צו מניעה זמני לעיכוב מימוש ערבויות בנקאיות מונחת לפניי בקשה ליתן צו זמני שימנע מהמשיבים לחלט ערבויות בנקאיות שניפק משיב 1 (להלן: הבנק) עד להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. צו מניעה אשר אסר על מימוש הערבויות עד ליום 12.01.14 ניתן בדיון שהתקיים ביום 27.10.13, במעמד המבקשת, ומשיבה 2 (להלן: המשיבה) עתרה לבטלו. עתה הגיעה השעה להכריע מה יעלה בגורל הערבויות. 1. המבקשת מפתחת תָכנות מחשב. המשיבה עוסקת בהטמעת מערכות ביטחון ותקשורת, ומאוגדת לפי דיני רומניה. המשיבה ,,[...] מספקת ללקוחותיה מענה כולל לפרויקטים לרבות עיצוב רשתות ומערכות, הנדסה אזרחית, ניהול פרויקטים ואינטגרציה של מערכות מורכבות, שירותים לוגיסטיים ושירותי מחקר ופיתוח בתחומי הטכנולוגיה לפרויקטים בטחוניים'' (סעיף 1 לבקשה לביטול הצו; כן ראו סעיף 3 לתצהירו של הבעלים סטליאן איליה). ביום 24.09.12 התחייבה המבקשת בחוזה עם המשיבה (נספח ה לבקשה למתן צו המניעה; להלן: החוזה), שבאותה עת התמודדה במכרז על הקמת מערכת מידע לטיפול במצבי משבר לשימוש המשטרה הצבאית הרומנית (להלן: המזמינה), לשמש קבלנית המשנה שלה בעבודות. המשיבה זכתה במכרז. 2. בחוזה התחייבה המבקשת לספק את התכנה, אשר נועדה להיווצר במיוחד לפי דרישות המזמינה, עד ליום 21.06.13. הצדדים הגיעו להסכמה כי המשיבה תשלם למבקשת מקדמה בסך 774,600€, מחציתה במעמד החתימה והיתר - ארבעה חודשים מאוחר יותר. לית מאן דפליג שהסכום שולם, ושחציו הראשון שולם עוד בטרם החלה המבקשת בפיתוח התכנה. לשם הבטחת ביצוע העבודה וקבלת המערכת אצל המזמינה העמידה המבקשת לטובת המשיבה ערבויות בנקאיות בגובה המקדמה (סעיפים 4.2, 4.3 ו-13.3 לחוזה). ערבות בנקאית נוספת, בשיעור חמישה אחוזים מסכום החוזה, קיבלה על עצמה המבקשת להעמיד לשם הבטחת טיב התכנה שתספק (סעיף 14); המשיבה טוענת כי בעצמה נדרשה להעמיד ערבות לטובת המזמינה. הערבות להבטחת איכות הביצוע (נספח א לבקשה למתן הצו) הייתה על סך 76 אלף אירו, ולהבטחת תשלום המקדמה ניתנו שתי ערבויות על סך 379,600 אירו ו-395 אלף אירו כל אחת (נספחים ב-ג). בכתב הערבות שנועדה להבטיח את השבת המקדמה התחייב הבנק: "we, the first international bank of israel ltd., on behalf of the applicant, hereby issue our irrevocable guarantee in your favour and undertake to pay you any amount up to and not exceeding the aggregate sum of […] within 10 banking days after receipt by us of your written and duly signed demand (fax not acceptable) stating that the applicant has failed to fulfil [כך במקור - ש' א'] its obligations under the contract and that according to the terms and conditions of the contract, you may demand repayment of the advance payment." (ההדגשה אינה במקור; בכתב הערבות להבטחת טיב הביצוע הסתיים המשפט במילים under the contract"") ביום 17.10.13 דרשה המשיבה מהבנק לחלט את הערבויות. בהודעה על כך (נספח ד לבקשה למתן הצו) כתבה: "we inform you that today we have sent you by special courier original of request for payment under your advance payment guarantee […] as the applicant has failed to fulfill its obligations under the contract […] and according to the terms and conditions of the contract we demand repayment of the advance payment […]" (ההדגשה אינה במקור; הסיפה לא נכתבה בדרישה לחילוט הערבות להבטחת איכות הביצוע, לפי שלא נדרשה בנוסח כתב הערבות) 3. המבקשת מסכימה כי הערבויות הבנקאיות שהעמידה הן אוטונומיות (ראו עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורה 22; עמ' 11, שורה 33-עמ' 12, שורה 1). על אודות הללו כבר נפסק כי הן ,,[...] כלי חשוב להגברת הוודאות והיציבות בחיי המסחר [...]'' (רע"א 6435/04 רשות שדות התעופה בישראל נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד נט(2) 130, 133ב [2004] [להלן: פרשת רשות שדות התעופה], באשר: ,,עקרון בסיסי עליו מושתתת ערבות בנקאית אוטונומית, הוא עקרון העצמאות, אשר מקנה לעסקת הערבות מעמד עצמאי ומנתק אותה מעסקת היסוד, שהערבות באה לתמוך בה ולחזקה. עקרון זה מקנה בטחון למוטב, שבהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות, הוא יוכל לממש את הערבות מבלי שיהיה תלוי בהכרעה במחלוקות אשר מקורן בעסקת היסוד [...]'' (ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פסקה 8 [פורסם באתר הרשות השופטת, 02.10.2005] [להלן: פרשת טשת]; ראו גם רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400ו [2000]) ההלכה, כפי שצוין ברע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450, 455א [1993] (להלן: פרשת שיכון עובדים), היא ש,,[...] האוטונומיות של הערבות, המתבטאת בהתחייבות הערב לשלם לפי דרישה ראשונה של הנערב, בלי שהלה יצטרך לבסס את דרישתו, אינה נפגעת על-ידי ציון העילה למתן הערבות בכתב הערבות'' (ראו עוד פרשת טשת, פסקה 9). כאשר הנערב חפץ לממש את הערבות שהועמדה לטובתו, ,,[...] התנאים הנקובים בכתב הערבות האוטונומית הם המכתיבים את התנאים המקדמיים למימושה. על המוטב המבקש לממשה להצביע בפני הבנק הנערב כי התנאים נתקיימו, שאם לא כן, לא תתגבש חבות הבנק לפורעה [...]. תוכנם של התנאים למימוש הערבות נקבע על-פי נוסחו של כתב הערבות ולא על-פי ההסכם העיקרי בין הצדדים לעיסקת היסוד, ומקום שקיימת סתירה בין השניים, יכריע תוכנו של כתב הערבות.'' (ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ"ד נח(3) 118, 132ו-ז [2004; להלן: פרשת שובל]; כן ראו רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ (בניהול מיוחד) באמצעות המנהל המיוחד והנאמן, פ"ד נה(2) 447, 451ז-452א [2001] [להלן: פרשת י' מושקוביץ]) על הטעם לכך עמד בית המשפט העליון בבר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון, משרד המסחר והתעשיה נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ, פ"ד כה(1) 529, 532ג-ד (1971): ,,ערבות על-פיה ייפרע הנערב לפי דרישתו הראשונה, מיועדת ליתן לזה מירב הביטחון. משזכה עקב חוזהו לבטוחה המנתקת אותו, ביחסים שבינו לבין הערב, מתניות החוזה, ומשהעניקה לו זכות גביה לפי דרישה, באין נסיבות מיוחדות, לא מן המידה שבית-המשפט יהפוך את הקערה על פיה, ויאלץ בעל זכות-גביה-מידית להמתין עד שיצליח להעמיד זכותו כלפי החייב העיקרי בתובענה משפטית. לא כך הוסכם בין הנערב לבין הערב, וגם לא בין הנערב לבין החייב העיקרי (לגבי חבות הערב), ועל שום מה ישנה בית-המשפט את ההסכם שנעשה?'' (ראו גם פרשת שיכון עובדים, עמ' 454ז) אם כן הערבויות שניתנו בענייננו ניתנות לפירעון בלא צורך להכריע במחלוקות שבין הצדדים סביב עסקת היסוד שכרתו. ואולם הגם שהמבקשת אינה חולקת על כך שבערבויות בנקאיות אוטונומיות עסקינן, היא טוענת כי התנאים לחילוטן לא התקיימו. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות שהונח לפניי ואין בידי לקבלה. על-פי נוסח כתבי הערבות שצוטט לעיל, כדי לממש את הערבויות נדרשה המשיבה לשלוח אל הבנק דרישה לעשות כן ובה לציין כי המבקשת לא עמדה בהתחייבויותיה מכוח החוזה, ואם מדובר בערבות להבטחת השָבתה של המקדמה - להוסיף כי לפי תנאי החוזה, היא רשאית לדרוש את התשלום בחזרה. די היה בכך; הבנק, מנפיק הערבות, לא היה צריך לפשפש בקרביה של עסקת היסוד ולבדוק אם אכן עומדת למשיבה הזכות להחזר המקדמה אם לאו. עיון בדרישות החילוט מעלה כי בדין המשיבה טוענת שלא נפל פגם בלשונן ושגם הבנק לא העלה את הטענה כי לא נוסחו כדין. 4. אמנם הפסיקה התירה לבתי המשפט לפגוע בעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית, אבל ,,[...] אף שבעיקרון קיימים החריגים [...] לעצמאותה של הערבות, הרי ייעשה בהם שימוש במשורה מקום שבו התנהגותו של המבקש את מימוש הערבות הייתה חמורה [...]'' (רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 539ה [2004; להלן: פרשת פרירון]). אין מדובר במקרים שבהם נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים לחוזה, ואפילו חוסר תום לב שהפגין הנפרע אינו סגי כדי לחסום בפני בעל הערבות את האפשרות לממשה. יש להיווכח במרמה ממש או בנסיבות ה,,מיוחדות'' בחומרתן שכבר נזכרו לעיל (כן ראו פרשת שיכון עובדים, עמ' 455ג). כלשון בית המשפט העליון בפרשת פרירון: ,,[...] על בית-המשפט לשקול את הצורך להגן על מוסד הערבות, ומנגד לו - את הצורך למנוע מימוש ערבויות בידי מוטב הנגוע במירמה או בחוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים [...]. טענות סותרות של בעלי-דין באשר לקיומן ולהפרתן של התחייבויות הדדיות עומדות, מטבען, במרכזם של הליכים משפטיים רבים. קיומה של מחלוקת חוזית איננו תנאי מספיק כדי לחסות בצלו של חריג הנסיבות המיוחדת [...]. כוחה ומעמדה של הערבות הבנקאית האוטונומית ייפגעו באופן ניכר אם יהיה די בהעלאת טענות רגילות הנוגעות לעיסקת היסוד, אף אם נתמכות הן בראיות לכאורה, כדי להביא למתן סעד זמני שימנע את מימוש הערבות [...] אף אם בית-המשפט מגיע למסקנה לכאורית כי אחד הצדדים הוא המפר, אין בכך על-מנת להוביל בהכרח למתן צו זמני שימנע מימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית. גם האמירה כי המוטב פעל לכאורה בחוסר תום-לב, אינה חייבת להביא לקביעה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות. דרוש חוסר תום-לב קיצוני על-מנת שנאמר כי מתקיים החריג של נסיבות מיוחדות. [...]'' (שם, עמ' 539ו-540ב ; ההדגשה אינה במקור; פרשת רשות שדות התעופה, עמ' 133ג; פרשת י' מושקוביץ, עמ' 452ד) וכפי שנאמר בפרשת שובל: ,,בהחלת החריגים למימושה של הערבות הבנקאית האוטונומית שוקל בית- המשפט, מן הצד האחד, את הצורך להגן על אופייה העצמאי של הערבות האוטונומית נוכח חשיבותה המרכזית בעולם הכלכלה כמכשיר הגנה יעיל על צדדים לעיסקות מסחר מורכבות בעולם המודרני; מצד אחר, נשקל הצורך להגן במקרים קיצוניים מפני מימושן של ערבויות בידי מוטב הנגוע במניעי מירמה או חוסר תום-לב ואי-הגינות בולטים מקום שמימוש כאמור עלול להביא לתוצאות בלתי צודקות ביחסים שבין הצדדים לעיסקת היסוד.'' (עמ' 134 ג-ד) 5. במקרה דנן לא הוכח ולוּ ברמז כי נתקיימו אותן נסיבות חריגות שבעטיין יש לעכב את מימוש הערבויות הבנקאיות. למעלה מן הנדרש אוסיף כי לכאורה, המבקשת גם לא עמדה בהתחייבויות כלפי המשיבה שקיבלה על עצמה בחוזה. בחוזה הובהר כי הוא כפוף להסכמתה של המזמינה לקבל את התוצר הסופי: "The agreement will be considered performed only after the Final acceptance certificate is signed and stamped by the final beneficiary's [המזמינה - ש' א'] representatives." (סעיף 17.3) על-כן הותנה גם התשלום למבקשת תמורת עבודתה: "The beneficiary[משיבה 2 - ש' א'] undertakes to pay the subcontractor [המבקשת - ש' א'] the price agreed for the performance of the agreement regarding the […] products, if the products and the related services are accepted by the final beneficiary." (סעיף 3.3; ההדגשה במקור) "In case of termination, the subcontractor is only entitled to the payment corresponding to the part of the agreement performed until its termination. The part of the agreement performed until termination date means only the part fulfilled and received without observations by the beneficiary and/or final beneficiary." (סעיף 13.3; ההדגשה אינה במקור) הוא הדין בערבויות שהעמידה המבקשת, אשר נקבע כי תושבנה לאחר שהמזמינה תאשר כי העבודה בוצעה לשביעות רצונה (סעיף 4.3). בבקשתה (סעיף 4) טענה המבקשת כי מילאה אחר כל התחייבויותיה וביצעה את העבודות במיזם ללא דופי. והנה מתברר כי לא זו בלבד שהמזמינה לא קיבלה את המערכת בזמן, אלא גם שכאשר התקבלה דחתה אותה מחמת איכותה הירודה. המשיבה טוענת כי מבחינת המזמינה, היא הפרה את החוזה עמה, ועל-כן לא שולם לה בעבור עבודתה, הערבויות שהעמידה חולטו והיא אף נקנסה. לבקשת המשיבה, ניאותה המזמינה לדחות את מועד ההספקה כמה פעמים, אך לבסוף עמדה על כך שתקבל את המוצר לא יאוחר מיום 09.08.13 (ראו המכתבים ששלחה, נספח 5 לבקשת הביטול). במכתב מיום 13.08.13, למשל, פירטה המזמינה את ההפרות וציינה כי התכנה אינה תואמת את הדרישות הפרטניות שפורטו בהצעה הטכנית שצורפה לחוברת המכרז, וכי ההתחייבויות שנקבעו בחוזה לא בוצעו עד ליום 09.08.13. בישיבה שהתקיימה שבוע לפני שנשלח המכתב, שבה השתתפו גם מנכ"ל המבקשת ומנהל הפרויקטים שלה (הפרוטוקול - נספח 4 לבקשת הביטול), הקביל אחד מנציגי המזמינה את המערכת שהוזמנה למכונית יוקרתית וחדישה אשר ביום קבלתה מוכנה לפעולה ללא דופי, ואת המערכת שסופקה - לכלִי רכב מדגם נחות בהרבה. עם המצב הזה, לדבריו, המזמינה אינה מוכנה להסכין. המבקשת מבקשת לקבל כי רק זמן מה לפני שנקלעו הצדדים להליך טענה המשיבה כלפיה כי לא עמדה בהתחייבויותיה. היא הגדילה עשות והצהירה כי איש מהצדדים אינו חולק על כך שלא נפל רבב בעבודתה (סעיף 4 לבקשתה). גם טענה זו עומדת בסתירה למה שנאמר בישיבה שציטטתי, וכן לראיות נוספות שהציגה המשיבה. יום לאחר ששלחה המזמינה את המכתב דלעיל למשיבה, כתבה המשיבה למבקשת - לפי מכתבה, לא בפעם הראשונה - כי המזמינה קנסה אותה בשל האיחור בקיום ההתחייבויות על-פי ההסכם שביניהן, וכי פרק הזמן לעשות זאת הוארך עד לתאריך 09.08.13 (נספח 6 לבקשת הביטול). כמו-כן צוין כי בפגישה מיום 22.07.13 העלתה המזמינה השגות על התאמתה של התכנה לדרישות שפורטו במכרז והודיעה למשיבה על הפרת החוזה. הואיל וגם נציגי המבקשת נכחו בפגישות שנערכו עם נציגי המזמינה קודם לכן ושמעו במו אוזניהם את טרוניותיהם אחת-לאחת, בלאו הכֵי אין ספק כי המבקשת הייתה מודעת לטענות. וגם אם המשיבה טענה לפני המזמינה כי עד ליום 09.08.13 קוימו כל ההתחייבויות המהותיות שנדרשו בהסכם ביניהן (נספח ז לבקשה ליתן את הצו, פסקה שנייה), אין בכך כדי להועיל למבקשת. מטבע הדברים, המשיבה ניסתה בכל מאודה שהמזמינה תקבל את המערכת. העובדה שלָא אסתייעא מילתא אינה מעלה ואינה מורידה מכך שהמזמינה מיאנה לקבל את המערכת ולהעביר אליה את התמורה בעבורה. 6. מכל האמור עד הנה מתבקשת המסקנה כי הדרישות לחילוט הערבויות לא ניחתו מן החלל הריק. אדרבה, הן מילאו אחר התנאים שנקבעו בכתבי הערבויות, ובוודאי אין לומר כי התקיים החריג שנקבע בפסיקה לכלל שלפיו הערבות עצמאית. לא מצאתי אפוא מקום להורות עוד על עיכוב בחילוט הערבויות. לפני סיום אציין כי בחוזה נקבע שהוא יפורש על-פי הדין הרומני, והצדדים הסמיכו את בית המשפט בבוקרשט לדון בכל סכסוך ביניהם שינבע ממנו. לא נדרשתי לטענת המשיבה כי טענות המבקשת נגד חילוט הערבויות מקומן בבית המשפט שהוסמך להכריע בהן, מאחר שבדיון האחרון הצהירה המשיבה כי היא מוותרת עליה. המבקשת תבעה את המשיבה לדין ברומניה, והטענות בעניין עסקאות היסוד תידונה בתיק שנפתח שם. מכל הטעמים דלעיל אני מורה על ביטול צו המניעה שניתן ביום 27.10.13. משהתייתר הדיון בהמרצת הפתיחה, אני מורה על דחייתה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט, וכן תשלם לה שכר טרחת עורך-דין בסך 50,000 ₪, בצירוף מס ערך מוסף כחוק.צו מניעה זמניבנקצוויםצו מניעהערבות