ערעור על דחיית בקשה למינוי מומחה נוסף באותו תחום

ערעור על דחיית בקשה למינוי מומחה נוסף באותו תחום: בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), שבגדרה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה. אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המבקש הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - החוק), שעניינה שתי תאונות דרכים שארעו ביום 23.3.08 וביום 2.9.09. עיון בתיק בית משפט קמא מעלה, כי בתאונה הראשונה נפגע התובע בכפות ידיו וכי בעקבות התאונה השניה התלונן על כאבים בצוואר ובגב התחתון. בבדיקת הדמיה של עמוד השדרה הצווארי מיום 4.9.09 לא נמצא תיעוד לשבר. בבדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי מיום 15.7.10 נמצא בגובה C1-2 סיבוב קל של הציר אטלנטו אקסיאלי, ככל הנראה טורטיקולוס, ובגובה C2-3 נמצא בקע דיסק מרכזי לוחץ על קדמת השק. בית משפט קמא מינה את ד"ר יונה יניב כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתה התייחסה המומחית לתאונת הדרכים הראשונה בלבד, סקרה את התלונות והממצאים ביחס לשורשי כפות הידיים, והעריכה את נכותו של המבקש בגין כך ב-10%. משהופנתה המומחית לכך שלא התייחסה ליתר תלונותיו האורתופדיות של התובע השיבה: "כעיקרון אני משתדלת לערוך חוות דעת בנושא הגף העליון בלבד, אני אמנם אורתופדית כללית אבל מזה למעלה מ 10 שנים שאני עוסקת בעיקר בגף העליון". כן ציינה המומחית, כי המבקש לא הזכיר בפניה תאונה נוספת פרט לתאונה הראשונה, והתלונן רק על הפגיעה בכפות ידיו. המומחית העירה, כי מן התיעוד הרפואי עולה, כי תלונות ביחס לפגיעות הנוספות הועלו על-ידי המבקש רק בסמוך לתאונת הדרכים, אך לא הוזכרו לאחר מכן, ואף ציינה כי בדיקת מיפוי עצמות מחודש יוני 2009 מראה קליטה רק באזור שורש כף היד, ולא באזורים אחרים. בעקבות דברים אלה פנה המבקש לבית משפט קמא בבקשה למינוי מומחה בתחום האורתופדי, לצורך הערכת הפגיעות הנוספות שנגרמו לו בשתי התאונות. המשיבה התנגדה לכך וטענה, כי ד"ר יניב מונתה כמומחית בתחום האורתופדיה, ולא בתחום כירורגיית כף יד, וככזו העריכה את מכלול פגיעותיו של המבקש. לחלופין ביקשה המשיבה להטיל את מימון שכר טרחתו של האורתופד הנוסף על המבקש. בהחלטה מיום 7.10.13 דחה בית משפט קמא את הבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה, ללא נימוקים, וקצב מועדים להגשת תחשיבי נזק. מכאן בקשת רשות הערעור, שבגדרה טוען המבקש, כי אם תיוותר החלטת בית משפט קמא על מכונה, יעמוד הוא בפני שוקת שבורה. זאת כיוון שבשלב זה אין בפני בית המשפט חוות דעת רפואית בעניין הפגיעות האורתופדיות הנוספות שנגרמו לו, והדרך היחידה העומדת בפניו להוכיח את אלה היא באמצעות בדיקתו על-ידי מומחה שימונה מטעם בית המשפט. המבקש מוסיף, כי אילו סברה המומחית, כי לא נגרמה לו נכות כתוצאה מן התאונה השניה, היה עליה לציין בחוות דעתה את ממצאי בדיקתה העומדים ביסוד קביעה כאמור ולפרט את נימוקיה, וזאת לא עשתה. המבקש סבור, כי לנוכח הצהרת המומחית, הרואה עצמה כמומחית בתחום הגפיים העליונות בלבד, אין מקום להורות לה לבדוק את המבקש שוב לצורך הערכת הפגיעה הצווארית. כן ציין המבקש, כי מתשובותיה של המומחית לשאלות ההבהרה עולה, כי היא כבר קיבעה את דעתה בעניין זה, ולכן אינה יכולה לשמש עוד כבודקת אובייקטיבית. אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתיק בית משפט קמא, הצעתי לצדדים בהחלטה מיום 11.12.13 להסכים למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה, שבשכרו יישא המבקש, כמימון ביניים. כן הוריתי למשיבה להשיב לבקשת רשות הערעור לגופה, במידה שההצעה אינה מקובלת עליה, ואף להתייחס לאפשרות לפיה הבקשה תידון כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, וזאת על יסוד החומר המונח בפני בית המשפט. המבקש הסכים להצעה. המשיבה לא הגיבה להחלטה, ואף לא להחלטה מאוחרת מיום 5.1.14, המתרה בה להסיר את המחדל. לפיכך, אין מנוס מהכרעה בבקשת רשות הערעור בהיעדר התייחסות מצד המשיבה, וכך אעשה. לאחר שעיינתי בתיק בית משפט קמא ושקלתי את הדברים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. דחיית הבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדיה משמעה, הלכה למעשה, דחיית טענות המבקש-התובע בכל הנוגע לנכות הנטענת בגין הפגיעה בצוואר ובגב התחתון. זאת כיוון שאין לתובע על-פי החוק דרך אחרת להוכיח קיומה של נכות עקב תאונת הדרכים, אלא באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי, שימונה על-ידי בית המשפט. לכן קבעה פסיקת בית המשפט העליון כי במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, שאז ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות שכרו של המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שבו אכן סובל תובע מנכות עקב התאונה (ראו: 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136 (1998); רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 30.5.12)). בענייננו, לא התייחסה ד"ר יניב למכלול הפגיעות האורתופדיות, שנטען כי נגרם למבקש בשתי התאונות, אלא רק לפגיעה בכפות הידיים שנגרמה בתאונה הראשונה. היא הסבירה, כי היא "משתדלת לערוך חוות דעת בנושא הגף העליון בלבד", והבהירה כי לא בדקה את התלונות בגין הפגיעה בצוואר ובגב התחתון, כיוון שהמבקש לא התלונן על כך בעת הבדיקה. גרסתו של המבקש בקשר לשארע בבדיקה היא שונה. לדבריו, הודיעה לו המומחית בראשית הבדיקה, כי היא מצמצמת בדיקתה לפגיעה בידיים בלבד, וכי לא תחווה דעתה באשר לפגיעות האורתופדיות הנוספות, והוא אף התקשר לבא כוחו ממקום הבדיקה כדי לעדכנו בעניין. כך או כך, ברור מתשובות המומחית, כי היא לא בדקה את צווארו של המבקש כמו גם את הגב התחתון, והתייחסותה למסמכים שהוצגו בנושא זה - חסרה. כך למשל, לא התייחסה המומחית לממצאי בדיקת CT של עמוד השדרה הצווארי מיום 15.7.10, המעידים על ממצאים בחוליות C1-2 ("סיבוב קל ימינה של הציר האטלנטו אקסיאלי ככל הנראה טורטיקוליס") ו- C2-3 ("בקע דיסק מרכזי לוחץ על קדמת השק"), ואף לא לבדיקת הדמיה של עמוד השדרה הצווארי שנערכה ביום 4.9.09, יומיים לאחר התאונה השניה, שבה לא נצפה שבר. במצב זה נראה, כי שאלת הפגיעה בצווארו של מבקש ובגב התחתון לא נבחנה כלל על-ידי המומחית. בדיקת ה- CT מיום 15.7.10, בצירוף תלונותיו של התובע על כאבים בצוואר ובגב התחתון לאחר תאונת הדרכים השניה, הם בבחינת ראשית ראיה לקיומה של נכות אורתופדית, המצדיקה את בדיקתו של המבקש בידי מומחה אורתופד. לנוכח הצהרתה של ד"ר יניב, כי היא משתדלת לערוך חוות דעת בנושא הגף העליון בלבד, אינני סבורה כי די בבדיקה נוספת של המבקש שתיערך על-ידי מומחית זו, אלא כי הדרך הנכונה היא מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה. עם זאת, כיוון שקיים תיעוד מועט ביותר בדבר הפגיעות האורתופדיות הנוספות, ובהתחשב בכך שבבדיקת הדמיה של עמוד השדרה הצווארי מיום 4.9.09 לא נמצא שבר, מתעורר סימן שאלה באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות הנטענת בצוואר ובגב התחתון לבין התאונות. במצב זה סבורה אני, כי יש מקום להטיל על המבקש לשאת במימון הביניים של שכרו של המומחה הנוסף שימונה בתחום האורתופדיה (ראו: רע"א 3007/12 הנ"ל). המבקש אף הסכים לכך בהודעתו מיום 19.12.13. מובן, כי אם יתברר, כי אכן היה טעם במינוי המומחה האורתופד הנוסף, כי אז ניתן יהיה לחייב את המשיבה לשאת בהוצאה האמורה. אשר על כן, הערעור מתקבל. בית משפט קמא ימנה מומחה נוסף בתחום האורתופדיה, שבמימון הביניים של שכרו יישא המבקש. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 5,000 ₪. מומחהבקשה למינוי מומחה נוסףערעורמינוי מומחה