ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופות שונות וכן נכות צמיתה בשיעור של 0% בגין פגיעה בעבודה. 2. ביום 27.6.13, התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם אך הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, משכך התיק הועבר אליי למתן פסק דין. 3. המערער כבר הופיע בפני מספר וועדות רפואיות, וערעורים מטעמו הגיעו לפתחו של בית הדין במספר הזדמנויות. עניינו של המערער הוחזר, לאחרונה, לדיון בפני וועדה בהרכב חדש עפ"י פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת יעקבס בתיק ב"ל 15058-05-12 (להלן: "פסק הדין"). 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. טעתה הוועדה עת החליטה לדחות את הערר ולהתעלם מההוראות שניתנו בפסקי דין קודמים, לרבות פסק הדין מיום 20.2.08. ב. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לאמור בחוות הדעת של ד"ר דקואר מיום 28.6.04. ג. טעתה הוועדה עת לא התייחסה לתוצאות בדיקת CT מיום 30.1.97, על אף שבסעיף 2 לבדיקה, תחת פרק סיכום צוין כי: "לא נמצא ממצא פתולוגי דיסקלי". ד. הוועדה התעלמה בכוונה מממצאי בדיקת ה-CT משנת 1997, והעדיפה להתמקד בבדיקת ה-CT מיום 15.3.03. ה. הוועדה החליטה על הניכוי בגין מצב קודם מבלי להסתמך על מסמכים רפואיים המצביעים על ממצאים קליניים, דוגמת אלה שנתגלו בבדיקת CT משנת 2003. ו. הוועדות הרפואיות השונות ננעלו בדעתן לדחות את הערר מחמת מצב קודם, מבלי שדאגו לנמק זאת, ולכן יש צורך שבית הדין יקבע את דרגת הנכות בעצמו ולבטל את קביעת הוועדה בכל הקשור למצב קודם. 5. אלה היו עיקר טיעוניו של המערער כפי שצוינו בהודעת הערעור. יחד עם זאת, בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם קאסם ביום 27.6.13, עמד המערער על כך שבית הדין יורה על ביטול הקביעה בגין מצב קודם, ויעמיד את דרגת הנכות על 10%. ב"כ המערער ציין כי הוא מתנגד נחרצות להחזרת עניינו של המערער לוועדה האחרונה בפניה התברר. 6. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה הייתה מודעת לצילומי ה- CTלפני התאונה ואחריה, ואף קבעה כי בצילום ה-CT לאחר התאונה אין ממצא טראומתי. ב. בתיקו של המערער קיימים מסמכים רפואיים שונים בהם צוין באופן מפורש כי קיימת הגבלה קלה בתנועות הצוואר עוד לפני התאונה. ג. בהחלטת הוועדה לא נפלה טעות משפטית כלשהי, בכל הקשור לניכוי בגין מצב קודם. יחד עם זאת, הודיע המשיב כי הוא מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, בכדי שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר דקואר, אשר בה התייחס המומחה באופן מפורש לניכוי בגין מצב הקודם. ד. אין מקום שבית הדין יורה על ביטול הקביעה בגין מצב קודם, ואין מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם בית הדין ייטול לידיו את הסמכות לבטל את קביעתה של הוועדה הרפואית בכל הקשור לניכוי בגין מצב קודם. 7. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי הונחו בפניה: פסק הדין, תיעוד רפואי, חוות הדעת של ד"ר דקואר ותוצאות צילומי CT של עמוד שדרה צווארי מיום 30.1.97 ומיום 15.3.03. הוועדה שמעה את תלונות המערער אשר ציין כי בטרם התאונה לא סבל מכאבים ומהגבלה בצוואר. ב. לאחר שהוועדה התייחסה לממצאי בדיקות ה-CT, סיכמה את ממצאיה כדלקמן: " הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 16.12.12, מעיון בתיקו הרפואי קיים דיווח מ-24.5.96, היה מעורב בתאונת דרכים, ב-9.4.96 נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. אותו הדיווח מ-7.5.94, אותו דיווח מ-11.1.97 - הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. ב-CT עמוד שדרה צווארי מ-30.1.97 - יישור לורדוזיס ללא ממצא נוסף. ב-CT עמוד שדרה צווארי מ-15.3.03 - בלט דיסק c2-c5 בצורה קלה. בטווח שנה לפני התאונה הנדונה, הנפגע סבל מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר. ב-CT לאחר התאונה (מספר שנים לאחר התאונה), אין ממצא טראומתי, ולכן צדקה הוועדה מדרג ראשון כאשר קבעה שיש להפחית מצב קודם בנכותו הקיימת בצוואר בדרגה של "הגבלה בצורה קלה", כפי שנרשם מספר פעמים בתיקו הרפואי". ד. עינינו הרואות, כי הוועדה קבעה את ממצאיה לרבות הניכוי בגין מצב קודם על סמך רישומים רפואיים, שנמצאו בתיקו הרפואי של המערער. רישומים אלה מבוססים על ביקורים אצל ד"ר דקואר עוד בטרם התאונה. יחד עם זאת, מעיון בבדיקת CT מיום 30.1.97, עולה כי לא נמצא ממצא פתולוגי דיסקלי, וזאת בניגוד לממצאים שעלו מבדיקת ה- CT מיום 13.3.03, לכן לא ברור מה הסיבה שעמדה מאחורי תלונות המערער על הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, בטרם התאונה. לא זו אף זו, במסגרת ממצאיה ציינה הוועדה כי בטווח שנה (לפני התאונה) הנפגע סבל מכאבים בצוואר, בעוד שבמסמכים אליהם הפנתה הוועדה, לא הוזכר ולו מסמך אחד הנופל בטווח השנה אשר ממנו ניתן ללמוד כי אכן המערער התלונן על הגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה צווארי. הרישומים אליהם הפנתה הוועדה, התבססו על הביקורים הרפואיים של המערער אצל ד"ר דקואר ריאד בהזדמנויות שונות, אם כי לא ברור אם תלונות אלה חלפו, שכן כאמור המערער לא התלונן, לכאורה, על כאבים בצוואר בטווח של שנה לפני התאונה. ה. לפיכך, ובשים לב לעובדה כי בפני הוועדה הונחה בדיקת CT משנת 1997, אשר לא נמצא בה ממצא פתולוגי דיסקלי אשר יכול להסביר הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, ראוי כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, על מנת שתבהיר אם אין בתוצאות בדיקת ה-CT משנת 1997 כדי להצדיק קבלת טענת המערער כי אכן מדובר בתלונות שחלפו וכי ערב התאונה שכאמור שהתרחשה ביום 4.4.98, לא סבל המערער מהגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה צווארי. ו. בחוות דעתו מיום 28.6.14 התייחס ד"ר דקואר, לשאלת קיומו של המצב הקודם, והסביר ארוכות מדוע לדעתו אין מקום לניכוי בגין מצב קודם. חוות הדעת לא זכתה להתייחסות כלשהי מטעם הוועדה, וגם בכך, כפי שאף מוסכם על המשיב, נפל פגם משפטי נוסף המצדיק את החזרת עניינו של המערער לוועדה. ז. יחד עם כל האמור לעיל, במסגרת הדיון שהתקיים בפני כב' הרשם קאסם, עמד המערער על כך שעניינו לא יוחזר לוועדה, וכי בית הדין יקבע בעצמו כי לא הייתה כל הצדקה לניכוי בגין מצב קודם. המערער אף הפנה, לתמיכה בבקשתו, לפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת יעקבס, בתיק ב"ל 2957/08. אלא מאי, שדווקא פסק דינו של בית הדין הארצי שניתן בערעור על החלטת בית דין זה בעניין אליו הפנה המערער, ובו נהפכה החלטת בית דין זה לקבוע את הנכות בעצמו, יש כדי להצדיק דחיית הבקשה לעשות כן בענייננו. בית הדין הארצי קבע בפסק הדין האמור, עב"ל 637/09 המל"ל-וקנין דבורה, מיום 07/02/10) כהאי לישנא - "|בית הדין מצא כי המקרה הנדון מצדיק כי הוא יקבע בעצמו את אחוזי הנכות של המשיבה, וכך עשה, בהסתמכו לצורך כך על יתר ממ צאי הוועדה. אנו סבורים כי בעשותו כן נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי. לעניין זה כבר נקבע כי רק במקרים חריגים, כאשר הטעות שנפלה בהחלטת הוועדה גלויה על פניה ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואי, יתקן בית הדין בעצמו את הטעות [דב"ע נא/50-99 זוהר כץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 סלומון אסור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 105; בר"ע 331/09 שרה מוצפי-פרץ - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.6.09)]. עניינה של המשיבה אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים תיקון הטעות על ידי בית הדין. אמנם, כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, בית הדין מצא פעם אחר פעם כי הממצאים עליהם מסתמכת הוועדה בקביעתה בדבר ניכוי מצב קודם אינם בגדר ממצאים קליניים מוכחים המצביעים על הגבלה קלה בע"ש. עם זאת, הוועדה הצביעה על ממצאים קליניים המצביעים על כך שהמשיבה סבלה מתסמונת היצרות התעלה הספינלית ובשל ליקוי זה נותחה בגבה. בנסיבות שכאלה, אין זה מתפקידו של בית הדין לחשב בעצמו את אחוזי הנכות. על בית הדין להחזיר את העניי ן לוועדה תוך העמדתה על טעותה המשפטית והדרכתה בדבר אופן בדיקת עניינו של המבוטח בהמשך, או העברת העניין לוועדה בהרכב אחר, לפי נסיבות המקרה. לעניין זה יפה הדרכת הוועדה כפי שנוסחה על ידי בית דין זה בעת שנזקק לעניינה של המערערת במסגרת עב"ל 153/07 שהוזכר ולפיה : "......הוועדה רשאית להפחית דרגת נכות בגין מצב קודם אך ורק אם יש בידה נתונים מוכחים כדוגמת רישומים רפואיים וצילומים המעידים על כך כי במועד קרות התאונה אפשר היה להעריך על יסוד תרגומם של ממצאים אלה לדרגת נכות בגין הגבלה בתנועות , כי עובר לאותו מועד א כן סבלה המערערת מהגבלת תנועות "(ההדגשה שלי ר.ר.). 14. הנה כי כן, בנסיבות המקרה שלפנינו אין מדובר בתיקון טעות משפטית גרידא, שאינה מצריכה ידע רפואי. אשר על כן דין הערעור בחלק זה שלו להתקבל, באופן שתבוטל קביעת בית הדין האזורי בדבר קביעת אחוזי הנכות של המשיבה בעצמו". ח. מוצאת אני כי המקרה בו עסקינן איננו נמנה על אותם מקרים בהם יחליף בית הדין את שיקול דעתו, בשיקול דעתה הרפואי המקצועי של הוועדה. הוועדה ביססה את קביעתה בגין מצב קודם על סמך רישומים רפואיים שלא ניתן להתעלם מהם, ומכל מקום אין מדובר בתיקון טעות משפטית גרידא שאינה מצריכה ידע רפואי לכן סבורני כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב. 8. לסיכום: עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן: א. תעיין בתיקו הרפואי של המערער לרבות בתוצאות צילום ה-CT מיום 30.1.97 ותבהיר אם לא ניתן לקבוע כי התלונות על הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי חלפו. תשומת לב הוועדה לעובדה כי בניגוד לקביעתה, בטווח של שנה לפני התאונה לא הוזכרו מסכמים כלשהם המצביעים על כך שלמערער היו תלונות בגין הגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה צווארי. ב. תעיין בחוות הדעת של ד"ר דקואר מיום 28.6.04 ותייחס לאמור בה, וככל שאינה מסכימה עם מסקנותיו והנמקותיו תסביר ותנמק את קביעתה. לבקשת המערער ובשים לב לאמור לעיל, הוא יהיה רשאי שלא להופיע בפני הוועדה, אלא אם הוועדה תהייה בדעה כי לא ניתן לוותר על נוכחותו בפניה. בנסיבות העניין, המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בכך כולל של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואהנכותדיני חברותועדה רפואית (ערעור)ערעורמניותועדה רפואיתערר