תקיפה בנסיבות מחמירות בצוותא לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין. בגין מעשיו אלה, נדון המערער למאסר בפועל של 12 חודשים; ל-12 חודשי מאסר מותנים; לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו; לחתימה על התחייבות בסך 15,000 ₪; ולתשלום פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. על חומרת העונש הוגש הערעור שבפנינו. עיקר טרוניתו של ב"כ המערער מופנה כנגד חומרת עונש המאסר שהוטל על המערער, כאשר נטען שעונש זה אינו הולם את נסיבות ביצוע העבירה, אינו הולם את הפסיקה בעבירות דומות ובמיוחד אינו עומד בדרישות האחידות בענישה, נוכח העונש של 5 חודשי מאסר בלבד שהוטלו על שותפו של המערער. ב"כ המערער מפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, וסבור כי יש להקל במידה רבה מהעונש שנגזר על מרשו. לעומתו, סבורה ב"כ המשיבה, כי העונש ראוי וכי אין להתערב בקביעת ביהמ"ש. בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן בו הודה המערער עולה, כי בתאריך 9/5/10 בסמוך לשעה 22:00, התקשר המערער אל המתלונן אותו הוא מכיר משכונת מגוריהם באשדוד, ומשהמתלונן לא ענה לו שלח המערער מסרון אל המתלונן בו דרש ממנו לענות לטלפון ולדבר עמו בדחיפות. המתלונן ענה לטלפון של המערער ואז דרש ממנו המערער, כי יסיע אותו למחוז חפצו באשדוד. המתלונן ניסה להימנע ממעשה זו בתואנות שונות, אך לבסוף נכנע ללחציו המאיימים של המערער. בשלב זה, דרש המערער מהמתלונן להסיעו ליעדים שונים, כשהוא כופה את המתלונן לעשות כרצונו בהתנהגות מאיימת ובהטלת אימה עליו. המתלונן חשש כי במידה ולא ייעתר לדרישותיו של המערער, הנ"ל יפגע בגופו. בשל איומיו של המערער, ביצע המתלונן כדרישותיו והסיעו ברכבו ברחבי העיר, דבר שלא היה מחויב לעשותו. בהתאם לכתב האישום, הודה המערער עוד, כי מפעם לפעם הוא הוסע עם שותפו לכתב האישום על ידי המתלונן ומפעם לפעם הם שילמו למתלונן עבור הנסיעות סכומים שבין 10 או 15 ₪. בתאריך 9/5/10, כאמור, ולדרישת המערער נסע המתלונן לאסוף את המערער כשהוא נוהג ברכבו של שותפו. המערער ושותפו לכתב האישום חיכו סמוך לביתו של המערער, נכנסו למושב הנוסעים שברכב והנחו את המתלונן למחוז חפצם. עם הגיעם לאותו מקום, ירדו השניים מהרכב ושוחחו עם אחרים. המתלונן המתין להם ברכב וכשסיימו ענייניהם הסיע אותם לשכונת מגוריהם וביקש מהם שירדו מהרכב. אלא שאז דרשו המערער ושותפו שיקח אותם למקום נוסף בעיר, וכאשר המתלונן סרב ואף ביקש מהמערער לא להתקשר אליו יותר, סטר המערער בחוזקה על לחיו הימנית של המתלונן. המתלונן יצא מהרכב והמערער יצא אחריו והחל להכותו באגרופים, הפילו ארצה והמשיך לתקוף אותו בבעיטות. בשלב זה, הצטרפו אל המערער הנאשם הנוסף ואדם אחר וכולם תקפו את המתלונן בצוותא והיכו אותו בכל חלקי גופו. אביו של המתלונן נקלע באקראי למקום, ניסה לחלץ את בנו מידי הנאשמים וכאשר ביקש להתקשר ולהזעיק את המשטרה, לקח המערער את הטלפון מידו. כתוצאה מהתקיפה האמורה, נגרמו למתלונן שבר באף, דימומים, שטפי דם ונפיחות מתחת לעין ימין, נפיחות בלחי שמאל, שפשופים בגוף ועוד, והמתלונן נזקק לטיפול רפואי בבית חולים. בטרם מתן גזר דין, הורה ביהמ"ש לשירות המבחן להכין תסקיר על המערער. מתסקיר זה ניתן ללמוד, כי המערער כבן 34, גרוש ואב ל-3 ילדים המתגורר באשדוד עם הוריו. אמו חולה מזה שנים והוא סועד אותה, כאר במהלך הדיון גם נאמר שאביו של המערער אינו בקו הבריאות. המערער עובד מזה שנים בתחום הלוגיסטיקה באשדוד, הגם שהוא נתון בחובות גבוהים למוסד לביטוח לאומי בשל אי תשלום מזונות לילדיו. שירות המבחן ערך בדיקות שתן למערער אשר טען, כי אינו משתמש בסמים ואינו צורך אלכוהול, אולם בבדיקה מיום 4/12/12 נמצאו אצלו שרידי סם מסוג גראס. המערער טען, כי אינו יודע את הסיבה לתוצאת בדיקת השתן ודבק בגרסתו כי אינו צורך סמים. המערער גם שלל את ביצוע העבירות בפני שירות המבחן, לדבריו לא איים על המתלונן כלל וכל המעשים נעשו בהסכמתו המלאה של המתלונן. הוא גם הכחיש, כי תקף את המתלונן וציין בפני שירות המבחן, כי אף ניסה לחלצו ולהפרידו מהתוקפים האחרים. כבר כאן נציין, כי בפני ביהמ"ש, ובעקבות הכחשה זו, שב והודה המערער בביצוע העבירות בטרם מתן גזר הדין. שירות המבחן התרשם כי המערער אינו לוקח אחריות על מעשיו ובשני התסקירים נמנע מהמלצה בעניינו של המערער. ביהמ"ש גם קיבל לעיונו תסקיר על המתלונן, שלא נחזור מטעמי צנעת הפרט על פרטיו, ודי אם נציין, כי המתלונן, אשר כאמור מוכר למערער, הוא אדם פגוע וחלש ופגיעתו של המערער בו, אך החלישה אותו יותר וערערה אותו מבחינה נפשית בצורה קשה. ביהמ"ש נתן משקל רב, בצדק, לכך שהמערער ושותפו ניצלו את המתלונן בצורה מחפירה ובריונית, תקפו אותו ואך בנס הגיע למקום האירוע אביו של המתלונן והציל אותו מידי תוקפיו. ביהמ"ש גם אבחן, אף זאת בצדק, בין עניינו של המערער לבין עניינו של שותפו, שכן חלקו של שותפו של המערער בעבירה קטן מזה של המערער וגם נסיבותיו האישיות שונות משל המערער. בצדק גם ציין ביהמ"ש, כי מחובתו של ביהמ"ש להגן על החלשים בחברה, בין היתר על ידי ענישה מחמירה. עיינו בפסיקה שהוגשה לנו על ידי ב"כ כל הצדדים ולא מצאנו כי בימ"ש קמא חרג מהענישה הראויה באופן המצדיק את התערבותנו. ביהמ"ש שקל את כל השיקולים הרלבנטיים, נתן להם את המשקל הראוי ובסופו של יום, בחר לדון את המערער לעונשים כאמור לעיל. לא מצאנו שיש להתערב בעונשים אלה ועל כן הערעור נדחה. על המערער להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 9/3/14 בשעה 08:00 במתחם כלא "דקל" באר שבע. משפט פליליאלימותתקיפה בנסיבות מחמירותחוק העונשיןתקיפה