גרימת מוות נהיגה רשלנית נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה על פי העובדות בהן הודה המערער, במועד הרלוונטי הוא נהג במשאית משא שאליה מחובר נגרר. באותה עת נהג בנתיב הנגדי, אחר, באוטובוס במהירות 99.2 קמ"ש כאשר המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש. בהגיע המערער אל הצומת ועל אף שראה את האוטובוס מתקרב לצומת, לא נתן זכות קדימה לאוטובוס, המשיך בנסיעתו תוך שהוא פונה שמאלה ונכנס לצומת. כתוצאה מכך התנגש נהג האוטובוס ופגע עם חזית צידו הימני בצמיג האחורי ימני של המשאית וכן בצידו הימני קדמי של הנגרר (להלן "התאונה") בעקבות התאונה נחבלה אחת הנוסעות בראשה וכתוצאה מכך נפטרה וכן נחבלו נהג האוטובוס ו- 16 נוסעים נוספים ברמות חומרה שונות. בבית משפט קמא הציגו הצדדים הסדר טיעון במסגרתו עתרה המאשימה לגזור על המערער 12 חודשים מאסר בפועל, פסילה ממושכת, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופיצוי למשפחת המנוחה. המערער רשאי היה לטעון באופן חופשי. גזר הדין של בית משפט קמא בית משפט קמא גזר על המערער 10 חודשים מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, פיצוי בסך 10,000 ₪ למשפחת המנוחה וכן פסל את המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 15 שנים. בגזר הדין פרט בית משפט קמא את העובדות בהן הודה המערער, את עדות בנה של המנוחה אודות השלכות מות אמו על משפחתו, כמו גם הנטל הכבד שהוא נושא בטיפול באביו ואת טיעוני הצדדים לעונש. בית משפט קמא ציין כי בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים, הוא מונחה על פי פסיקתו של בית המשפט העליון בדבר מדיניות הענישה, לפיה במסגרת המלחמה בנגע תאונות הדרכים מן הראוי להשית על נהגים המורשעים בגרימת מוות ברשלנות, מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ופסילה ממושכת. צויין כי לפי הפסיקה (ע"פ 6755/09 ארז אלמוגי נ' מדינת ישראל) שלושה כללים מנחים בסוגיה זאת: האחד, יש לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת. השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות. והשלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות. ביישמו את הכללים הללו לענייננו, ציין בית משפט קמא כי תוצאת התאונה הינה קשה כאשר קופחו חיי המנוחה ונפצעו 16 נוסעים נוספים ברמות חומרה שונות. באשר לנסיבות האישיות של המערער, ציינה השופטת הנכבדה כי עיינה בתסקיר החיובי, והשלכות התאונה על שגרת חייו, את הודאתו של המערער ונטילת האחריות, וכן את העובדה כי למרות שהמערער נוהג משנת 1968 לחובתו הרשעה קודמת אחת בתחום התעבורתי מסוג ב.מ. בלבד. באשר לדרגת הרשלנות, קבע בית משפט קמא כי מדובר בדרגת רשלנות גבוהה ודחה את טענת ההגנה כי מדובר בטעות בהפעלת שיקול דעת וקיומה של רשלנות תורמת מצד נהג האוטובוס אשר נהג במהירות גבוהה מהמהירות המותרת. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי נהג מן הישוב חייב ליתן תשומת לב רבה לדרך ואף לקחת בחשבון מהירות נסיעה גבוהה של משתמשים אחרים בדרך. בהגיע המערער לצומת, על אף שראה את האוטובוס מתקרב לצומת, לא נתן לו זכות קדימה והמשיך בנסיעתו כשהוא פונה שמאלה ונכנס אל תוך הצומת. טענות המערער בנימוקי הערעור וטיעוניו לפנינו ציין ב"כ המערער כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי רשלנותו של המערער הינה רשלנות גבוהה וכי לא היתה רשלנות תורמת לנהג האוטובוס. בעניין זה הפנה לדברי ב"כ המאשימה במסגרת הטיעונים לעונש מהם עולה כי המאשימה טענה שרף הרשלנות בתיק הינו מהנמוכים (עמ' 10 לפרו' שו' 15). במהלך הדיון לפנינו הוברר כי המאשימה בבית משפט קמא, היתה ערה לקיומה של רשלנות תורמת מצד נהג האוטובוס אשר נסע מעל המהירות המותרת ונכנס לצומת מבלי שקיבל זכות קדימה. גזר דינו של בית משפט קמא הושפע משתי קביעות שגויות אלה. לפיכך, טוען ב"כ המערער, כאשר רמת הרשלנות של המערער הינה נמוכה וקיימת רשלנות תורמת מצד נהג האוטובוס, מדובר בנסיבה הממקמת את ענייננו בחריג המאפשר הימנעות מהטלת מאסר בכליאה. עוד ציין ב"כ המערער כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות האישיות המיוחדות והחריגות של המערער, לרבות הצורך שלו לטפל באשתו שנפגעה באירוע חבלני ומצבה הנפשי חמור והכל כמפורט בתסקיר שרות המבחן שבסופו של יום המליץ על הטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות. כמו כן לא ניתן משקל ראוי לעובדה שמדובר בנהג מקצועי המחזיק ברישיון נהיגה במשך 45 שנה ולחובתו עבירה תעבורתית טכנית אחת בלבד. יש בכך ללמד לא רק על היותו נורמטיבי אלא גם על כך שהזהירות חשובה למערער ועל החשיבות שהוא רואה בקיום הוראות החוק בנהיגה. פסילה כה ארוכה כפי שהוטלה על המערער לאור גילו המבוגר, משמעה שלילת רישיונו לצמיתות. לפיכך, עותר ב"כ המערער לקבל את הערעור, להטיל על המערער עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודת שרות ולקצר באופן משמעותי את תקופת הפסילה בפועל. תשובת המשיבה ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור וטוענת כי רמת רשלנותו של המערער כמו גם הרשלנות התורמת של נהג האוטובוס היתה לעיני המאשימה בעת עריכת הסדר הטיעון ומטעם זה הגבילה עצמה בעתירה לעונש ל-12 חודשים בלבד. לולא נסיבות אלה עתירתה לעונש היתה ל- 15-18 חודשים מאסר בפועל. ב"כ המשיבה ציינה כי בסופו של יום העונש שגזר בית משפט קמא הינו ראוי ונכון גם נוכח דרגת רשלנותו של המערער והרשלנות התורמת של נהג האוטובוס, הגם שבית משפט קמא שגה בציינו כי אין רשלנות תורמת מצד נהג האוטובוס. עוד נטען כי בית משפט קמא לא אימץ את הרף הגבוה של ההסדר. דיון והכרעה לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו במסמכים שוכנענו כי דין הערעור להתקבל. כפי שציין בית המשפט קמא, ובצדק, בשורה של פסקי דין נקבע כי לאור עקרון קדושת החיים, שיקולי הרתעה והמלחמה בנגע תאונות הדרכים, הכלל הוא כי ראוי לגזור עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, על מי שהורשע בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית ברשלנות. כך גם בדרך כלל, הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל רב, בשל אופיה המיוחד של העבירה וגם בשל ביצועה השכיח על ידי אנשים נורמטיבים, שכן מדובר בעבירת רשלנות בלבד. יחד עם זאת, לרף ענישה זה קיימים חריגים. כפי שנקבע כבר בע"פ 8382/03 חילף נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 139: "עם זאת על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה, על נסיבותיו המיוחסות, לגופו , ולעולם יישקל עניינו האינדיווידואלי של הנאשם על קרע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש ייגזר בשקלול של מכלול הנתונים האינדיווידואלים של הנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה תוך הערכת משקלם היחסי". על פי הכלל שהתווה בית המשפט העליון, אמת המידה הקובעת את העונש הראוי הינה דרגת הרשלנות של הנאשם (ר' ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל ( 16/11/09), אליו הפנה בית המשפט קמא). בדיון לפנינו הוברר גם מפי הפרקליט שערך את הסדר הטיעון בתיק נושא הערעור, כי אין מחלוקת שבית משפט קמא שגה כאשר קבע שרמת הרשלנות של המערער הינה בדרגה גבוהה ושלא היתה רשלנות תורמת מצד נהג האוטובוס. כפי שציין ב"כ המשיבה, אשמו התורם של נהג האוטובוס הוא בכך שנכנס לצומת כאשר המשאית ברובה כבר מצויה בצומת, כאשר מקום האימפקט מלמד על כך, גם אם זכות הקדימה היתה של נהג האוטובוס. כלשונו: "יש פה תרשומת שאם לא היתה אותה רשלנות תורמת נכון שאולי אם היה מאט אותו נהג אוטובוס, נכון שיכול להיות שהמשאית כבר היתה חולפת את הצומת או שהאימפקט לא היה כל כך חזק" (עמ' 4 לפרו' שו' 12). המדובר בצומת וכל נהג המתקרב לצומת, בוודאי נהג אוטובוס עמוס נוסעים, היה חייב להאט ולהביא בחשבון את האפשרות שמי שאמור לתת לו זכות קדימה יתרשל, כפי שהתרשל המערער בענייננו. ודוק! נהג האוטובוס אף נסע במהירות הגבוהה מזו המותרת במקום. האמור לעיל משליך על דרגת הרשלנות של המערער, שאינה ברף הגבוה, וקיומה של הרשלנות התורמת של נהג האוטובוס, אלה מצדיקים לטעמנו חריגה מן הכלל והטלת עונש מאסר לריצוי בעבודת שירות ולא מאחורי סורג ובריח. (ר' עפ"ת (נצרת) 56489-01-11 מדינת ישראל נ' יוסף אמיתי ( 3/5/11) ואסופת פסקי הדין בהם נגזרו עונשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, נוכח רף הרשלנות וקיומה של רשלנות תורמת). לא התעלמנו מהעובדה שמדובר במערער שהינו נהג מקצועי, הנוהג במשאית עם נגרר. אולם, בהקשר זה יש להזכיר כי מדובר בנהג בעל עבר תעבורתי יוצא דופן לטובה בפרט נוכח היותו נהג מקצועי. גם נסיבותיו האישיות של המערער כפי שעולות מתסקיר שרות המבחן אינן קלות. עם זאת, לא היה די בנסיבותיו האישיות של המערער לבדן כדי להצדיק התערבות בענישה. בסופו של יום, כשלנגד עינינו דרגת הרשלנות של המערער שאיננה גבוהה ורשלנותו התורמת של נהג האוטובוס לקרות התאונה, קביעותיו השגויות של בית משפט קמא בעניין זה שהביאו אותו לגזור על המערער את העונש שגזר עליו, בתוספת התנהגותו החיובית ביותר כנהג לאורך שנים רבות - כל אלה הביאו אותנו למסקנה כי התקיימו נסיבות המצדיקות התערבות בענישה תוך הסתפקות בעונש מאסר בפועל לריצוי בעבודת שירות וקיצור תקופת הפסילה. לפיכך אנו מקבלים את הערעור וגוזרים על המערער 6 חודשים מאסר בפועל שירוצה בעבודת שרות בבית חולים לניאדו לפי חוו"ד הממונה על עבודות שירות. תחילת העבודה ביום 9.2.14. במועד זה בשעה 08:00 יתייצב המערער במפקדת מחוז מרכז ברמלה. אנו מעמידים את תקופת הפסילה למשך 7 שנים. שאר חלקי גזר הדין בתיק גמ"ר 6070-05-12 של בית משפט שלום לתעבורה פתח תקווה יעמדו בעינם. עותק פסק הדין ישלח לממונה על עבודת שירות.מקרי מוותמשפט תעבורהגרימת מוות ברשלנותרשלנותנהיגה רשלנית