ערעור על החלטת כונס הנכסים והמנהל המיוחד לדחות את תביעות החוב בשל האיחור בהגשתן 2. ביום 12/01/11 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט דוד מינץ, צו פירוק כנגד אביר תעשיות חוטים בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) (להלן: "החברה") ומינה את המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה. 3. יצוין, כי בקשת הפירוק נגד החברה הוגשה על ידי חלק מעובדי החברה כבר בחודש אוקטובר 2010. 4. תביעות החוב נשוא הערעור הוגשו על ידי המערערים למשרד המנהל המיוחד בתחילת חודש נובמבר 2012, 22 חודשים לאחר מתן צו הפירוק ו-16 חודשים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב, על פי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), אשר הוראותיה חלות גם על תביעות חוב המוגשות כנגד חברות, לאור הוראת סעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983. 5. בתאריך 22/05/13 דחה המנהל המיוחד את תביעות החוב של המערערים, בציינו כי אלה הוגשו באיחור ניכר ואף אינן מכילות כל נימוק או טעם מיוחד, המצדיק את השיהוי הניכר בהגשתן, ועל כן ומחמת האיחור שבהגשת תביעות החוב, דינן להידחות. 6. המערערים טוענים, כי החלטת המנהל המיוחד בטעות יסודה. לטענתם, הינם תושבי הרשות הפלסטינאית, שהועסקו על ידי החברה, לא ידעו וגם לא הייתה להם אפשרות לדעת על הליך הפירוק, נוכח הפרסומים המתבצעים בילקוט הפרסומים ובעיתונות הישראלית בלבד. במסגרת הערעור נטען, כי המערערים פנו בסוף שנת 2012 למשרד בא כוחם, לצורך הגשת תביעות נגד החברה, ואולם אז ולאחר שבא כוחם בדק את מצב החברה, נוכח הוא לדעת, כי כבר ניתן צו פירוק נגד החברה בחודש ינואר 2011 ולפיכך לא ניתן עוד להגיש תביעות לבית הדין לעבודה ויש להגיש תביעות חוב עם בקשה להארכת מועד, כפי שנעשה בפועל. המערערים טענו, כי לא ייגרם כל נזק מהארכת המועד, שכן עד התקופה האחרונה אושרו תביעות חוב נוספות והמוסד לביטוח לאומי שילם לאחרונה זכויות לעובדים, אשר הגישו תביעות חוב. עוד נטען על ידי המערערים, כי בנסיבות העניין, לא היו המערערים יכולים להגיש את תביעות החוב במועד, מבחינה סובייקטיבית, וכי בפסק הדין ברע"א 9802/08, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עיריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפירוק) 21/08/12 (להלן: "פסק דין מלונות רותם"), הועדפה הגישה המקלה לעניין הארכת המועד. לטענתם, על פי גישה זו, יש להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק זמן מוגדר להגשת תביעת חוב, בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן הצו ובנסיבות שבהן יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. נוכח כל האמור, טוענים המערערים, כי בהיותם עובדים פלסטינאים, המתגוררים ברשות, משהפרסומים לא הגיעו לידיהם, משהליך הפירוק לא נגמר ומשממילא זכויות העובדים משולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, באופן שגם אם יאושרו התביעות לא ייגרם נזק ליתר הנושים, יש להיעתר לערעור שהוגש על ידם ולהאריך להם את המועד להגשת תביעות החוב, באופן שהתביעות תיבדקנה גם לגופו של עניין. 7. המנהל המיוחד טוען, כי דין הערעור להידחות ואין באף אחת מטענות המערערים כדי להוות נימוק או טעם מיוחד, המצדיק את הגשת תביעות החוב באיחור כה ניכר. באשר לטענת המערערים, כי לא הייתה להם אפשרות לדעת על הליך הפירוק של החברה, טוען המנהל המיוחד, כי הטענה נטענה באופן לקוני, לא נתמכה בתצהיר והמערערים לא הניחו הסבר או נימוק להגשת תביעות החוב באיחור כה ניכר, כאשר המערערים כולם סיימו עבודתם בחברה עוד טרם החלו הליכי חדלות הפירעון של החברה בחודש דצמבר 2009. עוד טוען המנהל המיוחד, כי גם אם המערערים אכן לא ידעו בפועל על הליך הפירוק, אי הידיעה אינה תנאי מספיק למתן הארכת המועד ויש לאזנה אל מול שיקולי הליך חדלות הפירעון. מכאן, שכאשר מדובר בשלב מתקדם של ההליך, בו ארעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון, נבדקו תביעות החוב ואף חולק דיבידנד לנושים, לא ייטה בעל התפקיד להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב, מחמת אי ידיעה על ההליך. בתגובתו להודעת הערעור סקר המנהל המיוחד את ההליכים המרכזיים שהתרחשו בתיק הפירוק. לטעמו, לנוכח ההליכים שהתקיימו, לרבות העובדה שמרבית הכספים שהתקבלו לקופת חדלות הפירעון חולקו לנושים (זולת עתודה לתשלום הוצאות) והליך חדלות הפירעון מצוי בשלב מתקדם ולקראת סיום, הרי באיזון בין האיחור המשמעותי של 16 חודשים בהגשת תביעת החוב, אי הידיעה הנטענת ושיקולי ההליך, מתחייבת המסקנה, כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. 8. בדיון שהתקיים ביום 17/11/13, אליו זומנו המערערים, המנהל המיוחד והכנ"ר, נכחו ב"כ המערערים והמנהל המיוחד ואלה חזרו על טיעוניהם בהרחבה. ב"כ המערערים טען, כי המערערים לא נדרשו להגיש תצהירים ותביעותיהם הוגשו "על סמך העובדה, שהעובדים האלה ידעו מפה לאוזן, כאשר העובדים שעבדו יחד איתם קיבלו את זכויותיהם ו/או אמורים לקבל זכויותיהם מהמוסד לביטוח לאומי, ואז הם הזדרזו והגישו את תביעת החוב והבקשה להארכת מועד". עוד נטען על ידי ב"כ המערערים, כי בנסיבות העניין, לא ייגרם כל נזק, כי המוסד לביטוח לאומי, במידה ויידרש לשלם את תביעות המערערים, ממילא לא יהיה לו ממי להיפרע, כפי שקרה בפועל ביחס לתביעות כל יתר העובדים, אשר אושרו ושולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי. המנהל המיוחד הצביע בדבריו על סתירה שנפלה בגרסת המערערים, לגבי הנסיבות שבהן נודעו להם הליכי הפירוק. עוד הדגיש המנהל המיוחד, כי המערערים כולם סיימו עבודתם בחברה פרק זמן לפני שהחלו הליכי הפירוק וחלקם אף סיימו עבודתם בחברה בחודש אוגוסט 2006, למעלה מ-6 שנים לפני מועד הגשת תביעת החוב ולמעלה מ-3 שנים טרם הפסיקה החברה לפעול. כן הדגיש המנהל המיוחד, כי גם אם יתברר בסופו של יום, כי אכן לא הייתה למערערים ידיעה, עדיין יידרש המנהל המיוחד לבצע איזון, בין האיחור בהגשת תביעות החוב ובין התקדמות ההליך. בנסיבות אלה, לנוכח האיחור המשמעותי, לאור ההליכים שהתקיימו ועל רקע השוני במעמדם של המערערים כעובדים, אשר נושי החברה לא ידעו על קיומם, שכן סיימו עבודתם בחברה עוד טרם היקלעות החברה להליכי חדלות פירעון, יש מקום לדחות את הערעור. 9. סעיף71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, החל על פירוק חברות, קובע כדלקמן: "נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". מועד מתן צו הפירוק הוא המועד, שבו מתחילה להימנות לגבי חברות תקופת ששת החודשים, הקבועה בסעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל. 10. המערערים טוענים, כאמור, כי בהיותם תושבי הרשות הפלסטינאית ומשאינם שולטים בשפה העברית, לא ידעו הם על מתן צו הפירוק, שניתן ביום 12/01/11. המערערים אמורים היו לתמוך את הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב באמצעות תצהיר, אשר יבסס את התשתית העובדתית הנטענת. המערערים לא צירפו תצהיר לתמיכה בבקשה להארכת מועד, שהוגשה על ידם, ואף לא ביקשו בשלב כלשהו מאוחר יותר במסגרת הליכים אלה, לרבות במסגרת הודעת הערעור, לצרף תצהיר בתמיכה לטענותיהם העובדתיות. זאת ועוד, ממקרא טיעוני המערערים בבקשה להארכת מועד עולה, כי המערערים לא הבהירו בבקשה, מהי הסיבה, בעטיה הוגשו תביעות החוב באיחור כה ניכר, שעה שכל המערערים סיימו עבודתם בחברה עוד טרם החלו הליכי חדלות הפירעון של החברה בחודש דצמבר 2009, חלקם אף סיימו עבודתם בחברה בשנת 2006 וכאמור, לא הגישו כנגד החברה, במהלך כל התקופה ועוד בטרם נקלעה החברה להליכי חדלות פירעון, תביעה לקבלת זכויותיהם. עוד יצוין, כי המערערים אף לא הניחו בתצהיר את הנסיבות לאשורן ומתי נודע להם אודות מתן צו הפירוק, מה גם שגרסתם לא נמצאה עקבית, שכן מחד במכתב ב"כ המערערים לכנ"ר מיום 29/08/13 נטען, כי רק אגב פנייתם להגשת תביעה נגד החברה, נתברר על ידי בא כוחם כי החברה מצויה בהליכי חדלות פירעון, ומנגד נטען על ידי המערערים בדיון מיום 17/11/13, כי למערערים נודע עוד טרם הגשת הבקשה להארכת מועד על הליכי חדלות הפירעון, בעקבות העובדה, שעובדים שונים קיבלו זכויותיהם מהמוסד לביטוח לאומי. שעה שמדובר בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק ולא כל שכן, שעה שמדובר בהארכת מועד מופלגת בארכה, בת כ-16 חודשים, מוטל על ב"כ המערערים הנטל לפרט, במסגרת הבקשה להארכת מועד ובתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה, את העובדות הצריכות לעניין, לרבות מתי נודע לכל אחד מהמערערים אודות ההליך ומה מנע ממנו מלהגיש תביעתו במועדים אשר נקבעו בחוק. זאת, כאמור, לא עשו המערערים, ומכאן שלא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח את אי ידיעתם אודות מתן צו הפירוק. 11. עצם אי הידיעה אודות הליך הפירוק אינה תנאי מספיק, כדי להעניק ארכה להגשת תביעת חוב. פסק דין מלונות רותם, אשר נטה לעבר גישה מקלה, בכל הנוגע להארכות מועדים להגשת תביעות חוב, קבע במפורש, כי לא בכל מקרה תתקבל בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב ויש מקום לבחון את הנסיבות של כל מקרה לגופו, ובפרט את השיקול הנוגע להליך חדלות הפירעון ולמידת השפעת הארכת המועד להגשת תביעת החוב על הליך חדלות הפירעון בכללותו. ובלשונו של כב' הנשיא גרוניס: "קביעת היקף החריג הקבוע בסעיף 71(ב), המאפשר לנושה לבקש הארכת מועד להגשת תביעות חוב, צריכה להיעשות מתוך התחשבות בתכלית של קביעת פרק הזמן המוגדר להגשת תביעות חוב, שעליה עמדנו לעיל. ככלל, החריג יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת. על מנת להכריע בבקשה להארכת מועד נדרש, אפוא, הנאמן או המפרק שאליו מוגשת הבקשה להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל על ידו, ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך. אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא ייפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת". מכאן, שככל שהליך חדלות הפירעון נמצא בתחילתו, טרם ארעה התקדמות משמעותית בהליכי חדלות הפירעון, טרם נבדקו תביעות החוב וטרם חולק דיבידנד לנושים, ייטה בעל התפקיד להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מחמת אי ידיעה אודות מתן צו הפירוק. מנגד, כאשר מדובר בשלב מתקדם של ההליך, בו ארעה התקדמות משמעותית בהליך, נבדקו תביעות החוב וחולק דיבידנד לנושים, לא תינתן הארכה המבוקשת. 12. מדברי המנהל המיוחד, אשר לא נסתרו, עולה, כי הליך חדלות הפירעון של החברה מתקדם. נראה, שעוד ביום 02/05/10 אישר בית המשפט (כב' השופט ד"ר עדי זרנקין) את הסכם העקרונות שנחתם בין כונסי הנכסים, הבנקים, הנושים של החברות ובעלי המניות של החברות. במסגרת הסכם זה סוכם, כי החברות ונכסיהן יימכרו במתווה של "עסק חי". לאחר אישור הסכם העקרונות נוהל משא ומתן ממושך, אשר בסופו נחתמו הסכמים פרטניים, המסדירים את מכירת פעילות החברות ונכסיהן (נכסי מקרקעין ומיטלטלין), לרבות מניות החברות. תמורות המכר בגין הסכמים אלה הועברו לקופת חדלות הפירעון של החברה ומרבית הכספים חולקו לנושיה של החברה, באופן בו נותר בקופת חדלות הפירעון סכום המהווה עתודה לתשלום הוצאות בהן עלולה לשאת הקופה, כתוצאה מתשלומי מס, אותם חייבות החברות. כן ציין המנהל המיוחד בתגובתו, כי אף כל תביעות החוב של עובדי החברה והנושים המובטחים נבדקו ומרבית הדיבידנד חולק לנושים. מכאן עולה, אפוא, כי הליך חדלות הפירעון של החברה הינו מתקדם ביותר ולמעשה נתון לקראת סיום. 13. לא ניתן גם להתעלם מן העובדה, שהמערערים הם עובדים, אשר בחלקם הפסיקו את עבודתם בחברה עוד בשנת 2006 ובשנת 2009, כאשר אין מחלוקת, כי הליכי חדלות הפירעון החלו בחודש דצמבר 2009 ומערערים אלה לא טרחו להגיש דרישה כלשהי לחברה או לתבוע חוב כלשהו, אשר בגינו הוגשו על ידם תביעות החוב, עובר להגשת תביעות החוב והבקשה להארכת מועד. לשם שלמות התמונה יצוין, כי מטבע הדברים ומשמדובר בעובדים שלא עבדו בחברה בסמוך למועד מתן צו הפירוק ואשר לא הגישו תביעותיהם במהלך תקופה ארוכה, הרי שהמנהל המיוחד ואף נושי החברה לא יכלו לדעת אודות נושים אלה, ולו על מנת להודיע להם במישרין אודות מתן צו הפירוק. 14. גם אם ייאמר, שבדיקת תביעת החוב של המערערים לגופה לא תגרום נזק ממשי לנושים האחרים, כי ממילא מדובר בתביעות חוב המועברות למוסד לביטוח לאומי ואין בהכרח בתביעה, אם תאושר, כדי לנגוס בשלב זה בדיבידנדים אשר ישולמו לנושים, הרי משהמערערים לא הרימו את הנטל להוכיח את אי ידיעתם אודות ההליך, משלמעשה המערערים בחלקם ישנו על זכויותיהם משך שנים ארוכות, איחרו את המועד להגשת תביעות החוב ב-16 חודשים ואילו הליך חדלות הפירעון נמצא בשלב מתקדם ביותר, כאשר החברות נמכרו זה מכבר, תביעות החוב נבדקו ומרבית הדיבידנד חולק, סבורני, כי אין להיעתר לבקשת המערערים להאריך את המועד ודין ערעורם להידחות. 15. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ערעורכינוס נכסיםחוב