בקשת לתקן בקשה לאישור תביעה נגזרת הרקע להגשת הבקשה ביום 29.12.13 הגיש המבקש 1- מר ראובן רוזנפלד (להלן: "רוזנפלד"), לבית משפט זה, בקשה לאישור תביעה נגזרת, שתוגש (אם תאושר) ע"י המשיבה 22- חברת דיסקונט השקעות בע"מ (להלן: "החברה" או "דיסקונט השקעות") כנגד המשיבים 15-3, הכל בהתאם להוראות סעיף 198 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק" או "חוק החברות") (תנ"ג 55882-12-13). לטענת רוזנפלד עניינה של התביעה במעשים ומחדלים של חברי דירקטוריון החברה, אשר ביצעו חלוקה אסורה כמשמעותה בחוק החברות שבעטיה נאלצה החברה לשלם דיבידנדים בסך כולל של כ-1.28 מיליארד ₪ (בקשה זו תכונה להלן: "בקשת רוזנפלד"). ביום 16.1.14 הגיש גם המבקש 2- מר משה הייט (להלן: "הייט"), לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בקשה לאישור תביעה נגזרת בהתאם להוראות סעיף 198 לחוק, בשם החברה כנגד המשיבים 21-1 (תנ"ג 33981-01-14). לטענת הייט עניינה של התביעה ביישום מניפולטיבי ושגוי של כללים חשבונאיים, בניגוד להוראות הדין ובניגוד לכללי החשבונאות המקובלים, אשר נועדו להכשיר חלוקת דיבידנדים ללא כל הצדקה, שהביאה, בסופו של יום, לפגיעה אנושה במשאבי החברה (בקשה זו תכונה להלן: "בקשת הייט"). ביום 23.1.14 הגיש רוזנפלד, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בקשה למחיקת בקשתו של הייט (תנ"ג 33981-01-14) ולחילופין ביקש להורות על עיכוב ההליך שם עד להכרעה בהליך המתנהל בבית משפט זה (תנ"ג 55882-12-13) (להלן: "בקשת המחיקה"). בין יתר טענותיו טען כי "התוספות" ו"ההרחבות" בתביעתו של הייט הובאו שלא בתום לב ובמטרה לבדל בין תביעתו של הייט לתביעתו שלו; הן אינן ממין העניין ויש בהן כדי לסרבל, להכביד ולהכשיל את ההליך ומשכך הן אינן משרתות את האינטרסים של החברה; כמו כן, הוספת הנתבעים אף היא מסרבלת את ההליך שכן המדובר "במשיבים רחוקים ופחות טבעיים". בבקשת המחיקה עמד רוזנפלד על נקודות ההשקה בין שתי התביעות, וציין כי לשיטתו, נוכח מכלול הטעמים האמורים בבקשה, יש לבַכֵּר את בירור תביעתו שלו על פני תביעתו של הייט. בקשה זו לא נדונה, וממילא לא הוכרעה, וזאת בשל רצף האירועים שיפורטו להלן. ביום 12.2.14 הגישה החברה לנשיא בית המשפט העליון בקשה לאיחוד הדיון בשני ההליכים בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן בהתאמה: "בקשת האיחוד" ו"התקנות"). ביום 23.2.14 הגישו רוזנפלד והייט תגובה משותפת לבקשת האיחוד ולאורה ניתנה ביום 26.2.14 החלטת כב' הנשיא א' גרוניס, כהאי לישנא: "1. מתשובתם של המשיבים 1 ו-2 מיום 23.2.2014 עולה, כי בכוונתם לעתור למחיקת ההליכים מושא הבקשה, ולהגיש הליך אחד חדש מטעם שניהם. בנסיבות אלה, הבקשה שלפניי אכן התייתרה והיא נמחקת בזאת. 2. המשיבים 2-1 ביקשו כי אכריע היכן יוגש ההליך החדש. זאת, במיוחד נוכח העובדה שרעייתו של המשיב 12 הינה שופטת המכהנת בבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בנסיבות העניין, ונוכח האמור לעיל בעניין הקירבה המשפחתית, סבורני כי יש להגיש את ההליך החדש בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד." (ההדגשה אינה במקור- י.ש.). ביום 9.3.14 וביום 13.3.14 הגיש רוזנפלד, לבית משפט זה, הודעה לפיה הוא והייט מתעתדים להגיש בקשה מאוחדת לאישור תביעה נגזרת וזו אכן הוגשה ביום 20.3.14, במסגרת תנ"ג 55882-12-13 (להלן: "הבקשה המאוחדת"). המבקשים הבהירו, בפתח הבקשה המאוחדת, כי האחרונה באה להחליף את בקשת רוזנפלד שהוגשה ביום 16.12.13 [צ"ל: 29.12.13, י.ש.]. ביום 26.3.14 הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למחיקת ההליך המתנהל שם (תנ"ג 33981-01-14) וביום 6.4.14 הורה בית המשפט על מחיקת ההליך ללא צו להוצאות. ביום 1.4.14 הגיש המשיב 21, סומך חייקין רואה חשבון (להלן: "סומך חייקין" או "המשיב 21") בקשה לסילוק על הסף של הבקשה המאוחדת ולחילופין עתר למחיקת שמו מן ההליך, בין היתר, בטענה כי המבקשים "עשו דין לעצמם" בכך שהגישו את הבקשה המאוחדת מבלי לבקש תחילה לתקן את בקשת האישור, וממילא מבלי לקבל אישור כאמור (להלן: "הבקשה לסילוק על הסף"). למען שלמות התמונה יצוין כי המשיב 21 הוא משרד רואי החשבון שביקר את דוחותיה הכספיים של החברה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב התביעה ו/או בחלקם. לאחר ששמעתי את טענות המשיב 21 והמבקשים, בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.5.14, הוחלט כי המבקשים יגישו בקשה לתיקון ההליך. ביום 28.5.14 הוגשה הבקשה כאמור- היא הבקשה שבפניי (להלן: "בקשת התיקון"). תמצית טענות המבקשים- בבקשה לתיקון ההליך שתי הבקשות לאישור תביעה נגזרת, הינן בקשות הדומות במהותן, ומן הראוי שתתבררנה יחד. הגשת הבקשה המאוחדת נועדה לייעל את ההליך. לית מאן דפליג כי הגשת הבקשה המאוחדת באה בעקבות החלטת נשיא בית המשפט העליון שנסבה על בקשת החברה, עצמה, ל"איחוד התובענות". תיקון ההליך נדרש כדי שבפני בית המשפט יתבררו מלוא הטענות והעילות הנוגעות לטרוניה הזהה שהעלו המבקשים, כל אחד בתביעתו שלו, בדבר חלוקת הדיבידנדים האסורה בחברה. המבקשים מציינים כי לא נעלמה מעיניהם האפשרות להגיש הליך חדש ולמחוק את ההליך שבכותרת, אולם הם סברו כי יהא זה נכון יותר להגיש את הבקשה המאוחדת במסגרת ההליך הקיים, ולוּ לטובת ייעול ההליך וקידומו. היעתרות לבקשה זו לא תפגע בכל זכות דיונית של מי מן המשיבים, נוכח המועד בו היא מוגשת, בטרם הגיש מי מהמשיבים את תגובתו, הן לבקשת רוזנפלד והן לבקשת הייט. תמצית טענות המשיבים-בבקשה לתיקון ההליך המשיבים 1, 2, 4, 6, 7, 9, 11, 12, 13, 14, 15 טוענים כי דין בקשת התיקון להידחות, וזאת מהטעמים הבאים; בקשת התיקון מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט; היא הוגשה משיקולים אישיים וזרים, שלא בתום לב, והיא אינה באה לשרת את אינטרס החברה, שלשמו נועד ההליך. הייט אינו צד להליך, כל אימת שלא אושרה בקשת התיקון האמורה, ועל-כן אינו רשאי להגיש הבקשה. כמו כן, בקשת התיקון אף אינה נתמכת בתצהיר כנדרש, היות והעובדות הרלוונטיות לבקשת התיקון אינן מופיעות בתצהיר (קרי, אין התייחסות ל"טענות הסותרות", כפי שיפורט בהמשך) . רוזנפלד מעלה טענות סותרות אשר מקימות השתק שיפוטי- מחד גיסא, הוא טען כי טובת החברה מחייבת למחוק את בקשת הייט (מהטעמים המפורטים בסעיף 3 לעיל ובסעיפים 2-1 לבקשת המחיקה) ומאידך גיסא, בבקשת התיקון הוא מבקש ל"אמץ" את כל "התוספות" ו"ההרחבות" שבבקשת הייט. בהתאם להלכה הפסוקה, בעל דין שמעלה טענה עובדתית או משפטית כלשהי, מושתק מלהתכחש לה ונאסר עליו לטעון להיפוכה (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פד"י נט(6) 625 (2005) (להלן: "פרשת בית ששון"). יתרה מזו, רוזנפלד לא מספק טעם הולם אשר יש בו כדי ליישב את הסתירות האמורות. החברה, בפנייתה לנשיא בית המשפט העליון מכוח תקנה 7 לתקנות, ביקשה כי זה יכריע באשר למי מבתי המשפט תהא סמכות השיפוט בהליך ואין לפרש פנייה זו כבקשה "לאיחוד תובענות", כנטען ע"י המבקשים. המבקשים הפרו את החלטת נשיא בית המשפט העליון בכך שלא פעלו ככתבה וכלשונה, היינו, היה עליהם למחוק את שתי הבקשות (הן של רוזנפלד והן של הייט) ולהגיש הליך חדש לבית משפט זה. ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת המבקשים, אזי שיש לפסוק לטובת המשיבים הוצאות משפט נוכח התנהלותם של המבקשים בכלל ובגין בקשה זו וישיבת קדם המשפט, אליה נדרשו המשיבים להתייצב, בפרט. בהקשר זה מפנים המשיבים להחלטת השופטת רונן, מיום 6.4.14, בה הורתה על מחיקת בקשת הייט ללא צו להוצאות, במסגרת תנ"ג 33981-01-14, וציינה כי "נושא ההוצאות בכללותו ייבחן על פי הצורך על ידי בית המשפט מרכז שידון בתובענה". המשיבים 3, 8, מצטרפים לעמדת המשיבים 1, 2, 4, 6, 7, 9, 11, 12, 13, 14, 15 על כל נימוקיה, ומוסיפים טעם נוסף בעטיו יש לדחות את בקשת התיקון; בניגוד לשיטת המבקשים, נסיבות המקרה דנן, כמו גם הטעמים שצוינו בבקשת התיקון, אינם עונים על דרישות הדין ככאלה המצדיקים מתן תיקון כמבוקש. יתרה מזו, בבקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כתביעה נגזרת חלות אמות מידה גבוהות יותר לעומת הליכים רגילים, ומקל וחומר שאין המבקשים עומדים בהן. המשיבים 20-19 טוענים כי אין לאשר את צירופם וכי יש לחייב המבקשים בהוצאותיהם, מהטעמים הבאים; צירופם של המשיבים 20-19, בגדרה של הבקשה המאוחדת, התבקש בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט; זאת בניגוד להודאות בעל דין ברורות ומפורשות של רוזנפלד (כפי שנטענו בבקשת המחיקה, בקשר ל"תוספות" ו"ההרחבות" בבקשת הייט, וכן להוספת הנתבעים). משכך, מנוע רוזנפלד לדרוש את צירופם של המשיבים 20-19 ולטעון טענות הסותרות את טענותיו הקודמות (מכוח דוקטרינת ההשתק השיפוטי). המשיבים 20-19 פנו לבאי כוח המבקשים לאחר הדיון שיתקיים ביום 21.5.14 בהצעה כי ישקלו מחדש את עמדתם ביחס לצירוף משיבים אלה, טרם הגשת בקשת התיקון, אולם פנייתם לא נענתה ובקשת התיקון הוגשה כשהיא כוללת בין משיביה גם את משיבים 20-19. משיבים 20-19 מתייחסים בתגובתם, בין היתר, לגופן של טענות שהועלו בבקשה המאוחדת, המהוות את המסד להגשת התביעה הנגזרת, ובכלל זה טענו להעדר עילה כנגדם. סבורני כי טענה זו, המחייבת בירור עובדתי, מקומה להתברר בעת בחינת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת לגופה. יוער כי אין באמור כדי לגרוע מטענות המשיבים והן שמורות להם. המשיב 21 טוען כי דין הבקשה להידחות, מאותם הטעמים שציינו המשיבים לעיל, ובפרט נוכח טענת רוזנפלד, שהועלתה בגדרה של בקשת המחיקה, המתייחסת לצירופו של המשיב 21, כלשונה: "סרבול ההליך בולט במיוחס ככל שנתייחס להוספת משרד רואי החשבון, צד ג' רחוק, לרשימת המשיבים - הנתבעים הפוטנציאליים" (סעיף 49 לבקשת המחיקה). זאת ועוד, יש לנקוט משנה זהירות בטרם יצורף צד נוסף להליך מעין זה, אשר מעצם טבעו וטיבו, הינו מורכב וסבוך ובהיקפים כספיים לא מבוטלים. המשיבה 22, החברה, תוקפת את דרך התנהלותם של המבקשים אשר הגישו, במצטבר, שלוש בקשות שהצריכו ממנה ללמוד ולהשקיע זמן רב ב"התמודדות" עם הטענות שהועלו במסגרתן כמו גם להתייצב לדיון שהתקיים ביום 21.5.14; שאלמלא היו המבקשים ממלאים אחר לשון החלטת הנשיא א' גרוניס, מיום 26.2.14, דיון זה היה מתייתר. החברה מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ולצד זה היא דורשת כי בית המשפט יחייב את המבקשים בהוצאות, ללא תלות בתוצאות ההליך, בגדרן יילקח בחשבון מכלול התנהלות המבקשים בשני ההליכים שננקטו על ידם. תמצית תשובת המבקשים לתגובות המשיבים המקרה דנן, חוסה תחת התנאים שנקבעו בפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות, לרבות הרלוונטיות של התיקון להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת; מועד הגשת בקשת התיקון; הנסיבות אשר הצריכו את הגשת בקשת התיקון; וכן התיקון המבוקש אינו פוגע בזכות דיונית או מהותית של מי מן המשיבים. אין סתירה בין הטענות שנטענו בבקשת המחיקה לאלו שנטענו בבקשת התיקון, וממילא אין תחולה לדוקטרינת "ההשתק השיפוטי" בענייננו בכלל, וביחס להייט בפרט. רוזנפלד לא העלה טענה בדבר העדר עילה ביחס למי מהמשיבים או לחילופין אי אחריות בדין. רוזנפלד ובאי כוחו שינו עמדתם ביחס לטענות שהועלו בבקשת המחיקה, זאת לאחר התייעצות משותפת עם הייט ובאי כוחו, במסגרתה החליטו המבקשים ל"אחד כוחות". פועלם של הצדדים, עת "איחדו כוחות" ביניהם, נועד לייעל את ההליך ולחסוך למשיבים התדיינות בשני הליכים במקביל. ככל שיש לפסוק הוצאות בגין הישיבה שהתקיימה ביום 21.5.14, הרי שיש לשום אותן על המשיב 21 אשר הגיש בקשה חסרת תוחלת לסילוק על הסף, וגרם בכך לעיכוב וסרבול ההליך שלא לצורך. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובתשובת המבקשים, ולאחר הדיון שהתקיים בפניי, אני סבור כי דין הבקשה להתקבל מהטעמים הבאים; הרשות לתקן כתבי טענות קבועה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". בענייננו, בקשת התיקון מתייחסת לאותה מסכת עובדתית נשוא הבקשה המקורית (בקשת רוזנפלד), הנסובה בעיקרה על הטענה המיוחסת למשיבים בדבר חלוקת דיבידנדים אסורה. השוני בין שתי הבקשות נעוץ בהוספת משיבים ועילות תביעה (בגינן עלה שווי התביעה) שהינו פועל יוצא מאיחוד הבקשות השונות שהוגשו בבתי המשפט השונים. עיקר הטענות השגורות בפי המשיבים, בעטין אין להיעתר לבקשת התיקון, מקורן בפגמים פרוצדוראליים שנפלו בבקשת התיקון, כמו גם בבקשה המאוחדת, והם אינם מספקים טעם מהותי המצדיק את דחיית הבקשה המונחת לפניי. הטענה המשותפת למשיבים היא כי המבקשים "עשו דין לעצמם" עת שהגישו את הבקשה המאוחדת, במסגרת ההליך שבכותרת, חלף מחיקת ההליך שבכותרת והגשת הליך חדש תחתיו (כמצוות לשון החלטת בית המשפט העליון). ברי כי במקום בו ניתן לתקן פגמים פרוצדוראליים אלה על נקלה, בדרך של הגשת בקשה מתוקנת, לא יורה בית המשפט על מחיקת הבקשה המאוחדת. אף בדיון שהתקיים בפניי העלה המשיב 21 טענה זו, והוסיף כי בכל הנוגע אליו אין המדובר ב"בעיה" פרוצדוראלית אם כי ב"בעיה" מהותית (עמ' 2, שורה 6 לפרוטוקול). דעתי היא כדעת המשיבים בכל הנוגע לדרך הדיונית בה היה על המבקשים לפסוע, כפי שגם ציינתי בדיון האמור, בין אם בדרך של הגשת בקשה לתיקון ההליך ובין אם בדרך של מחיקת ההליך שבכותרת והגשת הליך חדש. עם זאת, על פניו, איני רואה כיצד נפגעה זכות דיונית או כל זכות אחרת של מי מהמשיבים, לרבות של המשיב 21, כתוצאה מהתנהלותם הדיונית של המבקשים; וככל שהועלתה טענה מעין זו, המשיבים לא הצליחו לבססה כדבעי. המשיבים, בכללם גם המשיב 21, היו צד לבקשת רוזנפלד ו/או בקשת הייט, וממילא היו נדרשים לדין במסגרת הליך זה או אחר או בשניהם. המשיבים "נאחזים" בטענות שטען רוזנפלד בבקשת המחיקה והם מנסים "לתפוס אותו" בדבריו, לפיהן הוספת העילות והמשיבים בבקשת הייט יביאו לסרבול ההליך, והם אינם מספקים טעם משל עצמם אשר יש בו כדי לחזק ו/או לאשש טענות אלה. בקשת המחיקה לא נדונה וממילא לא הוכרעה, ובמצב דברים זה, לא מן הנמנע כי הטענות בבקשה היו נדחות בחלקן או במלואן ואם בכלל, זאת מבלי לקבוע מסמרות בעניינן. על כן, לטעמי, הישענות המשיבים על טענות אלה היא מוטעית ואין בהן כדי להצדיק את דחיית הבקשה. המבחן הנכון בעניין זה של תיקון כתב טענות הינו המבחן הענייני של ייעול ההליך וקידומו. ניסיונות חלק מהמשיבים לכרוך טענות לגופו של ההליך (כמו חוסר יריבות, העדר עילה, וכד') אינם טעמים שצריכים להילקח בחשבון לעניין תיקון ההליך וכבר עתה ייאמר, כי חלקן אף אינן עילה לדחיית על הסף של הבקשה לאישור הבקשה להגשת התביעה הנגזרת. הבקשה לאישור הגשת התביעה, מעצם טבעה, הינה הליך, בה מחליט בית המשפט אם יש מקום לאשר למבקש להגיש את התביעה (עפ"י המבחנים שנקבעו בדין), כנגד מי שעשויים להיות הנתבעים כולם או חלקם, למקרה שתאושר הבקשה. התיקון המבוקש מטרתו לאחד שתי בקשות לאישור תביעה נגזרת, כששתיהן עוסקות באותו נושא והטענות והטרוניות זהות - חלוקת דיבידנדים אסורה בחברה. הצדדים בשתי הבקשות הם ברובם אותם הצדדים והבקשה לתיקון הוגשה בשלב מוקדם מאד- בטרם החלה אף אחת מהן להישמע. לפיכך, מן הדין כי תתבררנה יחד דבר שייעל את ההליך בכלל, ובפרט לאחר החלטת נשיא בית המשפט העליון, כב' הנשיא גרוניס, שנסבה על בקשת החברה, עצמה, ל"איחוד התובענות". אשר על כן; לאור הגישה הליברלית של בתי המשפט בהתייחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, מהטעמים המפורטים לעיל, וכדי לאפשר דיון במכלול הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים - אני סבור כי יש להיעתר לבקשה כמבוקש בה. השתק שיפוטי הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים משפטיים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט (ראו: פרשת אינטרלגו, עמ' 200, פרשת בית ששון, שם). ההשתק השיפוטי הוגדר על ידי השופטת ד' דורנר בע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4) 133, 194 (להלן: "פרשת אינטרלגו") כדלקמן: "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה". (ההדגשה הוספה - י.ש.) לאור זאת, אני סבור כי במקרה דנן, אין מדובר בהעלאת טענות עובדתיות או משפטיות סותרות. בהקשר זה מקובלת עליי טענת המבקשים, לפיה אין תחולה לדוקטרינת "ההשתק השיפוטי" בענייננו. כפי שציינתי בסעיף 20 לעיל, הטענות אותן העלה רוזנפלד בבקשת המחיקה לא נידונו וממילא לא התקבלו ומשכך אינן מקימות לו "השתק שיפוטי". זאת ועוד; במשך ניהולו של הליך משפטי קורה לא אחת כי בעל דין אשר החזיק בדעה מסוימת בראשית ההליך משתכנע במרוצת הזמן לחשוב אחרת, לסטות מעמדתו ובמקרה הטוב אף מגיע לעמק השווה עם הצד שכנגד. לכן, אין לסמוך על הטענות בבקשת המחיקה ולדבוק בהן כל אימת שאלה לא נדונו ובלאו הכי לא הוכרעו כאמור. מעבר לנדרש ולצורך אני מוצא להאיר כי לשיטתי אין רלוונטיות לטענות שהועלו במסגרת בקשת המחיקה להליך דכאן, הרי שממילא נתונה לבית המשפט הסמכות להורות על מחיקה או צירוף של בעל דין נדרש, בכל שלב משלבי הדיון, בין אם מיוזמתו או לבקשת בעל דין (ראו: תקנה 24 לתקנות). כך הדבר הוא גם באשר לתיקון כתב טענות (ראו: תקנה 91(א) לתקנות). נוכח המסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לדון בטענת המשיבים ביחס לתצהיר שצורף לבקשת התיקון. כאמור דין הבקשה להתקבל, אך גם טענת המשיבים כי במקרה שכזה הם זכאים להוצאות גם דינה להתקבל. המבקשים עצמם מציינים כי לא נעלמה מעיניהם האפשרות להגיש הליך חדש ולמחוק את ההליך שבכותרת, כפי שנאמר על ידם בדיון בבית המשפט העליון, אולם הם סברו כי יהא זה נכון יותר להגיש את הבקשה המאוחדת במסגרת ההליך הקיים, ולוּ לטובת ייעול ההליך וקידומו. אכן ייעול ההליך הינה מטרה חשובה מאין כמוה, אך תחת "דגלה" אין בעל דין רשאי לנקוט בהליכים כאוות נפשו, שאינם מעוגנים בתקנות ו/או בדין, ללא קבלת אישור בית המשפט. המבקשים היו יכולים למחוק את ההליך ולהגיש בקשה חדשה, בהתאם לדברים שנאמרו על ידם בבית המשפט העליון, או להגיש בקשה לתיקון ההליך ולא להציב עובדה מוגמרת בפני בית המשפט והצדדים, לפיה בפני בית המשפט מונחת בקשה לאישור התביעה נגזרת, מבלי שהם קיבלו הרשאה לתיקון. לאור האמור ישלמו המבקשים, ביחד ולחוד, למשיבים כולם הוצאות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 9,000 ₪ (למשיבים 1, 2, 4, 6, 7, 9, 11, 12, 13, 14, 15 ביחד- 1,800 ₪, למשיבים 8,3 ביחד- 1,800 ₪, למשיבים 19, 20 ביחד- 1,800 ₪, למשיב 21 - 1,800 ₪, למשיבה 22 - 1,800 ₪ ). סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. קשה המאוחדת לאישור תביעה נגזרת, על צרופותיה (לרבות כתב התביעה שצורף לה), שהוגשה ביום 20.3.14, תבוא במקום הבקשה שהוגשה ביום 29.12.13. תביעה נגזרת