תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי

תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 57875-05-12; סגנית הנשיא איטה קציר), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הרשות שהתכנסה לפי תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן גם התקנות) מיום 22.5.12. הרקע לבקשת רשות הערעור: 2. המבקש עבר אירוע לבבי ביום 29.10.92 שהוכר כפגיעה בעבודה, ונקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 25% לפי פריט ליקוי 19(1)ג2 לתוספת לתקנות בתחולה מיום 1.5.93, ללא הפעלת תקנה 15. המבקש הגיש בינואר 2011 בקשה לקביעת דיון מחדש בדרגת הנכות לפי תקנה 17 לתקנות, בטענה כי הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. ועדת הרשות (להלן גם הוועדה) התכנסה ביום 1.11.11 וקבעה כי אין מקום להגדיל את נכותו של המבקש מהנימוק כי לא נכותו היא שהביאה לירידה הניכרת בהכנסותיו אלא "כפי שנטען בזמנו ע"י התובע עצמו - מצב כלכלי וכו'". הוועדה ציינה כי המבקש המשיך בעיסוקו כעצמאי ובעל עסק לממכר נעליים כ-13 שנים לאחר הפגיעה. 3. המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי כנגד ההחלטה האמורה, וביום 22.4.12 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים (ב"ל 17753-12-11; השופט אסף הראל, להלן גם פסק הדין הקודם) בו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה על מנת שתדון בתלונתו כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת של עובדת השיקום מיום 15.8.11 ולפיה "מאז פיטוריו מעבודתו בקפיטריה בבי"ס מתלונן על מצוקה כלכלית, מנסה לחפש עבודה, שולח קורות חיים, אך אינו מתקבל במיוחד כאשר נדרש להציג אישורים על מצב רפואי". בפסק הדין הונחתה הוועדה לקבוע האם לאור תלונות אלה יש מקום לשנות את החלטתה הקודמת. הוועדה התכנסה מכוח פסק הדין הקודם ביום 22.5.12 ולא שינתה ממסקנתה הקודמת. בנימוקיה נכתב בין השאר כי: "לאור כל האמור לעיל ובהתייחס בכובד ראש לאמור בפס"ד, סבורה ועדת הרשות כי לא הנכות בגין הפגיעה הנדונה הביאה ל'מצוקה הכלכלית' ובשים לב 'למקצועו ולגילו' מסוגל בהחלט להמשיך בעיסוקו, כפי שאכן עשה בפועל מספר שנים לא מבוטל לאחר הפגיעה הנדונה". המבקש ערער על ההחלטה, ובית הדין האזורי, בפסק דינו מושא בקשת רשות הערעור, קבע כי לא נפל בהחלטה פגם המצדיק קבלת הערעור, והוועדה קיימה את הוראות פסק הדין הקודם. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. 4. הצדדים הסכימו כי בקשת רשות הערעור תידון כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. טענות הצדדים: 5. בבקשת רשות הערעור נטען, כי הוועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם אלא רק חזרה על מסקנותיה. על פי הטענה, הוועדה לא התייחסה במנומק לטענת המבקש שעולה מחוות דעת פקידת השיקום מיום 15.8.11, כפי שנדרשה לעשות בפסק הדין הקודם. עוד נטען כי היה על הוועדה להתייעץ עם מומחה ברפואה פנימית או קרדיולוגיה טרם מתן ההחלטה, כאשר אופי נכותו מגביל את יכולותיו הגופניות לעבוד. בנוסף נטען כי הוועדה לא התייחסה לסיכויי המבקש למצוא עבודה בהתחשב בשיקולים האחרים, דוגמת גילו, מקצועו והבעייתיות שבמצבו הרפואי. כמו כן טוען ב"כ המבקש כי נפל פגם בהרכב הוועדה. ב"כ המוסד לביטוח לאומי, מנגד, טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות והוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם. לטענתה, הוועדה הגיעה למסקנה כי הירידה בהכנסות המבקש אינה קשורה לפגיעה בעבודה ולנכות שנקבעה לו בגינה, ולכן לא מתקיים התנאי הנדרש להפעלת תקנה 17 בעניינו. דיון והכרעה: 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפרוטוקול הוועדה, חוות דעת פקידת השיקום, ולהוראות פסק הדין הקודם, הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל כך שעניינו של המבקש יוחזר לועדת רשות בהרכב אחר, על מנת שתדון מחדש בתלונותיו ותנמק את החלטתה לאור כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות דעת עובדת השיקום מיום 15.8.11. 7. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי הוועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם כנדרש. כפי שצוין לעיל, הוועדה נדרשה בהוראות פסק הדין הקודם לדון בתלונתו כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעת פקידת השיקום ולפיה המבקש, מאז פיטוריו, מנסה לחפש עבודה אך אינו מתקבל, במיוחד כאשר נדרש להציג אישורים על מצבו הרפואי. מנימוקי הוועדה עולה כי אין בהם התייחסות כלל לטענה האמורה. הוועדה בנימוקיה ציינה כי היא נצמדת לנוסח תקנה 17 לתקנות, והפנתה להחלטות בפרוטוקולים קודמים מיום 4.8.04, 27.10.04, 23.1.07 ולפרוטוקול בעניין תקנה 17 מיום 1.11.11, בלי שפירטה את המסקנות שעלו מפרוטוקולים אלה. בנוסף הוועדה הפנתה להחלטת ועדה רפואית לעררים מיום 1.3.07 לעניין יכולתו של המבקש לחזור לעבודתו. יצוין, כי הפרוטוקולים אליהם מפנה הוועדה הינם פרוטוקולים ממועדים שקדמו באופן משמעותי למועד מתן חוות הדעת על ידי פקידת השיקום, ואין אנו סבורים כי יש בכך משום הנמקה מספקת ומתן מענה להוראות בפסק הדין הקודם. בכך, נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. בנסיבות אלה, לאור החלטת הוועדה, וכאשר עניינו של המבקש כבר הוחזר לוועדה בהוראות פסק דין קודם, נוצר הרושם כי הוועדה נותרה "נעולה" בעמדתה, באופן שמייתר את הצורך להחזיר את עניינו של המבקש לפניה שוב. על כן, תוצאת הדברים היא כי עניינו של המבקש יוחזר לועדת רשות בהרכב חדש. 8. סיכומו של דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת כך שעניינו של המבקש יוחזר לועדת רשות בהרכב אחר, על מנת שתדון מחדש בתלונותיו ותנמק את החלטתה לאור כל המסמכים הרלוונטיים, לרבות חוות דעת עובדת השיקום מיום 15.8.11. המוסד לביטוח לאומי ישא בשכ"ט עו"ד בערעור זה בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו למבקש תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. ביטוח לאומי