשיב טיפול רשלני ומכאן חייב את המבקשת להחזיר למשיב סך של 1,800₪ מתוך 3,600 ₪ ששילם המשיב למבקשת וכן בתשלום הוצאות משפט בסך של 500 ₪. על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני. 3. בבקשת רשות הערעור שבה המבקשת וטענה, כי ביצעה את עבודתה כנדרש ובאופן מקצועי, אך המשיב לא פעל על פי הוראותיה ולא שיתף פעולה, שכן במקרה שכזה היה עליו להגיע מספר פעמים לביצוע תיקון והתאמה, ולכן ייתכן וסבל מאי נוחות. עוד הדגישה, כי המשיב לא הגיש כל מסמך רפואי לביסוס טענתו כי השיניים שהורכבו על ידה גרמו לו לפצעים. מכאן לא ניתן לקבוע, כי הטיפול שבוצע על ידה אינו מקצועי בלא שעבודתה נבחנה על ידי מומחה או על ידי ועדה רפואית. המבקשת הוסיפה, כי המשיב לא הביא הוכחה שהורכבו עבורו תותבות חדשות על ידי רופא אחר. המשיב שב וטען, כי נאלץ לפנות לרופא אחר לצורך הרכבת שיניים תותבות חדשות שכן אלו שעשתה המשיבה לא התאימו לו כלל, וכי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו להמשיך ולעסוק בעניין וכי נגרמה לו כבר עוגמת נפש רבה, כאבים וחולי בשל השיניים הלא טובות שעשתה המבקשת. עוד נטען כי המשיב לא היה טורח במשלוח המכתבים, הגשת התביעה והגשת תגובה לבקשת רשות ערעור, תוך שבתו אף מפסידה ימי עבודה כשהיא מסייעת לו בדיונים, אם השיניים שהורכבו על ידי המבקשת היו לשביעות רצונו, וכי כל האמור מלמד כמה סבל המשיב. דיון והכרעה: 4. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכי דין הערעור להתקבל. 5. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפניו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)). 6. עוד נקבע, כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (ס' 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וזאת לאור ייחודיות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. 7. לאור כל האמור לעיל, ההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה - "רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמ' 853). 8. על אף הגישה הגמישה הנהוגה בבתי המשפט לתביעות קטנות, ועל אף שההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות בית המשפט שלערעור, וזאת לאור הכשלים המתעוררים בהליך שהתקיים בפני בית המשפט קמא ובפסק דינו, כפי שיפורט להלן. 9. טענתה העיקרית של המבקשת הינה כי המשיב לא הביא כל ראיה לכך שהשיניים לא נעשו באופן הנכון או כי נפל פגם באופן עבודתה המקצועית כרופאת שיניים. עם זאת, בית המשפט ציין בפסק דינו כי הוא: "...מקבל את עדותו של התובע כי השיניים שהורכבו בפיו גרמו לו לכאבים ולהיווצרות פצעים בפיו, כך שלא יכול ליהנות מהם. מקובלת עלי עדותו כי בזמן אכילה השיניים לא ביצעו את תפקידן כפי שנחזה, קרי מסיבה שלא הובהרה במשפט זה, השיניים שהורכבו בפיו על ידי הנתבעת לא תאמו את ציפיות התובע. מבלי לקבוע כי הטיפול שהעניקה הנתבעת לתובע הינו רשלני, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי" [ההדגשות אינן במקור- י.ר.ל]. 10. מן האמור עולה, כי בית המשפט קמא ציין שלא הובהרה הסיבה לכך שהשיניים לא תאמו את ציפיות המשיב, וכי למרות שבית המשפט לא קבע שהטיפול שקיבל המשיב מרופאת השיניים- המבקשת, היה טיפול רשלני, הוא חייב את המבקשת להחזיר למשיב חלק מן התשלום בגין הטיפול. נראה כי בכך שגה בית המשפט, שכן גם אם נתן אמון בדברי המבקש שהשיניים גרמו לו לאי נוחות וכאבים ולא התאימו לציפיותיו, הרי מקום בו לא הובררה הסיבה לכך במהלך המשפט, ומקום בו לא הוכח כי המבקשת התרשלה בטיפול הרפואי, לא קם בסיס לחיוב המבקשת בתשלום פיצוי, או בהחזר של חלק מן הכספים למשיב. 11. הנטל להוכחת תביעה לעולם רובץ לפתחו של התובע - בענייננו המשיב. על כן היה על המשיב להציג בפני בית המשפט ולו ראשית ראיה להוכחות טענותיו כי השיניים לא בוצעו כנדרש, מעבר לתחושותיו בנוגע לכאב ולסבל מן השיניים. הדברים נכונים אף לאור טענת המבקשת, כי דבר זה אופייני לתהליך של התקנת שיניים תותבות, במיוחד אצל אנשים מבוגרים. המדובר בעניין שברפואה - טענה בדבר טיפול רפואי כושל. בעניין כזה יש צורך מובהק בתמיכת הטענות בחוות דעת רפואית, או לכל הפחות (בשים לב לכך שאנו מצויים בבית משפט לתביעות קטנות), במסמך רפואי כלשהוא אשר יתמוך בטענות המשיב. במקרה דכאן, בית המשפט לא פירש כיצד הגיע לידי מסקנה כי השיניים שהוכנו על ידי המבקשת גרמו למשיב לסבל ופצעים ולכן נאלץ להחליפן, וזאת מבלי שהוצג כל מסמך רפואי המעיד על נזק זה, לא כזה הנוגע לטענה כי השיניים הוכנו באופן רשלני, ולא כזה הנוגע לטענה כי השיניים שהוכנו על ידי המבקשת הוחלפו על ידי רופא אחר. אכן, סעיף 62(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 קובע כי "בית משפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר". עם זאת במקרה דנא נראה, כי אין המדובר רק בגמישות בדיני הראיות אלא בהיעדרן, זאת משלא הוגשה כל ראיה בעניין זה. במצב דברים זה, אין מקום לחיוב המבקשת בהשבת הכספים. 12. עוד יוער, כי על המשיב היה לאפשר למבקשת להקטין את הנזק ולנסות לתקן את השיניים ולהתאים אותן למשיב. אף במכתב שנשלח מטעם המשיב למבקשת על ידי עמותת ידיד, זאת בטרם הגשת התביעה, התבקש תיקון השיניים עד לשביעות רצונו של המשיב ורק לחילופין ההחזר הכספי, כאשר נראה שהמשיב לא אפשר למבקשת לנסות שוב לתקן ולהתאים את השיניים, למרות שהייתה מוכנה לעשות כן. אכן אין ספק, וכך התרשם גם בית המשפט קמא, כי המשיב לא הסתגל לשיניים, אלו גרמו לו לכאבים, הוא לא היה מרוצה מהן ומכאן הוגשה התביעה והן לא תאמו את ציפיותיו. עם זאת, כאשר מדובר בעניין שברפואה והתובע לא הביא כל ראיה לתמיכת טענותיו; כאשר מנגד עולה טענה כי הדבר אופייני להליך רפואי זה שפעמים רבות דורש התאמות; וכאשר המבקשת ציינה כי הייתה מוכנה לקבל את המשיב שוב ולהתאים האמור עד לנוחיות מלאה, הרי אין די באותה התרשמות של בית המשפט מתחושותיו של המשיב, כדי לבסס זכאות למתן פיצוי או החזר כספי. 13. נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל, בשים לב לכך שהמשיב לא הצליח להוכיח את תביעתו, ומשלא היה בסיס לחיוב המבקשת להחזיר למשיב חלק מן הכספים ששולמו על ידו. על כן פסק דינו של בית המשפט קמא שניתן ביום 28.8.2013 על החיובים שבו בטל. בנסיבות העניין ובשים לב למצבו הרפואי של המשיב אין צו להוצאות. העירבון על פירותיו יושב למבקשת. שיניים