צו מניעה זמני האוסר על רישום הבית כבית משותף על פי התשריט

צו מניעה זמני האוסר על רישום הבית כבית משותף על פי התשריט שצורף כנספח 16 לתצהיר המבקשת ולהורות על הקפאת הטיפול בבקשה לרישום בית משותף שהגיש המשיב 2, עו"ד שרם, ככל שהגיש, וכן להורות לעו"ד שרם להימנע מלעשות שימוש בייפוי הכח שניתן לו על ידי המבקשת.


ליתן צו האוסר על המשיבים 1, 3 או 4 וכן המשיבים 5 ו-6 להקים ב"מובלעת" המצויה בסמוך למחסני יחידות המבקשת והמשיבים 5 ו-6, בין קיר חדר האמבטיה של המבקשת לקיר האמבטיה של המשיבים 5 ו-6, שער, מחסום או כל מתקן אחר דומה.


עניינה של התובענה נשוא הבקשה שלפניי הינה למתן צו מניעה קבוע וצו עשה כמפורט להלן:


ליתן צו מניעה האוסר על רישום הבית כבית משותף על פי התשריט המצורף כנספח 16 לכתב התביעה, אשר הוצג על ידי עו"ד שרם, להורות על הקפאת הטיפול בבקשה לרישום בית משותף שהגיש עו"ד שרם, ככל שהגיש, ולהורות לעו"ד שרם להימנע מלעשות שימוש בייפוי הכח שניתן לו על ידי התובעת.
להורות על הזזת הקיר המפריד בין חלקה 69 לחלקה 70 בצידה המערבי של החלקה, אשר נבנה בסטייה של 50 ס"מ לתוך חלקה 70, לשטח השייך לתובעת, מערבה, לכיוון חלקה 69, בהתאם לאמור בסעיפים 3ו'(3) לחוות דעתו של המהנדס והמודד איהאב זועבי וכן להורות על השבת המצב לקדמותו, כפי שהוא קיים היום, בכל הנוגע לגינת התובעת וחצריה, והכל על חשבון הנתבעים 1, 3 ו-4.
לקבוע כי גבולות שטח דירת התובעת והצמוד לה הינם 309 מ"ר בהתאם לקו המסומן בצבע סגול במפה המצבית והצעת חלוקה – אופציה ג', המצורפות לחוות הדעת. לחילופין, לקבוע כי גבולות שטח דירת התובעת והצמוד לה הינם 309 מ"ר בהתאם לקו המסומן בצבע כחול במפה המצבית והצעת חלוקה – אופציה א', המצורפת לחוות הדעת.
להורות על רישום הבית המשותף בהתאם לאמור בסעיף 3 לעיל.
למנות את עו"ד דרור גולדשטיין ככונס נכסים לצורך ביצוע עבודות הזזת החומה והעבודות הכרוכות בכך ורישום צו הבית המשותף בהתאם להחלטת בית המשפט.
לחייב את הנתבעים 1, 3 ו-4, ו/או מי מהם, בהוצאות ביצוע האמור בסעיפים 2 ו-4 לעיל.
ליתן צו האוסר על הנתבעים 1, 3 ו-4 וכן הנתבעים 5 ו-6 להקים ב"מובלעת" המצויה בסמוך למחסני יחידות התובעת והנתבעים 5 ו-6, בין קיר חדר האמבטיה של התובעת לקיר האמבטיה של הנתבעים 5 ו-6, שער, מחסום או כל מתקן אחר דומה.
לקבוע כי עסקת המכר בה רכשה התובעת את זכויותיה של הנתבעת 1 הינה עסקה בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.
ליתן כל סעד אחר או נוסף שבית המשפט ימצא לנכון למימוש האמור לעיל.


בעת הגשת הבקשה לא מצאתי מקום ליתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד וקבעתי את הבקשה לדיון בפניי במעמד הצדדים. בדיון שנערך לפניי ביום 21/09/14 העידו המבקשת, המשיב 3 והמשיבה 6 ובדיון שנערך לפניי ביום 19/10/14 ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בהרחבה בעל פה.

ביום 07/10/14 הוריתי, לבקשת הנתבע 13, המפקח על הבתים המשותפים נצרת, ובהיעדר התנגדות מטעם המבקשת/התובעת, על מחיקת התביעה כנגדו וזאת נוכח הודעתו כי הליך רישום הבית המשותף מוקפא עד למתן החלטה בבקשה זו וכי ירשום צו מניעה בלשכת רישום המקרקעין לאחר קבלת החלטת בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני.

הצדדים לבקשה:
המבקשת הינה רוכשת הדירה המצויה בחלקה הצפון מערבי של חלקה 70 והמסומנת כדירה מס' 4 שנבנתה על המגרש (להלן: "הדירה").
המשיב 3 הינו הבעלים המקורי של המגרש, אשר העניק מחצית מזכויותיו בתת חלקה 72 לבנו, המשיב 4, ומחצית מזכויותיו בתת חלקה 70 לבתו, המשיבה 1. המשיבים 3 ו-4 הקימו על המקרקעין כקבלנים יזמים פרויקט בן 4 דירות, אשר בהתאם להסכם חלוקה מיום 15/05/11 המשיב 4 הינו הבעלים של 2 יחידות דיור ואילו המשיבים 1 ו-3 הינם הבעלים של יחידת דיור אחת כל אחד.
המשיב 2 הינו עוה"ד אשר חתם על הסכם המכר עם המבקשת, כמיופה כוחה של המשיבה 1 בהתאם לייפוי כוח נוטריוני, ופועל לרישום הבית כבית משותף.
המשיבים 5 ו-6 הינם בעל ואשה, אשר רכשו את הדירה הקדמית הגובלת בדירתה של המבקשת, המסומנת כדירה מס' 1 שנבנתה על המגרש.
המשיבים 7 ו-8 הינם בעל ואשה, אשר רכשו את הדירה הדרומית מזרחית קדמית המסומנת כדירה מס' 2 שנבנתה על המגרש.
המשיבים 9 ו-10 הינם בעל ואשה, אשר רכשו את הדירה העורפית המקבילה לדירה מס' 2, המסומנת כדירה מס' 3 שנבנתה על המגרש.
המשיבים 11 ו-12 הינם בעל ואשה, אשר ביתם בנוי בחלקה 69 ושטחם גובל בחומה המערבית של חלקה 70, עליה בנויה דירתה של המבקשת.

טענות המבקשת:
המבקשת טענה כי ביום 30/12/12 נחתם בינה לבין עו"ד שרם, כמיופה כוחה של המשיבה 1, הסכם מכר לרכישת הדירה (להלן: "הסכם המכר"), אשר נחתם כהסכם רגיל ולא בהתאם להוראות חוק המכר, כנדרש. לטענתה, את הדירה הראה לה המתווך מר רועי בר והיא ניהלה את המשא ומתן העסקי מול המשיב 4 ולאחריו מול עו"ד שרם ובעת חתימת החוזה ייצג אותה עו"ד נדב קנימח.

המבקשת טענה כי על אף שנקבע בהסכם המכר כי מצורף אליו תשריט הבניין והדירות, תשריט כאמור ובפרט תשריט המתייחס לחלוקת המגרש לא הוצג ולא נחתם על ידי מי מהצדדים ואף להסכם החלוקה מיום 15/05/11, שצורף כנספח להסכם המכר, לא צורף התשריט הנזכר בו, אשר כלל לא הוצג לה ולא נחתם על ידה. לטענתה, להסכם המכר צורף "הסכם שיתוף וחלוקת מקרקעין" (להלן: "הסכם השיתוף"), אשר נחתם בינה לבין המשיב 3 ביום 30/12/12 ומתייחס לגוש 11705, חלקה 70 וליחסים בין דירתה לבין הדירה הקדמית, שלימים נרכשה על ידי המשיבים 5 ו-6 (להלן: "דירה מס' 1" ו/או "הדירה הקדמית"), ואף במעמד חתימת הסכם זה ועל אף הכתוב בו לא הוצג וממילא לא נחתם ולא צורף כל תשריט ובפרט תשריט המתייחס לחלוקת המגרש.
המבקשת טענה כי בסעיף 3א' להסכם השיתוף נקבו הצדדים מפורשות בגודל השטח בחלקה 70 – 617 מ"ר, ונקבע שהיא "תקבל לבעלותה ולחזקתה הבלעדית את דירת המגורים המופיעה בתשריט כדירה מס' 4 הבנויה על מחצית שטח הקרקע של 617 מ"ר". לטענתה, במעמד חתימת החוזה הונחה גרמושקה על גביה סומנה בטוש צהוב זוהר הדירה אותה רכשה ללא המגרש וללא חלוקת המגרש בינה לבין המשיבים 5 ו-6 והיא חתמה על הגרמושקה על גבי החלק המתייחס לדירה.

המבקשת טענה כי במועד בו נכנסה להתגורר בדירה – 12/03/13 – טרם נמכרה הדירה הקדמית למשיבים 5 ו-6 ובשטח לא היה כל סימון פיזי לחלוקת המגרש בין חלקה לחלק המשויך לדירה הקדמית ובחודש אפריל 2013 היא תמכה את השטח הצמוד לדירתה בהתאם להסכם המכר והניחה אדניות בגבול החוצה את "המובלעת" בין החלקה השייכת לה לבין החלקה שנותרה בידי המשיב 3 והצמודה לדירה מס' 1. לטענתה, לאחר שהמשיבים 7 ו-8 בנו פרגולה מעל המובלעת המקבילה הקיימת בין דירתם (מס' 2) לדירת המשיבים 9 ו-10 (מס' 3) התעורר חששה כי הקונה של הדירה הקדמית יבקש להשתלט על המובלעת בצורה דומה והיא פנתה פעמיים למשיב 4 בכדי להבהיר את הדברים וכן פנתה למתווך, אשר לא חלקו על דבריה והבהירו כי הגבול בין הדירות בתת חלקה 70 מסתיים באדניות – כמחצית המובלעת.

המבקשת טענה כי המשיבים 5 ו-6 רכשו את הדירה במהלך חודש נובמבר 2013 ועברו להתגורר בה בחודש פברואר 2014, כשנה לאחר כניסתה לדירה וכעשרה חודשים לאחר שהונחו האדניות, ורק אז נודע לה לראשונה כי הדירה הקדמית נמכרה בהנחיית המשיב 4 תוך גזילת שטחים שהוצמדו אליה בהסכם המכר. לטענתה, היא שלחה הודעת דואר אלקטרוני בנושא למשיב 4, אשר העביר את פנייתה לעו"ד ומספר ימים לאחר מכן, במהלך חודש נובמבר 2013, מסר לה המשיב 4 תשריט חתום על ידי עו"ד שרם בלבד, על פיו מחולקת חלקה 70 תוך גזילת השטחים המוצמדים לדירתה בהתאם להסכם המכר ולהסכם השיתוף, כך ששטח "המובלעת" הוצמד לדירה 1, שרכשו המשיבים 5 ו-6.

המבקשת טענה כי כשנודע לה שעו"ד שרם מתכנן לרשום את המגרש כבית משותף, פנה אליו ב"כ, עו"ד קנימח, והבהיר כי המבקשת תעמוד על מלוא זכויותיה לקבל במסגרת צו רישום הבית המשותף את חלקה כדבעי, אולם עו"ד שרם הודיע להם כי הוא ימשיך לפעול באמצעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שמסרה לו לצורך רישום צו הבית המשותף.

המבקשת טענה כי לאחר כניסת המשיבים 5 ו-6 לדירתם הם תכננו להזמין במשותף שער אשר יתחום את הכניסה למגרש וימוקם בקטע המחבר את קצה המגרש למדרכה והתמורה בגין השער שולמה על ידם בחלקים שווים. מספר ימים לאחר הזמנת השער פנתה אליה המשיבה 6 וביקשה כי האדניות תוזזנה אך היא סרבה נחרצות ולאחר אותה שיחה פנתה לחברת "טרילידור", לאחר שיידעה את המשיבה 6 וביטלה את הזמנת השער. לטענתה, ביום 29/04/14, או בסמוך לכך, נדהמה לגלות כי המשיבים 5 ו-6 החלו להציב, תוך פגיעה בקיר דירתה, שער כניסה החוסם את המובלעת המרוצפת בין דירתה לדירה הקדמית, אשר חצי משטחה שייך לה והיא מיהרה לפרקו.

המבקשת טענה כי ביום 08/06/14 פנה ב"כ, עו"ד גולשטיין, במכתב לעו"ד שרם, במסגרתו הובהר כי היא אינה נותנת אישורה לרישום הבית המשותף באופן המבטא זכויות פחותות מאלה שרכשה ועמדה על תיקון הליקויים בהתאם למפה המצבית שהוכנה על ידי המהנדס והמודד המוסמך איהאב זועבי ורק לאחר כשבועיים הודיע עו"ד שרם לעו"ד גולדשטיין כי בכוונתו לרשום את המגרש כבית משותף בהתאם לתשריט שהוכן בהזמנת המשיבים או מי מהם על ידי מר יוסי לוי ביום 22/06/14 (להלן: "תשריט צו הבית המשותף"), בו סומן השטח הצמוד לדירתה בשטח של כ-296.60 מ"ר בלבד, כ-12 מ"ר פחות מהשטח אותו רכשה, אשר אינו מהווה כמחצית מן החלקה. כמו כן, לטענתה, המובלעת הכוללת חניה הוצמדה בתשריט צו הבית המשותף לדירה 1 ובניגוד להוראות החוזה, שביל בשטח של 59.90 מ"ר, המסומן בצבע חום ובאות ח' הוצמד לדירתה ולדירה 1 על אף שבתשריט שהעביר עו"ד שרם השביל היה חלק מדירה 1, שהיתה לה זכות מעבר בו – זיקת הנאה.

המבקשת טענה כי בהמשך נפגשה עם המשיב 4 והמתווך במשרדו של מעסיקה, מר איציק שניידר, המצוי בקשרי ידידות עם המשיב 4 ומשפחתו, ובמהלך השיחה הבין המתווך כי השטח שבמחלוקת אכן נמכר לה כדין והציע לה פיצוי כספי בכדי שתיסוג מדרישותיה, אולם היא דחתה זאת.

המבקשת טענה כי החלוקה המוצעת על ידי המשיבים פוגעת פגיעה קשה בקניינה ובאיכות חייה בדירה, שכן, החניית הרכב סנטימטרים ספורים מחלון חדר האמבטיה של דירתה תיצור הפרעה ומטרד ותגרום לחדירת עשן וריחות גז כך שיהא עליה להשאיר את חלון האמבטיה סגור באופן קבוע. הצמדת שטח ה"מובלעת" לדירה 1 אף תאפשר לבעליה להקים גגון מעל ה"מובלעת" ולסגור את ה"מובלעת" בשער, כפי שהחלו לעשות בעבר, מה שימנע ממנה גישה לשעוני המים הממוקמים תחת חלון חדר האמבטיה של דירתה. כמו כן, הריסת האדניות והפיכת ה"מובלעת" לחניה של דירה 1 תפגע בחזית הדירה ותיצור מפגע אסתטי.

המבקשת טענה כי מאזן הנוחות מחייב את מתן הצווים הזמניים וכי מתן הצווים יבטיח את האינטרס שלה ולא יפגע במשיבים כלל בעוד שהימנעות ממתן הצווים תגרום לה נזקים רבים ואף תסרבל ותייקר את ביצוע פסק הדין, שכן רישום צו בית משותף בניגוד להסכמי המכר והשיתוף, יאפשר למשיבים למכור את דירתם לצד ג', אשר יסתמך על צו הבית המשותף, מה שימנע ממנה לקבל את הסעדים להם היא זכאית, וכן יחייב את תיקון צו הבית המשותף לרבות תשלום האגרות הנדרשות והכנת תשריט חדש, מה שייקר מאוד את ההליך. בנוסף לכך, הקמת שער בסמוך למחסניה ומחסני המשיבים 5 ו-6 תמנע ממנה גישה לשעוני המים של דירתה ותחייב לאחר קבלת פסק הדין את הריסתו, מה שיגרום לעלויות רבות ומיותרות.

טענות המשיבים 1-4:
המשיבים 1-4 טענו כי במעמד חתימת הסכם המכר חתמה המבקשת על התשריט/גרמושקה, כאשר גבולות הדירה אותה רכשה מסומנים על גביה בצבע צהוב ובאופן ברור ומאחר שהיתה רק גרמושקה אחת, ביקשו הצדדים מעו"ד קנימח לצלם העתקים נוספים שלה שגם בהם יסומנו גבולות הדירה וגם עליהם תחתום המבקשת, אולם הוא טען כי אין בידו לעשות כן מאחר ואינו מצליח להפעיל את מכונת הצילום שבמשרדו ולבקשת המבקשת נותר בידיה התשריט היחיד שנחתם על ידה במעמד הסכם המכר, תוך שהיא וב"כ מתחייבים כי מיד לאחר הצגת התשריט בפני שמאי הבנק יושב התשריט או העתקו בצבע לעו"ד שרם, אולם חרף פניות חוזרות ונשנות לא הושב התשריט לידיו תוך התחמקות בטענות כי הוא אינו מצוי בידיו של עו"ד קנימח.

המשיבים 1-4 טענו כי בנייתה של הדירה הסתיימה למעלה משנה מיום שנרכשה על ידי המבקשת ובתחילת הדרך לא היתה כלל כוונה לבנותה על מנת למוכרה ועל עסקת המכר דנן לא חל חוק המכר דירות.

המשיבים 1-4 טענו כי מעולם לא הודו בטענות המבקשת המוכחשות כי רכשה גם את שטח המריבה והמשיב 4 מעולם לא הבטיח לה שטח זה ולמיטב ידיעתם רק בשנת 2014 השתלטה המבקשת על שטח המריבה באמצעות אדניות ולא בחודש אפריל 2013. לטענתם, היה ברור למבקשת כי השטח הסופי והמדויק של הדירה שיירשם בטאבו ובפנקס הבתים המשותפים בסופו של יום ייקבע רק מאוחר יותר במועד רישום הבית המשותף בכפוף לגרמושקה ולהסכם המכר.

המשיבים 1-4 טענו כי כבר ב"הואיל" הראשון להסכם המכר אין הדירה מוגדרת בשטח סופי וספציפי של מחצית החלקה ואף לא כל שטח אחר, אלא ההסכם מפנה לגרמושקה, המהווה נספח ד' לו, אשר המבקשת מודה כי הוא התשריט היחיד עליו חתמה, בו שטח המריבה לא מופיע כחלק אותו רכשה ואינו צבוע כלל ועל מנת לתרץ את חתימתה היא טענה כי החלק הצבוע בתשריט עליו חתמה הינה הדירה אותה רכשה ללא המגרש. טענה זו אינה נכונה כלל, שכן בחינת התשריט הצבוע מעלה כי גם שטחים שאינם מבונים ולא רק שטח הבית, תחומים בו ומסומנים בצבע צהוב.

המשיבים 1-4 טענו כי המבקשת משליכה את כל יהבה על סעיף 3 להסכם השיתוף לפיו דירת המגורים המופיעה כדירה מס' 4 בנויה על מחצית שטח הקרקע בגודל של 617 מ"ר ומכאן שהיא רכשה דירה בת 5 חדרים וכן קרקע בשטח של 308.5 מ"ר, אולם המדובר בטענות חסרות יסוד, שכן בסעיף 4.4 להסכם המכר נכתב מפורשות כי גודל הדירה הוא כ-308 מ"ר, משמע אין המדובר במידה מדויקת אלא בהערכה בלבד וכן נכתב בסעיף כי יתכן ובעקבות פעולת רישום הבית המשותף יגרעו שטחים מסוימים מחלקה של המבקשת לטובת הרכוש המשותף או לטובת זיקת הנאה. המבקשת היתה מיוצגת אותה עת על ידי עו"ד קנימח, אשר חזקה עליו שהסביר לה את אשר היא חותמת עליו.

המשיבים 1-4 טענו כי בתשריט שערך מר יוסי לוי שהוגש לרשם הבתים המשותפים השטח המשויך למבקשת גדול מ-308 מ"ר, כאשר משייכים לה את חלקה היחסי בשטח המשותף בדרך המוליכה לדירתה ושטח יחסי בפילר ואף עו"ד קנימח עצמו בנספח 9 לבקשה הבהיר היטב כי השטח אותו רכשה המבקשת, העומד לשיטתו על 309 מ"ר, כולל בתוכו את המעבר ההכרחי דרך הבית והחזית, על כן, ברור כי אף לשיטת המבקשת שטח המריבה לא יכול להיות בבעלותה, שכן אז שטחה ימצא גדול בהרבה מ-309 מ"ר. כמו כן, לטענתם, הצעות החלוקה שהציג המומחה מטעם המבקשת כלל אינן מתייחסות למעבר וממילא אינן ישימות ואינן נכונות.

המשיבים 1-4 טענו כי לא ניתן לזכות במסגרת הסכם שיתוף בזכויות אשר כלל לא נרכשו מלכתחילה בהסכם מכר. לטענתם, סעיף 3 להסכם השיתוף כפוף לאמור בסעיף 4.4. להסכם המכר ולכן מגודל השטח המוזכר ניתן לפי הסכם המכר לגרוע שטחים משותפים. כמו כן, לטענתם, הסכם השיתוף נעשה מלכתחילה לצרכי נטילת משכנתא מצד המבקשת ולא על מנת שהמבקשת תדע מהו החלק שנרכש על ידה, אשר לשם כך קיימת הגרמושקה שצורפה להסכם.

המשיבים 1-4 טענו כי המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה לסעד זמני, שכן ידעה על כוונת עו"ד שרם לרשום את הבית כבית משותף, כאשר שטח המריבה לא אמור להירשם על שמה, עוד ביום 06/04/14 ובינתיים כבר הוגשה הבקשה לרישום הבית כבית משותף אל המפקח על הבתים המשותפים ואין חולק כי צו הבית המשותף כבר נחתם ועל כן, אין מדובר רק בבקשה הלוקה בשיהוי ניכר אלא בסעד זמני שמכוון למעשה עשוי, על כן יש לדחות את הבקשה.

המשיבים 1-4 טענו כי התנהלות המבקשת לוקה בחוסר תום לב אשר יש בה כדי לדחות את בקשתה, שכן היא מיאנה להעביר את הגרמושקה המלאה, הצבועה והחתומה על ידה לעו"ד שרם וב"כ אף טען במכתבו (נספח 12 לבקשה) כי אין בידו גרמושקה וכי מרשתו מעולם לא חתמה עליה.

המשיבים 1-4 טענו כי סעדיה של המבקשת פוגעים בצדדי ג' שכלל אינם צד להסכמים עמה והיא לא השכילה להראות כי זכויותיה גוברות על זכויותיהם. לטענתם, רישום צו בית משותף הינו פעולה הפיכה וככל שיסתבר שיש לתקנו ניתן יהיה לעשות כן בעתיד. מאידך, אי רישום הבית המשותף יגרום נזק לבעלי הדירות שדירותיהם לא ירשמו כתתי חלקות נפרדות ללא כל הצדקה הנראית לעין.

טענות המשיבים 5 ו-6:
המשיבים 5 ו-6 טענו כי המבקשת אינה עומדת בתנאי הסף ההכרחיים לצורך מתן הסעד הזמני, שכן בקשתה הוגשה בלא עילה משפטית, בחוסר תום לב ובהיעדר ניקיון כפיים, תוך שיהוי ולאחר עשיית דין עצמי, כאשר מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לצדם, על כן, דינה להידחות.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי למבקשת אין עילת תביעה בכל הנוגע לשטח החניה האחורית שלהם (להלן: "שטח ההשתלטות"), שכן בהתאם להסכם המכר ולשרטוטים עליהם חתמה, לתוכנית בניין עיר ולחלוקת השטחים כמוצג בתשריט הבית המשותף שהוגש למפקח על הבתים המשותפים שטח ההשתלטות לא נרכש על ידה. על כן, אין הצדקה ליתן לה סעד זמני הנוגע לשטח זה.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי המבקשת השתהתה חודשים רבים, ולכל הפחות מאז חודש 04/14, עת נודע והובהר לה מפורשות שצו בית משותף יירשם בהתאם לתשריט שנערך על ידי המוכרים, אולם היא לא טרחה להגיש כל בקשה בעניין זה עד עתה ולא נקטה בכל פעולה שהיה בה כדי ליתן פומביות לטענותיה, על כן, היא מנועה מהעלאת טענות בעניין זה ויש לדחות בקשתה על הסף.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי המבקשת עשתה דין עצמי, בכך שגזלה מהם שטח השייך להם, אשר נרכש במיטב כספם ועל כן בקשתה מוגשת בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים ודינה להידחות ולו מטעם זה, כיוון שהיא חסמה את שטח ההשתלטות תוך כדי שהיא גורמת להם נזקים, כאשר היה לה ברור שהיא עושה כן שלא על דעתם ו/או על דעת המוכרים וכשאין בידיה כל ראיה התומכת מפורשות בטענותיה בדבר זכויותיה בשטח זה.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי קבלת הבקשה שמטרתה לאסור עליהם שימוש בשטח ההשתלטות אשר נרכש על ידם בצורה מפורשת, כעולה מהסכם המכר שנערך בינם לבין המוכרים, יש בה כדי לפגוע פגיעה אנושה בזכויותיהם הקנייניות. לטענתם, פגיעה בזכותם לרשום זכויותיהם בצורה סדורה בלשכת רישום המקרקעין, עלולה להביא להפרות ההסכמים בינם לבין הבנקים למשכנתאות, לגרום לירידה בערך דירותיהם ולפגוע בזכותם להשלים הליכי רכישת הדירות תוך סיום רישום הבעלות. מאידך, לטענתם, צו רישום הבית המשותף אינו הליך בלתי הפיך. ככל שהמבקשת תצליח להוכיח את טענותיה באופן שיצדיק את תיקון הרישום ניתן יהיה לעשות כן.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי שטח ההשתלטות נמכר להם בהתאם להסכם המכר שנכרת בינם לבין המוכר ביום 29/08/13 והוא תוכנן ונבנה עבור דירתם, כמשתקף בבירור בתוכנית בניין העיר ובשרטוטים שנחתמו על ידי המבקשת עצמה והם שילמו בגינו תמורה מלאה בתום לב ואילו למבקשת אין כל זכויות בשטח זה, על כן זכותם גוברת. לטענתם, למרות שהמבקשת היתה ערה לכך שבבית הגובל המהווה חלק ממכלול הבית המשותף, זכויות שטח ההשתלטות הוצמדו לדירה המקבילה לדירתם, היא לא טרחה לרשום הערה מתאימה במרשם הפומבי באשר לזכויותיה, בעודה מודעת לכך שאין אפילו זכות חוזית כתובה לטובתה בנוגע לכך.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי בתוכנית הבניין ניכר בבירור כי אל תוך שטח ההשתלטות נפתחים חלון ושתי דלתות מתוך דירתם וזאת כיוון ששטח זה תוכנן ונבנה על מנת לשמש את דירתם בעוד שמדירת המבקשת אין פתחים הפונים לשטח ההשתלטות, היות והשטח לא תוכנן, לא יועד ולא היה חלק מדירתה. המבקשת חתמה בסעיף 4.2 להסכם המכר כי ראתה את תוכנית הבניין, תוכנית הדירה ואת שטחה ומצאה כי הם מניחים את דעתה מכל הבחינות והיא אינה יכולה לטעון כעת אחרת.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי המבקשת חתמה על גבי הגרמושקה 2 חתימות המציינות את זכויותיה, האחת בתוך הדירה והשנייה על שטח שסומן כמחסן השייך לדירה 4, שפתחיו אל תוך חצרה ואין כל חתימה שלה על גבי "המשבצת" המציינת את שטח ההשתלטות המצוי לידו. ברי כי לו היתה המבקשת סבורה באמת ובתמים כי שטח זה שייך לה ולו בחלקו, היתה דורשת לחתום גם עליו.

עוד טענו כי המבקשת עושה דין עצמי גם בשטח המעבר שנסלל בין דירתה לדירתם, כאשר על חלק מהמעבר הקרוב לדירתה, היא בנתה פרגולה גדולה, זאת בטרם נרשם הבית המשותף ומדובר בשטח שאינו חלק מדירתה, והיא אף יוצרת רכבת של רכבים על שטח שהוא דרך משותפת ומפריעה לשקט ולשלווה שלהם.

המשיבים 5 ו-6 טענו גם כי המבקשת לא טענה בבקשתה כי רכשה דירה עם שתי חניות, למרות ששטח ההשתלטות מסומן בגרמושקה כשטח שהוא חניה ואף לא ציינה כי סברה, עת חתמה על הסכם המכר, ששטח ההשתלטות שייך לה. המבקשת אף לא הסבירה מדוע בטרם נמכרה להם הדירה לא היה בשטח כל סימון פיזי לחלוקת המגרש בין חלקה לבין חלקם כך שהיא תחמה את השטח הצמוד לדירתה באדניות, דבר שאין בו כי ללמד מאומה על זכויותיה הקנייניות. לטענתם, בעובדה שלמבקשת היה ספק גדול בדבר משמעות הנחת האדניות על ידה יש כדי לתמוך שטענה שהיא ידעה ויודעת ששטח ההשתלטות אינו שייך לה והיא עושה בו שימוש שלא כדין ומנסה בחוסר תום לב ובניגוד להסכם להשתלט עליו.

לטענתם, מההתכתבות בדואר אלקטרוני בין המוכרים למבקשת עולה ברורות כי המוכרים מעולם לא הבטיחו לה שטחים כלשהם משטח ההשתלטות, אלא היא על דעת עצמה ערכה "חישוב שטחים" והחליטה שכיוון שלשיטתה חסרים לה שטחים היא משתלטת על שטח שהחליטה. מתשריט צו הבית המשותף עולה כי מבין כל 4 הדירות שנמכרו בחלקות אלה, חלקה של המבקשת הוא הגדול ביותר, בשטח של 296.60 מ"ר, כאשר שטח המעבר לבד גוזל 59.90 מ"ר משטח כלל החלקה, ולמרות זאת היא עדיין מלינה ומנסה לגנוב את זכויותיהם על לא עוול בכפם. כמו כן, לטענתם, בסעיף 4.4 להסכם המכר עליו חתמה המבקשת הובהר כי לצורך שימוש ציבורי משותף בחלק משטחי המגרש ייגרעו משטח המגרש ומשטחה שטחים לטובת הרכוש המשותף ו/או לטובת זיקות הנאה. לפיכך, יש לדחות טענתה בנוגע לגודל השטח השייך לה. שער התוחם את שטח ההשתלטות הוקם זה מכבר ועל כן, לא היה טעם בהגשת בקשה לסעד זמני אשר יאסור בניית גדר שכבר הוקמה. לטענתם, המבקשת פירקה מחצית מהשעה לאחר סיום הרכבתו ובשל כך הוגשה על ידם תלונה במשטרה כנגדה.

המשיבים 5 ו-6 טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולחייב את המבקשת לפנות את שטח ההשתלטות וכן את שטח המעבר מכל חפץ השייך לה ולסלק את הפרגולה שנבנתה על ידה על שטח זה לאלתר, לחייבה בהוצאות בגין אובדן שימוש בשטח ההשתלטות ובגין הסגת גבול וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

טענות המשיבים 7 ו-8:
המשיבים 7 ו-8 טענו כי צירופם לתובענה ולבקשה נעשה שלא לצורך ונועד לשם סרבול והכבדה על בית המשפט. לטענתם, אין להם כל יריבות עם המבקשת ו/או עם יתר המשיבים לעניין המחלוקת בקרקע והם מבקשים כי הבית המשותף יירשם בהתאם לתשריט. כמו כן, לטענתם, יש במתן הצו המבוקש בכדי להכביד עליהם שלא לצורך באופן שאינו מידתי ולגרום להם נזק, כאשר מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן, המבקשת עושה דין לעצמה ומנסה לחבל ברישום זכויותיהם, כשהיא אינה באה לבית המשפט בידיים נקיות, שהרי גם לשיטתה היא לא באה בכל טרוניה ו/או לא בצעה כל פעולה לרבות הנחת אדניות עד שלא נמכרה הדירה למשיבים 5 ו-6. בשל כך, יש, לטענתם, לדחות את הבקשה, להורות על רישום הבית המשותף בהתאם לתשריט ולחייב את המבקשת בהוצאות משפט.

טענות המשיבים 11 ו-12:
המשיבים 11 ו-12 טענו כי הסעד הזמני המבוקש אינו רלוונטי כלפיהם וכי הם משאירים את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון:
ככלל, מטרתם של סעדים זמניים הינה לשמר את המצב הקיים עד לבירור מלוא טענות הצדדים. מטבע הדברים, שמיעת ראיות הצדדים ובחינת טענותיהם אורכות זמן. לשם כך נועדו סעדים זמניים, על מנת שבמהלך ההתדיינות לא יבוצעו שינויים במצב הקיים, אשר כתוצאה מהם עלול להתברר כי תוצאת ההתדיינות אינה רלבנטית עוד, או בלתי ניתנת ליישום ואכיפה.

השיקולים העיקריים הרלוונטיים לדיון בבקשה למתן סעד זמני הם סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, שיקולים שביושר ובצדק ודרישת המידתיות (ר' רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2007(4)1369; רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים, תק-על 2009(1)4840).

ככל שמדובר בבקשה למתן צו מניעה זמני, נפסק כי לצורך הכרעה בבקשה ועל מנת שיינתן למבקש הסעד הזמני המבוקש על ידו עליו לעמוד בארבעה מבחנים במצטבר:
א. האם המבקש הוכיח, לכאורה, את קיום זכותו, למענה הוא דורש מתן סעד עד לתום הדיונים.
ב. האם צו המניעה הינו הכרחי, עד כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה העיקרית.
ג. האם הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו כבד הוא לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב אם יינתן – הוא "מאזן הנוחות".
ד. האם בקשתו של המבקש למתן הצו אינה נגועה בפגמים שביושר, כגון: היעדר נקיון כפיים, העלמת עובדות, שיהוי וכיוצ"ב.

בשלב זה של הסעד הזמני, אין בית המשפט נזקק להכרעה בזכויות הצדדים, ולפיכך אין מקום כי בית המשפט יערוך ניתוח מקיף של הראיות ואין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות כאילו עמד להכריע בעניין סופית (ר' ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י ל"ח (4)105, 109-108). כמו כן, נפסק כי על מערכת האיזונים שנקבעה בתקנות להיבחן לאורם של סעיפי חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו ובעיקר סעיף 3 לחוק, שעניינו שמירה על זכות הקניין של הפרט.

הוכחת זכות לכאורה היא הוכחת סיכויי הצלחה בתובענה, או שכנוע בית המשפט כי קיימת שאלה של ממש אשר יש לדון בה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי במכלול הראיות ושמעתי את ב"כ הצדדים לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח זכות לכאורה בכדי שתצמח לה זכאות לקבלת הסעד המבוקש.

לאחר שעיינתי בהסכם השיתוף, בהסכם המכר על נספחיו ובגרמושקה שצורפה לו, עליה סומנו בצבע צהוב גבולות השטח שנמכר למבקשת ועליה חתמה המבקשת במעמד חתימת ההסכם, ומבלי לגבש עמדה באשר לתוצאה הסופית, הנני סבור, כי לצורך השלב בו אנו מצויים והחלטה בבקשה לסעד זמני, נראה, לכאורה, שהמבקשת לא הוכיחה כי רכשה את השטח המצוי בין דירתה לדירת המשיבים 5 ו-6, בסמוך למחסני שני הצדדים בין קיר חדר האמבטיה של המבקשת לקיר חדר האמבטיה של המשיבים 5 ו-6, אשר יועד לחניה (להלן: "שטח המריבה") ואין בעובדה שהמבקשת הניחה אדניות בשטח המריבה כדי לגבש לה כל זכות אשר לא הוכח כי ניתנה לה ולהתיר לה עשיית דין עצמי. הכל כפי שיפורט להלן.

המבקשת העידה כי אין בידיה עוד תשריט או גרמושקה עליהם היא חתומה למעט הגרמושקה שצורפה לבקשתה. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 20, 22, 28, 30) מעיון בגרמושקה החתומה על ידי המבקשת, בה סומנו בצבע צהוב השטחים שנמכרו למבקשת עולה כי על אף ששטח הדירה, לרבות שטחים שאינם מבונים, ושטח המחסן השייך לדירה סומנו בצהוב וחתימתה של המבקשת מופיעה על גבי שטחים אלו, הרי ששטח המריבה לא סומן בגרמושקה בצבע צהוב והמבקשת כלל לא חתמה עליו.

לא התרשמתי שעדותה של המבקשת בפני נקייה מספקות.

המבקשת טענה בעדותה כי מבחינתה הסימון בצבע צהוב בגרמושקה מהווה את זיהוי דירתה בלבד, ללא השטח השייך לה (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 32 – עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 9), אולם היא הודתה כי חתמה על גבי הגרמושקה על השטח המסומן כמחסן (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 27), אשר ברי כי הינו שטח חיצוני לדירתה ואין חולק, כאמור, כי גם שטחים לא מבונים סומנו על גבי הגרמושקה בצבע צהוב.
המבקשת טענה עוד כי לא חתמה על גבי כל השטחים השייכים לה על גבי הגרמושקה, כיוון שלטענתה לא ראתה שתהיה בעיה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 6, 10-9, 20), אולם, המשיב 3 העיד, ועדותו לא נסתרה, כי הסימון בצבע צהוב על גבי התשריט החתום נעשה על ידי עו"ד שרם ועו"ד קנימח, אשר ייצג את המבקשת, יחדיו במעמד חתימת ההסכם (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 12-14) ואין חולק כי בנוסף לחתימותיה על גבי תוכנית המגרש כולו, חתמה המבקשת על גבי תוכנית קומת קרקע ותוכנית קומה א' של דירתה המפורטות בגרמושקה. על כן, הנני סבור כי לו היו המבקשת ו/או בא-כוחה סבורים במעמד חתימת ההסכם והגרמושקה כי שטח המריבה שייך למבקשת ולו בחלקו, היו דורשים לחתום גם על שטח זה כשייך לה. המבקשת היתה מיוצגת במעמד החתימה על ידי עו"ד קנימח, אשר חזקה כי הסביר לה את אשר היא חותמת עליו.

יתרה מכך, אף בהסכם המכר ובהסכם השיתוף עליהם חתומה המבקשת, הדירה שרכשה המבקשת אינה מוגדרת בשטח סופי וספציפי וכמו כן לא מצויין בהם מפורשות כי המבקשת רכשה את שטח המריבה או חלק ממנו.

סעיף 4.4 להסכם המכר קובע כי "הקונה מצהיר בזאת כי הוסבר לו והוא יודע כי שטח המגרש עליו בנוי הבניין ובו הדירה הנמכרת מורכב מחלקה 70 וחלקה 72 ולמוכרת מחצית הזכויות בחלקה 72 שהן כ-308 מ"ר, זאת על פי הרישום בנסח מלשכת רישום מקרקעין וכי בעקבות רישום הבית המשותף ייתכן וייגרעו שטחים מסויימים מחלקו לטובת הרכוש המשותף ו/או לטובת זיקות הנאה. מכל מקום מובהר במפורש כי יתרת אחוזי הבניה ככל שלא נוצלו ביחס לחלקה 72 וחלקה 70 מוצמדים לחלקו ו/או זכויותיו של אילן מאיר בחלקות הנ"ל".
סעיף 3.1 להסכם השיתוף קובע כי "רבקה תקבל לבעלותה ולחזקתה הבלעדית את דירת המגורים המופיעה בתשריט כדירה מס' 4 הבנויה על מחצית משטח הקרקע של 617 מ"ר".
סעיף 7.2 להסכם השיתוף קובע כי "הצדדים מתחייבים להעניק ולרשום זיקת הנאה לטובת כל בעלי הזכויות הנ"ל במגרש, לטובת שוכריהם ולטובת אורחיהם בחלק מהמגרש נשוא הסכם זה ואשר נמצאים ומהווים חלק מהדרך האמורה וכי הם מנועים מלעושת כל פעולה וכל שימוש במגרש שלא למטרת מעבר בהם. הצדדים יחתמו על כל המסמך ויתייצבו בכל מקום לשם רישום זכות ההנאה ע"פ סעיף זה במרשמי לשכת המקרקעין".

במסגרת חתימתה על הסכם המכר הצהירה המבקשת כי ההסכם נחתם על ידה לאחר שקראה אותו, הבינה את תוכנו וחתמה עליו מרצונה החופשי (סע' 14.5) וכן הצהירה כי ראתה את תוכנית הבניין, את תוכנית הדירה ואת שטחה, בחנה את התכנית ומצאה אותם מניחים את דעתה מכל הבחינות (סע' 4.2). המבקשת אף הודתה בעדותה כי קראה את הסכם המכר לפני שחתמה עליו (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 15) וכי היתה מיוצגת על ידי עו"ד קנימח במעמד חתימת ההסכם (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 11) אשר חזקה כי הסביר לה את משמעות ההסכם והתשריט עליו היא חותמת. עו"ד קנימח לא צורף להליך זה והמבקשת אף לא הגישה כל תצהיר מטעמו והדבר מעלה את ההנחה כי דבריו היו עלולים לערער את גרסתה.

המבקשת טענה כי בהסכם השיתוף מצויין שחלק החנייה המהווה את שטח המריבה שייך לה כיוון שה-50% מהשטח הכולל של 617 מ"ר מסתיימים שם, כלומר כולל החניה. (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 20), אולם הן המבקשת והן ב"כ אישרו כי אין מחלוקת שהמילים חניה ו/או מחסן לא מוזכרות בהסכם המכר ו/או בהסכם השיתוף (שם, ש' 24, 27) ומהאמור בסעיף 3 להסכם השיתוף לא עולה כי רכשה דווקא את "שטח המריבה".

יתרה מכך, בסעיף 4.4 להסכם המכר נכתב כי גודל הדירה הוא כ-308 מ"ר, משמע אין המדובר במידה מדוייקת וכן נכתב בסעיף כי ייתכן ובעקבות פעולת רישום הבית המשותף ייגרעו שטחים מסויימים מחלקה של המבקשת לטובת הרכוש המשותף או לטובת זיקת הנאה. סעיף 3 להסכם השיתוף, אשר קובע, כאמור, כי המבקשת תקבל לבעלותה ולחזקתה הבלעדית את דירה מס' 4 הבנויה על מחצית משטח הקרקע של 617 מ"ר, כפוף לאמור בסעיף 4.4 להסכם המכר, על כן, מגודל השטח המוזכר בו – 617 מ"ר – ניתן לפי הסכם המכר לגרוע שטחים משטחה של המבקשת לטובת הרכוש המשותף או לטובת זיקת הנאה.

טענת המבקשת כי אין לכלול בשטחה שטחים משותפים כמו כביש זיקת ההנאה דינן להידחות לאור האמור בסעיף 4.4 להסכם המכר וסעיף 7.2 להסכם השיתוף. המבקשת העידה כי הבינה בסעיף 4.4 להסכם המכר נכתב מפורשות כי יתכן ויגרעו שטחים מתוך החלק שנמכר לה לטובת שטחים משותפים או לזיקות הנאה, אך טענה כי לא היתה מודעת לכך שכביש המעבר לכניסה לבית ייחשב כשטח שלה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 18-20, 27) זאת, מבלי שנתנה כל הסבר ו/או הסבר המניח את הדעת לגרסתה מדוע חשבה כך, על אחת כמה וכמה כשהיתה מיוצגת על ידי עו"ד קנימח בעת שחתמה על ההסכמים, אשר חזקה כי הסביר לה את אשר היא חותמת עליו ולאור העובדה שעו"ד קנימח עצמו בהודעת הדוא"ל ששלח לעו"ד שרם ביום 11/02/14 (נספח 9 לתצהיר המבקשת) ציין כי השטח אותו רכשה המבקשת, העומד לשיטתו על 309 מ"ר, כולל בתוכו את המעבר ההכרחי דרך הבית בחזית.

המבקשת טענה כי השטח אותו רכשה הוצג לה על ידי המתווך ככולל את שטח המריבה (ר' עדותה בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 30-32) וכי בפגישה שנערכה בינה לבין המשיב 4 והמתווך במשרדו של מעסיקה, מר איציק שניידר הבין המתווך כי השטח שבמחלוקת נמכר לה כדין והציע לה פיצוי כספי בכדי שתיסוג מדרישותיה. המבקשת לא הוכיחה טענותיה אלו, שכן המתווך עצמו לא צורף כצד לבקשה או לתביעה, והמבקשת אף לא הגישה כל תצהיר מטעם מר שניידר, על כן, לא ניתן היה לחקור אותם על כך. בכל מקרה, אין בהבטחה של מתווך כדי לגבש זכות למבקשת שכן לא מדובר בהתחייבות חוזית מבעל הזכויות במקרקעין או מיופה כוחו ומההתכתבות בדואר אלקטרוני שנערכה בין המוכרים למבקשת (נספח 7 לתצהיר המבקשת) עולה כי המוכרים לא הבטיחו לה שטחים כלשהם משטח המריבה, ונראה כי המבקשת מנסה לנכס לעצמה שטח תוך הסתמכות על הבטחות שלטענתה קיבלה בעל פה הנוגדות את הכתוב - הסכם המכר על כל מצורפיו, הסכם השיתוף והגרמושקה, אשר מהם לא עולה כי רכשה דווקא את שטח המריבה.

טענותיה של המבקשת באשר לגודל שטחה נדחות בשלב זה אף מפני תשריט הבית המשותף אשר הוגש לרישום, המקנה לה יותר מ-308 מ"ר, כאשר משייכים לה את חלקה היחסי בשטח המשותף בדרך המוליכה לדירתה ושטח יחסי בפילר. מעיון בתשריט צו הבית המשותף עולה כי מבין כל 4 הדירות שנמכרו בחלקות אלה, אשר גם לגביהן ניתנה התחייבות למחצית שטח המגרש בקיזוז שטחים משותפים, חלקה של המבקשת הוא הגדול ביותר, בשטח של 296.60 מ"ר, כאשר שטח המעבר לבדו גוזל 59.90 מ"ר משטח כלל החלקה.

זאת ועוד, בהתאם לתשריט שצורף להסכם המכר שנכרת בין המשיבים 5 ו-6 לבין המוכר ביום 29/08/13 סומן שטח המריבה כולו כשייך להם. (ר' נספח ג' לתגובתם) כמו כן, אין חולק כי אל תוך שטח המריבה נפתחים חלון ושתי דלתות מתוך דירתם של המשיבים 5 ו-6 ומתוך המחסן השייך להם, בעוד שאין כל יציאה מתוך שטח דירת המבקשת אל שטח המריבה ואף הכניסה למחסן הצמוד לדירתה הינה מתוך השטח הפרטי שלה. (ר' עדות המבקשת, עמ' 5 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 29, 31; עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 3; עמ' 7 לפרוטוקול מיום 21/09/14, ש' 17, 19).

נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי קיימת למבקשת זכות לכאורה לקבלת הסעד הזמני המבוקש על ידה. לפיכך, ומאחר שהמבחנים למתן הסעד הזמני הינם מבחנים מצטברים, מתייתר הצורך לבחון את יתר התנאים למתן הסעד הזמני ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

למעלה מן האמור יצוין כי אף לעניין מאזן הנוחות, הנני סבור כי בחינה של מאזן הנזקים שייגרם לצדדים, דהיינו הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיבים, אם יינתן הסעד הזמני, מביאה למסקנה שמתן הסעד אינו צודק ואינו ראוי בנסיבות העניין ושידם של המשיבים על העליונה גם במאזן הנזקים והנוחות, שכן, מתן הצו יפגע בזכותם של יתר בעלי הדירות בבית המשותף לרשום זכויותיהם בצורה סדורה בלשכת רישום המקרקעין, ועלול להביא להפרות ההסכמים בינם ו/או חלקם לבין הבנקים למשכנאות ואי עמידתם בחובה זו עלולה לגרום אף להפרת חובותיהם כלפי צדדי ג'. כמו כן, מתן הצו ימנע מהמשיבים 5 ו-6 להשתמש בשטח המריבה, אשר לא הוכח, כאמור, כי נרכש על ידי המבקשת ולטענתם נרכש על ידם. מנגד, המפקח על הבתים המשותפים כבר חתם על הצו, אשר הועבר לרישום בלשכת רישום המקרקעין, אך הקפיא את הליך הרישום עד למתן החלטה בבקשה שלפניי. רישום הבית המשותף אינו הליך בלתי הפיך ואם תצליח המבקשת להוכיח את טענותיה באופן שיצדיק את תיקון הרישום ניתן יהיה לעשות כן. כמו כן, קיימת יכולת לרשום בית משותף והערה על קיומו של הליך משפטי וככל שבסופו של יום יימצאו טענותיה של המבקשת מוצדקות וייגרמו לה נזקים, ניתן יהיה לפסוק לה פיצוי כספי בגינם.

נוסף על כך, בקשת המבקשת הוגשה בשיהוי רב, דבר המלמד על ויתורה על זכויותיה הנטענות, שכן למרות שהמבקשת ידעה לכל המאוחר עוד בחודש 04/14 כי בכוונת עו"ד שרם להגיש בקשה לרישום הבית כבית משותף, כאשר שטח המריבה לא יירשם כחלק משטחה, היא לא עשתה דבר בנידון, לא הגישה כל בקשה בעניין ולא נקטה בכל פעולה שהיה בה כדי ליתן פומביות לטענותיה, והגישה את בקשתה שבפניי רק ביום 07/09/14 לאחר שכבר הוגשה הבקשה לרישום הבית כבית משותף אל המפקח על הבתים המשותפים וצו הבית המשותף כבר נחתם ואף מטעם זה יש לדחות את בקשתה.

למעלה מן הצורך אציין כי טענות המשיבים כי בקשת המבקשת הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים אינן משוללות יסוד, שכן המבקשת וב"כ דאז עו"ד קנימח הסתירו מעיני יתר הצדדים להסכם את הגרמושקה המסומנת והחתומה על ידי המבקשת, שנותרה בידיהם מעת חתימת ההסכם, וטענו כי היא אינה מצויה בידיהם. המבקשת אף עשתה דין עצמי בנוגע לשטח המריבה, השתלטה עליו באמצעות הנחת אדניות ומונעת מהמשיבים 5 ו-6 להשתמש בשטח. מאחר שקבעתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שפורטו לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענותיהם אלו.

כאמור, ככל שתביעתה של המבקשת תתקבל בסופו של דבר, ניתן גם בשלב מאוחר יותר לתקן את צו הרישום.

די בכך שתירשם הערה בדבר קיומו של ההליך, כדי להבטיח את זכויותיה של המבקשת, ככל שיוכחו, תוך מניעת פגיעה שלא לצורך במשיבים.

המבקשת רשאית לרשום הערה בדבר קיומו של הליך התביעה בבית המשפט.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

לאור התוצאה אליה הגעתי בהחלטתי זו אני מציע למבקשת לשקול האם לתקן את כתב התביעה.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בגין הליך זה לפי הפירוט הבא:
למשיבים 7-8, 1-4 ביחד סך של 7,500 ₪.
למשיבים 5-6 ביחד סך של 7,500 ₪.
למשיבים 9-10 ביחד סך של 1,000 ₪.
למשיבים 11-12 ביחד סך של 1,000 ₪.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון