בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה נדחתה בקשת המבקשים לתקן את בקשת הרשות להתגונן שהגישו (להלן: "ההחלטה"). 2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן, בקשר לתובענה בסדר דין מקוצר שהוגשה נגדם בשנת 2007 בבית משפט השלום בפתח תקווה בת"א 3915/07 על - ידי המשיבה. עד היום, למרות שחלפו כשש שנים מאז הוגשה התביעה (מטעמים שיפורטו בהמשך), טרם הוכרעה בקשת הרשות להתגונן. 3. המבקשים הגישו כאמור בקשת רשות להתגונן ביום 30.12.10 (להלן: "הבר"ל"). בחודש אפריל 2013 הגישו המבקשים בקשה לתיקון הבר"ל, כאשר התיקון המבוקש הינו בעיקרו ניסיון לצקת תוכן לטענת הקיזוז שהעלו בבר"ל, ע"י הוספת שני סעיפים המפרטים את טענת הקיזוז. בתיקון ביקשו המבקשים להציג את אופן חישוב סכום הקיזוז וכן ביקשו לצרף תחשיב התומך בחישוב זה ואשר צורף אף הוא לבקשה לתיקון (להלן: "הבקשה לתיקון"). 4. ביהמ"ש קמא שעמד ערב הכרעה בבר"ל (לאחר שהוגשו כבר הסיכומים) החליט שלא להיענות לבקשה לתיקון. 5. בהחלטה ארוכה ומנומקת דחה בית משפט קמא את הבקשה. א. בהחלטתו תיאר בית משפט קמא, כי במסגרת הבר"ל העלו המבקשים טענת קיזוז אך לא נקבו בסכום הנטען לקיזוז וכי לבקשת הרשות להגן לא צורף כל תחשיב או חוות דעת לשם ביסוסה ולא ננקב סכום מסוים הנטען לקיזוז. ב. בית משפט קמא ביסס החלטתו על ההלכה, כי טענה של קיזוז יש לפרט ולבסס, שאחרת היא תידחה. ג. בהתאם לקביעת בית משפט קמא, הבר"ל הוגשה עוד בחודש דצמבר 2010 והמבקשים, המבקשים שם, הגישו את בקשתם לתיקון בקשת הרשות להתגונן בסוגיית טענת הקיזוז רק ביום 30.4.13, וזאת לאחר שהוגשו סיכומים וסיכומי המשיבה בבקשת הרשות להתגונן. ד. משכך הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי בבר"ל אומנם נטענה טענת קיזוז, אולם היא נטענה בכלליות ובחוסר פירוט שלא באופן הנדרש בפסיקה, וכי בבקשה לתיקון מבקשים המבקשים לתקן את הליקוי הזה, משמע פירוט טענת הקיזוז וצירוף החישוב המתאים. ה. פירוט שכזה היה צריך להיות בהתאם להחלטת בית משפט קמא כבר בבקשת הרשות להתגונן המקורית והתחשיב המפורט עכשיו היה צריך להיות גם הוא מצורף לבקשה המקורית וכי היום בחלוף למעלה משנתיים מיום הגשת בקשת הרשות להגן, אין מקום לאפשר למבקשים לעשות מקצה שיפורים. 6. כב' הרשמת הבכירה, גם דחתה את טענת המבקשים, כי הם הגישו את הבקשה לתיקון רק עתה לאחר ההכרעה של בית משפט העליון בבר"ע שהוגשה בקשר למחלוקות שבין הצדדים. כב' הרשמת הביעה תמיהה לנוכח טענה זו, שכן המבקשים מצאו להעלות את טענת הקיזוז עוד בטרם הוכרעה הבר"ע, אלא שהיא הועלתה ללא הפירוט הנדרש וכי להכרעה בבר"ע אין ולא היתה יכולה להיות כל השלכה בניסוח הבר"ל המקורית. אין מדובר בטענה חדשה אלא בשיפור ופירוט טענה שהועלתה כבר בכתבי הטענות המקוריים, ללא כל הסבר המניח את הדעת מדוע לא נכלל הפירוט הזה בכתבי הטענות המקוריים. 7. יתר על כן, הרשמת הבכירה לא הבינה (בצדק) מדוע המתינו המבקשים כשנתיים עד שהגישו את הבקשה לתיקון, כאשר פסק הדין של בית משפט העליון ניתן ביום 19.7.11 והבקשה לתיקון הוגשה רק ביום 30.4.13. 8. לסיכום, מגיעה כב' הרשמת למסקנה, כי העובדות המבוקשות בתיקון עתה היו ידועות למערערים כבר בעת הגשת הבקשה המקורית ולכל המאוחר ביום 19.7.11 ולא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לחלוף התקופה הרבה עד להגשת הבקשה. 9. עוד קבעה כב' הרשמת, כי המבקשים פנו לראשונה לרו"ח לעריכת התחשיב רק ביום 18.4.13 וגם עובדה זו מעלה תמיהה, שכן אם אכן העובדות החדשות המהוות את הבקשה לתיקון התגלו למערערים בעת מתן פסק הדין בבית משפט העליון ביולי 2011, לא ניתן כל הסבר מדוע פנו לרוה"ח רק ביום 18.4.13. 10. לאור כל האמור לעיל, הגיעה כב' הרשמת למסקנה, כי יש לדחות את הבקשה באשר לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי החמור וההסבר שניתן על - ידי המבקשים גם הוא עומד בסתירה לחומר שהיה בפני בית המשפט ומשולל כל היגיון. נימוקי בקשת הרשות לערעור 11. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור בה פירטו את השתלשלות העניינים וההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים בבתי המשפט השונים. 12. לאחר קבלת סיכומי המשיבה בהליך שהתנהל בבית משפט קמא סמוך לפני הגשת הבקשה לתיקון בקשת הרשות להגן, התברר למערערים, כך לטענתם: "כי גם אם יקבלו את כל הנחות וטענות המשיבה באשר למועדים הנכונים והתוספת השבועית ובאשר למועד בו היתה אמורה לשלם את החוב שהושת עליה במסגרת פסק הבוררות - הנחות אשר אינן מקובלות על המבקשים - עדיין קיימת יתרת חוב על פי פסק הבוררות נכון למועד הגשת הבקשה לתיקון הבר"ל בסך של מיליארדי שקלים" (סעיף 13 לבר"ע). 13. חרף טענות המשיבה, כי המבקשים בבקשה לרשות להתגונן הרחיבו חזית, טענו המבקשים, כי: "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי במסגרת הבר"ל טענו המבקשים לקיזוז סכומי כסף אדירים על פי עקרונות החישוב שהותוו בהסכם הבוררות, על אף שטענתם אז לא נתמכה בתחשיב רו"ח וזאת לנוכח הפער העצום - על פני הדברים - בין סכום קרן התביעה 526 אלף ₪ לבין הסכום שהגיע למערערים על פי חישוב אריתמטי פשוט, לפי התנאים שקבעו הצדדים עצמם בהסכם הבוררות" (סעיף 14 לבקשה"). 14. המבקשים לנוכח טענת המשיבה (הגם שלא הסכימו לה) בדקו את התחשיב וגילו שגם אם כל טענותיה תתקבלנה, לפיהן המועד לתשלום הוא 1.11.07, עדיין קיימת יתרת חוב אדירה ולכן הם הגישו בקשה לתיקון בקשת הבר"ל. 15. למרות כל האמור לעיל ולמרות השלב בו מצוי הדיון בבית המשפט, מצא בית המשפט לדחות את הבקשה בנימוקים שאינם מתיישבים עם העובדות עם הדין. 16. עוד טענו המבקשים, כי תביעת המשיבה הוגשה בנובמבר 2007 אך הדיון בבר"ל התקיים רק ביום 14.2.13 שלא באשמתם והשיהוי אינו צריך להיות בעוכריהם בכלל ובפרט לא ליצור להם מניעות. בית המשפט קמא התעלם מהנסיבות המיוחדות בגינן נגרם השיהוי שנגרם לטעמם של המבקשים באשמת כל הגורמים הנוגעים בדבר ובכלל זה באשמת "מערכת המשפט". 17. המבקשים לא מבינים מדוע בית משפט קמא סבר כי טענת המבקשים החדשה לפיה גם אם יתקבלו כל טענות המשיבה עדיין חייבת המשיבה למערערים סכומי כסף אדירים, מדוע סבר ביהמ"ש שעניין זה אינו רלוונטי לדיון בבקשת הרשות לתיקון כפי שנקבע בסעיף 14 להחלטה, שכן אם טענת הקיזוז כפי שנטענה בבר"ל די בה כדי לתת להם רשות להתגונן, הרי שעל אחת כמה וכמה היה צריך לאפשר להם להציג חשבון מפורט המקטין את סכום הקיזוז תוך קבלת טענות המשיבה (לצורכי הדיון בלבד). אם טענת הקיזוז בבר"ל אינה מפורטת לטעמו של בית המשפט, הרי שלא ברור למערערים מתי יתוקן פגם זה אם לא בבקשת הרשות להתגונן. הכרעה 18. שקלתי בתיק זה, אם אין מקום להורות על דחיית הבר"ע ללא שמיעת הצדדים בהתאם לתקנה 406(א') לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") ולפיכך שלחתי החלטה למערערים ביום 17.9.13 לפיה הצעתי להם לשקול את המשך הליכי הבר"ע בתיק זה בייחוד לנוכח העובדה כי מדובר בשלב מוקדם של הדיון וככל שתידחה בקשת הרשות להתגונן של המבקשים ויינתן נגדם פסק דין והמבקשים יבקשו לערער עליו, הם יוכלו לכלול במסגרת אותו ערעור גם את טענותיהם בבר"ע הנוכחית. (ראה רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (11.6.12) 19. המבקשים כזכותם על פי הדין, הודיעוני כי הם עומדים על הבר"ע ולפיכך נקבע דיון להיום. 20. לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור, בתשובת המשיבה, ובחינת טענותיהם שנשמעו בדיון היום, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבר"ע להידחות. ההחלטה שניתנה על - ידי כב' הרשמת הינה החלטה שלא נמצא בה כל רבב והיא מבוססת ומעוגנת בדין וגם תוצאותיה נכונות. 21. המדובר בתובענה בסדר דין מקוצר המתנהלת כבר 6 שנים ועוד טרם ניתנה בה החלטה בבקשת הרשות להתגונן, ואם תינתן רשות להתגונן (איני שולל אפשרות שכזאת), הרי שתיק זה יתנהל עוד תקופת מה, ואין איש יודע מתי יסתיים. זאת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, מזיקה לצדדים וגם מציגה את מערכת המשפט באור לא נכון. התביעה בסדר דין מקוצר הוגשה בשנת 2007, בקשת הרשות להתגונן הוגשה ב-30.12.10, לאחר שהמחלוקת שבין הצדדים נידונה במקביל באותה עת ב-3 ערכאות - בשלום, במחוזי ובעליון, בקשר לבקשות שהגישו המבקשים לסילוק התביעה על הסף (ראה בקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים לכב' השופט שטרנליכט בקשר לתובענה והחלטתו מיום 2.9.08, וכן את הערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של כב' השופט שטרנליכט בפני בית משפט זה במסגרת רע"א 13242/09/08 ופסק הדין שניתן על - ידי בית משפט זה ביום 18.11.10 ע"י שלושה שופטים בראשותו של סג"נ השופט שילה, וכמו כן בקשת רע"א שהגישו המבקשים על החלטת בית משפט המחוזי הנ"ל ברע"א 9390/10 ואת פסק דינו של כב' השופט הנדל בעניין זה מיום 19.7.11). ברור שהעיכובים בבירור התובענה, עליהם "מלינים" המבקשים בסעיף 18.4 לבקשת רשות ערעור זו, הינם בעיקר מטעמים הקשורים עם המבקשים, ולא עם המשיבה ו/או עם "מערכת המשפט". 22. לאחר שבקשות המבקשים לדחיית התביעה על הסף "עברו" את בתי המשפט השונים, הגיעה סוף כל סוף לאחר 6 שנים העת, לדון בבקשת הרשות להתגונן, ורק אז נזכרו המבקשים כשלוש שנים לאחר שהגישו את הבר"ל, להעלות טענת קיזוז בהיקף של 84 מיליארד ₪. רק משהודיעה כב' הרשמת הבכירה כי היא עומדת לתת את החלטתה בבקשת הרשות להגן, נזכרו לפתע המבקשים כי יש מקום ואולי צורך, לפרט את טענת הקיזוז שנטענה על ידם שלוש שנים קודם לכן, בבר"ל. 23. טענת המבקשים עיקרה בכך שיש לחשב ריבית פיגורים בשיעור 5% על חוב של המשיבה למערערים, ששולם באיחור בשנת 2007. לטענת המבקשים, אותו חוב מקורו בריבית אותה יש לחשב מיום 6.9.06, משמע ממועד זה יש לחשב ריבית פיגורים ולא ריבית כחוק. גם בבקשת התיקון טוענים המבקשים, כי פסק הבורר ניתן ביום 6.9.06 וממועד זה יש לחשב ריבית פיגורים, אך לטענתם, גם אם החישוב צריך להיעשות משנת 2007 לפי גרסת המשיבה, הרי שגם אז נותר חוב בסך מיליוני שקלים, שיש לקזזו מסכום שהם חייבים למשיבה ככל שייקבע שהמשיבה צודקת בתביעה בסדר דין מקוצר שהגישה. 24. שלושה בתי משפט וחמישה שופטים קבעו, כי יש לראות את המועד בו ניתן פסק הבורר ביום 16.9.07, מועד בו סיים הבורר מלאכתו וקבע את הסכום לתשלום. כך קבעה כב' השופטת פלפל בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, כך קבעו שלושת השופטים בבית המשפט המחוזי מרכז בפסק דינם וכך קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופטת הנדל בפסק דינו. למרות קביעות אלו, ממשיכים המבקשים לטעון במפורש ובמשתמע, כי פסק הבוררות ניתן ביום 6.9.06. 25. כמו לכב' הרשמת הבכירה, גם לי לא ברורים נימוקי המבקשים באשר לשיהוי בהגשת הבקשה לתיקון הבר"ל. אם בשנת 2010 כשהגישו את הבר"ל הקודמת הם סברו כי מועד פסק הבורר הינו 6.9.06 ומאז חלה ריבית הפיגורים, הרי שגם בבר"ל המקורית הם היו צריכים לבסס טענה זו כטענת קיזוז באמצעות תחשיב מדויק ומבוסס ובצירוף אסמכתאות חישוביות לכך. פירוט כזה לא נעשה כבר בבר"ל והסברי המבקשים כי הם הבינו שעליהם לעשות את התחשיב המינימליסטי מבחינתם לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון, אינה מתיישבת עם שום היגיון, ובייחוד שלא ניתן כל הסבר לתקופה הארוכה של כמעט שנתיים שחלפה מאז פסק הדין של בית המשפט העליון ועד שהוגשה הבקשה לתיקון. לצורך הכרעה זו, גם הייתי מוכן לקבל את טענתם של המבקשים, כי הם הבינו שבסיס החישוב מבחינתם המינימליסטי צריך להיעשות לפי פסיקות של בתי המשפט השונים לפי תאריך 16.9.07 הסבריהם לא ברורים לי. אם המבקשים היו טוענים את טענת הקיזוז בצורה מפורטת כנדרש לפי הדין כבר בבר"ל בשנת 2010, על בסיס התאריך שסברו שהוא הנכון-6.9.06, הרי שלכל היותר, לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, הם היו אמורים להפחית סכום שחושב על ידם קודם ולעדכנו לתאריך 16.9.07. אני משער שאילו כך היו נוהגים, איש לא היה מסרב לתיקון. אלא ששורש מחדלם החל מעת שהגישו את הבר"ל וטענו בו טענת קיזוז בלתי מבוססת ומנומקת גם אם בסיסה היה בתאריך מוקדם יותר לזה שנקבע ע"י בית המשפט העליון. 26. המבקשים מנסים למצוא נקודות "עיגון" שונות ומשונות, כדוגמת החלטת בית המשפט העליון, בקשה לכינוס נכסים שהגישו נגד המשיבה בגין החוב האמור, והכל כדי להסביר את מחדלם. אילו היו המבקשים באים ומודים כי טעות היתה בידם, כאשר לא נהגו כך כבר בבר"ל, ייתכן וביהמ"ש קמא היה נכון לפנים משורת הדין לאפשר להם לתקן את הטעות, אך משניסו בדרכים שונות ומשונות למצוא נקודות עיגון, עליהן ניסו להשתית הסבר הגיוני לכאורה לשיהוי, חלף ההודאה בטעות, מצא בית המשפט קמא בצדק רב, פגם בהצגת עובדות אלו ואי מתן הסבר לשיהוי הגדול שהיה. 27. נכון הוא, ואין מקום לחזור על אותן ההלכות בהן נפסק באין ספור פסקי דין, כי הפסיקה נוקטת ברוחב לב בקשר לבקשה לתיקון כתבי טענות שמטרתם להביא להכרעה בשאלות שהן באמת השנויות במחלוקת בין בעלי הדין כאמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראה ברע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) עמ' 421, וכן ע"א 3092/90 אגמון נ' פדלדבי פ"ד מו(3) 214 וכן ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקסט פ"ד ל"ט(2) 556). אבל גישה ליברלית זו אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה, הם אותם המקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב ומקרים בהם התיקון שולל מהצד שכנגד זכות שקמה לו (ראה רע"א 3385/08 מרקטפליסט מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ ביום 25.9.08). 28. בהחלטתי זו לקחתי גם בחשבון כי דלתותיו של בית המשפט אינן נסגרות בפני המבקשים למצות זכויותיהם בקשר לטענות הקיזוז הנטענות על ידם. ב"כ המבקשים הסכים במהלך הדיון, כי אם בסופו של יום תינתן רשות להתגונן (וזאת טרם ניתנה עד היום), הרי שתעמוד לו הזכות או לתקן את כתב ההגנה או להגיש תביעה שכנגד בקשר לטענות הקיזוז שלו ובכל מקרה פתוחה בפניו תמיד הדלת להגיש תובענה נפרדת בקשר לטענות אלו). יתר על כן, ב"כ המבקשים הודיעני כי הוא מנסה או ינסה למצות את זכותו זו על - ידי הגשה לפירוק של המשיבה ועל ידי כך לחסוך באגרה שהוא יצטרך לשלם בקשר לתביעתו בקשר לאותם סכומים הנטענים בקיזוז. בתחילת הדיון הודיע ב"כ המבקשים "אנו שוקלים להגיש בקשה לפירוק כי לפתוח תיק הוצאה לפועל על מיליארדים אין לנו את האפשרות ואין לנו את האגרה" (עמ' 1 שו' 31-30 לפרוטוקול מיום 6.11.13). בהמשך אמר "החלטנו לגמור את הסיפור הזה על - ידי הגשת בקשת פירוק אבל אמרנו שאנו לא נרוץ ונגיש את הבקשה" (עמ' 3 שו' 18-17 לפרוטוקול מיום 6.11.13). מהדברים האמורים ניתן לראות, כי גם המבקשים יודעים שיכול להיות להם יומם בביהמ"ש בקשר לטענותיהם בקשר לחוב אותו הם מבקשים לקזז העולה בעשרות מונים על הסכום הנתבע בתובענה (כ-556 אלף ₪ קרן לעומת כ-84 מיליארד ₪ המהווים את סכום הקיזוז הנטען). 29. סוף דבר, אני סבור כי דין בקשת הרשות לערעור להידחות, אין לקבלה, שכן אין כל רבב בהחלטת כב' הרשמת. ההלכה הפסוקה היא מקדמת דנא הינה כי בתי המשפט נוהגים מחד לאפשר תיקון כתבי טענות ביד קלה אך מאידך הם אינם מוכונים כי האפשרות לתקן את כתבי הטענות תאפשר לבעלי הדין להתיר את הרסן ולנהוג כאוות נפשם וכי "אין הפרוצדורה מיטת סדום אך גם מזרון סתם אין היא שאתה מקבלו וזורקו ממקום למקום" (ע"אא 430/74 פרידה בסמן ואח' נ' גזית תכנון של שירותי אדריכלות" פ"ד כט(1) עמ' 228 ו-234) 30. מכל הטעמים האמורים, דין בקשת הערעור להידחות ונותר אפוא להכריע בשאלת סכום ההוצאות להם זכאית המשיבה. כפי שכבר פירטתי, הצעתי למערערים בטרם הדיון לחזור בהם מבקשתם בערעור ובכך לייתר את הדיון היום ולייתר את התשובה שהגישה המשיבה, מתוך הנחה שזכותם לטעון טענותיהם אלו במסגרת ערעור ככל שהבר"ל שלהם לא יתקבל ובלאו הכי יינתן נגדם פסק"ד. המבקשים לא נענו להצעתי זו ועתה לא נותר אלא לפסוק את ההוצאות להם זכאית המשיבה. 31. לאחר שבחנתי ושקלתי את כל נסיבות העניין, ובהתייחס לתוצאות אליהן הגעתי, אני מחייב אתהמבקשים לשלם למשיבה הוצאות ערעור זה בסך כולל של 3,600 ₪. בקשת רשות להתגונןרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור