עתירה מינהלית להורות למועצה ליתן פטור מארנונה

עתירה מינהלית להורות למועצה ליתן פטור מארנונה לנכסי העותרת, ולהכריז כי תשלומי הארנונה ששילמה העותרת בשנים קודמות נגבו ממנה שלא כדין ויש להשיבם לעותרת.

1. העותרת היא חברה בע"מ העוסקת בשיקום ילדים בעלי צרכים מיוחדים, שירות לאנשים עם מוגבלות שכלית וטיפול פרא-רפואי. העותרת מפעילה מעון יום שיקומי לילדים בעלי צרכים מיוחדים (להלן: "מעון היום") ומרכז אבחון לאנשים עם מוגבלות שכלית (להלן: "מרכז האבחון"). כמו כן, בין החודשים 02/2008-08/2009 הפעילה העותרת שני גני ילדים רגילים חובה מוכרים לא רשמיים מטעם משרד החינוך (להלן: "גני הילדים").

2. מעון היום, מרכז האבחון וגני הילדים מצויים בתחום שיפוטה של המועצה. על פי הסמכות המוקנית לה בחוק, גובה המועצה מיסים עירוניים, מבעלי ו/או ממחזיקי נכסי מקרקעין, שנכסיהם מצויים בתחום שיפוטן. תשלום הארנונה - אותו גובה המועצה, נקבע, בין היתר, על פי מהותם של הנכסים, קרי, השימוש ו/או הפעילות נעשית בהם.

3. לטענת העותרת, בגין הנכסים בהם היא מפעילה כיום את מעון היום ומרכז האבחון, והפעילה בעבר את גני הילדים, היא זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה על פי סעיף 5ג(ה) לפקודת מיסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "פקודת הפיטורין").

4. במהלך השנים, כך טוענת העותרת, פנתה למנהל הארנונה בבקשות לפטור מארנונה, אך ברוב המקרים לא נענתה על ידו. במקרים בהם כן נענתה, בשנים 2011 ו-2012, תשובותיו היו לא לעניין וכלל לא נגעו למהות הבקשות עצמן. לטענתה, סירוב המשיבים לבדוק את סוגיית הזכאות למתן פטור מארנונה למעון היום, מרכז האבחון וגני הילדים שהופעלו על ידי העותרת, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב שמוטלת על רשויות מקומיות, ועל כן על בית המשפט לקבל את העתירה ולקבוע כי העותרת זכאית לפטור מארנונה בשל הנכסים שהוזכרו לעיל.

5. מנגד, טוענת המועצה שיש לדחות את העתירה בשל חוסר סמכות עניינית ובשל אי מיצוי הליכים בהתאם לתקנה 5(6) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות"). לטענת המועצה, היה על העותרת לפעול למיצוי זכויותיה על פי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976, המאפשר להגיש השגה על חיוב הארנונה למנהל הארנונה, ולערור על החלטת מנהל הארנונה בפני ועדת ערר. עוד נטען, שהטענות המועלות על ידי העותרת בכתב העתירה הן טענות המצויות בסמכות מנהל הארנונה, ואין מקום לדון בהן במסגרת עתירה לבית המשפט לענינים מינהליים.

6. המועצה טוענת, לחלופין, שהעתירה הוגשה בשיהוי, בניגוד לתקנה 4 לתקנות. עניינה של העתירה הוא, בין היתר, מתן פטור רטרואקטיבי עבור גני הילדים ו/או ביטול החלטת המועצה לפטור לשנת 2013 עובר מעון היום ומרכז האבחון, כאשר העותרת קיבלה את הודעת החיוב והשומות בתחילת כל שנת כספים ולא הגישה השגה ו/או בקשה לפטור בהתאם לנוהל ולחוק. במהלך כל השנים העותרת קיבלה את השומות, ההתראות והעיקולים אך לא טרחה לפנות לבית המשפט ו/או להשיג השגה ובעקבותיה ערר בהתאם לחוק. עוד טוענת המועצה, שבכל מקרה, גם לגופה של העתירה, יש לקבוע שלא מגיע לעותרת פטור כלשהו ולאפשר לה לגבות את הארנונה מהעותרת כפי שמתבקש בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בנימוקי העתירה ובתגובה לה, ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את העתירה.

אי מיצוי ההליכים

8. טענת המועצה שהעותרת לא פעלה למיצוי ההליכים על פי דין לתקיפת החלטות המועצה, נשענת על סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר") הקובע:

"3. השגה
(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס." (ההדגשה שלי- מ' ר').

9. על פי סעיף זה, מוקנית למי שחויב בתשלום ארנונה כללית זכות להשיג עליה לפני מנהל הארנונה, בתוך תשעים ימים, במספר עילות מצומצם המפורט בסעיף, וביניהן, בין היתר, טענה לגבי סיווג נכסים והשימוש הנעשה בהם (סעיף 3 (א)(2) לחוק).

10. העתירה הוגשה ביום 18.9.13. לטענת העותרת היא זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה לפי הפירוט שלהלן:
א. בגין הנכס שבו היא מפעילה את מעון היום- החל מהיום הראשון להפעלתו 1.11.2003, מכוח סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין;
ב. בגין הנכס שבו היא מפעילה את מרכז האבחון- החל מיום 1.4.12, אז תוקנה פקודת הפיטורין (תיקון מס' 22, התשע"ב-2012), והתווסף סעיף 5ג(ה)(11) לפקודה;
ג. בגין הנכסים בהם הפעילה את גני ילדים- בתקופה שבין 18.2.2008 ועד 30.8.2009, מכוח סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין.

11. העותרת טוענת שאינה כפופה לערר על קביעת הארנונה, מאחר שלשון פקודת הפיטורין היא ש"לא תוטל ארנונה", ומכאן שהנכס כלל לא נכנס לגדר הארנונה. בעניין זה אפנה לאמור בבג"צ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (לא פורסם, 28.8.94):

"העותרת טוענת כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה כללית, וזאת מכוח האמור בסעיף 5(ח) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) .1938טענה זו נופלת לדעתנו לגדר הוראת סעיפים 3ו- 5לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- .1976על-פי הוראה זו, מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה בפני מנהל הארנונה, ואם החלטתו לא מספקת את העותרת, בפני ועדת הערר. נמצא, כי לעותרת סעד חילופי."

12. מאחר שענייננו בסיווגם של הנכסים לפי פקודת הפיטורין, שנכנסים כאמור בגדר סעיף 3(א)(2) לחוק הערר, היה על העותרת למצות קודם את ההליכים בפני מנהל הארנונה וועדת הערר, לפני פנייתה לבית משפט זה. כאשר קבע המחוקק דרך מיוחדת להשגה ולערר, יש ללכת בדרך זו, ואין לעוקפה על ידי פניה ישירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. הרציונל העומד בבסיס דין זה הוא שלרשות הדנה בעניין ישנם הכלים, האמצעים והיכולת לבדוק ולבחון העובדות הדורשות בדיקה, כדי להכניס לגדרם את המאפיינים הספציפיים של הנכס, שבגינו מוגשת ההשגה.

13. לפי הנספחים שצורפו לעתירה, העותרת הגישה ביום 20.4.11 מסמך שכותרתו "השגה על תשלום יתרת חוב ארנונה לשנת 2010" (נספח ג.3 לעתירה). בניגוד לאמור בסעיף 9 לעתירה לפיו בשנים 2012 ו-2013 "פנתה העותרת למשיבים בהשגות", הרי שמנספחים ג.1 ו-ג.2 לעתירה עולה שמדובר בכלל בבקשות לפטור מארנונה (נספח ג.1- בקשה מיום 26.11.12 לפטור מארנונה עבור שנת 2012, נספח ג.2- בקשה מיום יום 11.3.13 לפטור מארנונה עבור שנת 2013). תוכן הפניות של העותרת לשנים 2012 ו- 2013 אינו מהווה השגה על פי החוק. המועד להגשת השגה על קביעת ארנונה הוא 90 יום לאחר קבלת הודעת תשלום. הודעת התשלום שהוצגה היא מאוגוסט 2013 - התראת תשלום ממחלקת הגבייה, אך כבר בחודש ספטמבר 2013 הוגשה העתירה לבית המשפט, בטרם מיצתה העותרת את זכותה להגיש השגה, אם אכן זו הפעם הראשונה שבה קיבלה הודעת תשלום לשנת 2013. בצדק טוענת המועצה, שהעותרת לא מיצתה את זכותה להשיג על החלטת מנהל הארנונה לשנת 2013.

14. בכל מקרה, העותרת לא הגישה במהלך השנים אף לא ערר אחד לוועדת הערר, בהתאם לסעיף 6 לחוק הערר. משלא עשתה כן, לא פעלה העותרת למיצוי זכויותיה על פי דין, ולנקיטת הליכים כקבוע בחוק.

15. לסיכום שאלת אי מיצוי ההליכים, היה על העותרת לפנות בדרך המלך אותה קבע המחוקק בהשגה למנהל הארנונה ובערר לועדת הערר, קודם לפנייתה לבית המשפט. רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שאין עניינה של עתירה זו דן בהם, ניתן לפנות בעתירה, על אף המסלול הייחודי שנקבע בדין. ככלל, בית המשפט לא יידרש לעתירה כאשר לא מוצה קודם להגשתה ההליך המינהלי או כאשר לעותרת קיים סעד חלופי שניתן לקבלו בהליך אחר. מטעם זה דין העתירה להידחות.

שיהוי

16. טענת סף נוספת של המועצה היא שעתירתה של העותרת לוקה בשיהוי ניכר, שכן העותרת ידעה על קיומם של חיובי הארנונה מושא העתירה שנים רבות לפני שבחרה לפנות לבית משפט זה. המועד להגשת עתירה קבוע בתקנה 3 לתקנות שלהלן:

"3. (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.
(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
(ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך." (ההדגשה שלי- מ' ר').

17. על פי תקנה 4 לתקנות "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3(ב) או הוארך המועד להגשתה לפי תקנה 3(ג)".

18. בבחינת טענת השיהוי, על בית המשפט לבדוק אם התקיימו יסודותיו המצטברים של השיהוי - השיהוי הסובייקטיבי והשיהוי האובייקטיבי. בחינת השיהוי הסובייקטיבי מתמקדת בהתנהגות העותר בפועל, כאשר השאלה היא האם התנהגותו עולה כדי ויתור משתמע על זכותו לפנות לערכאות. בחינתו של השיהוי האובייקטיבי מתמקדת במידת הפגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים הנוגעים בדבר, וכן בשינוי שחל זה מכבר במצב בשטח. אם מתברר ששני יסודות השיהוי התקיימו, יש להעמיד כנגדם, בשלב השני, את מידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי ולאזן ביניהם. איזון זה מבטיח שבית המשפט לא יימנע מלהיזקק לעתירה נוכח טענת שיהוי, מקום בו הפגיעה בשלטון החוק תהא משמעותית (ראו למשל: עע"מ 3189/09 החברה להגנת הטבע נ' ראש המועצה הארצית לתכנון ובניה (טרם פורסם, 2.7.09); בג"צ 3937/07 עיריית בית סאחור נ' ראש הממשלה (טרם פורסם, 1.4.10); עע"מ 2611/08 בנימין נ' עיריית ת"א (טרם פורסם, 5.5.10)). "בכל הנוגע להטלת ארנונה עומדים כנגד האינטרסים של העותרות – הנפגעות מהטלת החיוב – אינטרסים ראויים של תושבי הרשות המקומית ושל הרשות עצמה המופקדת על הצורך לספק שירותים לתושביה." (בג"ץ 7053/96 אמקור נ' שר הפנים פ"ד נג (1) 193, 202); "כשמדובר בתקיפת פעולת הרשות בנושא שיש לו השלכות על התקציב שלה (וכזו היא הטלת ארנונה וגבייתה), עבור הזמן עלול לפגוע באינטרסים של הרשות ושל הכלל... המסים הנגבים על-ידי הארנונה מהווים חלק נכבד מהתקציב של הרשות. ביטול החלטת הרשות המטילה את הארנונה לקראת סוף שנת הכספים או אף באמצעיתה, לאחר שסכומי הארנונה נגבו והוצאו למימון השירותים העירוניים במסגרת התקציב של אותה שנה, יפגע באינטרסים הן של הרשות והן של כלל תושבי העיר. ביטול החלטת הרשות והקביעה שגביית הארנונה אינה חוקית יביאו לחיובה להחזיר את אשר גבתה ביתר, דבר שתוכל לעשותו רק מתוך התקציב של השנים הבאות. אם כך יקרה, לא יהיה באפשרותה של הרשות לספק לתושבים את השירותים הראויים, אלא אם תוכל, במסגרת החוק, להגדיל את שיעורי הארנונה בשנים הבאות. כך או אחרת ייפגעו גם הרשות, גם התושבים" (בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עירית קרית גת פ"ד מב (1) 678, 683).

19. העותרת טוענת כאמור, שהיא זכאית לפטור מלא מארנונה עבור הנכסים בהם הפעילה את גני הילדים, אלא שגנים אלו פעלו רק בין השנים 2008-2009, קרי לפני למעלה מחמש שנים. העתירה בגינם הוגשה בשיהוי ניכר, ללא כל הצדקה. באשר למעון היום ומרכז האבחון, העותרת טוענת שהיא זכאית לפטור מלא עבור מעון היום מרגע הפעלתו ביום 1.11.2003, כעשור לפני מועד הגשת העתירה, ולגבי מרכז האבחון טענה שיש לתת פטור מארנונה החל מיום 4.1.12. מדובר בשיהוי ניכר, לפחות בכל הנוגע לחובות הארנונה של העותרת עד לשנת 2012 (כולל).

20. העותרת מציינת בעתירתה, שכבר במאי 2010 התייצב במשרדיה מנהל הארנונה ובכתב ידו כתב סעיפי הסדר תשלום הארנונה לשנת 2010 והוסיף יתרת תשלום ארנונה בגין שנת 2009 (נספח ד' לעתירה). לדבריה, בעקבות ויכוחים ארוכים והטלת עיקולים על חשבונותיה, ובלית ברירה, שילמה את מלוא הסכום כפי שנקבע על ידי מנהל הארנונה בהסדר זה (סעיף 12 לעתירה). יוצא אפוא שלמרות מחאותיה הנטענות, בסופו של דבר העותרת שילמה את חובותיה ולא השיגה עליהם ולא עררה על דחיית השגתה, ולא עתרה לבית המשפט.

21. זאת ועוד, מנהל העותרת העיד שהגיש לראשונה בקשה לפטור מארנונה רק ביום 20.4.11 (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 24), בעוד שהעותרת טוענת לפטור מארנונה החל משנת 2003. כלומר, בין השנים 2003-2010, העותרת לא פעלה כלל כנגד תשלומי הארנונה בהם חויבה ולא הוגשה מצידה כל בקשה לפטור עבור שנים אלו. נוסף על כך, מעיון בנספח ג.3 לעתירה עולה שההשגה מיום 20.4.11 הייתה רק לגבי שנת 2010, כאשר לא ברור מכוח מה הגישה העותרת בקשה רטרואקטיבית. גם הבקשה לקבלת פטור מארנונה לשנת 2012 הוגשה רק ביום 26.11.12 (נספח ג.2 לעתירה).

22. משך הזמן הארוך שחלף, מהמועד בו ידעה העותרת על חיוביה בארנונה בשנים 2003-2012 למועד בו הגישה את עתירתה חורג באופן משמעותי מסד הזמנים המוגדר בתקנה 3 לתקנות. העותרת לא טרחה להגיש בקשה להארכת מועד כמקובל וכנדרש בתקנות. בנסיבות אלו, אני קובע שבגין השנים 2003-2012 (כולל), העתירה לוקה בשיהוי ניכר ובאיחור, כאשר העותרת לא הציגה כל טעם ממשי להצדקת השיהוי והאיחור.

23. אשר לשנת 2013, טוענת העותרת, שבמהלך חודש פברואר 2013, שוב ביקר מנהל הארנונה במשרדי העותרת, כדי להגיע עמה להסדר לתשלומי הארנונה לשנת 2013, ואז מסר למנהל העותרת שהמסמכים שברשות העותרת אינם מספיקים ויש להמציא מסמכים נוספים (סעיף 21 לעתירה). ביום 13.3.13 הגישה העותרת בקשה לפטור מארנונה כללית לשנת 2013 (נספח ג.1 לעתירה), הן בגין הנכס שבו מופעל מעון היום והן בגין הנכס שבו מופעל מרכז האבחון. כן ביקשה העותרת הסרת כל העיקולים המוטלים על חשבונותיה. העותרת טוענת, שעד להגשת העתירה לא התקבלה התייחסות כלשהי לכך מטעם המשיבים. לטענת העותרת רק במהלך חודש אוגוסט 2013 היא קיבלה התראת תשלום ממחלקת הגבייה לתשלום מלוא מסי הארנונה (סעיף 22 לעתירה), ולכן לכאורה אין שיהוי בהגשת העתירה בכל הנוגע לתשלומי הארנונה לשנת 2013. לא הוצגה אסמכתא בדבר דרישת תשלום לעותרת, הקודמת להתראה לפני נקיטת הליכי גבייה. עקב הספק, שמא לגבי שנת 2013 קיבלה העותרת דרישה מאוחרת והגישה את עתירתה ללא שיהוי (הגם שללא מיצוי ההליכים), אמשיך ואדון בטענות העותרת לגבי שנת 2013. לגבי השנים שעד 2012, יש לדחות את העתירה על הסף גם מפאת שיהוי ואיחור בהגשתה.

24. מעבר לנדרש, אף לגופו של עניין דין העתירה להידחות.

25. כידוע, תשלום ארנונה הוא הכלל והחריג לו הוא מתן פטור מארנונה. כפי שלגביית הארנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור השלכות מקבילות (ראו למשל: בג"צ 4725/07 מרכז משען בע"מ נ' שר הפנים (לא פורסם, 7.8.08)). בהתאם לכך, פורשו בפסיקה הוראות הפטור מתשלום ארנונה בצמצום (ראו למשל: עע"מ 10673/05 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.07)).

26. עם זאת מצא המחוקק כי ישנן פעילויות בעלות אופי ציבורי שראוי לעודדן ולקבוע סייגים (פטורים) להחלת הוראות המיסוי המוניציפאלי. הפטור העיקרי מצוי בהוראות פקודת הפיטורין, פקודה שנחקקה עוד בטרם הקמת המדינה, ושעליה מתבססת העתירה.

האם זכאית העותרת לפטור מכוח פקודת הפיטורין?

27. עוד לפני שאדון בשאלת הפטור מארנונה לגבי כל אחד מהנכסים (גני הילדים, מעון היום ומרכז האבחון), יש לציין שמאחר ומדובר בחיוב ארנונה המוטל על נכס, ובחינת הפטור היא בהתאם לנתוני הנכס ואופי פעילותו, הרי שגם אם קיבלה העותרת פטור בקשר לנכסים הנמצאים ברשויות מקומיות אחרות שבשטחן היא מנהלת את פעילויותיה, כפי שנזכר בסעיף 2 לעתירה, אין בכך כדי להעיד על זכותה לפטור באשר לנכסיה הנמצאים בתחום המשיבה.

גני הילדים

28. מר ג'מאל גנאמה, סגן מנהל העותרת והיועץ המשפטי שלה (להלן: "נציג העותרת"), העיד שאין לו כל מסמך המוכיח שאי פעם ביקש פטור עבור הגנים לשנים בהם פעלו גני הילדים (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 6). ולו מטעם זה בלבד, יש לדחות את טענת העותרת באשר לפטור מארנונה עבור גני הילדים. כמו כן, כפי שניווכח, העותרת לא עומדת בקריטריונים שנקבעו בחוק ביחס לקבלת הפטור.

29. סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין קובע:

"5ג. על אף הוראות סעיפים 4 ו-5, והאמור בכל דין:
(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא תוטל ארנונה כללית או אגרה על שטח נכס המשמש לאחד מאלה:
(3) מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית ספר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי"ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית". (ההדגשות שלי- מ' ר').

30. סעיף זה, כמתואר ברישא, חל "על אף הוראות סעיף 4", כך שלמרות שהמועצה מפנה בתגובתה לעתירה לאמור בסעיף 4(א)(IV) לפקודת הפיטורין, סעיף 4 אינו רלוונטי. על מנת לזכות בפטור מכוחו של סעיף 5ג(ה)(3) לפקודת הפיטורין, היה על העותרת להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, היותה מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949; והשני- כי אינה מוסד למטרות רווח ובשטח אין פעילות עסקית. נציג העותרת אישר שהעותרת היא חברה בע"מ ולא עמותה (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 11-12), כך שלא הוכח התנאי השני שבסעיף, אלא להיפך. גם אם העותרת פועלת למטרה ציבורית אין זה אומר שמדובר בפעילות וולונטארית ללא קבלת תמורה. מכאן, שהעותרת אינה עומדת בתנאי הפטור לגני ילדים.

מעון היום ומרכז האבחון

31. על פי סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין, "לא תוטל ארנונה כללית על שטח נכס המשמש מעון יום, כמשמעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965". על פי סעיף 5ג(ה)(11) לפקודת הפיטורין, שתחולתו מיום 1.4.12, לא תוטל ארנונה על שטח נכס המשמש כ"מסגרת יומית, לרבות מרכז יום, מרכז שיקום ומרכז הכשרה, שעיקר ייעודה מתן אבחון, שיקום, טיפול או הכשרה, מקצועיים-תעסוקתיים, לאנשים עם מוגבלות, שמשרד הרווחה והשירותים החברתיים הכיר בה, ובלבד שלפחות 85 אחוזים מהאנשים עם מוגבלות שוהים בה לפי הפניה של המשרד האמור או המוסד לביטוח לאומי".

32. המועצה טענה שהיה על העותרת להגיש את הבקשות לפטור מארנונה בהתאם לנוהל הגשת פטור מארנונה, על פי חוזר המנכ"ל של משרד הפנים 99(2) (נספח ו' לתגובה לעתירה), בו נקבע בין היתר שהמועד האחרון להגשת בקשה לפטור יהיה הראשון באפריל בשנת הכספים הראשונה אשר בגינה מוגשת בקשת הפטור. נציג העותרת שנשאל אם הוא מכיר חוזר זה השיב בחיוב, אולם מיד בהמשך, כאשר נשאל מדוע אם כך הוא לא הגיש את הבקשות לפי הנוהל הזה, חזר בו וטען שהוא לא מכיר את החוזר (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 25-30). איני מאמין לעדות זו של נציג העותרת. בין משום שתחילה אישר שהנוהל מוכר לו, והן משום שאני מעדיף את עדותו של המצהיר מטעם המועצה, שפירט את המסמכים הדרושים לפי הנוהל, כפי שעולה גם ממכתב תשובה מיום 16.12.12. בכל מקרה, הנוהל לטיפול בבקשות אלה מחייב את המועצה, אבל אני קובע גם שהנוהל היה ידוע לעותרת.

33. בכל הנוגע לבקשה לפטור מארנונה עבור מעון היום, היה על העותרת להציג למועצה לפי הנוהל את המסמכים הבאים: רישיון ניהול מעון יום על פי סעיף 2 לחוק הפיקוח על המעונות ורישיון ניהול מרכז אבחון; אישורים המוכיחים שהמוסד אינו למטרות רווח; דו"ח כספי מבוקר; אישור על כך שהנכס הוא אך ורק לצורך מעון יום בלבד; רשימת כל המטופלים במעון, רשימת המטופלים שמהווים 85% מהמטופלים ששוהים במעון לפי הפניה של משרד הרווחה או הביטוח הלאומי; גודל הנכס המיועד כביכול למעון. מדובר בתנאים מצטברים שבלעדיהם העותרת לא הייתה יכולה להגיש בקשה לפטור. כאמור, היא לא יכלה להציג אישורים שהמוסד אינו למטרות רווח, משום שמדובר בחברה בע"מ. היא לא הציגה גם את כל האישורים האחרים.

34. באשר לבקשה לפטור מארנונה עבור מרכז האבחון, היה על העותרת להציג בפני מנהל הארנונה רישיון ניהול מרכז אבחון; מסמך המאשר שעיקר ייעודו מתן אבחון; דו"ח כספי מבוקר; אישור על כך שהנכס הוא אך ורק לצורך מרכז אבחון; רשימת כל המטופלים שמהווים 85% מהמטופלים ששוהים במעון לפי הפניה של משרד הרווחה או המל"ל ועוד (חוזר משרד מס' 870 מיום 1.7.12 שצורף כנספח ג.2 לעתירה). העותרת לא הציגה את כל האישורים האלה.

35. העותרת צירפה לבקשתה לפטור מארנונה מיום 11.3.13 (נספח ג.1 לעתירה) מסמך מיום 27.1.13 שכותרתו "אישור לפטור מארנונה- "עמותת אלראזי" מרכז לאספקת שירותי אבחון- עראבה". במסמך זה נמחקה המילה "עמותה". אין ספק שהעותרת אינה עמותה, ונשאלה השאלה מי מחק את המילה "עמותה" מהאישור. למרות שהמסמך חתום על ידי מר חנן פריצקי, מנהל האגף לתקצוב וכלכלה במשרד הרווחה, השיב לשאלתי ב"כ העותרת שהמילה נמחקה על ידי המפקחת, שלא היא זאת שהוציאה את המכתב (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 30). יש לציין שמסמך זהה מאותו תאריך, שבו לא נמחקה המילה "עמותה", צורף גם הוא לעתירה (כחלק מנספח ג.3), כך שכנראה יש שני מסמכים, אחד שבו נמחקה המילה עמותה ואחד שבו לא נמחקה. ייתכן שיש עמותה בשם זהה. בכל מקרה, במסמך לא כתוב מפורשות, כפי שנתבקש, שלפחות 85% מהאנשים עם המוגבלויות שוהים במרכז לפי הפניה של משרד הרווחה.

36. מנהל הארנונה העיד, ואני מאמין לו, גם מכיוון שעדותו נתמכת במסמכים, שלא אחת ביקש מהעותרת להשלים את המסמכים החסרים (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 26-27; עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 23-28). למרות זאת, על פי עדות נציג העותרת, לא צירף לבקשות רישיון ניהול מעון יום או מרכז אבחון, דו"ח כספי מבוקר לגביהם או רשימת מטופלים (עמ' 4 לפרוטוקול, שורת 3-9). משלא הוגשו כל המסמכים הדרושים לא ניתן היה לטפל בבקשות הפטור.

37. סיכומו של דבר, אף לגופו של עניין העותרת לא הוכיחה את התנאים שבהתקיימם ייתכן שהייתה זכאית לפטור מארנונה.

סוף דבר

38. אני דוחה את העתירה. העותרת תשלם למשיבה הוצאותיה בסך 11,800 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. זימון ישיבת מועצה

  2. הקלטת ישיבות מועצה

  3. חבר מועצה ניגוד עניינים

  4. פסולים לכהן כחברי מועצה

  5. יועץ משפטי למועצה מקומית

  6. חובת חבר מועצה לגור בעיר

  7. מינוי מבקר מועצה מקומית

  8. זכאות סגן ראש מועצה לשכר

  9. הודעת התפנות ממקום במועצה

  10. שלילת שכר עבודה במועצה מקומית

  11. ביטול החלטות ישיבת מועצה מקומית

  12. זכויות פנסיונרים של מועצת הפועלים

  13. הפסקת קבלת שירות משפטי למועצה דתית

  14. ביטול החלטות שהתקבלו בישיבת מועצה

  15. האם מזכיר מועצת הפועלים נחשב לעובד

  16. נטען כי ראש המועצה היטה את תוצאות המכרז

  17. החלטה מס' 995 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל

  18. עתירה מינהלית להורות למועצה ליתן פטור מארנונה

  19. האם הצבעה לראשות מועצה המקומית היא הצבעה חשאית

  20. טענת בהתנכלות ראש המועצה בעובד שתמך במועמד יריב

  21. עתירה לבג"ץ נגד חוקיות מינויים של מועצת העירייה

  22. הפסקת כהונת חבר מועצה מקומית בגלל ניגוד עניינים

  23. ביטול מינוי ראש מועצה מקומית בגין ניגוד עניינים

  24. התערבות בית המשפט במינוי בעלי תפקידים במועצת העירייה -ביקורת שיפוטית

  25. האם היה המועצה להודיע על אי עמידה בתנאי הסף במכרז לפני ישיבת ועדת הבחינה ?

  26. עתירה כנגד החלטת ועדת המכרזים להמליץ לראש המועצה להכריז על הצעה זוכה במכרז

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון