ממצאי בדיקת MRI בועדה רפואית

טענה כי הוועדה לא התייחסה כלל להוראות פסק הדין הראשון, בכללן היה עליה להידרש לממצאי בדיקת MRI; לשאלה האם ישנם נזקים שאינם ניתנים לגילוי באותה בדיקה; האם יש לקבוע לה דרגת נכות זמנית לתקופה שלאחר יום 1.4.10; לכך שהמערערת סובלת מצליעה; לשאלה האם הבורסיטיס של האכילס קשור לתאונה ואם יש בו כדי להקנות למבקשת דרגת נכות. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לנפיחות ממנה היא סובלת בקרסול שמאל, ולא נדרשה לממצאיו של דר' עאוני בחוות דעתו ולמסמך הרפואי של דר' ספורי מיום 4.4.12. כך גם לא התייחסה הוועדה למגבלות המפורטות באישורי המרפאה התעסוקתית, לרבות האישור מיום 3.6.10 שניתן למבקשת עד ליום 3.6.11. לפיכך נטען כי יש מקום להחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב אחר. לטיעוניה צירפה המבקשת חוות דעת משלימה מאת דר' עאוני, אשר נערכה ביום 6.2.13. 4. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי, כי עיקר טענותיה של המבקשת מופנות כנגד אי התייחסות הוועדה הרפואית לעררים להוראות שהותוו בפסק הדין הראשון. אלא, שלפי פסק הדין המחזיר הועמד עניינה של המבקשת בפני הוועדה, שהתכנסה בהרכב החדש. משמעות פסק הדין המחזיר היא שההחלטות הקודמות שניתנו על ידי הוועדה הרפואית לעררים בעניינה של המבקשת אינן תקפות עוד, והעברת עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב חדש הינה כאילו לא דנו בו ועדות קודמות. לפיכך, לא נדרש מהוועדה לקיים אחר הוראות פסק הדין הראשון. פסק דין זה ניתן בהתייחס לביקורת המשפטית שהופעלה על החלטת ועדה רפואית לעררים קודמת, אשר החלטתה כבר אינה רלוונטית. עוד ציין בית הדין כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, שהוועדה שמעה את תלונות המבקשת וערכה לה בדיקה פיזית. במסגרת הבדיקה נבדק טווח תנועות קרסול שמאל, אשר נמצא כי הוא זהה לטווח תנועות קרסול ימין, ולא נמצאה הגבלה בתנועותיו או נפיחות. הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות הדימות שעמדו בפניה שהראו תוצאות תקינות. הוועדה עיינה בחוות דעת ושל דר' עאוני ונוכח ממצאי בדיקתה את המבקשת החליטה שלא לקבל את מסקנותיו. בשים לב לכך שחוות דעתו של דר' עאוני נערכה ביום 27.5.10, כשנתיים וחצי לפני כינוס הוועדה, לא נפלה כל טעות בהחלטתה. עוד ציין בית הדין האזורי כי בחוות דעתו קבע דר' עאוני את סעיף הליקוי 35(1)(ב), שהינו סעיף ליקוי כללי העוסק במחלות העצמות והפרקים. זאת, בעוד שישנו סעיף ליקוי ספציפי העוסק בפגיעות בקרסול, והוא סעיף ליקוי 48(3). עניינו של סעיף זה הוא הגבלה בתנועות, אשר לא נמצאה בבדיקת המבקשת. בית הדין הוסיף כי חוות דעתו המשלימה של דר' עאוני נערכה ביום 6.2.13, שהוא מאוחר למועד התכנסות הוועדה. לפיכך, לוועדה לא הייתה אפשרות להתייחס לאמור בה. לעניין טענות המבקשת כי הוועדה לא נדרשה למסמכים הרפואיים שעמדו לפניה ציין בית הדין, כי הוועדה אינה מחויבת להיכנס לפרטי כל מסמך ומסמך, ומכל מקום, אין במסמכים אלה ממצאים המקנים דרגת נכות. לבסוף ציין בית הדין כי טענות המבקשת באשר לקביעתם של אחוזי נכות זמנית אינן ברורות ואינן רלוונטיות, משום שאין זיקה בין הנכות הזמנית ובין שיעור הנכות היציבה הנקבעת עם תום הזמניות. לאור כלל האמור לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה, והערעור נדחה. 5. בבקשתה חוזרת המבקשת, בעיקרם של דברים, על טענותיה כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. המבקשת מוסיפה, כי פסק הדין המחזיר הורה לוועדה בהרכבה החדש לקיים אחר הוראותיו של פסק הדין הראשון. לפיכך, היה על הוועדה לקרוא את שני פסקי הדין כמקשה אחת ולמלא אחר הוראות פסק הדין הראשון, במלואן. הוועדה לא עשתה כן, ועל כן נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.12.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן. 7. בפסק הדין המחזיר קבע בית הדין האזורי, כי יש "להעמיד את עניינה של המערערת בפני ועדה בהרכב חדש מאחר ובשורה של עניינים לא יצאה ידי חובתה בהתאם להוראות פסק דינו של כב' השופט ארמון". מקביעתו של בית הדין האזורי בפסק הדין המחזיר עולה במפורש, כי ערעור המבקשת התקבל מן הטעם שהוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה בעניינה לא מילאה את הוראות פסק הדין הראשון, ולפיכך הוחזר עניינה לוועדה בהרכב חדש. עם זאת, בית הדין האזורי לא הורה לוועדה בהרכבה החדש להתייחס להוראות פסק הדין הראשון. בהתאם, על הוועדה הוטל לבחון את עניינה של המבקשת מחדש, ללא תלות בקביעות קודמות, שאף לא הונחו לפניה. משכך, צדק בית הדין האזורי בקבעו כי משמעות פסק הדין המחזיר היא שההחלטות הקודמות שניתנו על ידי הוועדה הרפואית לעררים בעניינה של המבקשת אינן תקפות עוד, והעברת עניינה של המבקשת לוועדה בהרכב חדש הינה כאילו לא דנו בו וועדות קודמות. 8. אשר ליתר טענותיה של המבקשת- מפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה שמעה את המבקשת, התייחסה לתלונותיה, בדקה אותה בדיקה קלינית ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו לפניה. לאור כל זאת קבעה הוועדה כי היא "לא מצאה הליכה עם צליעה או נפיחות או רגישות. כמו כן לא מצאה הגבלה בטווחי התנועה של הקרסול". טענת המבקשת כי הוועדה לא התייחסה למסמך סיכום ביקור מאת דר' ספורי מיום 4.4.12 המעיד על הגבלה בתנועות הקרסול, ולאישור המרפאה התעסוקתית מיום 3.6.10 המעיד כי היא מוגבלת בעבודתה, יש לציין כי אין במסמכים אלה כדי ללמד על ממצאים אובייקטיביים המעידים על הגבלה בכושר התנועה. כמו כן, לאחר שבדקה את המבקשת הגיעה הוועדה למסקנה שהמבקשת אינה סובלת מהגבלה בתנועות הקרסול. משציינה הוועדה את ממצאיה שאינם עולים בקנה אחד עם שני המסמכים האמורים, אין היא מחויבת בהתייחסות ספציפית אליהם. יתר טענותיה של המבקשת הן טענות רפואיות המתמקדות בתקיפת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה ובו, כרגיל, אין מקום להתערב. 9. בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. 10. סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות. רפואהבדיקת אם.אר.איי (MRI)ועדה רפואית