בקביעת הועדה כי המדובר במצב ניווני קיים חוסר הגיון, וזאת בהתחשב בנכות הזמנית שנקבעה למערערת, בעבר. 5. באת כח המשיב, מנגד, ביקשה לדחות את הערעור, באשר לטענתה לא נפל בפגם משפטי בדרך עבודת הוועדה ובאשר, החלטתה ניתנה כדין ובמנומק. לגישתה, בסעיף 8 לפסק הדין, הורה בית הדין כי בפני הועדה לא יהיו פסקי דין קודמים וכן הפרוטוקולים הקודמים של הועדות הרפואית לעררים ועל כן היה על הועדה לדון בערר המערערת מיום 07.06.07. באת כח המשיב הוסיפה וטענה כי לפני הועדה לא הונחה החלטת הועדה הרפואית שקבעה למערערת 10% נכות זמנית ועל כן הועדה לא יכולה הייתה ואף לא הייתה צריכה להתייחס לאותה קביעה. באת כח המשיב הוסיפה עוד וטענה כי הועדה התכנסה בעניינה של המערערת וביצעה לה בדיקה קלינית מקיפה וכן התייחסה למסמכים הרלוונטיים. 6. הועדה א. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה המשפטית בלבד, לפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. הסמכות לקבוע ממצאים, ליישם את סעיפי המבחנים ולקבוע את הנכות הרפואית, נתונה אפוא אך ורק לוועדה, וזו תחליט במנומק האם כלל הליקויים באים במסגרת הסעיף שקבעה, או שיש מקום לקבוע את הנכות לפי סעיפים אחרים לחלופין או במצטבר (דב"ע 01-2/98 באלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג' (1999) 284, 288; עב"ל יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.06.06). ב. בתיק שלפניי, הוחזר עניינה של המערערת לועדות יותר מפעם אחת, כשבפעם האחרונה הוחזר העניין לועדה בהרכב חדש, כאשר, בחלקו האופרטיבי של פסק הדין נאמר כי: "מאחר ואין זו הפעם הראשונה שעניינה של המערערת חוזר לאותה ועדה ומאחר וקיים חשש שהועדה כבר נעולה על עמדתה, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. בפני הועדה הרפואית לעררים בהרכבה החדש לא יהיו פסקי הדין הקודמים שניתנו בעניינה של המערערת וכן לא יהיה פסק דין זה למעט סעיף 7 לו, כמו כן לא יהיו בפניה הפרוטוקולים הקודמים של הועדות הרפואיות לעררים". ג. ביום 06.12.12 התכנסה הועדה, לראשונה, ושמעה את תלונות המערערת ופרטה אותן בדו"ח: "קשה ללכת קשה לשבת הרבה יותר קשה לעמוד, כאבי צוואר, במזג אויר קר יותר גרוע, רגליים וידיים נרדמות, בלילה לא יכולה לישון בגלל זה, מתקשה בלבישת בגדים ורכיסת סרוכים בנעליים". ד. הועדה ערכת למערערת בדיקה קלינית בכל הקשור לפגיעה הרלוונטית - בגפיים ובעמוד השדרה, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן: "E.M.G גפיים עליונות 25/10/07 - תקין. לפי אישור רפואי דר' קאסם האשם 25/6/10 סובלת מ C.T.S דו"צ. אין ספאזם בשרירי גב וצוואר, אין רגישות במקומות לאורך החוליות. תנועות הצוואר: ישור 30 מעלות, כיפוף עם נגיעת סנטר בבית החזה, סיבוב לצדדים 80 מעלות דו"צ, הטייה לצדדים 30 מעלות לכל צד, כוח שרירים שמור בגפיים עליונות ותחתונות. תנועות גב תחתון: ישור מלא כיפוף 80 מעלות בטווח לצדדים 30 מעלות דו"צ ללא הגבלה בתנועות סיבוביות של הגב, SLR שלילי דו"צ". ה. בפרק "סיכום ומסקנות", הוועדה רשמה את הדברים הבאים: "הוועדה מבקשת לסיכום הדיון את ממצאי C.T שביצעה ב 2006 לפני התאונה לפי הרשום במכתבו של דר' האשם קאסם ו - C.T נוסף שביצע לדברי הנפגעת ב - 2009-10. הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות צוואר וגב תחתון, אך מתבקשות הבדיקות המצויינות לעיל בהמשך לאישורים שהומצאו". ו. ביום 14.03.13 התכנסה הועדה שנית, ובמסגרת ישיבתה זו, התייחסה לממצאי בדיקות ה - C.T שנערכו בעניינה של המערערת לאחר האירוע, ולאמור - "C.T ע"ש מותני 13.9.06 (כחודש לאחר החבה) בלט דיסק L4L5 ושינויים ניווניים. C.T ע"ש מותני 17.5.10 - שינויים ניווניים, בלט דיסק L3L4 L4L5". הוועדה סיכמה את דיונה, כדלקמן: "הוועדה לא מצאה הגבלה בצוואר ובגב תחתון. הממצאים שבדימות שתוארו לעיל הם על רקע ניווני ולא טראומטי, ולכן לא נגרמה נכות קבועה כתוצאה מהתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בחוו"ד של דר' דניאל 11.2.08. הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות הגב כפי שמצא דר' דניאל, ולכן לא מקבלת את מסקנותיו לגבי הנכות. הוועדה דוחה את הערר ומותירה החלטת הוועדה מדרג ראשון". 7. דיון והכרעה מהאמור לעיל עולה שהועדה ערכה למערערת בדיקה רפואית וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח הועדה. על פי אותה בדיקה קלינית, ולאור מכלול הנתונים, מצאה הועדה כי המערערת אינה סובלת מהגבלה בתנועות הצוואר והגב, וכי הממצאים כפי שנצפו בבדיקות ההדמייתיים מעידים על כך שמדובר במחלה "על רקע ניווני ולא טראומתי". בהתאם לכך, הוועדה קבעה כי נכותה של המערערת מתאונת העבודה הינה 0% לצמיתות, וזאת בתחולה מיום 01.10.07. ברור אפוא שמסקנתה של הועדה הולמת את ממצאיה שלפיהן לא נותרה למערערת נכות. הועדה, למעשה, שללה כל קשר סיבתי בין בלטי הדיסק מהם סובלת המערערת לבין הפגיעה בעבודה, שכן לגישתה מדובר במצב על רקע ניווני ולא טראומטי. אשר לעובדה שעד תאריך מסוים (מיום 20.11.06 ועד ליום 30.09.07) נקבעו למערערת 10% והחל ממנו 0% נכות - מדובר בנכות זמנית שנקבעה, כאשר בסיומה נבדקה המערערת, כשהועדה הבודקת אותה צריכה לקבוע נכות לפי ממצאיה שלה החל ממועד תום הזמניות. הועדה קבעה בהחלטתה כאמור, כי נכותה הצמיתה של המערערת הינה בתחולה מיום 01.10.07. ברי שמדובר בנכות יציבה שהתגבשה עם תום הנכות הזמנית. בעניין זה כשלעצמו אין פגם, כפי שמצויין על ידי ד"ר שאול קובובי, לגבי פגיעה בגב כתאונת עבודה: "לאחר התקופה הראשונית... בא 'רגע האמת' כאשר הנפגע מתייצב לפני ועדה רפואית... המאוכזב הוא, לרוב, המבוטח המתקשה להבין שאחוזי נכות מעטים בלבד - אם בכלל - נזקפו על חשבון התאונה...ההכרעה הסופית נתונה... בידיו של גוף סטטוטורי נפרד - הוועדה הרפואית - אשר לו הסמכות לקבוע אם אירוע התאונה היה בבחינת אפיזודה זמנית וחולפת או שמא נותרה, בעקבותיו, נכות לצמיתות" (ד"ר שאול קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה תשנ"ט - 1999, הפרק שעניינו כאבי גב כתאונת עבודה). אם כן, מדובר בקביעה שהינה קביעה רפואית מובהקת שהינה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, שאין בית הדין מתערב בה. זאת ועוד, בפסק הדין מכוחו התכנסה הועדה בהרכבה החדש לא הורה בית הדין לועדה להתייחס לקביעת הועדה הקודמת שקבעה למערערת נכות זמנית או לפסק הדין הקודם. על הועדה הוטל לבחון את עניינה של המערערת מחדש, ללא תלות בקביעות קודמות, שאף לא הונחו לפניה. 8. מהאמור לעיל עולה כי, חרף טענותיה של המערערת, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן לא נותר לי אלא לדחות את הערעור. אין צו להוצאות. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד. רפואהועדה רפואית