בקשה לאישור תביעה נגזרת בחברת מעטים

נטען בבקשה לאישור תביעה נגזרת כי יש לאשר את הבקשה בשמה של החברה וכמו כן להתיר לו, למעשה, להגיש תביעה אישית.
מדובר בשני הליכים נפרדים. לא ניתן לכלול במסגרת הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, המתבססת על עילת תביעה שיש לחברה, לנהל גם הליך של תביעה אישית.
מנגד - אין גם כל מקום לטענות השונות בדבר קיזוז אשר העלה המשיב לאור טענתו כי החברה חייבת לו פיצוי בגין הלנת שכר ופיצויי פיטורין.
הסמכות הבלעדית לקיים דיון בעניין זה מסורה לבית הדין לעבודה ומעדותו של המשיב עולה כי לא הוגשה על ידו תביעה כאמור. בכל מקרה, נושא זה איננו אמור להתברר במסגרת הבקשה שלפניי. אין גם כל מקום לטענות השונות בסיכומי המשיב בדבר היחס שבין הוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, ככל שהן נוגעות לזכות הקיזוז לכאורה בגין מעמדו של המבקש כעובד – לבין הוראות הקיזוז של פקודת פשיטת הרגל וכל הדיון בנושא זה אינו רלוונטי.

לגופו של עניין מדובר במקרה הנוכחי בחברת מעטים כאשר כל אחד מבעלי המניות – המבקש והמשיב - מחזיקים ב- 50% ממניות החברה.
מהראיות עולה כי קיים חוב של החברה לרשויות המס ולמל"ל.
העובדה כי בשלב זה אין נתונים מדויקים באשר לחובות, בין היתר לאור העובדה שלא הוגשו דוחות של החברה לשנת 2012, אינה משנה את המסקנה בדבר עצם קיומם של חובות.
בהקשר זה יש לציין כי לא היה כל מקום לצרף במסגרת סיכומי המבקש מסמך נוסף של רואה החשבון בו צוין חוב גבוה יותר של החברה מזה שנזכר בבקשה.
לא זו הדרך להגיש ראיות מבלי שניתן יהיה לחקור את עורך המסמך.
עם זאת, נושא זה ניתן לבירור במסגרת התביעה עצמה.

עוד עולה מהתצהירים והחקירות הנגדיות כי הצדדים מעלים טענות הדדיות בדבר ניצול כספי החברה ובדבר דרך התנהלותם בחברה.
המבקש טוען, כאמור, כי על המשיב להחזיר הלוואה אשר קיבל מהחברה וכן בונוסים שקיבל עוד בשלב מוקדם יותר, כאשר היו שלושה בעלי מניות בחברה.
עיקר טענתו של המשיב כלפי המבקש היא כי עשה שימוש שלא כדין בכספי החברה על מנת לשלם שכר טרחה של עורך דין, אשר נתן לו שירותים אישיים, בסכום של
כ- 72,000 ₪.

המבקש לא ציין בפני בית משפט כי הוגשה על ידו תביעה אישית כנגד המשיב.
עובדה זו התבררה מתגובתו של המשיב לבקשת האישור.
באותה תביעה תואר מו"מ שהתנהל בין המבקש לבין המשיב, באשר לרכישת הבעלות המלאה בחברה מבעלת המניות השלישית.
המבקש טען בתביעה כי הסכים לשיתוף פעולה עם המשיב בתנאי שיתוקן עיוות כספי אשר נוצר לטובתו של המשיב, וכי יקבל החזר מלא בגין הוצאותיו המשפטיות אשר נוצרו במהלך הסכסוך עם בעלת מניות הרוב בחברה, שאת חלקה התכוונו לרכוש.
המבקש טען בתביעה כי הוא והמשיב נהלו מו"מ ובסופו של דבר חתם המשיב על כתב התחייבות. המשיב הודיע למבקש כי חתם על כתב ההתחייבות תחת השפעת תרופות וביקש לבטל אותו. תואמה פגישה בין הצדדים אולם המשיב לא הגיע. לאחר חלוף זמן הסכים המשיב, כך טען המבקש בכתב התביעה, כי אין הוא חולק על תוקף אותו כתב התחייבות.
רק חמישה חודשים לאחר מכן כפר המשיב בחתימה על כתב ההתחייבות.
נטען בתביעה כי המשיב הודיע להורי המבקש כי "יעשה את המבקש לאדם עשיר" אם המבקש יצטרף לרכישת החברה. במסגרת כתב ההתחייבות הסכים המשיב לפעול בשקיפות ולא לגרום נזק למבקש ולפעול באופן נמרץ כדי להכניס עבודה חדשה לחברה.
לאור מצגים אלה, טען המבקש כי הצטרף למשיב והשקיע כספים בחברה.
מיד לאחר מכן שינה המבקש את עמדתו והודיע כי כדאי לסגור את החברה.
עוד נאמר כי המשיב לא השקיע כל מאמץ ולא קיים את התחייבויותיו.
בין היתר נטען בכתב התביעה כי המשיב הפר את חובתו לנהל מו"מ במסגרתו הצהיר הצהרת כזב, אשר קיבלה ביטוי בכתב ההתחייבות, לפיה הוא מאמין בהצלחת החברה ובהמשך הפעלתה.
המשיב הצהיר בכתב ההתחייבות כי יחתום על הסכם מייסדים חדש, אולם לא עשה זאת.
בכתב התביעה נדרש פיצוי מוסכם בסך של 250,000 ₪ לכל הפרה כפי שנקבע בכתב ההתחייבות. לאור זאת דרש המבקש פיצוי של 500,000 ש"ח בגין הפרות יסודית של כתב ההתחייבות.
כתב התחייבות זה אינו מהווה אכן את נשוא הדיון בבקשה שלפניי. אולם, עולה ממנו כי הבסיס לסכסוך הכולל בין הצדדים הינו למעשה סכסוך בין בעלי מניות.
לפני שאדרש לקשר בין האמור בכתב ההתחייבות לבין הטענות המועלות במסגרת הבקשה שלפניי באשר להתנהגות בעלי המניות כלפי החברה – יש לציין כי הסתרת עובדת הגשת התביעה האישית כנגד המשיב, במיוחד לאור הטענה כי אי השבת כספי ההלוואה לחברה מקנה למבקש זכות תביעה אישית, מצביעה על חוסר תום לב של המבקש.
בנסיבות רגילות, די היה בחוסר תום לב זה כדי לדחות את בקשת האישור להגשת תביעה נגזרת בשם החברה.
אולם, המשיב אישר במסגרת חקירתו הנגדית בדיון שהתקיים במעמד הצדדים כי חתם על הסכם ההלוואה וכי לפי האמור בו היה עליו להחזיר את הכספים תוך 12 חודשים ממועד חתימתו, כלומר, עוד בשנת 2013.
קיומו של הסכם ההלוואה בין החברה לבין המשיב ועדותו של המשיב על פיה לא שולם על ידו החוב מקנה זכות תביעה ברורה לחברה.
נראה כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי ניהול התביעה הוא לטובתה של החברה.
כאמור, אין ספק כי קיימים חובות שעל החברה לפרוע אותם, אם כי הסכום הכולל של החובות אינו ברור ומצוי במחלוקת בין הצדדים.
אינני רואה מקום בהקשר זה לטענת המשיב כי הוא מחזיק במסמכים ממע"מ באשר לגובה החוב וכי מדובר בקנס מנהלי של כ- 85,000 ₪, אשר ניתן לביטול עם תשלום סך של 3,000 ₪ וזאת גם לפי שיחות שניהל המשיב עם נציג מע"מ.
כפי שאין מקום לקבל כראייה את אותו מסמך של רואה החשבון אשר צורף לסיכומי המשיב, כמסמך המהווה ראייה בדבר גובה החוב של החברה כלפי רשויות המס, לא ניתן לקבל מפיו של המשיב את הטענה אשר עלתה בסיכומים בדבר גובה החוב על פי מסמכים המוחזקים על ידו ועל יסוד שיחות שניהל עם נציגי מע"מ - כמהווה ראייה לגובהו של החוב או לאפשרות ביטול הקנס.
על עובדות אלה להתברר בדרך של שמיעת ראיות במהלך הדיון.

קיומם של חובות שעל החברה לפרוע; העובדה כי המשיב לקח הלוואה מהחברה והעובדה כי גם אם קיבל אורכה לתשלומה עד יוני 2014 - לא שילם המשיב את ההלוואה עד היום, מצביעים על כך כי קמה עילת תביעה לחברה.
אם ישולמו הכספים לחברה קרוב לוודאי שהחברה תידרש לעשות בהם שימוש כדי לפרוע חובות, ולא יהיה בהם כדי לשמש תשלום לבעלי המניות עצמם. לכן, הגשת התביעה היא לטובתה של החברה.
אולם, כפי שציינתי לעיל, נראה כי בירור התביעה בשם החברה קשור קשר הדוק עם בירור טענות הצדדים באשר לתוקפו של כתב ההתחייבות במסגרת ת"א 38892-09-13.
המשיב טען, כאמור, כי ניתנה לו אורכה להחזרת ההלוואה באותו כתב התחייבות, שעל הפרתו הנטענת ביסס המבקש את תביעתו האישית לפיצוי המוסכם כנגד המשיב.
אם נעיין בכתב ההתחייבות, נראה כי טענת המשיב באשר למתן אורכה לתשלום ההלוואה עד יוני 2014 נכונה (סעיף 2.7 לכתב ההתחייבות). כמו כן, נכונה טענתו כי במסגרת כתב התחייבות דרש המבקש כי מחצית מכספי הבונוסים והמקדמות אשר שולמו למשיב ומחצית מסכום ההלוואה – ישולמו למשיב עצמו ולא לחברה – כפי שהוא טוען במסגרת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.
גם נושא שכר הטרחה ששולם לעורך הדין במסגרת הסכסוך בין המבקש לבין בעלת המניות הקודמת בחברה נזכר באותו כתב התחייבות, לגביו קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות חתימתו ובאשר לתוקפו.
בחקירה לפניי אישר, כאמור, המשיב כי מדובר בשירות משפטי אשר ניתן לו באופן אישי. בכתב ההתחייבות נאמר כי עד לדצמבר 2013 תשלם החברה למבקש החזר מלא בגין הוצאותיו הקשורות לסכסוך בעלי המניות.

ראוי לכן לברר במסגרת התביעה הנגזרת גם את טענת ההגנה של המשיב, על פיה יש לדרוש מהמבקש לשלם לחברה את הכספים שנלקחו על ידו מהחברה בגין שכר הטרחה בסך 72,000 ₪. במהותו שולם סכום זה על ידי המבקש בגין שירותים אישיים שניתנו לו, כפי שהעיד.
גם השבת כספים אלה לחברה, אם יתברר שאין תוקף לכתב ההתחייבות, הם לטובתה של החברה ויכולים לשמש לפרעון חובותיה.

לאור העובדה כי המבקש הגיש, כאמור, תביעה אישית אשר במסגרתה אמורה להתברר שאלת תוקפה של הסכמת הצדדים, נראה כי יש לברר את טענות הצדדים במכלול אחד.
התוצאה היא כי למרות חוסר תום הלב שבאי גילוי דבר הגשת התביעה האישית, כאשר עובדות אשר אמורות להתברר בה רלוונטיות לזכות התביעה של החברה, הן כלפי המבקש והן כלפי המשיב - נראה כי יש לאשר במקרה הנוכחי את הבקשה להגשת התביעה הנגזרת ולברר אותה יחד עם תביעתו האישית של המבקש אשר קבועה אף היא לדיון בפניי.

בכפוף לכל האמור לעיל ניתן אישור להגשת התביעה.
התביעה תתברר יחד עם התביעה בת"א 35892-09-13.
ההוצאות יפסקו בסיום ההליך.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון