חוזה למתן רישיון שימוש מסחרי בטכנולוגיה לצורך פיתוח אפליקציה

חוזה למתן רישיון שימוש מסחרי בטכנולוגיה לצורך פיתוח אפליקציה

1. על פי הנטען בכתב התביעה, בין התובעת (להלן: "אמדוקס" או "התובעת") לבין חברה בשם טי ג'את סיסטמס 2006 בע"מ (להלן: "טי ג'את") נכרת הסכם ביום 17.1.12 למתן רישיון שימוש לאמדוקס בטכנולוגיה של טי ג'את (להלן: "הסכם הרישיון"). כפי שנאמר בהסכם, מטרת הרישיון היא לאפשר לאמדוקס לעשות שימוש מסחרי בטכנולוגיה של טי ג'את לצורך פיתוח אפליקציה המכונה LoopMe עבור חברת "סינגטל" בסינגפור שהיא ספקית תקשורת גלובאלית (להלן: "סינגטל").

ברקע התביעה, מצויים הליכים שבהם נקטה חברת טי ג'את משנתברר לה לטענתה – המוכחשת על ידי אמדוקס – כי ההתקשרות של אמדוקס איתה לא נועדה אלא כדי להונות את טי ג'את ולגנוב מאיתה את קניינה הרוחני בטכנולוגיה; ולאחר שהתחוור לה כי זה המצב, פנתה טי ג'את לערכאות משפטיות בארה"ב לקבלת סעדים זמניים, שנועדו לטענתה למנוע את המשך גזילת קניינה הרוחני והפצתו לאחרים. ואמנם הסעדים הזמניים שנתבקשו על ידה ניתנו לה ביום 13.9.13 בצו שיצא מלפני בית המשפט הפדרלי בניו יורק (להלן: "בית המשפט הפדרלי").

לבקשת אמדוקס ולנוכח סעיף הבוררות שבהסכם הרישיון, הצדדים להסכם הופנו על ידי בית המשפט הפדרלי להליך בוררות המתנהל גם כיום בארה"ב. במסגרתו הגישו הן טי ג'את והן אמדוקס תביעות הדדיות זו כנגד זו.


2. לטענת אמדוקס, פנייתה של טי ג'את לערכאות משפטיות בארה"ב ובעיתוי שנעשתה – זמן קצר לאחר שאמדוקס שילמה לטי ג'את את מלוא התמורה הנקובה בהסכם הרישיון (1,500,000 דולר) – נועדה "לסחוט את התובעת (אמדוקס – ע.ב.)" ובתוך כך לגרום "בצורה זדונית" להפרת החוזה של אמדוקס עם סינגטל. ואמנם בנסיבות שנוצרו ביטלה סינגטל את החוזה שבינה לבין אמדוקס וחזרה בה מכוונתה להשיק את אפליקציית LoopMe.

על רקע זה הגישה אמדוקס את התביעה דנן נגד שלושת הנתבעים (להלן: "הנתבעים") תוך שנטען כי "הנתבעים 1 ו- 2, תושבי ואזרחי ישראל, הינם מנהלי טי ג'את חברה המאוגדת בישראל. הנתבעת 3 היא בעלת השליטה בטי ג'את. הנתבעים 1 ו- 2 הם הלכה למעשה החברה עצמה... הם מקבלי ההחלטות והזרועות הפעילות והיחידות בטי ג'את" (ראו: סע' 9 לכתב התביעה, להלן: "התביעה" או "התביעה בישראל"). נטען שהנתבעים הם שעומדים מאחורי "הליכי הסרק" שבהם נקטה טי ג'את בארה"ב והכל במטרה ליצור לחץ פסול ולפגוע בעסקיה של אמדוקס ולגרום לה לנזקים; ואף להפרת החוזה של אמדוקס עם סינגטל. בגדר עילות התביעה בישראל – נטען לרשלנות, הפרת חובה חקוקה, גרם הפרת חוזה ולשון הרע; והסעד הנתבע הוא 20,000,000 ש"ח בגין נזקיה הנטענים של אמדוקס. יוער כי אין כל רמז בכתב התביעה כיצד ובאיזה אופן חושב סכום זה.

הנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי התביעה היא תביעת סרק, וכי כל עניינה הוא "ברצונה הנפסד של התובעת (אמדוקס – ע.ב.) להלך אימים על הנתבעים במסגרת הליך בוררות המתנהל בימים אלה בארה"ב לבקשת התובעת עצמה, ואשר דן באותם העניינים ממש הנדונים במסגרת התובענה דכאן" (ראו: סע' 1 לכתב ההגנה). בד בבד הגישו הנתבעים גם בקשה לסילוק התביעה על הסף. במסגרת הבקשה נטען, בין היתר, להעדר עילה והעדר יריבות שעה ש"התובענה הוגשה נגד בעלי הדין הלא נכונים וזאת מתוך מטרה להלך עליהם אימים ולחמוק מתניית בוררות תקפה" (סעיף 1 לבקשה). עוד נטען כי "בירורה של התובענה דנא במקביל לבירורו של הליך הבוררות המתנהל בארה"ב תוביל למצב בלתי נסבל בעליל במסגרתו יתנהלו במקביל שני הליכים משפטיים מקבילים באותם הנושאים בדיוק תוך בזבוז משווע של משאבים שיפוטיים ותוך יצירת סיכון לקבלת החלטות סותרות". על כן ולחילופין נתבקש בית המשפט לעכב את התביעה בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, מחמת תניית הבוררות שבהסכם הרישיון ובשל קיומו של הליך אחר תלוי ועומד.

3. בה בעת ומשהוגשה התביעה לבית משפט זה, פנתה טי ג'את לבית המשפט הפדרלי בניו יורק בבקשה שיוציא מלפניו צו אשר יאסור על אמדוקס לנהל את התביעה בישראל, שכן זו אינה עולה בקנה אחד עם תניית הבוררות שבהסכם הרישיון ואף מנוגדת לצו שניתן על ידי בית המשפט הפדרלי בניו יורק שהורה על קיום הבוררות. ואמנם ביום 9.12.13 ניתן צו על ידי בית המשפט הפדרלי האוסר על התובעת ניהול הליכים שיש בהם כדי לפגוע, להפריע או לעכב בכל אופן שהוא את הליכי הבוררות המתקיימים בניו יורק, לרבות התביעה בישראל (antisuit injunction, להלן: "הצו הפדרלי").

בעקבות הצו הפדרלי, הגישה אמדוקס "בקשה לעיכוב הליכים" של התביעה בישראל עד למתן החלטה סופית בהליך הבוררות המתנהל בימים אלה בניו יורק (הצו הפדרלי צורף כנספח לבקשה לעיכוב הליכים). הנתבעים בתשובה לבקשה, הודיעו שהם מתנגדים לה וכי הם עומדים על מחיקתה של התביעה. לטענתם, בית המשפט הפדרלי אסר על אמדוקס בתכלית האיסור לנהל את התביעה בישראל תוך שאף הכתיר אותה כ"especially vexatious action", היינו כתביעה שהיא במובהק קנטרנית, טורדנית וחסרת תום לב (ראו: סעיפים 4-1 לתשובה לבקשה לעיכוב הליכים). לא רק זאת אלא שלטענת הנתבעים, מהצו הפדרלי עולה כי ככל שברצונה של אמדוקס לנהל את התביעה נגד הנתבעים, עליה לעשות כן במסגרת הבוררות המתנהלת כיום בארה"ב ולא במסגרת ניהול תביעה נפרדת בישראל. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי "נוכח קביעותיו הברורות של בית המשפט הפדרלי, זכאים הנתבעים להסרת העננה הרובצת מעל ראשם ולסילוק התביעה בישראל כנגדם – תביעה בסכום אסטרונומי המסבה להם ולבני משפחתם עוגמת נפש מרובה ולחצים נפשיים לא מבוטלים" (סעיף 14 לתשובה לבקשה לעיכוב הליכים).

4. יצוין כי בד בבד עם הגשת תשובת הנתבעים לבקשת התובעת לעיכוב הליכים, הגישו הנתבעים גם בקשה "למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף" משלא הגיבה התובעת לבקשה חרף החלטת בית המשפט מיום 20.11.13 שהורתה לה לעשות כן בתוך 20 ימים. ואולם אומר כבר כעת שלא היה כל מקום להגיש בקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף לגופה בנסיבות שנוצרו. כך מקום שבעת שניתן הצו הפדרלי טרם חלף המועד שהוקצב לאמדוקס להגשת תשובה לבקשה לסילוק על הסף; ומשניתן הצו הפדרלי האוסר על המשך ניהול ההליך בתיק בתביעה בישראל, ממילא לא היה עוד מקום שאמדוקס תשיב בשלב זה לבקשה לסילוק על הסף.

מאותו טעם עצמו גם אין מקום להידרש לבקשה שהגישו הנתבעים לאחרונה אותה הכתירו "בקשה דחופה". במסגרתה נטען כי לאחרונה נתחוור לנתבעים, מתוך תצהיר שהוגש לבית המשפט הפדרלי בארה"ב על ידי מי שהוא דירקטור באחת מהחברות בקבוצת אמדוקס, כי מי שהתקשרה בהסכם עם סינגטל אינה התובעת דכאן כי אם חברה אחרת מקבוצת אמדוקס, ודי בכך כדי להשמיט את היסוד מן התביעה בישראל. בשל כך ביקשו הנתבעים כי בית משפט זה יזמן דיון כדי לדון בטענות אלה שבפיהם, שאז גם תידון הבקשה לסילוק על הסף. אלא משניתן הצו הפדרלי, אין מקום לבקשה ממין זה, שהרי נאסר על המשך ניהול ההליך כאן – כפי שהנתבעים עצמם טוענים ומדגישים במסגרת תשובתם לבקשה שהגיבה אמדוקס לעיכוב הליכים.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כולם שהוגשו לתיק ובצווים שיצאו מלפני בית המשפט הפדרלי, ובראשם הצו הפדרלי כהגדרתו לעיל, דעתי היא כי אין מקום להותיר את התביעה תלויה ועומדת וכי יש למחקה. ואבאר.

בצו הפדרלי נאמר במפורש כי נאסר על התובעת לנהל כל הליך בישראל, ובכלל זה את התביעה דנן. בצו הפדרלי אף יש התייחסות מפורשת ונרחבת לתביעה בישראל ולפרטי כתב התביעה שהגישה אמדוקס בישראל. ביחס לזהותם של הנתבעים בתביעה בישראל, נאמר שקיימת קרבה מהותית בינם לטי ג'את, ולבשון הצו: "Substantial similiarity and affiliation".

ועוד נאמר שם כי התביעה בישראל שאותה יזמה אמדוקס נגד הנתבעים, נובעת אך ורק משום תפקידם בטי ג'את; וכן שבמסגרת התביעה בישראל ההתייחסות לטי ג'את ולנתבעים היא כאל ישות אחרת (the same entities), וכי ניהולה של התביעה בישראל חותר תחת סמכותו של בית המשפט הפדרלי. וכך בלשון הצו, בעמ' 3 שבו:

"Indeed, the Israeli complaint itself treats Petitioner and the Israeli Defendants as the same entities".

ובהמשך לכך, בעמ' 4:

"Indeed as noted above, any liability the Israeli Defendants face is based upon their actions in relations to Petitioner's lawsuit here and the agreement between the parties. And the Israeli complaint does not distinguish between Petitioner, the named party in this lawsuit, and the Israeli Defendants against whom Respondents claim to have been injured because of Petitioner's allegedly frivolous action".

וכפועל יוצא מכך, בסעיף 5 לצו נקבע:

"Because the Israeli action therefore undermines this Court's jurisdiction to compel that arbitration, an antisuit injunction is appropriate… The possibility that an Israeli court could issue a conflicting judgment as to the merits of Petitioner's claims and the attendant forum-shopping concerns that risk poses therefore supports an antisuit injunction".

6. זאת ועוד. בית המשפט הפדרלי נתן את התייחסותו גם לכך שהנתבעים אינם צד להסכם הרישיון, שמכוחו הופנו הצדדים להסכם להליך הבוררות בארה"ב. בהקשר זה נאמר, כי משהנתבעים נתנו הסכמתם לכך שהתביעה נגדם תתנהל אף היא במסגרת הבוררות המתנהלת בארה"ב בין אמדוקס לטי ג'את – הרי שאמדוקס אינה יכולה בנסיבות העניין ואך בשל כך שהנתבעים אינם צד להסכם הבוררות, לשנות ממסקנת בית המשפט הפדרלי שלפיה אין מקום לניהול התביעה בישראל. ואמנם הנתבעים נתנו הסכמתם כאמור (ראו: סעיף 12 לתשובת הנתבעים לבקשה לעיכוב הליכים). בנוסף נאמר, כי השאלה אם בכלל תביעה נגד הנתבעים היא ראויה אם לאו, היא עניין לבורר לענות בו.

בהינתן כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה. עם זאת, איני עושה צו להוצאות, שכן כפי שציין אף בית המשפט הפדרלי, כל עוד לא ניתן הצו הפדרלי, לא היה צו מפורש שאוסר על הגשת התביעה בישראל. ועוד נאמר כי גם לא היה ברור שאמדוקס היתה יכולה בהכרח לכפות על הנתבעים את בירור התביעה כלפיהם במסגרת הליך הבוררות אלמלא ניתנה לכך הסכמת הנתבעים; וכי זו ניתנה למעשה רק משהוגשה הבקשה לבית המשפט הפדרלי שבעקבותיה ניתן הצו הפדרלי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. משרדים שירותים ומסחר

  2. סגירת פטיו במבנה מסחרי

  3. מידע מסחרי - חופש המידע

  4. צו הפסקת שימוש (מסחרי/עסקי)

  5. הסכם הסחר ישראל האיחוד האירופי

  6. תביעה בגין הצעה לרכוש שטח מסחרי במבנה

  7. בקשה להכשרה בדיעבד של תוספת שנבנתה למבנה מסחרי

  8. בקשה לתוספת קומות מגורים מעל קומה מסחרית קיימת

  9. ערר אישור תוכנית מצב קיים בשינויים במבנה מסחרי במקרקעי

  10. שימוש בנכס למגורים בניגוד לשימוש המיועד לאולם הקומה המסחרית

  11. חוזה למתן רישיון שימוש מסחרי בטכנולוגיה לצורך פיתוח אפליקציה

  12. צו המחייב עובד לשעבר להעביר למעסיק את כל המידע המסחרי שברשותו

  13. סמכות בית משפט אזרחי רגיל: פעולה אזרחית או מסחרית של גוף ציבורי

  14. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון