בקשה לביטול צו עיקול זמני, על זכויות אצל צדדים שלישיים

בקשה לביטול צו עיקול זמני, על זכויות אצל צדדים שלישיים

עד לסך של 146,378,586 ₪ להבטחת ביצועו של פסק דין בתביעה כספית שהגישו המבקשות כנגד המשיבות.

המשיבות הגישו את הבקשה שלפני לביטול העיקול ובהתאם להלכה הנוהגת יהא הדיון בבקשתן כהמשך הדיון בבקשה להטלת עיקול, כאשר נטל השכנוע רובץ על המבקשות (ראה: רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789).

העובדות הצריכות להכרעה

1. המשיבה 1, חברה זרה, אשר התאגדה באי ג'רזי הבריטי ומקום מושבה ביוסטון טקסס, התקשרה עם חברת דוראד אנרגיה בע"מ בהסכם להקמת תחנת כוח מסוג מחזור משולב (מחז"מ) מבוססת גז טבעי באשקלון (להלן: "הפרויקט").

2. המבקשת 1, חברה ציבורית העוסקת בתחומי הבנייה ויזמות נדל"ן, התקשרה ביום 24.2.2011 עם המשיבה 1 בהסכם לביצוע עבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט כקבלן משנה (להלן: "ההסכם").
המשיבה 2, שהינה אף היא חברה זרה, ערבה להתחייבות המשיבה 1 לפי ההסכם.

3. המבקשת 2, שהינה חברת בת של המבקשת 1, שימשה בפועל כחברה המבצעת את מרבית עבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט, זאת באישור המשיבה 1.

4. במהלך ביצוע העבודות התברר כי היקפן עולה על זה שסוכם בין הצדדים ומצא ביטויו בהסכם וכפועל יוצא נדרשה המשיבה 1 להוסיף ולשלם תשלומים נוספים על אלו שנקבעו (ראה בענין זה קביעותיה של כב' הרשמת נחליאלי – חיאט בהחלטתה מיום 16.3.2014 בבקשה לביטול עיקול בתא"ק 1465-08-13).

5. דרישות התשלום הנוספות לא כובדו על ידי המשיבה 1 ונוכח המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים ובניסיון ליישבן נחתם בחודש נובמבר 2012 "מזכר הבנות" (נספח 4 לבקשה להטלת עיקול), אשר בסופו של יום לא הביא לידי סילוק המחלוקות באופן שלם ומלא, זאת נוכח מסקנותיו של מומחה שמונה מטעם המשיבה 1 ולפיהן יש לדחות את דרישות התשלום הנוספות שנדרשו על ידי המבקשת 1 מחמת תשלום ביתר (ראה דוחות KSN – נספח 5 לבקשה להטלת עיקול).

6. פניות מטעם המבקשות למשיבה 1, לרבות למר גרייני, מי שתצהירו הוגש בתמיכה לבקשה לביטול עיקול, להסדרת החוב הנטען לא נענו כלל בזמן אמת (נספחים 6,7 לבקשה להטלת עיקול).

7. בהמשך ביקשה המשיבה 1 לסלק באופן חד-צדדי את מנהלי הפרויקט מטעם המבקשת 2 מאתר העבודות ולאחר התערבותו של בית המשפט (ה"פ 14043-06-13) הוחזרו אלה לעבודתם לתקופת חפיפה (נספח 8 לבקשה להטלת עיקול).



8. המחלוקת הכספית שבין המבקשת 1 למשיבה 1 הביאה לעולם שתי תביעות.
הראשונה הוגשה על ידי המבקשות ביום 1.8.2013 - תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 1465-08-13) שעניינה באותן דרישות תשלום הכשירות להתברר בהליך זה. סכום התביעה הועמד על סך של 48,955,826 ₪ נכון למועד הגשתה (להלן: "התביעה הראשונה").
השניה היא התביעה כספית שהוגשה על ידי המבקשות ביום 10.4.2014 (ת"א 21685-04-14) ובמסגרתה הוגשה הבקשה להטלת עיקול נשוא הכרעתי זו.

9. במסגרת התביעה הראשונה עתרו המבקשות בבקשה להטלת עיקול על זכויות המשיבה 1 אצל צדדים שלישיים בגובה סכום התביעה ובית המשפט (כב' הרשמת נחליאלי – חיאט) נעתר לבקשה במעמד צד אחד.
בקשה לביטול העיקול נדחתה בהחלטה מיום 16.3.2014 .
המשיבה 1 מטעמיה בחרה שלא לערער על החלטה זו והעיקול נותר על כנו (נספח 1 לבקשה להטלת עיקול).

10. עוד ובנוסף נדרש בית המשפט (כב' השופט הבכיר פרגו) במסגרת התביעה הראשונה לבקשת המשיבות לעכב את ההליכים מכוח הוראת סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 על יסוד תניית בוררות ייחודית (בוררות בלונדון) שנקבעה בהסכם.
בית המשפט נעתר לבקשה ובהחלטתו מיום 2.6.2014 הורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו.
בשים לב לפגרת בתי המשפט טרם חלף המועד להגשת ערעור על החלטה זו.

11. לשלמות היריעה העובדתית יצוין כי עם הגשת התביעה הראשונה הודיעה המשיבה 1 למבקשות על סילוק ידן, לאלתר, מהפרויקט.
עובדי המבקשות נאלצו לעזוב את המקום בתוך שעות ספורות, תוך שנאסר עליהם ליטול עמם את המסמכים שהיו שמורים במשרדיהם (נספח 14 לבקשה להטלת עיקול).

המסגרת הנורמטיבית

9. הוראות תקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מעגנות את ההסדר הקבוע בדין בכל הנוגע לסעד זמני ולעיקול זמני.

10. הוראת תקנה 362 לתקנות עניינה ב"סעד זמני" - כללי - ולפיה "על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש" (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ)

11. הוראת תקנה 374 לתקנות יוחדה לסעד של "עיקול זמני" ובהתאם לה "על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 (1997)" (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ), כששינוי זה יכול שיהא תוצאה של הברחת נכסים על ידי הנתבע או כל מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין (ראה עניין מרגליות, וכן רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) נ' ICC Industries),.

12. על בית המשפט, איפוא, להשתכנע כי קיימות "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה", כאשר בשלב זה של ההליך ולצורך הטלת עיקול זמני "די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה" (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ).

"לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, או למצער – אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני ....
בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד, ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית"
(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529)

(ראה בנוסף: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל)

13. עוד ובנוסף על המבקש לשכנע כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.
להוכחת רכיב ההכבדה די ב"חשש סביר" ועוצמת ההכבדה הנדרשת הינה של "הכבדה רגילה", קרי; הרף הנמוך ביותר במסגרת הסעדים הזמניים (ראה: ד. שורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות, עמ' 360).
"הלכה ידועה כי תוחלת ההכבדה יש להוכיח בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (ראו למשל: רע"א 7513 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר ... רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC ..)"
(רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך ואח')

14. לענין "מאזן הנוחות" על בית המשפט לבחון באם הנזק שייגרם למבקש העיקול עקב אי מתן הצו יעלה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד עקב מתן הצו, כאשר בין השיקולים של "עילת התביעה" ו"מאזן הנוחות" מתקיימים יחסי גומלין-
"ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו אם הסעד הזמני יסורב, ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. מובן כי אין מדובר במצב שבו נראה, על פניו, כי התביעה היא תביעת סרק, שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקש. אולם מקום שאין עניין בתביעה כזו אלא בשאלת סף אם מעלה התביעה שאלה שראוי לבררה, הרי משקלה של שאלה כזו פוחת ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לטובתו של מבקש הסעד, ולהפך. זאת, על שום הסיכון הרב שבמניעת יכולת השבת מצב המבקש לקדמותו אם תתקבל בסופו של דבר התביעה העיקרית"
(רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529)

15. בהתאם למתווה נורמטיבי זה, אדרש בהמשך לבחון את קיומה או את העדרה של הצדקה להטלת עיקול זמני בענין שבפני.

תמצית טיעוני הצדדים

16. לשיטתן של המבקשות תביעתן כנגד המשיבות מבוססת היטב ונסמכת על ראיות מהימנות ומסמכים בעלי משקל ברף העולה על הנדרש בהליך זה ולכל הפחות מציבה לבירור מקצועי והכרעה "מחלוקות עמוקות".

16.1 באשר ליסוד ההכבדה – אותו חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין - סבורות המבקשות כי זה קם נוכח צבר הנסיבות - סכום התביעה הגבוה והיותה של המשיבה 1 חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, אשר פעילותה בפרויקט – תכלית כל הקמתה – עומדת בפני סיום.

17. מנגד סבורות המשיבות כי יש לדחות את הבקשה להטלת עיקול על הסף ממספר טעמים –
א. החלטת בית המשפט המעכבת את ההליכים בתביעה הראשונה מחמת תניית בוררות מחייבת את הצדדים גם בהליך זה ושומטת את הבסיס תחת הבקשה שהוגשה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ;
ב. שיהוי ;
ג. ויתור על סעד של עיקול ;

17.1 לחילופין עותרות המשיבות לקבוע כי לא נתמלאו התנאים להטלת עיקול, זאת משלא עלה בידי המבקשות להוכיח "עילה לכאורה" ("אין מדובר בטענות ל"זכות" לקבלת כספים על פי הסכם, אלא בטענות להצדקת קבלת תשלומים נוספים, החורגים מהמחיר החוזי המוסכם, תשלומים שלא אושרו מעולם על ידי המשיבות ואין כל ראיה לכך שהעבודה בגינם התבקשה או בוצעה או לעצם העובדה כי מהווה היא "עבודה נוספת" שלא כלולה בהסכם, המזכה את המבקשות לתמורה שכזו על פי ההסכם בין הצדדי" – סעיף 40 לסיכומי המשיבות – ההדגשה במקור), כמו גם את יסוד ההכבדה, באשר אין די לענין זה בעובדה שהמשיבה 1 הינה חברה זרה, מה גם שבידי המבקשות בטוחה טובה ומספקת בדמות ערבותה של המשיבה מס' 2.



מן הכלל אל הפרט

18. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות לטיעוני הצדדים כפי שבאו בפני בבקשה להטלת עיקול, בבקשה לביטול העיקול, התגובה והתשובה לה, בסיכום הטיעונים בכתב ובחקירתם של המצהירים, באתי לכלל דעה כי יש להותיר את העיקול על כנו, תוך צמצומו והעמדתו על סך של 55,000,000 ₪.

עיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות / החלטת בית המשפט בדבר עיכוב ההליכים בתביעה הראשונה

19. ביום 2.6.2014 הורה בית המשפט (כב' השופט הבכיר פרגו) על עיכוב ההליכים לפי סעיף 6 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 בתביעה הראשונה.

19.1 לטענת המשיבות החלטה זו מהווה מעשה בי דין בתביעה זו ועל כן "שעה שאין כל הליך בוררות תלוי ועומד כנגד המשיבות, כמו גם שלא התקיימו תנאיו של חוק הבוררות לשם מתן סעד זמני על פיו ולא התבקש סעד זמני על פיו, לא קמה סמכותו של בית המשפט הנכבד דכאן למתן צו העיקול הזמני להבטחת פסק הבורר (תיאורטי)" (סעיף 44.2 לסיכומי המשיבות – ההדגשה במקור).

19.2 המבקשות חולקות על טענתן זו של המשיבות ולדידי בדין.

19.3 במסגרת תביעה זו הוגשה על ידי המשיבות בקשה לעיכוב הליכים מחמת אותה תניית בוררות (בקשה מס' 7), אשר טרם הוכרעה.
בעת הזו, משלא חלף המועד להגשת ערעור על ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים בתביעה הראשונה, ממילא אין המדובר בהחלטה חלוטה, אשר ניתן לקבוע כי יש להחילה בהליך זה מכוחו של "מעשה בית דין".
עוד יוער כי עד כה לא הוגשה מטעם המשיבות בקשה סדורה ובה עתירה לקבוע כי ההחלטה בתביעה הראשונה חלה על הצדדים בתביעה זו, בקשה, אשר מן הסתם היה בה כדי לייתר או למצער לשנות ולעדכן את הבקשה לעיכוב הליכים התלויה ועומדת.

19.4 לא זו אף זו.
אף בהנחה כי ההליכים יעוכבו גם בתביעה זו הרי שעל פי הפסיקה הנוהגת אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להביא לביטול העיקול שניתן כדין ובסמכות מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 טרם מתן ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים (ראה: רע"א 6435/05 ציון ז'אנו ואח' נ' יורו ישראל (י.ש) בע"מ).

שיהוי

20. הבקשה להטלת עיקול הוגשה ביום 10.4.2014 בד בבד עם הגשת התביעה.

20.1 לטענת המשיבות "בקשת העיקול דנן, הוגשה ערב חג הפסח, במעמד צד אחד כבקשה דחופה, בניסיון לצייר תמונה מעוות (צ"ל: "מעוותת" – ש.י.) בפני בית המשפט הנכבד של בהילות, למרות שכל עובדותיה של הבקשה כמו גם עילות התביעה היו ידועות למבקשות חודשים רבים קודם לכן" (סעיף 462 לסיכומי המשיבות).

20.2 אמת, המצהיר מטעם המבקשות, מר מילר, אישר בעדותו כי "מרבית רכיבי התביעה" היו ידועים למבקשות חודשים טרם הגשת התביעה והבקשה להטלת עיקול (ראה עמ' לפרוטוקול הדיון).
עם זאת, מצאתי בעדותו הסבר המניח את דעתי לעיתוי בו הוגשה התביעה, כמו גם הבקשה להטלת עיקול ואשר דומה עלי כי יש בו כדי לדחות את טענת השיהוי.
על פי עדותו של המצהיר המתינו המבקשות להכרעתו של בית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים בתביעה הראשונה (הדיון בבקשה ארך מספר חודשים), במקביל התנהל מו"מ בניסיון ליישב את המחלוקות מחוץ לכתלי בית המשפט ומשזה לא צלח ולמבקשות נודע כי המשיבה 1 סגרה את משרדיה בארץ (משרדיה בבני ברק נמצאו נטושים), לא נצפתה עוד באתר העבודה והחלה לפטר את עובדיה הישראלים ולהיערך לקראת עזיבתה את הארץ (ראה עמ' 33-34 לפרוטוקול הדיון), הרי שלא היה עוד מנוס מלפניהן אלא לפנות לבית המשפט ולא להמתין עוד להכרעתו בתביעה הראשונה .



ויתור על סעד של עיקול/ מניעות מלעתור לסעד המבוקש

21. בסעיף 46.1 להסכם נקבע בין הצדדים כדלקמן-
"...Contractor hereby waives and releases any and all rights of mechanic's
lien and similar rights for payment for services, labor, equipment, or
materials furnished by Contractor in performance of the Work…"

21.1 המשיבות מבקשות לקרוא בהוראה זו של ההסכם משום "ויתור מפורש על אפשרות המבקשות לפנות לבית משפט נכבד זה בבקשה ליתן סעד זמני מסוג "עיקול" על כספי ונכסי המבקשות (צ"ל: "המשיבות" – ש.י.) כנגד דרישות תשלום שונות (ומוכחשות) בעבור ביצוע העבודה ובאופן המהווה מניעות לעצם הגשת הבקשה דנן" (סעיף 230 לסיכומי המשיבות).

21.2 המצהיר מטעם המבקשות, מר מילר, התייחס בתצהירו למהותו של הויתור הנטען והסביר כי עניינו באפשרות לנקוט ב"סעד עצמי" בלבד, לרבות עיכבון ודומיו (ראה סעיף 131 לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה להטלת עיקול).

21.3 המצהיר, כעדותו, אומנם לא נטל חלק בניסוח ההסכם אך עם זאת דומה עלי כי נוכח נוסחה של אותה הוראה והלשון בה נקטו הצדדים לא ניתן ולו על פני הדברים לפסול במחי קולמוס את הסברו.
אין חולק כי ההוראה לא מציינת באופן מפורש "עיקול" (foreclosure) וישאל השואל מדוע.
די בשאלה זו לדידי, כמו גם בצורך לברר מהם אותם "similar rights"" לשעבוד/עיכבון קבלני (mechanic's lien) כדי לדחות בשלב זה וטרם דיון ראייתי את טענת הוויתור/המניעות.

"ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה "

22. הבקשה להטלת עיקול נתמכה בתצהירו של מר מילר ובמאות נספחים ביניהם התכתבות בין הצדדים, טפסי מדידת כמויות (נספח 18), טפסי RCO שלא שולמו על ידי המשיבה 1 (נספח 20), טבלה המסכמת את חישובי כמויות העבודות שבוצעו ומחיריהם (נספח 19) טבלה המרכזת את העבודות הנוספות שביצעו המבקשות (נספח 21).

על אלה הושתתה הבקשה ובאלה לשיטת המבקשות די כ"ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה ".

23. מנגד טוענות המשיבות כי באותם מסמכים אין משום תשתית ראייתית מספיקה לקיומה של עילת התביעה, זאת משום שאינם אלא "טפסים שגויים ולא חתומים (במרבית המקרים אף לא על ידי נציגי המבקשות עצמם) ובקשות (כשמן כן הן) שהגישו למשיבות לאשר תשלומים נוספים", כאשר לאלה צורפו "טבלאות מופרכות המסכמות את הנתונים המוכחשים והשגויים" (סעיף 303 לסיכומי המשיבות – ההדגשה במקור).

עוד ובנוסף נטען כי "אין כל ראיה מינימאלית המעידה על כך שהעבודות בגינן מתבקש תשלום הינן עבודות נוספות (קרי כי לא נכללות מראש במסגרת המחיר החוזי) כי הוזמנו על ידי המשיבות או כי בוצעו והושלמו על ידי המבקשות" (סעיף 304 לסיכומי המשיבות) .

24. למקרא התצהירים שהוגשו מטעמם של הצדדים, כמו גם למשמע חקירתם של המצהירים, סבורה אני כי ניתן בעת הזו, בה נדרש בית המשפט לבדיקה לכאורית בלבד של התביעה לקבוע כי אין זו "תביעת סרק על פניה", אלא תביעה ה"מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון" ובלשונן של המשיבות עצמן-
"יודגש כבר עתה - המדובר בטענות הדדיות אשר בירורן דורש מומחיות מקצועית"
(סעיף 4 לבקשה לביטול עיקול) 0ההדגשה שלי – ש.י.)

לשם הכרעה במחלוקות אלו, כפי שיובהר להלן, יש לערוך התאמות ובדיקות מקצועיות פרטניות של העבודות וכמויות החומרים (בעבורם מתבקש תשלום נוסף) למול המחיר החוזי (ששולם) ומפרטי העבודות והיקף החומרים הבסיסי שצורף כנספח להסכם והיה ידוע מראשית הדרך. כמו כן יש לבחון את דרישת המשיבות למול מנגנון התמורה המוסכם והקבוע בהסכם, אשר לפיו, כפי שיובהר להלן (וחרף התיאור השגוי של המשיבות בבקשתו), רק חלק מהעבודות (לפי סוגן) כפופות לשינויים בעוד שבעבור חלקם האחר נקבע מחיר קבוע וסופי שבגינו כלל לא עומדות למשיבות זכות לדרוש תמורה נוספת"
(סעיף 5 לבקשה לביטול עיקול, סעיף 41 לסיכומי המשיבות) (ההדגשה שלי – ש.י.)

25. חקירת המצהירים חידדה את העובדה כי בין הצדדים קיים "סכסוך כספי" הטעון בירור מעמיק, כשמצד אחד ניצבות דרישות כספיות שונות מטעמן של המבקשות, אשר דומה כי הועברו בזמן אמת למשיבות שבחרו מטעמיהן שלא לאמתן ו/או לאשרן (ראה עדותו של המצהיר מטעם המשיבות מר גרייני בעמ' 62-64 לפרוטוקול הדיון) ומנגד עומדים מספר דוחות שנערכו על ידי מומחה מטעם המשיבות (דוחות KSN) ולפיהן אין המבקשות זכאיות לתשלום נוסף (אין חולק כי הדוחות לא מתייחסים לכלל דרישות התשלום שהופנו אל המשיבה 1 - ראה בענין זה התייחסותה של כב' הרשמת נחליאלי – חיאט בסעיף 15 להחלטתה בתביעה הראשונה – נספח 1 לבקשה להטלת עיקול).
יוער כי עותק הדוח שהוגש כנספח לבקשה לביטול עיקול לא נחתם, באופן שלא ניתן היה לזהות את עורכו וממילא לזמנו לחקירה.

26. ב"כ המשיבות ביקש בחקירת המצהיר מטעם המבקשות "לרדת אל הראיות" המבססות את רכיבי התביעה ולמעשה להקדים בירור עובדתי מעמיק, אשר הליך זה אינו האכסניה ההולמת לו.
בהליך זה אין בית המשפט נדרש לבחון אחד לאחד את פרטי הסכסוך הכספי שבין הצדדים, מה גם שנהיר הוא כי בירורו של הסכסוך דכאן מחייב מעורבותם של מומחים, ודי לעת הזו בהנחתה של תשתית ראייתית מספיקה לקיומה של עילת תביעה.

27. אציין כי לא מצאתי שיש בעובדה שהבקשה שלפני אינה נתמכת במלוא חומר הראיות, אשר מן הסתם יובא בפני הערכאה המבררת בעת המתאימה (ראה חקירת המצהיר מטעם המבקשות מר מילר לענין אי הצגתם של מלוא המסמכים על סמכם נערכו הטבלאות המסכמות - עמ' 9-11 לפרוטוקול הדיון), כדי לעמוד למבקשות לרועץ.

28. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי הגם שלא סברתי בעת הדיון בפני כי יש מקום לחקירה של המצהיר מטעם המבקשות המכוונת לבירור ראייתי של רכיבי התביעה מצאתי להתירה וסבורה אני כי בסופו של יום לא היה בה כדי לבסס קביעה לפיה עסקינן בתביעת סרק שאינה מעלה שאלה הראויה לבירור.

יסוד ההכבדה

29. המבקשות ביססו בקשתן בכל הנוגע ליסוד ההכבדה הן על סכום התביעה (כ- 150 מליון ₪) והן על היות המשיבה 1 חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, אשר צפויה לעזוב את הארץ בקרוב עם סיום הפרויקט, אשר לצורך ביצועו הוקמה.

30. המשיבות סבורות כי בטעמים אלה אין כדי להוכיח "הכבדה", מה גם שבידי המבקשות בטוחה מספקת בדמות ערבותה של המשיבה 2, אשר לחוסנה הכלכלי כלל לא נדרשו המבקשות בבקשתן להטלת עיקול.

31. על יסוד מכלול הראיות שבאו בפני ובשים לב לפסיקה הנוהגת באתי לכלל דעה כי עלה בידי המבקשות להוכיח כדבעי את יסוד ההכבדה.

היותה של המשיבה 1 חברה זרה הנעדרת נכסים בישראל

32. בית המשפט העליון נדרש לא אחת לענין הטלת עיקול בתביעה כנגד חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל (לבד מאלו שעיקולם מבוקש) וקבע כי "אין לראות בעובדה שבעל דין ייאלץ לממש את זכייתו בחוץ לארץ כשלעצמה משום הכבדה" (רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC), תוך שהובהר כי קביעה זו "באה אך לשלול מתן צו עיקול אוטומטי כל אימת שיהיה על התובע, אם וכאשר יזכה בתביעתו, לממש את זכייתו בחוץ לארץ" (רע"א 1006/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC).

32.1 יוצא איפוא כי אין בעובדה שהמשיבה 1 הינה חברה זרה, הנעדרת נכסים בישראל, משום הוכחה ניצחת לקיומה של אותה "הכבדה", אשר על המבקשות להוכיח אלא שבעניין שלפני כובד המשקל צריך שיינתן לעובדה כי מדובר בחברה אשר הוקמה לצורך הפרויקט העומד להסתיים, כך שהמשך קיומה, גם אם בנכר, כלל אינו ברור.

32.2 המצהיר מטעם המשיבות בהליך שלפני, מר גרייני, הכחיש אומנם (בלשון חמקמקה) את הטענה כי המשיבה 1 הוקמה לצורך הפרויקט בישראל, אך לא ניתן להתעלם מעדותו של המצהיר מטעם המשיבות בהליך שהתקיים בפני כב' הרשמת נחליאלי – חיאט בתביעה הראשונה, מר כהן, שהודה כי אומנם מדובר בחברה שהוקמה לצורך הפרויקט (ראה עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 23.10.10 – נספח 7 לתגובה לבקשה לביטול עיקול)
עדותו אומצה על ידי כב' הרשמת נחליאלי – חיאט ונקבעה כממצא עובדתי בהחלטתה (ראה נספח 1 לבקשה להטלת עיקול).

32.3 במצב דברים זה, אינני מוצאת להעדיף את עדותו של המצהיר בהליך שלפני, מר גרייני, על פני עדותו של המצהיר, מר כהן.
סבורה אני כי קיים קושי של ממש בהעלאתה של טענה עובדתית סותרת על ידי המשיבה 1 בשני הליכים שונים, מה גם שנוכח קביעתה של כב' הרשמת נחליאלי – חיאט (עליה לא השיגו המשיבות בהגשת ערעור) ניתן היה לצפות כי בהליך שלפני תתכבד המשיבה 1 ותניח ראיות, אשר יהא בהן כדי ללמד על טעותו של המצהיר מר כהן.
הדבר לא נעשה – המשיבה 1 לא מצאה להציג כל ראיה הסותרת את עדותו של מר כהן לבד מעדותו של המצהיר מר גרייני (אשר אף לא ידע את מועד הקמתה של המשיבה 1) ובכך לדידי לא סגי.

32.4 בנסיבות אלה ומשלא הוכח כי למשיבה 1 "אופק קיומי", במובן זה שצפויה היא להמשיך ולעבוד בפרויקטים נוספים בין בישראל ובין מחוצה לה (המצהיר גרייני העיד באופן כללי על הכוונה להתקשר מעתה ואילך בפרויקטים בהיקף קטן אך לא התייחס לפרויקט ספציפי בו התקשרה המשיבה 1 – ראה עדותו בעמ' 49-50 לפרוטוקול הדיון), הרי שדי בכל אלה כדי ללמד על אותו "חשש סביר" להכבדה בביצוע פסק הדין כנגד המשיבה 1 (ככל שיינתן), חשש שאינו מבוסס אך על העובדה כי הינה חברה זרה הנעדרת נכסים בישראל.

32.5 לכל אלה חוברת העובדה כי לקראת סיום הפרויקט צמצמה המשיבה 1 את היקף פעילותה בישראל, דבר הנלמד הן מסגירת משרדיה בבני ברק והן מפיטורי עובדיה הישראלים.

היקף פעילותה הצפוי של המשיבה 1 בתיקונים ובהשלמות הנדרשים לאחר סיומו הרשמי של הפרויקט לא הוברר דיו (מעדות המצהיר גרייני עולה כי מדובר בהמשך פעילות של מספר חודשים בודדים – ראה עמ' 113 לפרוטוקול הדיון) וענין זה יש לזקוף לחובתן של המשיבות.

סכום התביעה

33. התביעה הוגשה על סך של 146,378,586 ₪ (42,11,216$).
על פי הפסיקה הנוהגת "סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם, 2006) (השופט גרוניס))"
(רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ)

(ראה בנוסף: רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC)

33.1 קביעותיי לעיל לענין "ארעיותה" של המשיבה 1 כחברה פעילה הן בישראל והן מחוצה לה, כמו גם היותה חברה הנעדרת כל נכסים (לבד מהפרויקט), מקפלות לדידי בחובן אף את המסד הנדרש לקביעה כי אמצעיה הכספיים אינם מספיקים כדי לשלם את חובה הנטען בסך של כ- 150 מליון ₪ ומשכך יש אף בסכום התביעה משום שיקול רלוונטי, גם אם לא מכריע, בביסוס יסוד ההכבדה.

33.2 אציין כי נוכח הטענה להכבדה בשל "ארעיותה" של המשיבה 1 (היותה חברה שהוקמה לצורך פעילות העומדת להסתיים), על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין חוסנה הכלכלי והבטחת ביצועו של פסק דין כספי לכשיינתן, ראוי היה לה להניח בפני בית המשפט "ראיות מפריכות", המלמדות על יכולה הכלכלית לשאת בעתיד לבוא בכל חיוב כספי בו תחויייב.
הדבר לא נעשה ועל פי הפסיקה יש בכך כדי לחזק ולבסס טענת המבקשות (ראה: רע"א 7561/13 אדיסיאן נ' סומך ואח').


34. בהינתן כל האמור לעיל, סבורה אני כי המבקשת השכילה להוכיח את יסוד ההכבדה ברף הנדרש – "חשש סביר" .

מאזן הנוחות

35. בבקשה לביטול העיקול טענו המשיבות כי צו עיקול על נכסיה של המשיבה 1 "פוגע אנושות בשמן הטוב" של המשיבות "בשוק העסקי" ועלול לגרום להן ל"נזקים כבדים במוניטין" שלהן "בישראל ובפוטנציאל ... להתקשר בעסקאות נוספות בעתיד בישראל" (סעיף 166 לבקשה לביטול עיקול, סעיף 223 לסיכומי המשיבות).

עוד הוסיפו וטענו כי " צו העיקול הזמני מקשה, טכנית, על" המשיבה 1 "לשלם לקבלנים הישראליים האחרים אשר עמם התקשרה בקשר לפרויקט, כספים המגיעים להם כדין בתמורה להמשך עבודות הקמה ותחזוקה הכרוכות בפרויקט" (סעיף 167 לבקשה לביטול עיקול, סעיף 224 לסיכומי המשיבות).

36. טענות אלה שהינן טענות שבעובדה לא זכו לאישוש ולתימוכין בתצהירו של מר גרייני, אשר נערך בתמיכה לבקשה.
התצהיר נעדר כל התייחסות לנזקים הנטענים בעטיו של צו העיקול.

37. במצב דברים זה ובשים לב לכל קביעותיי לעיל, לרבות ובמיוחד לקביעה כי המבקשות עמדו בנטל הוכחת "חשש סביר להכבדה", אין בידי לקבוע כי כפות המאזניים נוטות באופן מובהק לצדה של המשיבה 1, באופן המחייב ביטול העיקול ומשנחה דעתי כי הנזק שייגרם למבקשות אם לא יוטל עיקול גדול מהנזק שייגרם למשיבה 1 אם יינתן צו כאמור מוצאת אני להותיר את הצו שניתן על כנו.

38. עם זאת, נוכח העובדה כי בידי המבקשות בטוחה נוספת לתשלום חובה של המשיבה 1 בדמות ערבותה של המשיבה 2, סבורה אני כי יהא זה נכון וראוי לצמצם את צו העיקול ולהעמידו על סך של 55,000,000 ₪.

המצהיר מטעם המבקשות, מר מילר, אישר בעדותו כי כלל לא בחן את חוסנה הכלכלי של המשיבה 2 ואין בידו כל מידע רלוונטי בענין (ראה עמ' 34-35 לפרוטוקול הדיון).
משכך ומשלא נטען וממילא לא הוכח על ידי המבקשות כי אותה ערבות שהסכימו לקבל כבטוחה ריקה מכל תוכן יש, לדידי, לתת לה נפקות בהליך זה ולא ניתן להתעלם הימנה.

המשיבות, אשר טענו כי בערבותה של המשיבה 2 יש משום בטוחה מספקת לא מצאו להביא כל ראיה באשר לחוסנה הכלכלי לבד מטיעון כללי .
מעדותו של המצהיר מטעם המשיבות מר גרייני עולה בבירור כי אינו יכול לשמש "גורם רלוונטי ומוסמך" בכל הנוגע לענין זה. המצהיר אינו בעל תפקיד כלשהו במשיבה 2.

בשקלול כל עולה מצאתי, איפוא, לצמצם את צו העיקול לסך של 55,000,000 ₪.

סוף דבר

צו העיקול הזמני שניתן ביום 10.4.2014, במעמד צד אחד, יעמוד על כנו תוך צמצומו לסך של 55,000,000 ₪.

המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשות בבקשה זו בסך של 10,000 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העברת מושכר לצד שלישי

  2. תשלום צד שלישי למעקל

  3. צו לבדיקת נכס של צד שלישי

  4. ביטול חוזה על ידי צד שלישי

  5. אחריות עורך דין כלפי צד שלישי

  6. הוכחה להחזקת נכסים בידי צד שלישי

  7. הלכת השיתוף מול זכויות צד שלישי

  8. צד שלישי הטוען לבעלות בנכס שעוקל

  9. קיזוז חוב שיקים שהועברו לצד שלישי

  10. התנגדות המבוטח לפשרה עם צד שלישי

  11. יריבות בין חברת הביטוח לצד שלישי

  12. ביטוח חבות כלפי צד שלישי קרוב משפחה

  13. העברת זכות החייב כלפי הנושה לצד שלישי

  14. תנייה בחוזה האוסרת על התקשרות עם צד שלישי

  15. ניהול מו''מ להסכם למרות זכרון דברים עם צד שלישי

  16. האם הלכת השיתוף מטילה אחריות כלפי צדדים שלישיים ?

  17. בקשה לביטול צו עיקול זמני, על זכויות אצל צדדים שלישיים

  18. בית המשפט לא יורה על מסירת מידע העלול לפגוע בצד שלישי

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון