נטען כי הוסכם שתמורת המגרש, הרשומה בהסכם, כוללת גם את הוצאות הפיתוח ששולמו, והיא עומדת על סך של 175,000 ₪ בלבד. וכי הסך של 150,000 ₪, אשר הופקד בנוסף לסכום התמורה, אינו חלק מהתמורה המגיעה למשיבים בגין מכירת הזכויות במגרש, כי אם נועד לתשלום דמי היוון בגין מלוא קיבולת הבניה במגרש, לצורך הגשת השגה עתידית על שומת המנהל. לפיכך, הגישו תביעה להשבת הסכום האמור בפני בית המשפט קמא. 5. לטענת המשיבים, אשר נתמכה בעמדת עו"ד אלירז, סוכם כי התמורה בגין המגרש תעמוד על סך כולל של 325,000 ₪, כאשר ידווח לרשויות שווי של 175,000 ₪ בגין מכירת הזכויות וסך נוסף, של 150,000 ₪ ישולם למשיבים בגין החזר הוצאות פיתוח והוצאות אחרות, הוצאות ששולמו על ידי המשיבים לאגודה ולמנהל, עוד קודם לביצוע העסקה. לטענת עו"ד אלירז הסך של 150,000 ₪ לא אוזכר בהסכם, לבקשת X אשר ביקש להקטין בכך את החבות במס רכישה בהתאם לחישוב מס לגיטימי. 6. בית המשפט קמא, אשר נחשף לעדויות הצדדים ולמסמכים, כמו גם לראיות חיצוניות להסכם, בדרך של חוות דעת שמאי מקרקעין, אשר נתנו דעתם לשווי המגרש בשוק חופשי, וכן לתחשיבים שהוצגו, הגיע לכלל מסקנה כי שווי העסקה האמיתי היה 325,000 ₪ וכי הסך של 150,000₪, שהופקד בחשבון נאמנות בידי עו"ד אלירז נועד לשמש כהחזר הוצאות פיתוח והוצאות נוספות, בהן נשאו המשיבים, עובר לביצוע העסקה, כמפורט בסעיף 6(ו) להסכם. בית המשפט קמא קבע מפורשות, כי הוא מעדיף את גרסת המשיבים על פני גרסתו של X, גרסה אשר איננה נתמכת בראיה חיצונית, מעבר לעדותו ולגביה, אף קובע, כי לא הוכח הגיונה הפנימי. בית המשפט קמא העדיף את גרסתם של המשיבים, שבאה מפיו של מר אמסילי, לפיה נוכח העובדה שלא בטחו בX דרשו, עוד טרם חתימת ההסכם, כי תופקד כל התמורה, הכוללת החזר הוצאות הפיתוח והוצאות נוספות בסך כולל של 150,000 ₪, בחשבון נאמנות אצל עו"ד אלירז, וכך נעשה. 7. בית המשפט קמא דחה, אפוא, את תביעת המערערים. יחד עם זאת, מצא לנכון שלא לחייב את המערערים בהוצאות המשיבים נוכח התנהלות המשיבים, ובפרט התנהלותו של עו"ד אלירז. 8. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סבורה אנכי כי דין הערעור להידחות, לפי הוראות תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס כל כולו על שאלה של מהימנות עדויות הצדדים שבאו בפניו כשהוא מעדיף את גרסת המשיבים על פני גרסת המערערים ואף מוצא לכך חיזוק בראיות חיצוניות, כגון שווי שוק ראלי של המגרש על פי חוות דעת שמאי אותה הוא מאמץ. הסקת המסקנות מן התשתית הראייתית, אף היא נעשתה באופן ראוי והגיוני מבלי שאנו, כערכאת הערעור רואים לנכון להתערב בה. כך גם אין לומר כי יש בנמצא טעות שבחוק המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. 9. עו"ד אלירז, אשר ייצג את שני הצדדים בעסקה, הכיר לפני ולפנים את כוונות הצדדים ובעדותו שפך אור על התנהלותם של המערערים ועל הכוונה שעמדה מאחורי ההסכם הנדון בכל הנוגע לתמורה. כך עולה מפורשות מלשון ההסכם (סעיף 6 ו') ומעדויות הצדדים, כי עובר לחתימת ההסכם נשאו המשיבים בהוצאות פיתוח המגרש וכן בתשלום למושב שדה משה, המגיעים לסך של כ-150,000 ₪, סכום אותו ביקשו לגרוע, באופן מלאכותי, מסכום התמורה כדי להקטין בתשלומי המס הנדרשים. למסקנה זו נמצא חיזוק חיצוני בדמות שווי התמורה החוזית בעסקת הרכישה שביצעו המשיבים בשנת 2007 כאשר רכשו את הזכויות במגרש מהבעלים המקוריים, עת נמצא כי שילמו סך 200,000 ₪. בהנתן האמור ואף בהתחשב באפשרות עליית מחירי הנדל"ן, מתבקשת המסקנה, כי התמורה לא היתה יכולה לעמוד על סכום 175,000 ₪ בלבד, כפי שטענו המערערים, שהרי מדובר בסכום נמוך מזה ששילמו אמסילי. תמיכה נוספת לקביעה זו נמצא בחוות דעת השמאי מטעם המשיבים, אותה העדיף בית המשפט קמא על פני חוות דעת השמאי מטעם המערערים. 10. בהינתן האמור אני סבורה כי אין כל הצדקה להתערב בפסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט קמא אשר נתן את הדעת לכל ההיבטים העובדתיים שבאו בפניו. 11. ניסיונם של המערערים, לקעקע את אמינות גרסתו של עו"ד אלירז נוכח אופן העברת התמורה מעו"ד אלירז למשיבים; או אודות גרסתו של עו"ד אלירז, באוזני עו"ד בן חיים, במסגרת שיחה שהוקלטה ותומללה, לפיה החזיר את הסך של 150,000 ₪ לידי הגב' סיטבון - במשמע שהודה כי הסכום אינו חלק מן התמורה; והן ביחס לדברי איומים של עו"ד אלירז לפיהם יגרום לכך שX לא יעבור וועדת קבלה של האגודה, אין בו ממש. בית המשפט קמא נתן את הדעת לטענות אלו ולא ראה בהן ממש עד כדי לקעקע את התשתית העובדתית שהונחה בפניו. בתוצאה זו לא ראיתי לנכון להתערב. יש לעיתים כי במהלך ויכוחים נאמרים דברים שאינם מדויקים, דברים שנועדו לפגוע או להקניט ואף להשתלח. כך המקרה שבפני. אין לקחת אמירה שנאמרה בלהט דברים ולבסס עליה את ההכרעה בשאלה שלגביה קיימת שורה של עדויות ונסיבות המכריעות את הכף לטובת מסקנה אחרת. כך במקרה דנן. בית המשפט קמא נימק קביעותיו אחת לאחת וסבורה אני כי אין לנו כל סיבה להתערב בקביעותיו. ככל שטענות המערערים מופנות כנגד החלטות הביניים בדבר חיובם בהוצאות ואי חיוב המשיבים בהוצאות, כמפורט לעיל, אינני סבורה כי עלינו להתערב. חיוב בהוצאות בהליכי ביניים הינה לשיקול דעת בית המשפט היושב בדין ורק בנסיבות חריגות תתערב ערכאת הערעור. אין זה המקרה כאן. 12. מטעמים אלו, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור תוך חיוב המערערים בהוצאות המשיבים 2-3 בסך של 30,000 ₪. אינני סבורה כי יש לפסוק הוצאות לטובת עו"ד אלירז, נוכח התנהלותו בעסקה זו. רחל ברקאי, שופטת כב' השופטת דברת: אני מסכימה. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא כב' השופט ואגו: אני מסכים. אריאל ואגו, שופט לפיכך הוחלט, כאמור בפסק דינה של כב' השופטת ברקאי. סכום העירבון שהופקד יחולט לטובת הוצאות המשיבים 2-3 ויועבר אליהם באמצעות בא כוחם.אגרות והיטלי פיתוחחוזהקרקעות