מניית הזהב של צים

מניית הזהב של צים

הצדדים גלגלו לפתחו של בית המשפט את שאלת מעמדה של מניית המדינה המיוחדת (להלן- מניית המדינה או מניית הזהב) בחברת צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (להלן- צים או החברה), על רקע הסדר החוב אשר התגבש בחברה. למרות שייגעתי, יגיעות רבות, להביא הצדדים לידי הסכמה בעניין זה, לא עלה הדבר בידי, ולפיכך אין מנוס מהכרעה שיפוטית בשאלה נכבדה זו.

הרקע לבקשה
1. צים הינה חברת ספנות הפועלת בענף הספנות הקווית, באמצעות מכולות, והיא מספקת ללקוחותיה, ממגוון ענפי המסחר התעשייה והייצור, שירותי תובלה גלובאליים חובקי עולם, ובכלל זה אף מעניקה להם שירותים נלווים בתחומי השילוח, עמילות המכס והלוגיסטיקה.

2. עד ליום 5.2.04 הייתה צים מסווגת כ"חברה מעורבת" בהתאם לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה- 1975 (להלן- חוק החברות הממשלתיות). עובר למועד זה, החזיקה המדינה בכ- 48.6% מהון המניות הרגילות של צים, ו- 48.9% מהון המניות של החברה הוחזק על ידי החברה לישראל בע"מ (להלן- החברה לישראל).
ביום 5.2.04, במסגרת הליך הפרטה, נמכרו מניות המדינה בחברת צים לחברה לישראל, והחל ממועד זה חדלה המדינה מלהחזיק במניות רגילות של החברה.
מאז ההפרטה נשלטת החברה על ידי החברה לישראל, אשר מחזיקה ב- 99.7% מהון המניות הרגילות, המונפק והנפרע של החברה. יתרת המניות הרגילות, מוחזקת בחלקה על ידי מספר בעלי מניות אחרים ששיעור החזקתם המצרפי, מגיע לכדי 0.28% מהון המניות של החברה, והיתרה מוחזקת על ידי החברה, בין במישרין ובין באמצעות חברות בנות.

3. במסגרת הליך ההפרטה של צים, הוקצתה למדינה "מניית מדינה מיוחדת" אשר זכתה לכינוי מניית הזהב. מטרת מניית הזהב היא הגנה על העניינים החיוניים של המדינה בצים, וזאת בשל אופיים האסטרטגי של הפעילות והשירותים אותם מקיימת חברת צים.

מכתבי הטענות של המדינה אני למד כי, עניין זה של הפרטת החברה, קיבל עיגון עוד בחודש אפריל 1995, במסגרת החלטת ועדת השרים לענייני הפרטה (מח/117) מיום 30.4.95, אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה (החלטת ממשלה 5382). במסגרת החלטה זו, הוחלט למכור את יתרת המניות של המדינה בצים, תוך קביעה כי למניות צים תיווסף מנית מדינה מיוחדת, שתונפק לשם הבטחת ענייניה החיוניים של המדינה בצים, ותוחזק על ידי המדינה (להלן- החלטת הממשלה משנת 1995).
עוד עולה, כי ביום 17.8.2000 ועדת השרים לענייני הפרטה קיבלה החלטה לתקן את החלטת הממשלה משנת 1995. בהחלטת הועדה (החלטה מח/10) נקבע, בין היתר, כי יש לתקן את נוסחה של מנית המדינה המיוחדת (להלן- החלטת הממשלה משנת 2000). כן נקבע בהחלטה שוב, כי המטרה שלשמה הונפקה המניה, היא הגנה על העניינים החיוניים של מדינת ישראל בחברה.
יצוין, כי הפרטת צים, אשר כללה את הקצאת מניית הזהב למדינה, אושרה בידי ועדת הכספים של הכנסת, בהתאם לסעיף 59ב(ח) בחוק החברות הממשלתיות.

4. נוסח מניית הזהב, כפי שנקבע בהחלטת הממשלה משנת 2000, הועתק לתקנון החברה.

בסעיף 5 בתקנון החברה נקבע כי הון המניות הרשום בחברה יחולק כדלהלן:

1. 350,000,001 מניות רגילות ע"נ של 0.03 ₪ כל אחת.
2. "מנית מדינה מיוחדת בערך נקוב של 0.03 ₪ שאינה ניתנת להעברה ומקנה למדינה את הזכויות כמפורט בתקנה 7 להלן לשם הבטחת העניינים החיוניים של המדינה, לפי שיקול דעת המדינה והכל במסגרת תקנה 7 להלן".



בסעיף 7.1 בתקנון נקבעו העניינים החיוניים של המדינה בחברה, וזהו נוסחו של הסעיף:

"העניינים החיוניים של מדינת ישראל בחברה, אשר יש להגן עליהם באמצעות מניה מיוחדת (להלן: "העניינים החיוניים של המדינה") הם, על פי החלטת ממשלת ישראל, כדלקמן:
7.1.1 שמירה על קיום החברה כחברה ישראלית כמפורט להלן.
7.1.2 הבטחת האפשרות לשמור כי כושר התפעול ויכולת ההובלה של החברה בכל עת לא יקטנו מתחת לקיבולת המפורטת להלן, כדי לאפשר למדינה שימוש אפקטיבי בצי מינימלי כהגדרתו להלן, בשעת חירום או לצורכי הביטחון כמי שייקבעו מעת לעת על ידי הגורמים המוסמכים לכך על פי דין.
7.1.3 מניעה מגורמים עוינים למדינת ישראל או מגורמים העלולים לפגוע בעניינים החיוניים של המדינה או ענייני חוץ או ביטחון של המדינה, או קשרי השיט של ישראל עם מדינות חוץ, מלהיות בעל השפעה כמפורט להלן על ניהולה של החברה."

בהתאם לסעיף 7.2.6 בתקנון החברה, המחזיקים במניית הזהב הם שר האוצר ושר התחבורה בממשלה.

על מנת להבטיח את האינטרסים החיוניים של המדינה, כאמור לעיל, מקנה התקנון למניית המדינה, באמצעות השרים המחזיקים בה, שורה של זכויות. כך, למשל, על פי סעיף 7.3 בתקנון, יש לקבל את הסכמת המדינה מראש ובכתב, בכל הקשור להחלטות העלולות לפגוע בישראליות החברה, לרבות: שינוי מקום רישום החברה; מקום מטה העסקים הראשי של החברה; והיותם של רוב חברי הדירקטוריון בחברה, והמנכ"ל של החברה, בעלי אזרחות ישראלית. על פי סעיף 7.3.5 בתקנון ישנה חובה לקבל את הסכמת המדינה מראש לשורה של החלטות החברה בעניין פירוק החברה, מיזוגה, פיצולה ועוד.

כמו כן, נקבע בתקנון, בין היתר, בסעיף 7.4 בו, אשר כותרתו "שמירת צי מינימלי", כי:

"העברה של אניות תהא חסרת כל תוקף כלפי החברה, בעלי מניותיה וצד ג' כלשהו, אם כתוצאה ממנה לא יתקיים הצי המינימלי, אם לא ניתנה לה הסכמתו מראש ובכתב של המחזיק במנית המדינה המיוחדת. החלטת צים ו/או נציגיה בנוגע לאישור העברת אניה על ידי חברת בת טעונות אישור המחזיק במנית המדינה המיוחדת, אם כתוצאה מהחלטה זו לא יתקיים הצי המינימלי."

על פי סעיף 7.2.7 בתקנון, מוגדר ה"צי המינימאלי" ככולל לפחות 11 אניות כשירות לשיט, הנמצאות בבעלות מלאה של צים ו/או חברות בת שלה, כאשר לפחות 3 אניות מתוכן הן אניות רב תכליתיות (קרי, אניות המסוגלות לשאת גם מטען כללי) ו/או אניות מטען כללי.

5. במסגרת זכויותיה המיוחדות של מניית המדינה מצוי עניין בעל חשיבות רבה, שהוא אף עיקר המחלוקת שבין הצדדים, והוא הסדרת זכות הוטו של המדינה, בכל הנוגע לרכישת השפעה או מעמד בחברה. וכך קובע סעיף 7.5 בתקנון החברה:

"כל אחת מן הפעולות המפורטות להלן תהיה חסרת תוקף כלפי החברה ובעלי מניותיה ללא הסכמתו מראש ובכתב של המחזיק במניית המדינה המיוחדת:
7.5.1 כל החזקה ו/או העברת מניות ו/או הקצאה אשר תקנה החזקה של מניות בחברה בשיעור של 24% או יותר מהון המניות המונפק של החברה או שיעור המקנה למחזיק בהן שליטה בחברה, לרבות כתוצאה של הסכם הצבעה. ואולם לא יידרש אישור מחזיק מנית המדינה המיוחדת להחזקות ו/או רכישות בעלי מניות בחברה במועד הקובע".

סעיף 7.11 בתקנון משריין את הוראות התקנון הנוגעות למניית המדינה המיוחדת, בזו הלשון:

"כל שינוי, לרבות תיקון או ביטול, בהוראות תקנון החברה הנוגעות לזכויות המוקנות ו/או צמודות למניית המדינה המיוחדת ולמחזיק בה, לרבות הוראה זו, יהא חסר תוקף כלפי החברה, בעלי מניותיה וצד ג' כלשהו, ללא הסכמת המחזיק במניית המדינה המיוחדת בכתב ומראש.
בכל סתירה בין הוראות תקנון החברה הנוגעות לזכויות המוקנות על ידי מניית המדינה המיוחדת להוראות אחרות בתקנון, יגברו הוראות התקנון הנוגעות למניית המדינה המיוחדת."

6. מסתבר כי, ענף התובלה הימית הינו ענף תחרותי ביותר, המאופיין בקשיחות יחסית של העלויות בו, והוא מושפע באופן ישיר מעלות אניות המכולה, מחירי ההון והדלק, והוא מכתיב יתרון לגודל של חברות הספנות הפעילות בענף זה, ומציאות זו הערימה קשיים לא מעטים על דרכה של צים.
המשבר הפיננסי אשר פקד את העולם בשנים 2008- 2009, ואשר טמן בחובו ירידה משמעותית בסחר הבינלאומי, השפיע בצורה ממשית על ביצועיה של צים, אשר הייתה אותה העת בעיצומה של תוכנית הצטיידות נרחבת, ולפיכך בשנת 2009 נכנסה צים לתוכנית הבראה, מחוץ לכותלי בית המשפט, שכללה, בין היתר, פריסת חובות מול נושיה המרכזיים, ובכללם עשרות בנקים בינלאומיים, מספנות, מחכירי אניות, ומחזיקי אג"ח (אג"ח שהונפקו בהנפקה פרטית לגופים מוסדיים בלבד).

7. נתברר, כי על רקע המשבר המתמשך בענף הספנות העולמי, לא היה בכוחו של הסדר חוב זה משנת 2009, להביא מזור לתחלואיה של צים, הפסדיה בשנת 2012 הלכו ותפחו, והחל מהרבעון השלישי של שנת 2013, דוחותיה הכספיים אף כללו הערת "עסק חי".

8. לאור מצבה של צים, החלה היא מנהלת, החל מחודש אפריל 2013, מגעים עם כלל נושיה וזאת במטרה לגבש תוכנית הבראה והסדר נושים חדש, אשר יאפשר לה, כמקווה, לצאת מן המיצר אליו נקלעה.
היעד העומד בבסיסה של תוכנית ההבראה החדשה הינו, התאמת מבנה החוב של החברה, העומד כיום על סך של כ-4.1 מיליארד דולר, ליכולת ההחזר הצפוי שלה. יעד זה, חייב ויתור עצום של נושיה של צים, בהיקף של למעלה מ-1.1 מיליארד דולר, ובנוסף אף הזרמה מאסיבית של הון חיצוני לקופתה.

9. במהלך מורכב, שארך למעלה משנה, הצליחה צים לגבש הסכם עם רובם המכריע של נושיה, על פיו מוותרים הנושים הללו של החברה על חובות שחבה להם החברה בסכום העולה על מיליארד דולר, וזאת כנגד המרת החוב ל- 100% ממניות החברה. ויתור זה, הינו בנוסף למחיקת חובות נוספים, בהיקף של מאות מיליוני דולרים, שחבה החברה לחברה לישראל, ולחברות הקשורות עמה.
ההסכם, אם כן, טומן בחובו את איונן של כל המניות המוחזקות כיום בידי בעלי המניות.
על פי ההסכם שגובש, התחייבה החברה לישראל להשקיע בחברה סכום של 200 מיליון דולר, וזאת כנגד הקצאה לטובתה של 32% מהון המניות של החברה.

10. לאור העובדה, כי משמעות הסדר הנושים הינו ויתור של בעלי המניות הנוכחיים על החזקתם בחברה, ניסתה החברה לבוא בדברים עם המדינה בקשר לגורלה של מנית הזהב שבהחזקתה, אך מגעים אלו לא הניבו הסכם.
משכך, הגישה החברה ביום 22.5.14, בקשה לפי סעף 350(א) לחוק החברות, בה נתבקש בית המשפט להורות לחברה, לכנס אסיפת בעלי כל המניות של החברה אשר במסגרתה תובא הצעת ההסדר, אשר צורפה לבקשה. אף כי החברה לא עשתה הבחנה בבקשתה בין בעלי המניות הרגילות, לבין המדינה כמחזיקה במנית המדינה, הרי בסעיף 3.3 להצעת ההסדר נאמר: "מנית המדינה המיוחדת על פי תקנון החברה, תוסדר על פי החלטת בית המשפט לגביה, והחלטה כאמור ביחס למנית המדינה המיוחדת, תהווה חלק בלתי נפרד מהסדר זה".
בהחלטתי מיום 26.5.14, התרתי לחברה לכנס אסיפת בעלי מניות רגילות ומחזיקי האופציות, תוך שאני קובע דיון בקשר עם מעמדה ותנאיה של מנית המדינה, לאור ההסדר שהושג.

אסיפות בעלי המניות נתכנסו, ובכללן אסיפת בעלי המניות של החברה לישראל, וההסדר המוצע זכה לאישורם של בעלי המניות, ברוב הדרוש על פי הדין.
ביום 20.6.14 העבירה החברה לישראל, דו"ח עסקה לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך בתל-אביב בדבר אישור ההסדר. יודגש, כי על פי סעיף 3.3.10 לדו"ח, תנאי מתלה לאישור האסיפה, הינו עדכון תנאי מניית המדינה, או איונה של מנייה זו.

11. ראוי לציין כי, ביום 16.2.14 הגיש האיגוד הארצי לקציני ים (להלן- האיגוד), אשר מתנגד לאישור הסדר הנושים, עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, נגד שר האוצר, שר התחבורה, רשות החברות הממשלתיות, צים והחברה לישראל (בג"ץ 1194/14). עניינה של העתירה הינו, בין היתר, לנמק מדוע לא יפעלו השרים ורשות החברות למנוע ביצוע שינוי או ביטול מניית המדינה המיוחדת.
במסגרת התגובות שהגישו צים והחברה לישראל, נטען כי ביטולה של מניית הזהב, הינו צעד מתחייב מאישור הסדר חוב לנושים, שכן הגורמים שעומדים למחול על חובם ולהזרים כספים לחברה, כחלק מהסדר, מבקשים, מוקדם ככל שניתן, להקנות למניות ערך סחיר, על מנת שניתן יהא למכור מניות אלו. לטענת צים והחברה לישראל, כל עוד קיימות מגבלות על מניות צים, באמצעות מנית הזהב, לא ניתן לסחור במניות.
ביום 13.4.14, משהודיעה המדינה כי טרם גיבשה, בשלב זה, את עמדתה בסוגיה, החליט בית המשפט העליון (כב' השופט י' עמית) כי על המדינה לעדכן את בית המשפט בהתפתחויות, ככל שתהיינה, עד ליום 15.7.14.

עוד אוסיף, כי האיגוד אף פנה לבית המשפט העליון בבקשה, כי יורה לבית משפט זה להימנע ממתן החלטה בנושא מנית הזהב של המדינה, וביום 29.6.14, דחה בית המשפט העליון בקשה זו ובהחלטתו (כב' השופט עמית) כך נאמר:

"לא ברור מדוע העותרים מתעברים על זכויותיה של המדינה וחזקה על המדינה כי אינה זקוקה לאפוטרופוס לגבי זכויותיה. מכל מקום, איני רואה מקום להתערב – בשלב עדין ורגיש זה של גיבוש הסדר החוב – בהליך התלוי ועומד בבית משפט של פירוק, שבפניו נפרסת התמונה המלאה לגבי הסדר החוב."

12. ביום 19.6.14 פורסמה לעיתונות החלטת שר האוצר, מר יאיר לפיד, שלא לוותר על מניית הזהב בצים, וכי זו תמשיך להיות מוחזקת על ידי המדינה. בהודעה נרשם כי:

"ההחלטה התקבלה לאחר דיונים שהתקיימו בראשות מנכל"ית משרד האוצר יעל אנדורן, ובהשתתפות נציגי אגפי משרד האוצר הרלוונטיים, משרד הביטחון, מדרש התחבורה ומשרד המשפטים. במסגרת הדיונים שמעו נציגי המדינה את עמדת חברת צים, ועמדת איגוד קציני הים.
מניית הזהב מקנה למדינה זכויות לצורך שמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, ובעיקרן:
קבלת הסכמת המדינה להחלטות שעשויות לפגוע בשמירה על זהותה הישראלית של החברה, בשמירה על קיבולת מינימאלית של כושר התפעול ויכולת ההובלה של החברה בשעת חירום, ומניעה מגורמים עוינים מלהיות בעלי השפעה בצים.
בדיונים שהתקיימו הושם דגש על ההיבטים האסטרטגיים, הביטחוניים והכלכליים שבגינם הוחלט כאמור שלא לבצע שינויים במניית הזהב כאמור."

13. ביום 22.6.14, הגישה המדינה את תגובתה לבקשת החברה. לעמדת המדינה, יש לדחות את בקשת החברה על הסף, ממספר טעמים:

א. סמכות עניינית- לטענת המדינה לאור קיומה של עתירה לבג"ץ, ולאור מהות מניית הזהב, ישנה סמכות ייחודית לבג"ץ לדון בעניין. לטענת המדינה, מניית הזהב הינה, בעצם, כלי רגולטורי, וכל החלטות המדינה המתקבלות לפיה וביחס אליה הן החלטות בעלות אופי שלטוני ריבוני. המדינה הדגישה, כי במקרה זה, הסמכויות השלטוניות שהוענקו לה, נועדו להבטיח את אינטרס הציבור בשירותי צים, ואין המדובר באינטרסים רגילים של בעלי מניות. משכך, נטען, כי הסמכות לבחון את סבירותן של החלטות אלו היא בסמכותו הייחודית של בג"ץ.

ב. אופייה המיוחד של מניית הזהב- לעמדת המדינה, מנית הזהב אינה בבחינת מניה בלבד, אלא שהיא בעלת מאפיינים רגולטורים ויש לראות בה ככלי רגולטורי ולא כלי תאגידי בלבד, ומשכך, לא ניתן לבטל אותה באמצעים תאגידיים, דהיינו באמצעות הגשת בקשה לפי סעיף 350 בחוק החברות.
לטענת המדינה, משנקבעו המגבלות המיוחדות על החברה בהתאם למניית המדינה המיוחדת, כחלק מהליך הפרטת החברה ומכירת מניות המדינה בחברה, אותן מגבלות הינן חלק בלתי נפרד מהחברה גם כיום, וגם לאחר הסדר הנושים. כך, מחויבת החברה בכל עת להחזיק צי מינימאלי, בעלי השליטה והמנהלים בה חייבים להיות בעלי אזרחות ישראלית וכיו"ב. בנוסף, הדגישה המדינה, כי בשל המגבלות המיוחדות הללו, קיבלה המדינה מהחברה לישראל תמורה מופחתת בעת רכישת מניות צים.

כן נטען בעניין זה, כי לאור הוראות הקבועות בחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968 (להלן- חוק ניירות ערך) ובחוק החברות הממשלתיות, הסמכות לקבל החלטה על ביטול מניית הזהב ו/או שינוי חלק מתנאיה, מצויה בידי הממשלה בלבד.
המדינה ציינה, כי בשנת 2006 הוסף לסעיף 59ב לחוק החברות הממשלתיות, סעיף קטן 3(א) בו נקבע, כי אחת הדרכים להפרטת חברה ממשלתית תהיה בהקצאת מניות מדינה מיוחדות, כהגדרתן בסעיף 46ב(ב) לחוק ניירות ערך, למדינה. לעמדת המדינה, מהוראת החוק הנ"ל עולה, כי לשם הקצאת מניית מדינה מיוחדת נדרשת החלטה של הממשלה (ולאחר שנת 2006 החלטה של ועדת השרים לענייני הפרטה). משכך, טענה המדינה, יש לקבוע כי מניית הזהב נבדלת ממניות אחרות רגילות, ואין לראות בה ככלי תאגידי בלבד.

14. בנוסף טענה המדינה, כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן אין המדובר כלל בהסדר נושים אלא בניסיון של החברה לישראל להשתחרר, ללא תמורה, מהתחייבותה על פי מניית המדינה המיוחדת.
עוד טענה המדינה, כי על מנת שיהא הסדר נושים, לפי חוק החברות, יש צורך במשא ומתן, ובתמורה כלשהי שתינתן למדינה עבור ויתור על המניה. עם זאת, החברה לישראל לא הציעה כל תמורה למדינה עבור איון מנייתה, וכל כולו של ההסדר, בכל הנוגע למדינה, הינו ויתור חד צדדי על מניית הזהב ועל הזכויות שמגולמות בה, ויתור שמשמעו שחרור חד צדדי של צים והחברה לישראל מההתחייבויות שנטלו אלו כלפי המדינה.

15. בנוסף טענה המדינה, כי לאור נוסח סעיף 350(א1) בחוק החברות, ישנה חובה שבדין לקיים אסיפה נוספת ונפרדת, בכל הנוגע להצבעה בעד או נגד ההסדר המוצע, שכן מניית הזהב מייצגת אינטרס שונה ומובחן מאשר של יתר בעלי המניות.

16. לחילופין טענה המדינה, כי לא ניתן לכפות עליה הסדר בניגוד לעמדתה, שכן הבקשה הוגשה במסגרת סעיף 350(א) בחוק החברות ולא במסגרת סעיף 350יג בחוק החברות, המאפשר כפייה של הסדר שמטרתו הבראת חברה, על אסיפת סוג בעלי מניות. נטען כי, בכל מקרה, אף אם הייתה מוגשת בקשה לפי סעיף זה, עדיין תנאי עקרוני לכפיית הסדר הינו כי ההסדר הוגן וצודק גם ביחס לאסיפת הסוג שהתנגדה לו. המדינה הבהירה כי הרציונאל הטמון ביסוד סעיף 350יג לחוק החברות, נועד למנוע ניצול לרעה וסחטנות של בעל מניות מסוג מסוים, בעת הליך אישור הסדר חוב, והרי אין לומר כי המדינה משתמשת לרעה בכוח המוקנה לאסיפת הסוג, והיא מתנגדת להסדר אך ורק מטעמים של הגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים.
לטענת המדינה, כפייה של איון מניית הזהב, תוביל בהכרח להעדפת האינטרס הצר של קבוצת נושים ספציפית, ובמקרה דנן של נושה אחת- היא החברה לישראל, על פני האינטרס הציבורי.

17. לגופו של ההסדר המוצע, טענה המדינה כי ההסדר על פי נוסחו, בא לפגוע בשני סוגים של זכויות שהוקנו לה מכוח מניית הזהב: פגיעה בזכות השליטה על העברת מניות בשיעור מוגדר (24%) בחברה (זכות זו כונתה "אלמנט העבירות" בבקשה); וכן פגיעה בזכות לשלוט על הצי המינימאלי. לעמדת המדינה, פגיעות אלו הן פגיעות מהותיות בעניינים החיוניים של המדינה, ומשום כך אין מקום להתירן.
עוד הוסיפה המדינה וטענה, כי מי שעומדת מאחורי דרישות אלו, היא החברה לישראל בלבד ולא כלל נושי החברה, כאשר החברה לישראל כלל לא נימקה עמדתה מדוע ישנו צורך לפגוע במניית הזהב.

18. החברה הגישה אף היא את עמדתה, בכל הנוגע לטענות המדינה כלפי הסדר הנושים בכלל, ומניית הזהב בפרט.
לטענת החברה, מניית הזהב היא מנייה ככל מנייה אחרת, ועל כן ניתן לאיינה, במסגרת הליכי חדלות פירעון, ועל מנת להגיע להסדר עם הנושים. החברה הדגישה, כי על פי חוק החברות הממשלתיות, המדינה רשאית הייתה לקבוע בחוק מגבלות בכל הנוגע לשימור האינטרסים החיוניים של המדינה, וכן הייתה רשאית לקבוע הדברים בצו לשימור האינטרסים החיוניים (כפי שאף עשתה, למשל, בעניינם של בתי הזיקוק לנפט). עם זאת, בחרה המדינה להגן על האינטרסים החיוניים שלה באמצעות החזקה במניית הזהב, ומשכך, אין היא יכולה לטעון כיום כי למנייה מעמד של חיקוק.
החברה אף מתנגדת לטענת המדינה בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה, שכן לטענתה, משעסקינן בחברה חדלת פירעון, הגורם הרלוונטי המוסמך להכריע בעניין, לו הוצגה המסכת העובדתית הרלוונטית במלואה, הוא בית משפט של חדלות פירעון.

19. בדיון שהתקיים ביום 29.6.14, שבו הצדדים על טענותיהם הללו ונימקו בהרחבה את טיעוניהם.
ב"כ החברה הבהיר, כי לאור מצבת חובותיה העצומים, מצויה צים על סיפו של תהום, וכי ככל שלא יאושר ההסדר לאלתר, עשויה החברה להיקלע להליכי פירוק, בין בישראל ובין בחו"ל, אשר תוצאותיו תהיינה הרסניות. בתרחיש אשר כזה, כך נטען, לא תועיל עוד, כמובן, מניית הזהב למדינה.

צים דוחה את טענת המדינה, כאילו מניית המדינה הינה מכשיר רגולטורי גרידא, ואין להתייחס אליה כמצויה במישור התאגידי. לטענתו אין כל בסיס בדין המקנה למניה זכויות במישור נפרד ממישור החברה ובעלי מניותיה, ומשהגיעה החברה למצב חדלון פירעון, נע מרכז הכובד ממישור בעלי המניות למישור הנושים, ואין לקבל מצב בו בעל מניה, תוך שימוש בזכות שהוקנתה לו במישור התאגידי, יפגע בסיכויי הנושים לחלץ את חובם או לפחות את חלקו.
לדעת צים, בית המשפט של חדלות פירעון, אשר בפניו הוצגה מלוא המסכת העובדתית הרלוונטית, הוא הגורם המשפטי המוסמך להכריע בסוגייה זו.
עוד נטען, כי נוכח מצבה הקשה של החברה, והאלטרנטיבה ההרסנית הצפויה לה, אם לא יושלם הסדר הנושים, הרי שהפעלה הוגנת של זכויות המדינה ביחס למניית המדינה, משמעה הסכמה למתווה שהוצע על ידי החברה.

החברה הבהירה, הבהר היטב, כי הסרת מגבלת העבירות של המניות, הוצבה ע"י החברה לישראל כתנאי מתלה לביצוע השקעה בחברה, וכי אם מניית המדינה לא תותאם לדרישה זו, לא ניתן יהיה לבצע את הסדר הנושים בחברה ואי ביצועו, יוביל לקריסתה.

20. בא כח המדינה שב אף הוא על טענותיו, ובראש ובראשונה שב וטען, כי עמדת המדינה הינה, שבית המשפט המוסמך היחיד להיזקק לכל דיון בעניין המנייה המיוחדת הוא בית המשפט העליון, בשבתו כבג"צ. לטענת המדינה, כל החלטה של המדינה בקשר עם מניית המדינה המיוחדת, לרבות החלטה שלא להיעתר לבקשה של צים לבטל או לשנות מתנאי המניה, הינה הפעלה של סמכות שלטונית ריבונית, סמכות שהינה שיקול דעת של הממשלה, הנתונה לביקורת של בג"צ.

לטענת המדינה, הלכה פסוקה היא שבצד קיומם של הליכי חדלות פירעון, קיימת אף סמכות ייחודית להליכים שונים בפני רשויות מינהליות שונות, לרבות בקשר עם הליכי תקיפת החלטותיהם, כאשר הטעם לכך הוא כי הרשות המינהלית השלטונית, היא בעלת הבקיאות לקבלת החלטה מושכלת בעניין שבמחלוקת, והיא אף בעלת היכולת הטובה ביותר לתת את המשקל הראוי לשיקולים ציבוריים שונים, אשר במהלך העניינים הרגיל, אינם נשקלים ע"י בית המשפט של חדלות פירעון.
תנא דמסייע לטענתו זו, מצא ב"כ המדינה בפסקי דין אחדים שניתנו, בהם נקבע כי בעניינים שונים, כדוגמת עניינים המסורים להחלטתו של רשם הקבלנים או החלטות המדען הראשי, אל לו לבית המשפט של פירוק, לעשות את מלאכתם של אלו, ואף כשמדובר בחברה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון, אין הדבר גורע מסמכותם של גופים סטטוטוריים אלו להידרש לעניינים המצויים בתחום סמכותם.

הכרעה
21. חוששני, כי אין בידי לקבל את טענת המדינה, כי הסמכות להידרש לעניין תנאיה של מניית המדינה, לאור הסדר החוב שהתגבש, אינה נתונה לבית משפט של פירוק.
בעניין זה סבור אני, כי משבחרה המדינה לעגן את זכויותיה בחברה, ע"י החזקת מנייה בה, ואפילו תהא מנייה זו מיוחדת ובעלת זכויות ייחודיות, על כורחך אתה אומר, שהשדה המשפטי שבו אנו מצויים, הינו שדה של דיני חברות, ושל דיני הפירוק, ובגדרן יש להידרש לתנאיה של מניה זו.
עצם העובדה כי הקצאת מניות מדינה מיוחדות, כהגדרתן בחוק לניירות ערך, מנויה בחוק החברות הממשלתיות כאחת מדרכי ההפרטה של חברה, אינו גורע ממהותה של מנייה ומהגדרתה ככזו, ואין בכוחה להוציאה ממישור דיני החברות, ולגרום לסיווגה כמכשיר רגולטורי גרידא.
מעורבותה של המדינה ופעילותה בחברה, הינה פעילות במישור המשפט הפרטי, וכידוע המדינה מוסמכת לפעול במישור זה בכל דבר ועניין, אף אם סמכות כזו לא נקבעה במפורש בחוק.

פסקי הדין שהובאו ע"י ב"כ המדינה לתמיכה בטענתו, כי אל לו לבית משפט של פירוק להידרש לעניין מניית המדינה, אינם ממן העניין, ואין הם יכולים לסייע למדינה בטענותיה.
פסקי הדין הללו הינם: ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ ואח' (ניתן ביום 11.9.12) ורע"א 3001/14 עו"ד פז רימר נ' משרד התמ"ת- לשכת המדען הראשי (ניתן ביום 8.10.13).
בעניין רשם הקבלנים, נקבע כי צו הקפאת הליכים מכוח חוק החברות, אין בו כדי למנוע מרשות שלטונית לעשות שימוש בסמכויות רגולציה שהוקנו לה בדין, אף בלא נטילת רשות מבית המשפט שהורה על הקפאת הליכים. באותו עניין דובר על סמכות של רשם הקבלנים לשנות את דרגת הסיווג של חברה קבלנית, כאשר החברה מצויה בהקפאת הליכים. סמכות זו של רשם הקבלנים, לשנות את דרגת הסיווג, היא סמכות שהוקנתה לו מכוח חוק רישום לקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 ובתקנות שהותקנו מכוחו. זאת, מבלי שהיה לרשות השלטונית עניין בנכסי החברה שלגביה מתקיימים הליכי חדלות הפירעון.
באשר לעניין שנידון ברע"א 3001/12, אף ממנו לא ניתן להסיק דבר לענייננו, שכן שם דובר על הסדר ספציפי שנקבע בחוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשייה, התשמ"ד-1984, ובית המשפט העליון קבע, כי ההתייחסות המפורשת בחוק המחקר והפיתוח הנ"ל, למצב דברים של חדלות פירעון וכינוס, מחזקת את המסקנה כי מדובר בהסדר ספציפי שאינו נסוג מפני סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון.
למעלה מן הדרוש, אוסיף כי לו רצתה המדינה לעגן את זכויותיה בעניין חברת צים, כסמכויות שלטוניות, הייתה יכולה לעשות זאת באמצעות החקיקה המפורטת בפרק ח'2 בחוק החברות הממשלתיות ולהוציא צווים מתאימים, כפי שעשתה, למשל, בעניין בתי הזיקוק לנפט, עת פרסמה בשנת 2007, צו החברות הממשלתיות (הכרזה על אינטרסים חיוניים למדינה בחברת בתי זיקוק לנפט בע"מ), תשס"ז- 2007.

לכשעצמי, סבור אני, כי בית משפט של פירוק הוא בהחלט האכסניה המתאימה להידרש אף למניית המדינה, במסגרת סמכותו להחליט בדבר הסדרי חוב בחברה. בפני בית המשפט של פירוק, נפרשה היריעה כולה, נתבררו האינטרסים השונים של בעלי המניות והנושים, ואין טעם של ממש בטענה, כי עניין תנאיי מניית המדינה הוא עניין לבג"צ לענות בו.

22. משסילקנו מעל דרכנו את שאלת הסמכות, יש להידרש לגוף העניין.
אין ספק כי סגולותיה המיוחדות של מניית הזהב, באו לה על מנת להבטיח את האינטרסים החיוניים של המדינה בתחום של ההובלה הימית, ויש לעשות כל מאמץ על מנת שאינטרסים אלו יהיו מוגנים, ככל האפשר, אף במסגרת פעילות החברה לאור ההסדר החדש.

על פי התרשמותי מן הדיון שנערך בפניי, אף החברה מבינה היטב את חשיבותם של אינטרסים אלו, ואף כי בבקשה שהוגשה דובר על "איונה" של מניית הזהב, הרי שברטוריקה בעת הדיון בעל פה שהתקיים, הדגש הושם על "התאמתה" של מניית המדינה, לאור ההסדר החדש.

האמת ניתנת להיאמר, כי להערכתי, התנגדותה הנחרצת של המדינה לשינוי כלשהו בתנאי מניית הזהב שלה, נובע מכך כי היא איננה בטוחה שתרחיש האימים שמתאר בא כוחה של צים, על פיו, ככל שלא ישונו תנאיה של מניית הזהב, ירד ההסדר לטימיון, והחברה תכנס עד מהרה להליכי פירוק, לא נועד אלא על מנת להלך עליה אימים ולהשיג באמצעותו, הישג של ביטול זכויותיה של מניית הזהב, ובייחוד זכות הוטו על העברת מניות, אשר בעקבותיה יהפוך בעל מניות למחזיק של למעלה מ-24% מהון המניות.
אף כי אינני מוציא מכלל אפשרות כי התרשמותה זו של המדינה, איננה התרשמות שווא, ואפשר ובאמת מנצלת החברה לישראל את ההזדמנות שנקרתה על דרכה להגביר את סחירות מניותיה, קיימת עדיין אפשרות סבירה בהחלט, כי התרחיש אשר תיאר ב"כ צים, אכן יקרה בפועל, והחברה חיש מהר תיכנס להליכי פירוק, אשר סופם מי יישורנו, שהרי בסופו של יום החברה נמצאת היום, כך נראה, במצב של חדלות פירעון, ואין ביכולתה לשרת את מצבת חובותיה העצומים.
השאלה הנשאלת היא, האם יהא זה נכון לקחת את הסיכון להתרחשותו של תרחיש מאיים זה, בשעה שמונח בפנינו הסדר חוב, חסר תקדים בהיקפו במדינת ישראל, אשר זכה להסכמה של כלל הנושים ושל בעלי המניות, ואשר יש בכוחו, כמקווה, לחלץ את החברה ממצב הביש שבו היא נתונה.
אני סבור, כי המחיר הכבד עד מאוד שבעלי המניות, והמדינה בכללם, וכך אף הנושים, יידרשו לשלם, על מנת לברר האם מדובר באיום סרק או לא, ככל שהתרחיש האפוקליפטי אכן יתממש, הינו מחיר מוגזם עד מאוד, ואין לקחת בשום אופן את הסיכון הטמון בהתרחשותו.

23. מתוך ראיית האינטרסים של כלל הגורמים המעורבים, ובכללם גם, כמובן, האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, אני סבור כי יש להותיר על כנן את זכויותיה של מניית הזהב של המדינה, זולת עניין אחד הנוגע לעבירות המניות, כפי שיפורט להלן.

במקום המצב הקיים, על פיו נדרשת הסכמת המדינה לכל העברת מניות המקנה לבעליה החזקה בשיעור 24% ומעלה מהון המניות של החברה, יחול ההסדר הבא:
(א) הסכמת המדינה תידרש לכל העברת מניות המקנה לבעליה החזקה בשיעור של 35% ומעלה מהון המניות של החברה.
(ב) בנוסף, כל העברת מניות המקנה לבעליה החזקה בשיעור העולה על 24% אך אינו עולה על 35%, תחייב מתן הודעה מוקדמת למדינה ובה פרטים מלאים של המעביר והנעבר המוצעים, ושיעור המניות המועבר אליהם. ככל שתסבור המדינה כי יש בהעברת מניות אשר כזו משום פגיעה אפשרית בביטחון המדינה או באיזה מהאינטרסים החיוניים שלה, תהא רשאית המדינה להודיע, בתוך 21 יום, כי היא מתנגדת להעברה, ותהא חייבת לנמק את התנגדותה. במצב דברים זה, יהיה רשאי מבקש ההעברה להגיש בקשה בעניין זה למתן הוראות לבית משפט של פירוק, אשר ידון ויחליט אם יש לאשר את ההעברה.

הסדר זה מקנה אם כן, זכות סירוב למדינה בכל העברת מניות בשיעור שיקנה לבעליהן, החזקה של 35% ומעלה מהון המניות של החברה, והוא מקנה זכות טיעון למדינה, בכל הנוגע להעברת מניות אשר תקנה לבעליה החזקה העולה על 24% אך נמוכה מ-35%.

למען הסר ספק, ההוראה על פיה כל החזקה או העברה של מניות בשיעור המקנה למחזיק בהם שליטה בחברה, תישאר על כנה. ועוד, על מנת להסיר ספק, יובהר שוב, כי כל יתר תנאיה של מניית הזהב, יעמדו על כנם, לרבות ההוראות בדבר קיום הצי המינימאלי, כמפורט בתקנון.

24. על פי בקשת ב"כ המדינה בדיון מיום 29.6.14, אני מעכב את ביצוע החלטתי זו עד ליום 7.7.14 שעה 14:00, על מנת לאפשר למדינה, ככל שתחפוץ בכך, להשיג על החלטתי זו בפני בית המשפט העליון, ללא שיינקטו על ידי החברה, בינתיים, צעדים בלתי הפיכים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הרדמת מניות

  2. העברת מניה

  3. שווי מניית אגד

  4. מניית הזהב של צים

  5. הכרה כבעל מניות

  6. הוכחת זכות במניה

  7. ביטול הקצאת מניות

  8. ביטול חילוט מניות

  9. חישוב נזק בעלי מניות

  10. מכירה כפויה של מניות

  11. התפטרות בעל מניות בחברה

  12. קיפוח בעלי מניות המיעוט

  13. החזר כספי על מכירת מניות

  14. ביטול הסכם אופציות מניות

  15. עניין אישי של בעלי מניות

  16. הצעת רכש של מניות המיעוט

  17. מכר מניות באיגוד מקרקעין

  18. דמי אבטלה שכיר בעל מניות

  19. רכישת מניות על שם אדם אחר

  20. יחסי עובד מעביד בעל מניות

  21. אכיפת צו מסירת מניות חברה

  22. מימון חקירה נגד בעלי מניות

  23. חיוב בעלי מניות באופן אישי

  24. אכיפת התחייבות למכירת מניות

  25. הכנסות ממכירת מניות חברת בת

  26. דמי אבטלה לבעל מניות בחברה

  27. טובות הנאה לבעל מניות בחברה

  28. רכישה כפויה של מניות המיעוט

  29. דילול מניות בעל מניות מיעוט

  30. תביעה ייצוגית אובדן ערך מניות

  31. מיסוי מכירת מניות בחברה פרטית

  32. העברת מניות המוחזקות בנאמנות

  33. תשלום חוב חברה ע''י בעלי מניות

  34. מימוש זכות סירוב לרכישת מניות

  35. חיוב דירקטור בתמורה להון מניות

  36. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות

  37. קיפוח בעלי מניות תביעה ייצוגית

  38. חובת האמון של בעל מניות שליטה

  39. בקשת בעל מניות למינוי מפרק זמני

  40. שווי הוגן של מניות תביעה ייצוגית

  41. תביעת עובד נגד בעל מניות של חברה

  42. אי גילוי במשא ומתן לרכישת מניות

  43. חובת הגילוי כלפי בעל מניות בחברה

  44. האם בעל מניות דירקטור נחשב לעובד

  45. האם צריך לשלם מס על מכירת מניות ?

  46. התחייבות לרכוש מניות במיזם נדל''ן

  47. בקשה לאישור בית המשפט למכירת מניות

  48. תביעה נגזרת של מחזיק מניות בנאמנות

  49. האם בעל מניות יכול לבקש לפרק חברה ?

  50. יחסי עובד מעביד בין בעל מניות לחברה

  51. זכות סירוב ראשונה לרכישת מניות רגילות

  52. חיוב אישי של בעל מניות תשלום שכר לעובד

  53. דמי אבטלה לבעל מניות מקבל תלושי משכורת

  54. ביטול אסיפה כללית מיוחדת של בעלי מניות

  55. תביעה ייצוגית של בעלי מניות מיעוט בחברה

  56. דיווח למע''מ על מכר מניות באיגוד מקרקעין

  57. פטור מערבות לחובות חברה לאחר מכירת מניות

  58. יחסי עובד מעביד בחברת מסחר במניות בבורסה

  59. תביעה אישית נגד בעל מניות בבית דין לעבודה

  60. התנגדות לאישור הסדר בין חברה לבעלי מניות

  61. הפסד לקוח בנק עקב השקעה ספקולטיבית במניות

  62. התערבות בעלי מניות בשיקול דעת מנהלי החברה

  63. בקשת בעל מניות להגיש תביעה נגד מועצת מנהלים

  64. ויתור על זכות סירוב ראשונה בגין מכירת מניות

  65. אישור הסדר נושים בכפוף להסכמה לא לדלל מניות

  66. "החזקה יחד" של מניות / החזקה משותפת של מניות

  67. בקשה למתן צו לכינוס אסיפת נושים ובעלי מניות

  68. תביעה נגד נאמן על הקצאת אופציות למימוש מניות

  69. אישור הגשת תביעה נגזרת ע''י מחצית מבעלי המניות

  70. חובת גילוי על בעלי מניות שרוצים להחזיק מניות יחד

  71. האם אפשר לאשר הסדר נושים לבקשת 40% מבעלי המניות ?

  72. שיטת DCF להערכת השווי ההוגן של מניות בהצעת רכש מלאה

  73. נדחתה תביעה נגד בעלי מניות של חברה לתשלום חובות החברה

  74. אין לראות ברישום מניות חברה תעשייתית כ"מכירה רעיונית"

  75. עקרון קיומה של אישיות משפטית נפרדת לחברה ולבעלי מניותיה

  76. עיכוב ביצוע העברת בעלות על מניות בטענה כי מדובר באקט בלתי הפיך

  77. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון