דין הערעור על ההחלטה לבטל את פסק הדין להתקבל באופן חלקי

דין הערעור על ההחלטה לבטל את פסק הדין להתקבל באופן חלקי בפניי ערעור על החלטת רשם. על דעת הצדדים, ניתן פסק דין זה על פי החומר הכתוב שבפניי. 1. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה ביום 28.8.13 על ידי כב' הרשם ר' שמיע. בהחלטה נעתר כב' הרשם לשתי בקשות של המשיבה: (א) בקשת המשיבה להארכת מועד (להלן - בקשת הארכה) להגשת בקשה לביטול פסק דין (להלן - פסק הדין) אשר ניתן ביום 13.2.13 במעמד צד אחד, ו - (ב) בקשת המשיבה לביטול פסק הדין (להלן - הבקשה לביטול). 2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור על ההחלטה להיענות לבקשת הארכה להידחות. דין הערעור על ההחלטה לבטל את פסק הדין להתקבל באופן חלקי. אפרט את הטעמים העומדים ביסוד קביעות אלה. 3. בקשת הארכה. החלטת כב' הרשם להיענות לבקשה למתן ארכה מבוססת בעיקרה על הקביעה כי המשיבה הרימה את נטל הראייה (מאזן ההסתברויות) בכל הנוגע לטענה, כי לבקשה שהגיש המערער לאישור פסק בורר (להלן - בקשת האישור), לא צורף הסכם הבוררות (להלן - ההסכם). קביעה זו עוגנה בכך, שכנגד התצהיר שהוגש מטעם המשיבה לעניין זה, לא נתמכה גרסת המערער בתצהיר. כן צוין, שהמצהיר מטעם המשיבה לא נחקר על תצהירו, ואף לא נתבקשה חקירה כאמור. צוין גם כי הודעת המסירה שצורפה לבקשת האישור לא הייתה חתומה, ולא ניתן לדעת ממנה האם צורף לבקשה שנמסרה העתק מן ההסכם. 4. קביעה זו על הנמקותיה מעוררת קושי. מעיון בתצהירו של המערער, שהוגש בתמיכה לתגובתו בפני כב' הרשם, עולה כי טען באופן מפורש שההסכם הומצא למשיבה, כחלק מבקשת האישור (סעיף 12 לתצהיר הנ"ל). יוצא, כי לכל היותר היו לעניין זה טענות סותרות בתצהירים, המכחישות זו את זו, בלא שמי מן המצהירים נחקר. במצב זה, לא היה בסיס מספיק להעדיף את גרסת המשיבה. זו אף זו, צירוף ההסכם לעותק הבקשה שהוגש לבית המשפט, ואזכור ההסכם בפסק הבורר שצורף לבקשה, נוטים לתמוך דווקא בגרסת המערער כי צירף לבקשה העתק מהסכם הבוררות. הדברים אמורים ביתר שאת, באין הסבר סביר לכך שהמשיבה או מי מטעמה לא טרחו לבדוק, לשיטתם שלהם לפיה ההסכם לא צורף לבקשה, על איזה הסכם סב פסק הבורר שצורף לה. 5. בכך לא מסתיים הדיון. עדין יש לבחון, האם קיים בנסיבות העניין טעם מיוחד למתן ארכה, כנדרש בדין (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). נקודת המוצא לעניין זה היא, כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 ימים מהמצאתו. הדברים אמורים גם בבקשה המיוסדת על טענה לביטול מחמת חובת הצדק (ראו רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי (3.1.13)). משכך, הם אמורים גם במקרה שבפניי, אפילו הייתה נותרת בעינה הקביעה כי נפל פגם במסירה. 6. לא הוצג אישור מסירה חתום כדין, המלמד על מועד מסירתו של פסק הדין לידי המשיבה. עם זאת, ניתן להפעיל בכגון דא את כלל הידיעה, להבדיל מכלל המסירה, מקום בו הוכחה ידיעה בפועל על פסק הדין (ראו פסק הדין הנ"ל בעניין צמח). במקרה שבפניי עולה, כי המשיבה ידעה על פסק הדין, לכל המאוחר, סמוך ליום 13.5.13. הדבר עולה מהסכם אליו הצדדים במסגרת הליכים שנוהלו בלשכת ההוצאה לפועל, ביחס לפירעון חובותיה של המשיבה למערער (תיק הוצל"פ 03-11894-13-2; להלן ייקרא ההסכם- הסכם ההוצאה לפועל. העתק מהסכם זה צורף כנספח 4 לכתב הערעור). ההסכם האמור נחתם ביום 13.5.13. הסכם זה סב גם על פסק הדין. 7. יוצא, כי מרוץ המועדים להגשת בקשה לביטול פסק הדין חל, לכל המאוחר, ביום 13.5.13. פניית המשיבה לארכה ולביטול פסק הדין הוגשה לבית המשפט ביום 14.7.13. מכאן, כי באותו מועד מדובר על איחור של כחודש בפנייה לבית המשפט. 8. בבחינת קיומו של טעם מיוחד למתן הארכה, יש להידרש לשלושה עניינים עיקריים: (א) הסיבה לאיחור. (ב) שינוי מצב לרעה אצל הצד שכנגד כתוצאה מן האיחור. (ג) סיכויי ההליך אשר לשמו מבוקשת הארכה, קרי - הבקשה לביטול פסק הדין (ראו פסק הדין הנ"ל בעניין צמח). מתן הארכה הינו פועל יוצא של שקלול מרכיבים אלה (ראו בעניין צמח הנ"ל; ראו גם רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ (16.8.12)). 9. אשר לסיבת האיחור. לטענת המשיבה, האיחור האמור נעוץ בהטעיה ותרמית של המערער ושל גורמים נוספים. טענה זו נסמכת על הטיעון, לפיו קיבלו אנשי המשיבה את הבקשה לאישור, בלא שצורף לה הסכם (ראו בעמוד הראשון לתצהיר שצורף לבקשת הביטול). על פי הטענה שם, לא התנגדה המשיבה לבקשה לאישור, שכן נציגיה לא חשבו שיש בה דבר מה המצדיק זאת. טענה זו מעוררת קושי, נוכח הקביעה לעיל, לפיה הפגם הנטען במסירת הבקשה לא הוכח. בנסיבות אלה, לאיחור לא ניתן טעם אשר יש בו כדי להניח את הדעת. 10. בכל הנוגע לשינוי מצב לרעה, טוען המערער (פסקה 10 לתצהיר שצורף לתגובתו לבקשות נשוא הערעור), כי הסתמך על כך שהמשיבה תמלא אחר הוראות הסכם ההוצאה לפועל שנחתם בינו ובינה ועל יסוד הסכם זה ביקש מרשם ההוצאה לפועל לבטל את העיקולים שהוטלו אצל המשיבה. המערער אינו מניח תשתית ממשית לביסוס טענה זו. לא עולה מטיעוניו תמונה מפורטת וברורה, המלמדת כי בשל הבקשה הנטענת לביטול העיקולים הורע מצבו באופן ממשי. אין כל יסוד, במצב זה, להתערב בקביעות כב' הרשם כי שינוי מצב לרעה כאמור לא הוכח. 11. אשר לסיכויי הליך הביטול. לעניין זה יש לבחון את הסיבה לפגם הדיוני שהוביל למתן פסק דין על פי צד אחד, ואת קיומן של טענות ראויות לבירור העשויות להצדיק את ביטולו (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ירושלים 1995, בעמוד 738 ואילך; ראו עניין איוב מ.ט.ח לעיל). את טענות המשיבה לגבי הסיבה לפגם האמור דחיתי לעיל. יוצא, כי אין לעניין זה טעם מניח את הדעת. 12. אשר לקיומן של טענות ראויות לבירור, עולה מן התצהירים שהוגשו על ידי המשיבה כי קיימות טענות כאלה. לטענת המשיבה, בזמנים הרלוונטיים לתיק זה, המערער שימש כיד ימינו של הרב אליעזר ברלנד, העומד בראש המשיבה (להלן - הרב ברלנד). והיה אחראי על גיוס כספים לצורך פעילויות שונות של המשיבה (פסקה 12 לתצהיר שצורף להוספת טיעון מטעם המשיבה, 16.7.13, להלן - התצהיר השני). מיוחס למערער, כי ניצל מצב של בלבול בקהילה החסידית ופעל באופן בריוני ואלים תוך איומים על נושאי תפקידים בקהילה (פסקה 19 לתצהיר); כי הצליח להשתלט על נכסי הקהילה והחל למכרם (פסקה 22); כי גיבש טיוטת הסכם עם שני חסידים שהם קרוביו, אשר אינם רשאים להתחייב בשמה של המשיבה, ואף הביא להכנסתם כחברי ועד בעמותה, ללא מינוי חוקי כדין (פסקה 23 לתצהיר); כי ההסכם בו מצויה תנית הבוררות נחתם על ידי מי שאינו מוסמך לחייב את המשיבה (פסקה 27 לתצהיר); כי ההסכם שנכרת בלשכת ההוצאה לפועל נגוע בניצול שעת דחק שנוצרה אצל המשיבה (פסקה 32 לתצהיר); כי המערער מסתיר את הקשור למכירת נכסי הקהילה על ידו (פסקה 34 לתצהיר). נטען גם לפגמים שונים בהתנהלות המערער ובניהול הבוררות הנטענת (פסקה 41 לתצהיר). 13. מטבע הדברים, אין מקום, ואף לא ניתן, להכריע בטענות אלה במסגרת הדיונית של בקשה לביטול פסק דין. די בכך שבנסיבות העניין ניתן לקבוע, כי אם יתקבלו הטענות כנכונות, הן עשויות להביא לביטול פסק הבורר. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי מן החומר שבפניי עולה, כי מתנהלות בנושא חקירה מטעם רשם העמותות וחקירה פלילית, במסגרתן מתבררות טענות המשיבה. זאת ועוד, לחלק לא מבוטל מן הטענות אין מענה מלא בתצהיר שהגיש המערער במסגרת ההתדיינות בפני כב' הרשם. בנסיבות אלה, עניין זה מספק תמיכה ממשית לקביעות כב' הרשם כי יש למשיבה טענות ראויות לבירור, ולהחלטת כב' הרשם להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. 14. מקבילית הכוחות המתקבלת כתוצאה מבחינתם של מכלול השיקולים האמורים מלמדת, כי אין עילה מספקת להתערב בתוצאה אליה הגיע כב' הרשם לעניין הארכה שנתבקשה. להתנהלות המשיבה אכן לא ניתן טעם טוב. עם זאת, מידת האיחור בה מדובר בנסיבות העניין אינה רבה. אין תשתית ממשית בדבר שינוי מצב לרעה של המערער. יש בפי המשיבה טענות ראויות לבירור. במצב זה, ובשים לב למדיניות הכללית, המבכרת הכרעה בסכסוכים לגופם, על פני הכרעה על בסיס של מחדלים טכניים, ומה גם בשים לב להיקפו הכספי הניכר של ההליך, התוצאה אליה הגיע כב' הרשם לעניין הארכה סבירה, ולא מצאתי עילה להתערב בה. 15. בקשת הביטול. באמור לעיל יש כדי ללמד גם על כך, שאין מקום להתערב בעצם החלטתו של כב' הרשם לבטל את פסק הדין. מעמד הבכורה בהקשר זה ניתן לקיומן של טענות ראויות לבירור. כבר עמדתי על קיומן של טענות כאמור. משכך, ובשים לב לכך שלא מדובר בהשתהות ארוכה יתר על המידה, אשר גרמה לשינוי מצב מהותי לרעה, אין עילה להתערב במסקנתו של כב' הרשם לפיה יש לבטל את פסק הדין, בכפוף לפסיקת הוצאות הולמת. התניה כאמור בהוצאות היא מהלך מקובל בהליכים מסוג זה. יש בה כדי לאזן באופן נאות בין האינטרסים של הצדדים. 16. עם זאת, בהתחשב בכך שלא ניתן לאשר את הממצא שנקבע בדבר פגם במסירה, יש מקום להתערב בשיעור ההוצאות שנקבעו על ידי כב' הרשם, ולהעמידו על סך של 12,500 ₪. סכום זה ישולם לא יאוחר מיום 1.1.14. ככל שלא ישולם עד אותו מועד, יישאר פסק הדין בעינו, בלא צורך בכל החלטה נוספת. 16. התוצאה היא, כי דין הערעור על ההחלטה לעניין הארכת המועד להידחות, ודין הערעור לעניין ההחלטה על ביטול פסק הדין להתקבל חלקית, לעניין סכום ההוצאות, והתניית הביטול בתשלומו בפועל, הכל כמפורט לעיל. בהתחשב במכלול הקביעות לעיל, אין צו להוצאות בהליך שבפניי. ערעורביטול פסק דין