היתר בדיעבד לפטר עובדת בהריון

בפנינו ערעור על החלטת המשיבה 3, הממונה על חוק עבודת הנשים (להלן: "הממונה") ליתן היתר בדיעבד, למן יום הגשת הבקשה להיתר, לפיטוריה של המערערת, (להלן: "גב' מלכא"). גב' מלכא הועסקה עד לפיטוריה כמוכרת בחנות בגדים ברחובות אותה מפעילה המשיבה 2, שהיא חברה בבעלות המשיב 1, מר צוברי (להלן: "מר צוברי"). במסגרת דיון מקדמי שנערך ביום 24/3/10, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מסכימים שההכרעה בערעור זה תינתן בהסתמך על טיעונים משפטיים שיוגשו בכתב ובהסתמך על החומר המצוי בתיק. לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב, הגיעה העת להכריע בערעור. ההליכים בפני הממונה על עבודת נשים ביום 11/8/09 פנתה המשיבה 2 אל הממונה בבקשה למתן היתר לפיטורי גב' מלכא (נספח א' לערעור). להלן תמצית נימוקי הבקשה להיתר: גברת מלכא הועסקה כמוכרת בחנות שמפעילה המשיבה 2 ברחובות החל מיום 1/8/06. במהלך השנה האחרונה לעבודתה הפרה גברת מלכא את תנאי עבודתה באופן בוטה. הפרת התנאים באה לידי ביטוי באיחורים קבועים לעבודה, בהיעדרויות רבות ללא כל סיבה מוצדקת, בשיחות טלפון פרטיות מרובות בזמן העבודה, בסירוב לעבוד בימי שישי וערבי חג, בביקורים תכופים של חברותיה בחנות שגרמו לה שלא לבצע את תפקידה, באי ביצוע מטלות, ניצול זמן העבודה לטובת סידורים אישיים וביצירת אוירה עכורה בחנות עם יתר העובדות. בבקשה נטען, כי במהלך חודש מרץ 2009, עם שובה של גב' מלכא מחופשת חתונה בת כחודש ימים, היא זומנה לשיחה עם מר צוברי, שבה שטח בפניה את הטענות כלפיה, לרבות תלונות של חברותיה לעבודה על התנהלותה. גב' מלכא, כך נטען, הבטיחה לעשות כל מאמץ להשתפר. מר צוברי מצידו העלה שכרה ב-2 ₪ לשעה, בתקווה שהמצב ישתפר. לאחר שלא חל כל שינוי בהתנהגות גב' מלכא, ולאחר שמנהלת החנות הודיעה למשיב 1 כי לדעתה אין מנוס מפיטורי גב' מלכא, ניסח מר צוברי ביום 13/5/09 מכתב פיטורים, הכניסו למעטפה והותירו בין מסמכיו בחנות. ביום 17/5/09, בסיום מספר ימי היעדרות נוספת של גב' מלכא, שוחח עימה מר צוברי בשנית. בשיחה הודיע לה שלאור העובדה שלא חל כל שינוי בהתנהלותה, היא מפוטרת. בתשובה, הודיעה לו גב' מלכא כי היא בהריון. מר צוברי הודיע למערערת כי עליה להמשיך לעבוד עד סוף חודש מאי, וגב' מלכא בתגובה אמרה לו שהיא "תחשוב על זה". לאחר יום היעדרות נוסף, הגיעה גב' מלכא לחנות, חיטטה במגירות על אף שאסור היה לה לעשות זאת. היא מצאה את מכתב הפיטורים, וניגשה איתו למר צוברי בכעס. לאחר חילופי דברים נוספים, ולאחר שגב' מלכא סירבה להגיע לעבודה למחרת היום ועדיין לא המציאה כמבוקש אישור רפואי המעיד על דבר הריונה, מסר לה מר צוברי הודעה סופית על סיום עבודתה. מר צוברי טען שלא פיטר את גב' מלכא. הוא התכוון לעכב את ההחלטה עד לקבלת אישור רפואי אודות ההריון, אלא שבשלב זה גב' מלכא היא שנטשה את עבודתה, לאור הכוונה לפטרה, פנתה לייצוג משפטי ודרשה פיצוי כספי גבוה בגין פיטורים שלא כדין בתקופת הריון. בתכתובת בין באי כוח הצדדים הבהיר מר צוברי כי אם וכאשר יוצג לה אישור בדבר ההריון, הוא יחזור בו מן הכוונה לפטר את גב' מלכא, ויבקשה לשוב מיד לעבודה. אישור שכזה הומצא רק ביום 23/6/09, אך גב' מלכא המשיכה להתעלם מן הבקשה לשוב לעבודה. נוכח כל האמור החליט מר צוברי, למען הזהירות, לפנות ולבקש אישור בדיעבד לפיטורי גב' מלכא. ביום 13/9/09 הגישה גב' מלכא, באמצעות באת כוחה, את תגובתה לבקשת ההיתר (נספח ב' לערעור). להלן תמצית התגובה: גב' מלכא פוטרה שלא כדין, במועד שבו ידע מר צוברי על דבר היותה בהריון. ההוכחה לכך היא מכתב הפיטורים שנושא את התאריך 13/5/09. גב' מלכא מכחישה באופן גורף את טענות מר צוברי בעניין הפרות משמעת. להיפך, גב' מלכא טענה שהיא "נתנה את המקסימום" ו"הגדילה ראש". איחורים והיעדרויות הם דברים שקורים בחנות לכל העובדות כדבר שבשגרה. מאז שגילתה את הריונה גב' מלכא חשה רע מאד, סבלה מבחילות והקאות, הייתה רגישה לריחות. כפועל יוצא, היה לה קשה לתפקד במלוא המרץ בחנות. מר צוברי לא הודיע לגב' מלכא דבר על כוונה לפטרה, אלא רק ניסה לגרום לה להתפטר. בהמשך מר צוברי אף הודיע לגב' מלכא כי מכתב הפיטורים שלה מוכן, אך סירב למסור לה אותו. הוא מסר לה שהבחירה בידיה האם להמשיך להופיע לעבודה עד סוף החודש, אם לאו. גב' מלכא גילתה את מכתב הפיטורים במהלך חיפוש אחר תלושי השכר החסרים שלה, במגירה המשמשת את כל העובדות במסגרת העבודה השוטפת. כשהתעמתה עם מר צוברי בנושא, מסר לה בשוויון נפש שהוא פשוט "שכח" לתת לה אותו. הוכחה נוספת לפיטוריה הוא מסרון ששלח לה מר צוברי, שבו נאמר מפורשות "מבחינתי סיימת את עבודתך באופן סופי". ביום 16/9/09 קיימה הממונה בירור עם מר צוברי. ביום 17/9/09 התקיים בירור עם גב' מלכא (העתקי הפרוטוקולים של שני הבירורים צורפו לכתב התשובה של הממונה וסומנו נספחים 4 ו- 7 בהתאמה). טרם קבלת ההחלטה, העבירה גב' מלכא מסמך ובו פרטים על עובדות אחרות בחנות וכן התייחסויות נוספות. לאור זאת, נערכה השלמה לשימוע, וכן התבקשה והתקבלה תגובה נוספת של מר צוברי (נספחים 18 עד 21 לכתב התשובה). בהמשך התבקשו והתקבלו מסמכים נוספים, ובין היתר דו"חות שעות עבודה, רישום שעות נוכחות, אישורי מחלה וכדומה. כן התקיימו שיחות טלפון נוספות עם עובדות נוספות (תרשומות השיחות צורפו כנספח 24 לכתב התשובה). ביום 9/11/09 ניתן ע"י הממונה היתר לפיטורי גב' מלכא (נספח ג' לערעור). זאת, לאחר שהממונה מצאה כי פיטורי גב' מלכא לא היו קשורים להריונה, אלא לאופן התנהלותה, ולאחר שהממונה מצאה כי לא יהא זה צודק לחייב את המעביד בעלות העסקתה לאור העובדה שגב' מלכא סירבה להמשיך בעבודתה. להלן תמצית הנימוקים להחלטתה: נמצא כי מר צוברי לא היה מרוצה מתפקודה של גב' מלכא מזה כשנה לפני הפיטורים, וכי לאחר שובה מחופשת החתונה העלה את שכרה, לגרסתו, כתמריץ. נמצא כי במרץ הודיע מר צוברי לגב' מלכא על כוונתו לפטרה, ואולם לאחר הבטחתה להשתפר החליט לתת לה הזדמנות נוספת. גב' מלכא לא הכחישה את האמור. בהתייחסות לראיות שהונחו, נמצא כי אין כל תיעוד להיעדרויות בגיליון הנוכחות של גב' מלכא לחודש אפריל, וזאת על אף גרסתה כי במהלך חודש זה לא הייתה במיטבה. גם בתלושי השכר, לא נמצא כי גב' מלכא נעדרה בשל ימי מחלה. זאת, על אף טענתה כי היעדרויותיה לוו באישורי מחלה. לא נמצא כל תיעוד או ביטוי בתלושי השכר לכך שגב' מלכא נעדרה או "ניצלה" ימי מחלה בחודשים בהם לגרסתה לא הייתה במיטבה. באשר למחלוקת בדבר מועד הודעת הפיטורים – גב' מלכא אישרה מפורשות כי לא אמרה לאף אחד על דבר הריונה, אך לדבריה, חברותיה לעבודה ידעו זאת. לגרסת העובדות, הן לא ידעו על ההריון. אחת מהן שיערה אך לא אמרה דבר למר צוברי על כך. לאור זאת ולאור העובדה כי גב' מלכא מצאה את מכתב הפיטורים במגירה מספר ימים לאחר הודעת הפיטורים, מתחזקת גרסתו של מר צוברי ולפיה הוכן מכתב הפיטורים טרם הודעת הפיטורים. נמצא כי מר צוברי פנה באמצעות בא כוחו לבאת כוחה של גב' מלכא בבקשה לדאוג להתייצבותה לעבודה, אולם נענה בשלילה מטעמה. עובדה זו מעידה כי למר צוברי הייתה נכונות ליישר את ההדורים עם גב' מלכא ואף להחזירה לעבודה. מכאן שוב מתחזקת הטענה העובדתית שהפיטורים לא היו עקב הריונה. היקף הביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה על החלטות הממונה חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 אוסר על מעביד לפטר אישה בהריון, אלא בהיתר מאת שר העבודה. השר האציל סמכותו זו לממונה על חוק עבודת נשים. סעיף 9 לחוק עבודת נשים קובע כי לא יותרו פיטורי אשה בהריון, אם הם, לדעת השר, בקשר להריון. מכאן, שכאשר נמצא קשר בין פיטורי העובדת לבין הריונה, אין הממונה רשאית לתת היתר לפיטוריה. כאשר לא נמצא קשר כזה, רשאית הממונה, אך לא חייבת, להתיר את הפיטורים. במקרה שכזה רשאית הממונה לקבוע, במגבלות סמכותה הקבועות בחוק, את המועד בו יכנס ההיתר לתוקף. לענין האופן שבו על בית הדין לבחון את החלטת הממונה נפסק כי: "החלטת המפקח אם להתיר פיטוריה של עובדת בהריון אם לאו, הינה החלטה מנהלית – שלטונית, בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלבנטים לענין ... בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין" (ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' זבה גולדנברג חייט, פד"ע לח 170). "הדיון בהליך זה צריך להתנהל אך ורק בשאלה: האם החלטת המפקח לאור החומר שבתיק יכולה לעמוד בפני ביקורת שיפוטית. לפי התשובה שיתן בית הדין לשאלה זו – תזכה או לא תזכה התובעת בסעד המבוקש על ידה". (תב"ע מט/3-793 דלתה חברה למסחר בע"מ נ' אברג'יל, פד"ע כא נב וכן תב"ע מז/3-809 מאסטרו בע"מ נ' בליך עבודה ארצי כרך כג (1) 233). 10. העולה מפסיקת בית הדין בסוגיה זו כי החלטת הממונה נהנית מ"חזקת כשרות" בדומה לכל פעולה מנהלית שנעשתה על פי הדין. המבקש לסתור את החזקה – עליו נטל ההוכחה (בג"צ 7351/95 נבואני נ' השר לענייני דתות, פ"ד נ(4) 89, 129). 11. על בית הדין לבחון אם לקתה החלטת הממונה בחוסר סבירות מוחלט או קיצוני, או שנפל בה פגם חמור כגון אפליה או שיקול זר. בכל מקרה אחר לא יתערב בית דין בקביעת הממצאים של הממונה כל עוד פעלה כרשות מנהלית סבירה, וביצעה בדיקה הוגנת ושיטתית שהתבססה על תשתית עובדתית ראויה. זאת, אפילו במקרה שבית הדין, לו ערך את הבדיקה בעצמו, היה מגיע לממצא אחר (ראו הדברים שכתבנו בעניין זה בפיסקה 19 לפסק דיננו ב-עב (ת"א) 5791/04 מימון שולי נ' יהודה מלכי חווה חקלאית ירדן, 25.3.07). מן הכלל אל הפרט 12. כפי שעולה מן הפירוט בסעיף 5 שלעיל, במקרה שלפנינו, הבדיקה שקיימה הממונה הייתה מקיפה ושיטתית. היא כללה קבלת מסמכים בכתב משני הצדדים, עריכת שימועים ארוכים, קבלת מסמכים נוספים לפי דרישתה ושיחות טלפון עם עובדות נוספות שהיה בהן כדי לשפוך אור על האירועים שבמחלוקת. 13. מעיון בהודעת הערעור, אין מנוס מן המסקנה לפיה גב' מלכא מבקשת מאיתנו לשים את עצמנו בנעלי הממונה, ולהעריך בעצמנו את מכלול הראיות שהביאו להחלטתה. כך אנו מתבקשים לקבוע כי טעתה הממונה באמצה את גירסת מר צוברי באשר לאיחוריה ולהיעדרויותיה, כי טעתה בכך שנתנה אמון בגירסתן של עובדות שונות שגיבו את גירסתו של מר צוברי לארועים ועוד. כפי שהסברנו, אין זה מתפקידנו, כבית-דין של ערעור, להיכנס לבחינה כה מקיפה של מסכת הראיות שהובילה להחלטה. אין זה גם מתפקידנו להתוות את הדרך המדוייקת שבה היה צריך הליך הבדיקה להתבצע על ידי הממונה. בניגוד לטענת גב' מלכא, איננו רואים כל פגם בכך שהממונה שוחחה טלפונית רק עם חלק מן העובדות. אין חולק כי ככל שהיה ברצונה של גב' מלכא להמציא תצהירים ו/או ראיות נוספות מטעמה, היה באפשרותה לעשות זאת (ראו: עב (חי') 2256/06 catherine navarez נ' הממונה על עבודת נשים, 21.6.09, פיסקה 16 לפסק הדין). 14. כאמור, עיון במסמכים הרבים שצורפו כנספחים לכתב התשובה שהגישה הממונה מוביל למסקנה חד משמעית לפיה הבדיקה שנערכה על ידה בטרם קבלת החלטתה הייתה יסודית ורצינית. מסקנותיה נראות בהחלט סבירות, ובוודאי שאין בסיס לנטען בערעור לפיו הן נגועות במובהק בחוסר סבירות קיצוני. כך באשר לעצם ההחלטה להתיר את הפיטורים, וכך אף באשר להחלטה להתירם בדיעבד החל מיום 18/8/09 (יום הגשת הבקשה), ולא מיום מתן ההחלטה. החלטה זו, מכוח הוראת סעיף 9ב(2) לחוק, נבעה מסירובה של גב' מלכא לחזור לעבודה, בסמוך לאחר הודעת הפיטורים וזאת לבקשת מר צוברי ולאחר שנודע לו דבר ההיריון. בנסיבות הענין, אין פסול בהחלטה שלא לחייב את המעסיקה בתשלום שכרה של גב' מלכא מעבר למועד שבו הוגשה הבקשה להיתר. 15. בטרם נסיים, נציין כי לא נעלמה מעיננו טענת גב' מלכא, לפיה "החלטת הממונה עומדת בניגוד לכללי הצדק הטיבעי וכי ניתנה לטובת המעסיק משיקולים זרים ובשל קשרים אישיים, כפי שנאמר לח"מ עוד בטרם הוגשה בקשת ההיתר ע"י ב"כ המעסיק" (סעיף 25 לסיכומי גב' מלכא). המדובר בטענה נעדרת כל ביסוס עובדתי, שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, בלא שום פירוט או הסברו. מוטב היה לולא הועלתה ע"י באת כוחה של גב' מלכא, ואף דינה להידחות. סוף דבר 17. הערעור נדחה. 18. המערערת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המשיבים 1 ו - 2 בסך 3,000 ₪, צמודים כדין מהיום, ובהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המשיבה 3 בסך 1,500 ₪ , אף הם צמודים כדין מהיום. 19. ניתן לערער על פסק דין זה תך 30 יום בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הריוןפיטורים בהריוןפיטורים