בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי ונציגי הציבור מר אילן לוי ומר משה חדד; ס"ע 11102-11-10) מיום 3.4.13, בו חויב המבקש לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות שונות בסך כולל של כ-186,384 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.10, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 6,000 ₪. הרקע לבקשה 2. מפסק הדין עולה כי המשיב עבד בדפוס השחר (להלן - בית הדפוס) החל מחודש יוני 1986. תחילה עבד המשיב אצל אביו של המבקש, ולאחר פטירתו של האב בחודש ספטמבר 1994, המשיך המשיב לעבוד אצל המבקש. ביום 16.8.2010 מסר המבקש למשיב מכתב בו נאמר כי האחרון אינו יכול להישאר בבית הדפוס בשל חוסר עבודה (להלן - המכתב). 3. על רקע האמור הגיש המשיב בבית הדין האזורי תביעה כנגד המבקש לתשלום זכויות סוציאליות שונות, לרבות הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בבית הדפוס וסיומה. המבקש הגיש תביעה שכנגד בדבר קיזוז החוב שהמשיב חב לו בגין 660 שעות עבודה ששולמו לו ביתר. 4. ביסוד התובענה עמדו שתי מחלוקות עובדתיות עיקריות: הראשונה, נוגעת לנסיבות סיום העבודה, כאשר טענת המשיב היתה כי פוטר מעבודתו בלא מתן הודעה מוקדמת ואילו טענת המבקש היתה כי המשיב התפטר מעבודתו; השניה, נוגעת למשך תקופת עבודתו של המשיב והאם יש לראותה כתקופה רצופה החל מתחילת עבודתו אצל אביו המנוח של המבקש או שמא רק החל מחודש נובמבר 1994, כאשר החל המבקש להפעיל את בית הדפוס, כטענתו. הנושאים הנוספים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים היו בדבר זכאותו של המשיב להפרשי שכר, להפרש דמי הבראה, לפיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה, החזר ניכוים וכן תוספת יוקר והפחתת שכר. 5. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בעיקרה. בכל הנוגע לנסיבות סיום העבודה, התקבלה גרסתו העובדתית של המשיב ונקבע כי פוטר מעבודתו ועל כן זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת; נקבע כי ממכתב מיום 16.8.10 עולה בבירור כי המשיב אינו יכול להישאר בבית הדפוס מחוסר עבודה ולא עולה כי המשיב יכל ללכת לביתו, על חשבון חופשה עד שתהיה עבודה, כפי שקרה במקרים קודמים; נקבע כי החלפת המנעול על ידי המבקש על מנת למנוע מהמשיב להתייצב לעבודה וכן הדברים שנאמרו בין השניים במהלך השיחה הטלפונית שהתקיימה בבוקר שלמחרת כאשר שב המשיב לעבודה לברר אם פוטר, מלמדים אף הם על פיטורים; התקבלה גרסתו העובדתית של המשיב לפיה הייתה רציפות בעבודתו בין התקופה בה אביו המנוח של המבקש ניהל את בית הדפוס ולבין התקופה בה החל המבקש להיות הבעלים; נקבע כי בהתאם לאמור בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, זכאי המשיב לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת העסקתו החל מחודש יוני 1986; נדחתה גרסת המבקש שחל נתק של מעל חצי שנה בהעסקת המשיב בסמוך לפטירת אביו המנוח ונקבע כי אף המבקש עצמו העיד שאכן היה רצף בתשלום משכורתו של המשיב. לאחר בחינת העדויות והראיות קבע בית הדין כי המשיב זכאי לשכר עבודה בעד חודשים יולי-אוגוסט 2010, להפרשי שכר בעד חודש מאי 2010, דמי הבראה, פיצוי בשל אי הפרשות לפנסיה תוספת יוקר והוצאות משפט. תביעת המשיב לפיצוי בגין הפסד דמי הבטלה נדחתה כמו גם תביעתו שכנגד שהגיש המבקש לעניין הקיזוז. 6. בסופו של יום חויב המבקש לשלם למשיב את הסכומים, הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.10: א. פיצוי פיטורים בסך 131,998 ₪; ב. הודעה מוקדמת בסך 5,462 ₪; ג. שכר החודשים יולי ואוגוסט 2010 בסך 7,740 ₪; ד. הפרשי שכר חודש מאי 2010 בסך 1,311 ₪; ה. דמי הבראה בסך 1,478 ₪; ו. פיצוי חלף אי הפרשות לפנסיה בסך 23,853 ₪; ז. החזר ניכוי שלא הועבר למבטחים לחודשים 2/10 ו- 8/10 בסך 1,670 ₪; ח. תוספת יוקר והפחתות שכר בסך 12,872 ₪; ט. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪. הבקשה וטענות הצדדים 7. המבקש הגיש באמצעות בא כוחו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש בעצמו את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שנקט המשיב כנגדו, וכן לביטול צו עיקול על חשבון בנק. מהבקשה עולה כי הערעור מכוון בעיקר כלפי הקביעה כי המשיב פוטר מעבודתו. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי המבקש נאלץ להוציא את המשיב לחופשה עקב ירידה דרסטית בהזמנות, וגם המשיב תרם להיווצרות המחסור בהזמנות עבודה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקש, המשיב לא היה זכאי לפיצוי כלשהו. ביחס למאזן הנוחות טוען המבקש כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, יהיה קשה להיפרע מהמשיב ולקבל את כספו בחזרה. 8. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לטענתו, מטרת המבקש בהגשת הבקשה היא להמשיך ולעכב את תשלום זכויותיו הסוציאליות כפי שנפסקו על ידי בית דין קמא, להן היה זכאי לפני למעלה משלוש שנים; מהצהרת המבקש בבית הדין האזורי עולה שהוא חייב סכומי כסף לא מבוטלים לא רק למשיב אלא גם לבנקים בסך 700,000 ₪ ועל כן סיכויי גביית מלוא החוב מהמבקש הינם נמוכים. לגופם של דברים טוען המשיב כי סיכויי הערעור אינם טובים, שכן עיקר קביעותיו של בית הדין מבוססות על התרשמותו מן העדויות והראיות שהובאו לפניו, בהן אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. לעניין מאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הביא כל מסמך המעיד על כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו. בקשר לכך נטען כי המשיב הוא אזרח שומר חוק וישלם כל סכום שיחויב בו כדין. לחילופין נטען כי יש לעכב את ביצוע של פסק הדין בכפוף להפקדת הסכום הפסוק העדכני בחשבון נאמנות, כפי שמופיע בדף החשבון של תיק ההוצאה לפועל. 9. המבקש לא הגיב לתשובת המשיב, על אף אורכה שניתנה לו. הכרעה 10. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי לכך יפורטו להלן. 11. נקודת המוצא היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ונסמך על שניים: סיכויי הערעור להתקבל גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, בין היתר במובן זה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאד על השבת המצב לקדמותו, ועלול לגרום למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח שהמבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת בראיות. 12. בנוגע לסיכויי הערעור - הקביעה כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת מושתתת על הקביעה העובדתית כי המשיב פוטר מעבודתו. מדובר במסקנה המבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב. לא מצאתי כי הטענות שמועלות בערעור מקימות סיכוי ממשי לחריגה מהעקרון האמור. אציין כי בית הדין היה ער למלוא נוסח המכתב ובכלל זה הסיומת ולפיה "כשיהיה עבודה נגיד לך". בית הדין הגיע למסקנה כי הארוע מיום 16.8.10 לא דמה לארועים קודמים בהם הוצא המשיב לחופשה בשל ירידה בעבודה. בין היתר משלא נכתב במכתב כי המשיב מוצא לחופשה; משלא ניתנה לו האפשרות להגיע למחרת; משהוחלפו המנעולים ומשטענת המשיב לפיה המבקש נהג להחליף מנעולים כאשר ביקש לפטר עובדים לא הוכחשה על ידי המבקש במפורש בחקירתו הנגדית ומשהשיב תשובה המחזקת את גרסת המשיב. הקביעה כי המשיב עבד ברציפות באותו מקום עבודה בבית הדפוס מבוססת גם היא על קביעות עובדתיות וכאמור - באלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. לא מצאתי על פני הדברים כי נפלה שגגה בקביעת בית הדין. יתר טענות המבקש בערעור כנגד חיובו ברכיבים השונים בפסק הדין נטענו ללא הנמקה ולא מצאתי כי סיכויי הערעור לגביהן ממשיים. גם בהתייחס למאזן הנוחות דינה של הבקשה להידחות. המבקש לא הציג ולו בדל של ראיה אודות מצבו הכלכלי של המשיב. יתרה מכך, לא עלה בידי המבקש להוכיח ולו לכאורה, כי יקשה עליו להיפרע מן המשיב אם ישלם את הסכום הפסוק ויתקבל הערעור. בנוסף, יש להביא בחשבון כי מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן אשר הגיעו למשיב במהלך תקופת עבודתו ובסיומה, וכי ככל שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין הצדקה כי יעוכב תשלום זכויות אלה פרק זמן נוסף. 13. סוף דבר- הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, מצאתי כי יש לחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 2,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבת כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועדיני עבודה