בקשה להסב דוחות על שמות שוכרי המכוניות

ביקשה להסב דוחות על שמות כל אחד משוכרי אותן המכוניות – במועדי הוצאת הדוחות

משהתברר לעירייה כי כל שבעת השוכרים הינם תושבי חו"ל היא דרשה מהמשיבה, בטרם תסב הדוחות כמתבקש, להעביר לידיה העתקים של צילומי הדרכונים של כל אחד מאותם השוכרים.
המשיבה סירבה לדרישה זו. היא הודיעה לעירייה כי די בפרטי השוכרים, תושבי חו"ל הנ"ל, כפי שהעבירה אותם לעירייה, בצירוף התצהיר שאימת כי אכן אלה נתוני שוכרי הרכב כמופיע בספריה.
בעקבות כך, נמנעה העירייה מהסבת הדוחות על שם השוכרים והמשיבה ביקשה להישפט ביחס לאותם הדוחות – והעניין הובא בפני בימ"ש השלום באשדוד.
בהחלטה מיום 21.8.13 קבע בימ"ש השלום (כב' השופט אלון רום) כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה (הנדרש עפ"י סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה) כי "היא אינה אחראית לעבירות החנייה בגינן הוצאו דוחות החנייה, ולאחר שמסרה (העירייה – י.א.) את פרטי שוכרי המכוניות בזמן ביצוע עבירות החניה כנדרש בחוק, אזי על המאשימה (העירייה – י.א.) להסב את הדוחות על שם שוכרי הרכב שאת שמם מסרה בכל אחד מהתיקים שאוחדו לצורך דיון בבקשה זו. לפיכך אני מזכה את הנאשמת (המשיבה) מהאישומים בכל התיקים. המאשימה רשאית להסב את הדוחות על שם השוכרים בכפוף למועדים הקבועים בחוק".

2. בפני ערעור שהגישה עיריית אשדוד על החלטתו הנ"ל של בימ"ש השלום – החלטה המהווה לגופו של דבר "פסק דין" בהליכי האישומים שהוגשו נגדה בעניין עבירות החנייה דנן.

3. בבסיס טענות המערערת, והמשיבה, עומדות כמובן הוראות סעיף 27 ב' (א) ו- (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961 (להלן – "הפקודה") שזו לשונן:
"27 ב (א) נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב
אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק לפי העניין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, או העמידו או החנהו כאמור, או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן – המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב, תחול החזקה האמורה בס"ק (א) על המחזיק.

(ג) ...".

תמצית המחלוקת שבין העירייה למשיבה (חברת ההשכרה) הינה למעשה עד כמה רשאית העירייה לדרוש מסמכים או נתונים מבעל הרכב (דהיינו – המשיבה) על מנת שיצא ידי חובת ההוכחה מי הוא שנהג או החנה את הרכב המושכר בעת ביצוע העבירה הנטענת.
לטענת המשיבה, אין מקום להבחין בעניין זה בין השכרת רכב לתושב ישראל לבין השכרתו לתושב חוץ.
כשם שעיריית אשדוד, ורשויות מקומיות נוספות, מסתפקות במקרה של הגשת בקשה להסבת הדו"ח לשוכר רכב ישראלי בהמצאת פרטיו כפי שנרשמו בספרי החברה המשכירה – ללא צורך בהצגת עותק של תעודת הזהות – כך צריך להיות גם בעניינו של שוכר רכב שהינו תושב חוץ.
די במסירת פרטיו, כולל מספרי הדרכון, מבלי לחייבו בהצגת העתק הדרכון.
המשיבה מוסיפה וטוענת כי דרישת העתק הדרכון מכבידה על חברות ההשכרה ודורשת התארגנות נוספת – שאין הצדקה לחייבן בה.
עוד טוענת המשיבה כי עמדתה זו מתבקשת גם מאחת מהגדרות "בעל רכב" שבפקודת התעבורה ולפיה:
"לעניין רכב שיש עליו הסכם שכירות או הסכם של מקח אגב שכירות או הסכם מכר – האדם המחזיק ברכב מכוח ההסכם".
על כן, טוענת המשיבה, די לה לחברה להשכרת רכב להראות כי הרכב הושכר בתקופה הרלבנטית ולמסור את פרטי השוכר שהחזיק בו מכוח הסכם השכירות מבלי צורך להמציא תעודות או העתקי תעודות מעבר לעצם מסירת הפרטים הנ"ל.

4. העירייה המערערת טענה וטוענת לעומת זאת כי סמכותו של התובע בבואו לבחון בקשה להסבת דו"ח לדרוש מהמבקש את הנתונים והמסמכים הנדרשים עפ"י שיקול דעתו לצורך הוכחת טענת המבקש מי הוא שעשה שימוש ברכב בעת ביצוע עבירת החנייה.
שעה שהמדובר בתושבי חוץ – אין די במסירת פרטי מספר הדרכון של שוכר הרכב, שכן בלעדי העתק הדרכון יקשה עד מאוד על התובע (ולענייננו – העירייה) לבצע את פעולות האיתור הנדרשות להמצאת הדו"ח, או כתב האישום , המוסב לידי אותו תושב חוץ ששכר את הרכב.

5. בית משפט השלום מצא כי "המשיבה עמדה בנטל להוכחה כי במועד עבירות החנייה הנדונות לא הייתה המחזיקה ברכבים בהם בוצעה העבירה... די במסמכים שצירפה לבקשת ההסבה שהגישה... סבורני כי אין יסוד בדין לדרישת המאשימה (העירייה) להציג העתק מדרכונו, או כל מסמך מזהה אחר של שוכר הרכב, שכן הנאשמת (המשיבה) הציגה את המסמכים שהיו ברשותה ואשר תואמים את דרישות החוק".
בימ"ש השלום הוסיף כי: "צודקת המאשימה בטיעוניה כי יכול להיווצר מצב לפיו בעקבות הסבת הדו"ח לשמו של תושב חוץ לא תוכל לגבות מתושב החוץ או מהתייר, שעזב (בינתיים) את הארץ ושב לארצו, את סכום הקנס. אולם, צודקת גם הנאשמת, בטענתה כי עניין זה נתון לשינוי חקיקתי, וכי אין המאשימה רשאית לעשות דין לעצמה ולסרב להסבת הדוחות, אשר בגינם הוגשו כל המסמכים והנתונים שבתיק".

6. בחינת הוראות סעיפים 27 א (א) (ב) לפקודת התעבורה – מובילים לדעתי למסקנה פרשנית שונה מזו שהגיע אליה ביהמ"ש קמא.
בס"ק 27 א (א) רישא נקבעה חזקה ראייתית ולפיה בעל הרכב הרשום הוא זה שנהג ברכב או החנה אותו בעת ביצוע העבירה.
אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה על ידי בעל הרכב "...אם הוכיח מי נהג ברכב... או החנהו כאמור".
ועפ"י ס"ק 27 א (ב) – אם "הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב" – כי אז תחול החזקה שברישא לס"ק 27 א (א) על אותו המחזיק שזהותו הוכחה על ידי בעל הרכב.
הוראות חוק אלה אינן קובעות מידות ושיעורין או דרכי הוכחה, אולם קובעות הן במפורש כי על "בעל הרכב" (לענייננו – המשיבה) להוכיח למי מסר את החזקה.
בחינת הדברים נמסרה על ידי המחוקק לשיקול דעתו של ה"תובע" – וזאת כמפורט בסעיף 239 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי.
לאמור, על מנת ש"בעל הרכב" יוכל להשתחרר מחזקת השימוש בו בעת ביצוע העבירה – שעה שמסר את הרכב לשימושו של אחר – עליו להוכיח הן את עצם מסירת הרכב לאחר והן את זהותו של אותו האחר.
אמור מכאן – אין די להסרת החזקה בכך שבעל הרכב הוכיח כי מסר את הרכב לאחר, אלא עליו להוכיח את זהותו של אותו אחר. ואם לא עמד בשתיים אלה – לא סרה מעליו חזקת המשתמש של בעל הרכב שבס"ק 27 ב (א) רישא.

7. המשיבה אינה חולקת כי זכאית ורשאית הרשות התובעת (ובענייננו העירייה) לדרוש את פרטי שוכר הרכב (שם, כחובת מספר ת.ז. וכו'). המשיבה מסכימה כמובן כי החובה להמצאת פרטים אלה (לצורך הסבת הדו"ח) הינה פועל יוצא ומתבקש מאליו מ"חובת ההוכחה" האמורה – הקבועה בסעיף 27 ב' לפקודת התעבורה.
זאת כמובן על אף שאין אותה הוראת חוק מפרטת ברחל בתך הקטנה את הפרטים או הנתונים אשר על בעל הרכב לתמוך בהם את בקשת ההסבה.
אין גם חולק כי סמכותו זו של ה"תובע" לדרוש את אותם הפרטים או המסמכים לאימותם – נעוצה בהסמכת ה"תובע" עפ"י אותה הוראת דין להסב דו"ח רק אם "הוכיח" בעל הרכב את מסירת השימוש ברכב לאחר.
על כן, לא מחוורת לי הטענה כי ה"תובע" אינו מוסמך עפ"י דין לדרוש מסמך רלבנטי לזיהויו של מקבל החזקה ברכב כל עוד לא יתקן המחוקק את הוראת החוק הנ"ל על דרך הוספת פריט זה מפורשות לגופו של החוק.

8. וגם זאת. תכלית ההתנאה הכפולה שבסעיף 27 ב (א) לפקודת התעבורה לעניין דרישת "בעל הרכב" להוכיח (א) כי מסר את הרכב ו-(ב) למי מסר את הרכב – הינה, בין היתר, על מנת לאפשר ל"תובע" להסב באופן אפקטיבי את הדו"ח לאותו האחר.
הסבה שכזו, כמוה כהגשת כתב אישום (פוטנציאלי), טעונה מטבע הדברים את תשתית הפרטים והתיעוד הנדרשת לשם ביצוע ההסבה של הדו"ח (שהינו למעשה כתב אישום).
הדברים אמורים להיות כמובן במסגרת הסבירות והמידתיות הנדרשת מרשות ציבורית באשר היא כזו.
השאלה הינה איפוא, האם דרישת "תובע" מ"בעל רכב" שהינו חברת השכרה, לצרף לבקשת הסבת דו"ח לשוכר רכב שהינו תושב חוץ – גם העתקי הדרכון של הנ"ל, האם דרישה שכזו הינה סבירה לצורך הפעלת סמכותו ושיקול דעתו – אם להסב את הדו"ח לשמו של אותו תושב חוץ.

9. לאחר שבחנתי הדברים וטענות הצדדים לעניין זה – מוצא אני כי דרישה זו הינה סבירה ביותר.
קיים קושי, בלתי נמנע, באיתור תייר, או תושב חוץ ששהה ביום פלוני בישראל – לצורך הנפקת והמצאת דו"ח ברירת הקנס (ענייננו בעבירת חנייה) אל מקום מושבו בחו"ל.
ברור כי המדובר בפעולה מורכבת יותר, מבחינה מנהלתית, מהמצאת אותו הדו"ח לתושב ישראל נקוב שם, כתובת ומספר תעודת זיהוי.
קושי זה יופחת אם יצורף לבקשת הסבת הדו"ח העתק מדרכונו של תושב החוץ.
זאת הואיל ובאמצעות מסמך זה – יוכל "התובע" לוודא ולאמת את נתוני תושב החוץ (שעשה שימוש ברכב המושכר בישראל) ויאפשר לו לעקוב אחר ביצוע המצאת הדו"ח בחו"ל ואף להיעזר לשם כך, במידת הצורך, ברשויות הנדרשות.
במהלך הדיון בערעור לא חלקו נציגי המשיבה כי אין קושי של ממש מבחינת חברות ההשכרה לספק העתקי דרכון שכזה כחלק מצרופות הבקשה להסבת הדו"ח על שם תושב חוץ.
כל שנדרש לכך מבחינתם הינו סריקת הדרכון של שוכר הרכב במחשב החברה .
סביר להניח כי רבות מחברות השכרת הרכב אכן סורקות את רישיונות הנהיגה ו/או דרכוני שוכרי הרכב בטרם השכרתו.
מכל מקום, וזה עיקר, דרישת עותק הדרכון על ידי ה"תובע", כחלק מהתיעוד הנדרש מ"בעל הרכב", לשם הוכחת זכאותו של המחזיק ברכב – מצויה גם מצויה בתחומי סמכותו לצורך הפעלת שיקול הדעת להסבת הדו"ח כאמור בסעיף 27 ב' (א) לפקודת התעבורה בנוסחו כפי שהוא עתה.
כמפורט לעיל, לא מקובלת עלי קביעתו של בימ"ש השלום כי דרישה זו אינה בסמכותו של ה"תובע" – כל עוד לא יתוקן החוק לעניין זה.

10. טענה נוספת שטענה המשיבה נסמכת כאמור על אחת מהגדרות "בעל הרכב" בפקודת התעבורה – ולפיה:
"לעניין רכב שיש עליו הסכם שכירות, או הסכם על מקח אגב שכירות או הסכם מכר – האדם המחזיק ברכב מכוח הסכם".
לטענתה, זוהי הוראת דין ספציפית ולפיה די לחברת ההשכרה להציג את הסכם השכירות על מנת להוציאה מחזקת השימוש המיוחסת ל"בעל הרכב", שבסעיף 27 ב' (א) לפקודת התעבורה, ללא צורך בפרטים נוספים.
אינני מקבל טענה זו שאיננה ממין העניין.
חלופת ההגדרה האמורה של "בעל הרכב" (בסעיף ההגדרות של הפקודה) אינה באה למעט או לגרוע מהחזקה הקבועה בסעיף 27 ב' לאותה הפקודה לעניין הנטל המוטל על בעל הרכב להוכיח מיהו שוכר הרכב. לאחר שימציא הוכחה כאמור – יהיה אותו השוכר ל"בעל הרכב" לתקופה בה הרכב שכור על ידו כאמור באותה ההגדרה.

11. סוף דבר – מהנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבל את הערעור וקובע כי בדין נמנעה המערערת מהסבת הדוחות, נשוא ערעור זה, משמה של המשיבה לשמם של השוכרים תושבי החוץ.
לפנים משורת הדין – ניתנת למשיבה ארכה עד ליום 1.3.2014 במהלכה תוכל להעביר לידי המערערת עותק מסמכי הזיהוי – של תושבי חו"ל שוכרי המכוניות, והמערערת תשוב ותבחן בקשת הסבת הדוחות לאחר קבלת אותם המסמכים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון