ערעור על ההפחתה בגין מצב קודם בשיעור של 10% וכן אי הפעלת תקנה 15

ערעור על ההפחתה בגין מצב קודם בשיעור של 10% וכן אי הפעלת תקנה 15 ב. טעתה הוועדה עת קבעה למערער נכות בגין מצב קודם, שכן בצילום שביצע המערער ביום 3.1.10 (שבוע לפני התאונה), לא נמצאו ממצאים חריגים כלשהם. כמן כן, מאחר ונקבע כי בבדיקה הקלינית שנערכה למערער ביום 24.12.09 ו-7.1.10 (לפני התאונה), לא אובחנה הגבלה בתנועות של הגב, הרי לא הייתה למערער לפני התאונה כל נכות הקשורה לגב תחתון. ג. השוואה בין הצילומים שבוצעו לפני התאונה לבין אלה שבוצעו לאחר התאונה, מראה כי לפני התאונה לא היה כל נזק המצדיק קביעת נכות צמיתה, בעוד שהצילומים שבוצעו לאחר התאונה מצביעים על קיומה של פריצת דיסק קשה. ד. פריצת הדיסק הקשה, קשורה כל כולה לתאונה. לפיכך, ובשים לב לקביעת הוועדה, אשר לפיה התאונה משנת 2007 לא הותירה נכות כלשהי, הרי לא הייתה הצדקה לניכוי בגין מצב קודם. ה. תלונות המערער בעבר על כאבי גב, אין בהן כדי להעיד על נכות כלשהי, משהסתבר בדיעבד כי כאבים אלה נבעו מאבנים בכליות. ו. שגתה הוועדה עת לא התייחסה לצילום מיום 3.1.10, אשר מעיד על כך כי לא היו ממצאים חריגים כלשהם. משכך, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. ז. המערער לא חזר לעבודתו המקורית, חלה ירידה ניכרת בשכרו, בשיעור של 23%. ח. טעתה הוועדה עת לא נתנה את דעתה לעובדה כי המערער נאלץ לעבוד במשמרות ולבצע שעות נוספות, על מנת לקבל שכר הנמוך משמעותית מהשכר אותו השתכר בעבודתו הקודמת. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. קביעת הוועדה בכל הקשור למצב קודם, התבססה על רישומים מקוריים לפני התאונה (מיום 7.1.10 ומיום 24.12.09), שם צוין כי המערער סובל מכאבי גב תחתון מזה שבועות. לא זו אף זו, קביעת הוועדה התבססה על ממצאי בדיקת CT שבוצעה לפני התאונה, והצביעה על קיומו של בלט דיסק עם לחץ על השק בגובה L5 S1. ב. הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר טנצמן, והסבירה מדוע אין לקבל את דעתו בכל הקשור למצב קודם. ג. אומנם הוועדה הסכימה עם העובדה כי עקב התאונה מ-2007 לא הייתה השפעה על מצבו הנוכחי של המערער, אך החלטת הוועדה התבססה על מסמכים משנת 2009 ו-2010, המלמדים על קיומם של כאבי גב. ד. לעניין הצילום מחודש ינואר 2010, מדובר בצילום רנטגן, שיכול לאבחן רק שברים ולא פריצות דיסק או פגמים אחרים, לכן אין משמעות לצילום זה. ה. לעניין תקנה 15, המערער נתבקש להגיש השגות לוועדה, אך לא עשה זאת. משכך, אין לו להלין אלא על עצמו. בכל מקרה, הוועדה קבעה כי הירידה בהכנסות עומדת על 12%, בעוד שעפ"י הפסיקה כדי שהירידה בהכנסות תהיה ניכרת, היא צריכה לעמוד על לפחות 19%. ו. המערער וב"כ נתבקשו להופיע בפניי הוועדה לצורך המשך הדיון בתקנה 15, אך לא עשו זאת. 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי למערער נקבעו 20% נכות בגין הגבלה בינונית בתנועות גב תחתון, ועל כך אין עוררין. ב. לעניין ההפחתה בגין מצב קודם, קבעה הוועדה כדלקמן: " קיימת הצדקה מלאה בגין הפחתה ממצב זה, ללא קשר לתאונות מ-2007 או 2001. בתיקו הרפואי נמצא רישום על תלונות התובע 24.12.09, וכן 7.1.10, שניהם נעשו קודם לתאונה ובסמוך לה. ברישומים אלו נרשם כי: " התובע סובל מכאבי גב תחתון מזה מספר שבועות, ההולכים ומחמירים ומזה מספר ימים החמרה ניכרת ואינו יכול לתפקד". רישום זה נרשם בתיקו אצל רפואת המשפחה. ממצאי CT הקודמים לתאונה מצביעים על בלט מרכזי קל עם לחץ על השק בגובה L5 S1שהינו אותו הגובה אובחנה לאחר התאונה פריצת דיסק משמעותית שהצריכה התערבות ניתוחית. מבחינה נוירולוגית, לא נמצאה כל נכות. הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר טנצמן, מיום 24.5.11, בה קיימת התייחסות לעניין המצב הקודם. ד"ר טנצמן לא מתייחס לרישומים בתיקו הרפואי בסמוך לתאונה, אלא לרישומים בעקבות התאונה ב-2007, אשר לגבי מועד זה מסכימה הוועדה כי באותה התאונה לא הייתה כל השפעה על מצבו הנוכחי". עד כאן החלטת הוועדה לעניין מצב קודם. ג. אכן, מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה ביססה את קביעתה לעניין המצב הקודם על שני רישומים מ-2009 ו-2010, וכן, על בדיקת CT שבוצעה לפני התאונה, המצביעה כאמור על בלט מרכזי קל עם לחץ על השק בגובה L5 S1. ד. מעיון ברישום מיום 24.12.09, עולה כי המערער אכן התלונן על כאבי גב תחתון מזה מספר שבועות, אשר הולכים ומחמירים. באותו תיעוד רפואי אף צוין כי מזה מספר ימים קיימת החמרה ניכרת וכי המערער איננו מסוגל לתפקד. במסמך הרפואי השני מיום 7.1.10, אשר מוזכר ע"י הוועדה, חזר המערער והציג צילום עמוד שדרה מותני, אשר לא כלל ממצאים חריגים. בהקשר זה יש לציין כי המערער ביצע צילום רנטגן ביום 3.1.10, אשר מצביע כי קיים מבנה גרמי תקין של גופי החוליות, וכי אין סימן להרס גרמי. יחד עם זאת, בביקור מיום 7.1.10, צוין כי קיים צילום CT לפני מספר שנים אשר הדגים דיסקופטיה. ה. הוועדה במסגרת החלטתה, הפנתה לבדיקת ה-CT המצביעה על קיומו של בלט מרכזי קל, אך לא הפנתה למועד של אותה בדיקת CT, שכן בסעיף 12 לפרוטוקול, בדיקות ה-CT שהוזכרו שם הן לאחר התאונה, למעט בדיקת CT אחת מחודש יולי 2007. לפיכך, נשאלת השאלה על איזה ממצאי בדיקת CT הסתמכה הוועדה, עת קבעה כי קיים בלט מרכזי קל עם לחץ על השק בגובה L5 S1. ההפניה למועד בדיקת ה-CT מקבלת משנה חשיבות, לאור הקביעה של הוועדה שלתאונה מ-2007, לא הייתה כל השפעה על מצבו הנוכחי. ו. בנסיבות אלה, ראוי להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שתפנה למועד בדיקת ה-CT אותה הזכירה בסעיף 23 לפרוטוקול. ככל שהוועדה הסתמכה על בדיקתCT מ-2007, יהיה עליה לפרט כיצד מתיישבת קביעתה לעניין מצב קודם עם הקביעה אשר לפיה לתאונה מ-2007 לא הייתה כל השפעה למצבו הנוכחי. תשומת לב הוועדה, כי ראוי לקבוע מצב קודם רק בגין ממצאים מוכחים, המצביעים על קיומה של הגבלה ועל חומרת אותה הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. ז. לעניין תקנה 15, הוועדה הסתמכה בקביעתה על החלטת וועדת רשות, מיום 23.1.13, אשר לפיה קיימת ירידה בהכנסות, אך לא ניכרת. לפיכך, נקבע כי לאור העובדה כי המערער עובד, אין מקום להפעלת תקנה 15. מעיון בפרוטוקול וועדת הרשות, עולה כי מבדיקת הכנסות המערער נמצא כי קיימת ירידה בשכר בשיעור של 12%. ככל שהיו למערער השגות כלשהן, הוזמן להעלותן בפני הוועדה, ומהמסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, עולה כי המערער נתבקש להגיש השגות ככל שאינו מסכים עם קביעתה של וועדת הרשות (וראומכתבי המשיב מיום 23.1.13 ו-3.3.13). בשים לב לעובדה כי למערער ניתנה הזדמנות להגיש את השגותיו על החלטת ועדת הרשות, ואף להופיע בפני הוועדה שהתכנסה ביום 18.3.13, אך בחר שלא לעשות זאת, אין לו להלין אלא על עצמו. לא זו אף זו, הוועדה קבעה כי אין המדובר בירידה ניכרת בהכנסות, כאשר קביעה זו מתיישבת עם פסיקת בית הדין הארצי ולא מצאתי מקום להתערב בה. (ראו עב"ל 180/09 המל"ל - שמריה בן אלטא (יום 11.11.10)). לפיכך, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה לעניין תקנה 15. 6. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, מאחר ולא מצאתי כי התקיימה בנסיבות המקרה דנן הצדקה לסטייה מדרך המלך והעמדת העניין בפני ועדה בהרכב חדש, הנני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפנה למועד בדיקת ה-CT אותה הזכירה בסעיף 23 לפרוטוקול. ככל שהוועדה מסתמכת על בדיקתCT מ-2007, יהיה עליה לפרט כיצד מתיישבת קביעתה לעניין מצב קודם עם הקביעה אשר לפיה לתאונה מ-2007 לא הייתה כל השפעה למצבו הנוכחי. כמו כן, על הוועדה להתייחס בקביעתה לתוצאות הצילום מיום 3.1.10 ואם אין בהן כדי לשנות מקביעתה. תשומת לב הוועדה, כי נכון לנכות מדרגת הנכות בגין מצב קודם רק על סמך ממצאים מוכחים, המצביעים על קיומה של הגבלה ועל חומרת אותה הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,700 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. 7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.תקנה 15 (ביטוח לאומי)מצב קודםערעור