בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכיר הראשי 1. עניינו של פסק דין זה בערעור על החלטת כב' הרשם של בית משפט זה. 2. בהחלטה שביסוד הערעור דחה הרשם "בקשה לעיון חוזר בהחלטת המזכיר הראשי", שבאה בעקבות קביעת המזכירה הראשית של בית משפט זה כי על המערערת להפקיד ערבון להוצאות המדינה בעמ"נ 40213-07-13 בסכום של 5,000 ש"ח. 3. ברקע ההליכים עומדת בקשה של המערערת להכיר בה כאסירת ציון בעקבות פעילות ציונית שלה באתיופיה והסבל שסבלה בגינה. עד כה לא השיגה המערערת את מבוקשה. ועדת הרשות לאסירי ציון קבעה כי המערערת לא עמדה בתנאי שעניינו "שישה חודשים לפחות במעצר", שכן שהתה במעצר לתקופה קצרה יותר ולאחר מכן במעצר בית. ערר שהגישה המערערת על אותה החלטה נדחה. בעקבות דחייה זו הגישה את הערעור המינהלי, שבקשר אליו ניתנה החלטת הרשם שבה עסקינן. 4. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שלאחר עיון בהחלטת המזכירה הראשית תהיה המערערת פטורה מהפקדת ערבון בערעור המינהלי שהגישה. 5. מהחלטת הרשם עולה כי הוא סבר שיש לבחון את בקשתה של המערערת על רקע "השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון", שהם "מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל", כתנאים מצטברים (ע' 2, ש' 16-13 להחלטתו). בהמשך לכך מצא הרשם כי המערערת לא עמדה במה שנדרש כדי לשכנע שאין לה יכולת כלכלית להפקיד את הערבון (שם, ש' 24-18) ולא נדרש לעניין סיכויי הערעור. לאחר קביעתו האמורה הוסיף כב' הרשם: "לא מצאתי גם להתערב בהחלטת המזכיר הראשי שכן אינני סבור שהערבון אינו תואם את מהות התיק ומורכבותו". 6. למעשה, לנוכח מהות ההליך שלפניו, היה אמור כב' הרשם להידרש רק לעניין האחרון שאליו נדרש ולא לעניינים שאליהם נדרש בעיקר ובתחילה. כך עולה למשל מההחלטה ברע"א 8098/01 רחמים נ' ליגד (מ-21.11.01), שאליה מפנה המשיבה בסיכומיה בערעור דנן (בסעיף 45). באותה החלטה נאמר לגבי השגה על הערבון שקבע המזכיר הראשי, כי ניתן להגישה "בלא קשר לסיכויי ההליך או למצבו הכלכלי" של המשיג, ובהמשך לכך כי "הטענה העומדת ביסוד הליך מעין זה אינה טענת עוני, כי אם טענה לפיה הערבון שנקבע חורג בשיעורו מתכלית הפקדתו של ערבון" וכי "על כן, טענות המשיבה לפיה לא הוכח עוני של המבקשת או כי סיכויי ההליך נמוכים אינן מהוות מחסום מפני היעתרות לבקשה שבפניי". לגבי השיקולים הרלבנטיים להכרעה במה שבו עסקינן נאמר באותה החלטה כי "השאלה המרכזית בקביעת גובהו של ערבון היא מה גובה ההוצאות הצפויות בהליך שבבית משפט זה", אם יידחה. עוד נאמר שם כי "כבכל התדיינות, סכום ההוצאות הצפוי עשוי להיות מושפע, מטבע הדברים, משורה של שיקולים ובהם מורכבות העניין שעל הפרק, היקפו, החידוש שבו, שוויו, סכום ההוצאות שנפסק בערכאות קודמות או בהליכים דומים בעבר בבית משפט זה... ושאר שיקולים הצריכים לעניין". 7. בבואנו ליישם את שרלבנטי לנסיבות המקרה דנן, אני סבור שיש להגיע למסקנה כי אין לחייב את המערערת בהפקדת ערבון. השיקול המרכזי עניינו בכך שהמדינה היא המשיבה בערעור המינהלי וכי לנוכח מהות ההליך - שעניינו התייחסות המדינה אל מי שפעל למענה וסבל בשל כך - ראוי ואולי אף צפוי שהמדינה לא תעתור כלל לחיוב המערערת בהוצאות במקרה שערעורה המינהלי יידחה, ושגם אם המדינה תפעל באורח שונה - צפוי שבית המשפט לא יחייב את המערערת בהוצאות. די בכך כדי שהערעור יתקבל ושהתוצאה תהיה כנ"ל. 8. על האמור לעיל ניתן להוסיף, כי עד שנת 2012 הוגשו השגות מן הסוג שמעלה המערערת (לעניין מעמדה כאסירת ציון) לבית הדין לעבודה, תוך שהמשיגים היו פטורים מהפקדת ערבון. השינוי החוקי שהביא לכך שהשגות מסוג ההשגה שהוגשה בענייננו תוגשנה לבית המשפט לעניינים מינהליים נבע משיקולים הקשורים במקצועיותן של הערכאות השונות (ראו: הצעת חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 6), התשע"ב-2011, הצעות חוק הממשלה 633 (23.11.11) 160). נמצא, שבמה שנוגע לערבון אין סיבה שהמצב יהיה שונה מזה ששרר לפני התיקון. 9. מכל האמור לעיל עולה כי אפילו לפי אמות המידה ה"רגילות", של תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה שבעקבותיהן, היה מקום להגיע למסקנה כי במקרה דנן יש לפטור את המערערת מהפקדת ערבון. בגדר מה שלמעלה מן הצורך ניתן להוסיף ולומר, כי אילו היו אותן תקנות והפסיקה שבעקבותיהן מביאות לתוצאה שונה, הרי שבעוסקנו בהפקדת ערבון בהליך מינהלי פותחת לנו תקנה 28 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 פתח נוסף שדרכו ניתן להגיע אל התוצאה ההולמת יותר. הכוונה לכך שאותה תקנה מחילה לעניין שבו עסקינן את תקנות סדר הדין האזרחי "בשינויים המחויבים". כפועל יוצא מכך, ככל שהיינו נדרשים לכך, הרי שנסיבות המקרה דנן, השונות בתכלית מעניינים אזרחיים "רגילים", הן בגדר שינוי המצדיק גישה שונה. 10. בשולי הדברים אציין כי התנהלות המדינה בעניינים שברקע פסק דין זה תמוהה בעיניי. הנה כי כן, קביעת הערבון על ידי המזכיר הראשי נעשית מטבע הדברים ללא ירידה לרזולוציה הספציפית של כל מקרה ומקרה. זאת גם מתוך שקיימת האפשרות לעתור אל כב' הרשם מכח תקנה 430 לתקסד"א בבקשה לעיון בקביעת המזכיר הראשי (כפי שעשתה המערערת דנן). משהמערערת פעלה כפי שפעלה ושגישת המדינה בהליך העיקרי היא בדרך כלל כפי שצוין לעיל בסעיף 7, לא ברור מדוע המדינה התנגדה לכל אורך הדרך למה שהמבקשת עתרה לו - הן לפני כב' הרשם והן במסגרת ערעור זה. 11. לנוכח כל האמור, השורה התחתונה היא שהערעור מתקבל ושהמערערת פטורה מהפקדת ערבון בערעור המינהלי שאותו הגישה. 12. המשיבה תשלם למערערת הוצאות ערעור זה בסכום כולל של 3,000 ש"ח. עיון חוזרמסמכים